עדויות היסטוריות בשירת דבורה : יעדי המלחמה ודרך ניהולה מחבר: שמואל שניצר

חזרה3

אין בשירה תיאור רצוף והגיוני של מהלך המלחמה. היא בנויה מהבזקים שאין בהם סדר כרונולוגי. אבל אין ספק רב לגבי יעדיה: אין היא מלחמת כיבוש: היא מלחמת דרכים.

השירה מבליטה את שיבוש הדרכים כצורה העיקרית, אם לא היחידה, של הפורענות הכרוכה בנגישה הכנענית (פסוק ו). כל תיאור ענותה של ישראל לפני המערכה המכרעת מתמקד ומתמצה בחוסר היכולת לנוע באופן חפשי בדרכים (אי-אפשר שלא להעמיד תיאור קצר זה של צרת השעבוד מול התיאור המפורט של השעבוד המדיני (שופטים ו', ב-ז), המלווה שוד מתמיד וסכנת רעב. כאן המערכה נטושה על חופש התנועה ועל הקשר בין הר אפרים ובין הגליל. מהעדרם של שבטי הדרום במנין השבטים יש להסיק שהדרכים המוליכות מהר אפרים דרומה, אל נחלת יהודה, אינן כלולות במטרות המלחמה. אולי מונה פסוק י את שיטות התחבורה המקובלות שנעשו אפשריות הודות לנצחון: "רכבי אתנות צחרות ישבי על מדין⁷⁵ והלכי על-דרך".

מנוסח השירה אין להפיק מידע על תכליתה של התנועה שהפסקתה או שיבושה היו עילה למלחמה. אין ראיה שמדובר בשיירות של סוחרים⁷⁶; ואולם גם אם אין אפשרות לעמוד על תכלית המסעות שנפסקו או נעשו מסוכנים בימי השעבוד, יש כאן ראיה נוספת שבני ישראל של תקופת השופטים לא היו אנשים שכל חייהם עוברים עליהם במסגרת משפחתם וישובם, אלא הם אוכלוסיה שהניידות היא להם בחזקת צורך-חיים. ממילא אין לראות בעצמאותם של השבטים, כפי שהיא באה לידי ביטוי בשירה וגם במסורות על השופטים-המושיעים, תופעה שיסודה בהסתגרות. אדם קשור אל שבטו, אל משפחתו ואל אלפו, אבל הוא מכיר גם שבטים אחרים, גם מקומות רחוקים. לפעמים הוא יוצא עם ביתו להשתקע בנחלתו של שבט אחר. זה מסביר את התופעה הידועה לנו מעיון ברשימות היחש, ולפיה משפחה אחת מתייחסת לעתים על יותר משבט אחד, וככל הנראה היא מתפצלת בין שבטים מספר⁷⁷. התופעה ידועה גם מסיפורים שבספר שופטים גופו. בגבעה שבבנימין יושב אי אפרים (שופטים י"ט, י); לוי מירכתי הר אפרים מוצג פילגש בבית לחם יהודה (שם שם, יט); ולפעמים נוצר קשר הדוק בין בני שבטים רחוקים, כגון הקשר בין בנימין ואנשי יבש גלעד (שמו"א י"א, לא) או זה שבין בית דוד ובין מואב (רות, שמו"א כ"ב, ג). אולי מותר לראות במסעו של תושב אפרים מבית לחם לגבעה שבבנימין דוגמה (אמנם של זמן מאוחר יותר) של הניידות החשובה כל כך בעיני בני דורם של דבורה וברק. אין הוא נוסע לצרכי מסחרו, אף לא למטרת צליינות, אך שהוא מזכיר את האפשרות שאגב אורחא יסור לבית ד'. יש עמו נער וצמד חמורים וגם צידה לדרך. הדרך בין נחלת יהודה והר אפרים פתוחה בימיו, והוא נוסע בבטחה. הוא בוטח בהכנסת האורחים של בני ישראל בני כל השבטים. הדבר האחד שנוסע מבני ישראל צריך להזהר מפניו הוא, שלא ייקלע ללינת לילה ל"עיר נכרי אשר לא מבני ישראל הנה" (שופטים י"ט, יב). לא רק יחידים נעים בדרכים. גם שבטים שלמים, או בתי אב שלמים מחליפים לעתים נחלה. כך שבט דן. כך מכיר שבימי הקרב עודנו יושב ככל הנראה ממערב לירדן, אבל סופו שיתנחל בעבר הירדן המזרחי. כך זבולון שלפי ברכת יעקב (בראשית מ"ט, יג) הוא עתיד לשכון לחוף ימים, אך כאן עודנו שבט גלילי הררי.

תיאור של מאבק שבמרכזו עומד חופש התנועה בדרכים אנו מוצאים גם בפרשת אבימלך. כאשר נופל ריב בינו לבין בעלי שכם, פריקת העול מוצאת את ביטויה הראשון בכך שהם שמים לאבימלך מארבים על ראשי ההרים ונחלים את כל אשר יעבור עליהם בדרך (שופטים ט', כה). תגובתו של אבימלך אף היא באה בדרך של מארבים במבואות העיר (שם, לד-לה).

שבטי ישראל יושבים בהרים. העמק הוא, בתחילת הקרב, זרוע ערי מבצר כנעניות. כדי להתכנס למלחמה צריכים בני ישראל לרדת לעמק יזרעאל. שם ייפגשו שבטי הגליל והבאים מהר אפרים. אין בשירה פרטים על תנועות הלוחמים. אבל יש שימוש רב בלשון ירידה: אז ירדו לשערים עם ד' (פסוק יא), מני מכיר ירדו מחקקים (יד), בעמק שלח ברגליו (טו). לא ברורה משמעותו של "ירד" בפסוק יג⁷⁸ וכן לא ברור מה משמעות המלה "שריד" בפסוק זה. אין סבירות להנחה שיש כאן רמז לאבדות כבדות הנגרמות לשבטי ישראל במלחמתם, עד שרק שריד הוא הזוכה בנצחון⁷⁹. לא מן הנמנע שהתנגשויות הראשונות במלחמה מתרחשות בקרבת שערי הערים, כאשר הלוחמים הישראליים נתקלים ביחידות כנעניות המגיחות מן השערים כדי לבלום את הישראלים כמנהגם בימי חסימת הדרכים. אולי זאת המשמעות של "אז ירד שריד לאדירים" הקודם למיפקד השבטים ולתיאור הקרב. על פי הגיון צריכים המלכים הכנעניים לראות בעצם ירידת השבטים מהריהם מעשה של פריקת עול ועילה למלחמה.

אין לנו ידיעה על מקום התכנסותם של שבטי ישראל. אבל יש ידיעה על המקום בו מתיצבים מלכי כנען למלחמה: בתענך על מי מגידו (פסוק יט). מפסוק ח אנו יודעים על ציודם העלוב של הלוחמים הישראליים. הרמח, שידין⁸⁰ רואה בו נשק ארוך וכבד המיועד לדקירה, מתאים למלחמה של רגלים נגד פרשים ורכב; הוא גם היה, יחד עם המגן, חלק מציודם של לוחמי המרכבות. יש מקום לשער שהפחד מפני המרכבות מניע את הלוחמים הישראליים לסמוך על נשק ארוך-טווח כגון הקשת והקלע, אך הללו אינם נזכרים בשירה⁸¹.

אין בעצם בשירה תיאור של מהלך הקרב, ויש לשער שהכנענים ערכו את כוחותיהם למערכה במקום נמוך שהוצף על ידי הגיאות הפתאומית של הקישון. הבוץ וזרמי המים הפכו את רכב הברזל שלהם למלכודת, ומותר להניח שלא רק סיסרא נטש את רכבו כדי לברוח ברגל, אלא כמוהו עשוגם רבים מלוחמיו. מפסוק יב אנו למדים שמקצת מן הנסים הלכו בשבי.

על השאלה אם ניתן ללמוד מפסוק ח על מספרם של בני ישראל או של הלוחמים שהשתתפו במערכה, צריך כמדומה להשיב בשלילה. אין כל ודאות שהמלה "אלף" בשירה הוראתה היא מספרית. אלף משמש במקרא גם במובן משפחה. כאשר גדעון נזקק למלה אלף בדברו על משפחת אבי העזרי, הוא נוקט מטבע לשון שהוא כנראה מקובל בימי השופטים ואולי גם אחריהם. ברשימת המשפחות בבמדבר כ"ו נמנות יותר מחמישים משפחות בשבטים השונים. אם נגרע מהן את משפחות יהודה ושמעון, שהן מחוץ לאופק הגיאוגרפי של המשורר ואת המשפחות שהתגבשו בשלבים יותר מאוחרים, לא נהיה רחוקים מן המנין של ארבעים משפחות בישראל של ימי דבורה⁸².

לחלקים נוספים של המאמר:
עדויות היסטוריות בשירת דבורה
עדויות היסטוריות בשירת דבורה : האם היתה ברית שבטים ששמה ישראל?
עדויות היסטוריות בשירת דבורה : ישראל של שירת דבורה
עדויות היסטוריות בשירת דבורה : דגם אחר של הנהגה
העדויות היסטוריות בשירת דבורה : מעמדם של השבטים
עדויות היסטוריות בשירת דבורה : מבט לאחור
עדויות היסטוריות בשירת דבורה : אין בשירה גינוני פולחן
עדויות היסטוריות בשירת דבורה : ההיתה עבודת אלילים בימי דבורה?
עדויות היסטוריות בשירת דבורה : יעדי המלחמה ודרך ניהולה (פריט זה)