"כי קרן עור פני משה" מחבר: יעקב גיל

חזרה3

"ויהיו ברדת משה מהר סיני ושני לחת העדת ביד-משה ברדתו מן ההר ומשה לא-ידע כי קרן עור-פניו בדברו אתו. וירא אהרן וכל בני ישראל את-משה והנה קרן עור-פניו וייראו מגשת אליו. ויקרא אלהם משה וישבו אליו אהרן וכל הנשאים בעדה וידבר משה אלהם. ואחר-כן נגשו כל בני-ישראל ויצום את כל-אשר דבר ה' אתו בהר-סיני. ויכל משה מדבר אתם ויתן על פניו מסוה. ובבא משה לפני ה' לדבר אתו יסיר את-המסוה עד-צאתו ויצא ודבר אל בני ישראל את אשר יצוה. וראו בני-ישראל את-פני משה כי קרן עור פני משה והשיב משה את המסוה על פניו עד-באו לדבר אתו". (שמות ל"ד, כט-לה).

(א) מה פירוש הפועל קרן?

בפסל הנודע של מיכאל אנג'לו למשה שתי קרנים¹.

יתכן והאמן עשה כן בהשפעת תרגומו של הירונימוס, שתרגם: קרן –Cornita esset Quod תפיסה ריאליסטית זו היתה מצויה אצל הציירים והפסלים בתקופת הרנסנס. מבין חוקרי המקרא מחזיק בדעה זו א. יירקו בפירושו לס' שמות² ובמאמר מיוחד שפרסם לאחרונה³; הוא משווה את "קרני משה" לקרנים שבפסלי האלילים בעולם העתיק שסימלו את כחם וגבורתם.

ואין דעתו של יירקו סבירה; הקרנים צומחות מעל למצח בקצה הראש, ולא בעור הפנים. הקרנים בולטות ואם צמחו למשה קרנים כיצד לא הרגיש בהן, ונאמר "ומשה לא ידע כי קרן עור פניו".

פירוש ריאליסטי, אולם שונה, מביא חיוי הבלכי⁴: "בעבור שמשה לא אכל לכם ולא שתה מים ארבעים יום וארבעים לילה בהיותו עם ה' בהר סיני⁵ שבו פניו יבשים כמו הקרן... וייראו מגשת אליו, מפני שהיו פניו מכוערות".

הראב"ע חלק על חיוי הבלכי ואמר: "לא יירא האדם לגשת אל האדם רק בעבור דבר פלא שנתחדש בו, שלא ראה כמוהו; ואין אדם שלא ראה פני המת ולא יירא מגשת אליו. ועוד – אילו היה ככה – למה לא היה תמיד המסוה על פניו, ולמה היה שם אותו תמיד בדברו עם ישראל? והלא ראה (חיוי) כי בהיותו בן מאה ועשרים שנה לא לא כהתה עינו ולא נס לחה"⁶, ואף כי כאשר היה בן שמונים"⁷.

פירושו של הפועל קרן הוא: הבהיק, זרח, הפיץ קרני אור, הוציא ניצנוצי זיו והוד וזוהר. פניו של משה היו זהובות כקרני השמש. הפועל קרן ושם העצם קרן חד הם ופירושם: קרני אור ושמש. וכף מתאר הנביא את כבוד ה': "ונגה כאור תהיה קרנים מידו לו..."⁸ וכך פירשו חז"ל, כך בתרגומים העתיקים וכך בשירת ימי הבינים. בהוראה זו משתמשים כיום כדי להורות על הקרנה של חום ואור, ביחוד בטיפול רפואי; הרדיום מקרין אנרגיה, הרופא מקרין קרני רנטגן וקרני לייזר וכדומה.

וכך נבין את הכתוב – בשעת הקירבה והדיבור של ה' למשה עברו קרני אור וזיו מאת ה' אל משה – "קרן עור פניו בדברו אתו"⁹. ויאמר (ה' אל משה): אני אעביר כל-טובי על פניך" וה-ע תרגמו: אני אעבור על פניך בכבודי; לדבריהם "טוב" מובנו "טיב" שבלשון המשנה – כבוד, מדוח, עצמיות וכדומה: "ושכותי כפי עליך" – לשמור עליך כי המקרא מתאר את אלהים כאש וכאור, כגון:
"ומראה כבוד ה' כאש אכלת בראש ההר לעיני בני ישראל"¹⁰.
"וידבר ה' אליכם מתוך האש..."¹¹
"ה'... הוד והדר לבשת עטה אור כשלמה...^{12
ונגה כאור} תהיה קרנים מידו לו ושם חביון עזה"¹³

המקרא תיאר את ההקשר בין ה' למשה כמגע קרוב, ככתוב: "ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו..."¹⁴, לכן טבעי הדבר שמשה קיבל מה' הקרנה של אור, זוהר, זיו והוד, מין זוהר נאצל, כעין בבואה של השכינה, ועור פניו קרן והפיץ לכל עבר ניצוצות של אור אלהי זה.

כך נבין גם את ציוויו של ה' למשה; "ונתתה מהודך עליו"¹⁵ (על יהושע). ה' העביר מהודו למשה, ומשה – ליהושע. וכן נאמר: "וירד ה' בענן וידבר אליו (אל משה) ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים איש הזקנים ויהיו בנוח עליהם הרוח ויתנבאו..."¹⁶.

טבעי הדבר, כשהופיע משה בפני העם בפנים קורנות ומפיצות ניצוצות אור וזוהר הם נבהלו וחשבו – אולי מעשה שדים, אולי תעבור הקרינה גם אליהם "ויראו מגשת אליו". לכן "ויקרא אלהים משה", בודאי הסביר להם את מקור הקרינה וכי אין נשקפת להם כל סכנה, הוא לא הפך לשד. הם נרגעו ונגשו אליו והוא מסר להם "את כל אשר דבר ה' אותו בהר סיני".

ברוח זו תרגמו את הפועל היחידאי "קרן" התרגומים שלנו:

אונקלוס – סגי זיו-אור רב; "עור"-יקרא, מראה זיו, כבוד, כי ביקש למנוע ממשה הגשמה יתירה, ואת הכתוב "וייראו מגשת אליו" תרגם – ודחילו מלאתקרבא לותירה (פחדו להתקרב אליו) כנראה מחשש שמא זה יזיק.

יונתן בן עזיאל – אשתבהר זיו איקונין דאנכוי, דהות ליה מן זיו איקר שכינתא ד'-ה' בזמן מלליותיה עמיה – האיר זיו תמונת פניו, שבא לו מזיו היקר של השכינה כשדיברה עמו.

התרגום הירושלמי (הניאופיטי) – במחתה מן טורא ומשה לא הוה ידע ארום נהר זיו איקרהון דאפוי במיללותיה עמיה ... ודחילו מלהקרב לוותיה ... ויהב על אפוי סודרה...

חז"ל פירשו קרן – קרני הוד, שבאו למשה ממגע ידה של השכינה. אמרו: ומהיכן נטל משה קרני ההוד? מן המערה, שנאמר¹⁷: "והית בעבר כבדי ושמתיך בנקרת הצור ושכתי כפי עליך עד עברי. והסרתי את כפי וראית את אחרי ופני לא יראו". במדרש תנחומא¹⁸ נאמר שבגלל נתינת הקב"ה את כף ידו על משה הוא זכה לקרני ההוד.

הפרשנים והבלשנים בימי הביניים פירשו קרן-הוד. נציין את דברי הרמב"ן: בצאת כל ישראל לקראתו (ברדתו מהר סיני) ראו את קרני ההוד, פחדו מגשת אליו וחזרו אחורנית, אולי חשבו שהיה שם כבוד ה', או מלאכי עליון עמו, ופחדו פן יפרוץ בהם ה', וקרא להם משה ושבו אליו אהרן וכל הנשיאים ההולכים לפניהם. ודיבר משה אליהם דברי שלום ובישרם בסליחת עוונם ובלוחות שהוריד, ואז ציווה להם כל אשר דיבר ה' אתו בהר סיני, והוא: עשרת הדיברות השניות, שנתן לו. גם הפרשנים החדשים פירשו קרן – ניצנוצי אור.

מנדלסון ב"ביאור" כותב: הזהירו פניו כזוהר הרקיע מהוד ה', אשר האציל עליו בדברו אתו.

מ.ד. קאסוטו מסביר: הפועל קרן נגזר מן השם קרן ומשה כיוון שזכה להתקרבות מיוחדת אל האלהים ולדיבור אתו¹⁹ נשאר בו מקצת מזיו השכינה, ובזעיר אנפין אף הוא "קרנים מידו לו" מסביב לפניו... וכשראו אהרן וכל בני ישראל את פני משה, והכירו כי קרן עור פניו, נתמלאו יראת הכבוד... ומשה דיבר אליהם כדברו יום יום, כי האיש משה עניו מאוד, ולא היה מתגאה על הכבוד שניתן לו.

(ב) מהו מסוה?

וולהאוזן השווה את מעשה משה לכאהנים, רואי-עתידות הערבים, שהיו מכסים את פניהם בצעיף בשעת ראיית חזיונותיהם ובזמן השמעתם לקהל, היפוכו של דבר – בשעת דיבורו של ה' למשה אין המסוה על פניו. בהסברו של וולהאוזן אין קשר בין קרינת הפנים לשימוש במסוה. גרסמן²⁰ רואה במסוה מסכה מסוג המסכות שכהני הדתות הפרמיטיביות שמים על פניהם כשהם עורכים את הפולחן הדתי, כהגנה מפני שדים ורוחות רעות. לפירושים אלה אין כל יסוד. משה שמע את דבר האלהים בלי אמצעי, אלא: "ודיבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו"; "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, אשר ידעו ה' פנים אל פנים"; "פה אל פה אדבר בו, ומראה ולא בחידות, ותמונת ה' יביט". לכן הוא לא שם מסוה על פניו בדבר ה' אתו, ככתוב: "ובבוא משה לפני ה' לדבר אתו, יסיר את המסוה עד צאתו".

החדשים – אהרליך, קאסוטו, מ. הרן ואחרים – אומרים שלא שם משה את המסוה על פניו כמסר לעם את דברי ה' וחוקיו כשליחו של אלהים, אבל בחיי יום יום כשעסק בענינים לא נבואיים היה שם את המסוה על פניו.

ומדוע שם משה את המסוה בחיי יום יום?

רש"י הסביר שעשה כן לכבודן של קרני ההוד, שלא יזונו מהם הכל, היה נותן המסוה ונוטלו כשהיה מדבר עם כשהמקום דיבר עמו. הראב"ע ורבנו בחיי מקבלים את דעת רש"י – אהרליך מוסיף: כדי שלא ייראו מגשת אליו כמו שיראו בראשונה.

משה דיבר עם בני ישראל גלוי פנים, ולדברי ר' סעדיה גאון רצה משה דוקא שיראו בני ישראל את קרינת עור פניו.

ויפה הסביר הראב"ע: יש אומרים שהאור היה מתחדש בפני משה בכל עת שהיה בא אל אוהל-מועד, וידבר עם ה', והיה יוצא והאור עומד כל זמן שהיה מדבר אל בני ישראל דברי ה', ובכלותו ישים המסוה. והיו רואים קרינת עור פניו להיות עד נאמן שה' דיבר עמו, והיה עומד אור פניו עד שישלים לדבר.