הסדרי נגישות



אות
מחבר: גשר מפעלים חינוכיים


גשר מפעלים חינוכיים
חזרה3

אות (בריבוי: אותות, לשון זכר) הוא סימן.

המושג מופיע במקרא בשני מובנים דומים:
1. מעשה שעושה אלוהים או נביא, כעדות לאמיתוּת הדברים ולאוֹפיים האלוהי. זהו פלא, נס, או דבר נבואה לעתיד קרוב, שהתגשמותו מעידה על כך שאלוהים הוא הגורם לו. דוגמאות: - ה' אומר למשה במעמד הסנה על הר חורב: "ויאמר: כי אהיה עמך, וזה לך האות כי אנכי שלחתיך: בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוהים על ההר הזה" (שמות ג' 12); - ה' נותן למשה שלושה אותות, כדי לשכנע את העם להאמין במשה ובשליחותו האלוהית: (א) המטה ההופך לנחש וחוזר להיות מטה; (ב) היד שהכניס לחיקו והפכה מצורעת, אך אחר כך הבריאה; ו(ג) מי היאור שהפכו לדם (שמות ד' 9-2) - "והיה אם לא יאמינו לך, ולא ישמעו לקול האות הראשון, והאמינו לקול האות האחרון" (פסוק 8).
2. דבר או תופעה טבעית, שנחשבים לעדוּת לפעולה אלוהית. דוגמאות:- הקשת בענן: "את קשתי נתתי בענן, והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ" (בראשית ט' 13); - השבת: "ושמרו בני ישראל את השבת, לעשות את השבת לדורותם ברית עולם. ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם, כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, וביום השביעי שבת ויינפש" (שמות ל"א 17-16); - מצוות המילה: "ונמלתם את בשר ערלתכם, והיה לאות ברית ביני וביניכם" (בראשית י"ז 11) ועוד.
"אות" מופיע בצירופים: אות ומופת, אותות ומופתים, אותות ונפלאות ו"פלא אות". מעמד הר סיני, לדוגמה, נחשב ל'פלא אות', אשר באופן יוצא דופן חזה בו העם כולו, ולא רק יחידי סגולה ונבחרים.


מעבר ללקסיקון > לקסיקון מקרא