הסדרי נגישות
עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > מבוא למקרא > הספרים החיצונייםעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > סיפורי הראשית > סיפור המבול


עיצוב מאורעות דור המבול בספר היובלים : מטרת השכתוב של מאורעות דור המבול
מחבר: כנה ורמן


תרביץ
חזרה3

אם נמשיך ונעיין במהותו של האיסור על אכילת הדם, נוכל להבין ביתר עומק את מטרת השכתוב. הצבענו על כך שעל-פי ספר היובלים, אכילת דם ורצח מביאים להשחתת הארץ. ודוק: תמוהה הקשת רצח לאכילת דם באשר להשחתת הארץ וטימואה, שהרי ברצח אכן נשפך דם על הארץ ויש מגע ממשי של דם האדם והאדמה, ואילו באכילת דם – אין הדברים כך.

התמונה תתבהר אם נבין שבאיסור אכילת הדם כולל המחבר איסורים נוספים. בפרקים שבהם מופיעים ציוויי הברית פעם נוספת, מורחב איסור אכילת הדם, והוא נושא עמו גם את הדרישה לכיסוי הדם שנשפך על הארץ בזמן השחיטה, את ציווי נתינת דם על המזבח, ואת ההוראה להישמר מהופעת טיפות הדם על גוף המקריב או בגדיו.37

נעיין בפרקים אלה.

(א) בפרק ז, הפרק שבו מצווה נח לבניו, נאמר:

[כח] [כט]

[ל]

[לא]

[לב] [לג]

כי כל שופך דם אדם וכל אוכל דם כל בשר ימחו כולם מן הארץ.
ולא ישאר כל איש אשר יאכל דם ואשר ישפוך דם על הארץ ולא ישאר לו זרע ואחרית חיה תחת השמים כי אל שאול ילכו ואל מקום הדין ירדו, לחשכת מעמקים יבואו כולם במות אכזר.
ולא יראה עליכם כל דם מכל דם בכל זמן שתשחטו כל חיה ובהמה ואשר מעופף על הארץ. ועשו חסד לנפשותיכם בכסותכם אשר ישפך על פני הארץ.
ואל תהיו אדם אשר אוכל עם הדם וחזקו לבל יאכלו דם לפניכם. כסו את הדם כי כן צוותי להעיד לכם ולבניכם עם כל בשר.
ואל תאכלו את הנפש עם הבשר פן ידרש דם נפשותיכם מיד כל בשר אשר ישפוך (דם) על הארץ.
כי הארץ לא תטהר מן הדם אשר ישפך עליה כי בדם השופך תטהר הארץ בכל דורותיה.

הפסוקים פותחים באיסורים המצויים במקרא – איסור רצח ואכילת דם (פס' כח). אולם כבר בפסוק כט, המחבר מתרכז בנושא אכילת דם. מכאן ואילך נקשרת אכילת הדם להאשמה בדבר שפיכת דם. בפסוק כט, שתי האזהרות עומדות זו מצד זו: 'ולא ישאר כל איש אשר יאכל דם ואשר ישפוך דם על הארץ...', ובפסוקים לב-לג הן באות בקשר של ציווי ונימוקו. בפסוק לב הניסוח הוא של מידה כנגד מידה: 'ואל תאכלו את הנפש עם הבשר פן ידרש דם נפשתיכם מיד כל בשר...'; בפסוק כג בא הנימוק, וכפי שהראיתי במקום אחר38 הוא מנוסח במינוח השמור במקרא לרצח – 'כי הארץ לא תטהר מן הדם אשר ישפך עליה כי בדם השופך תטהר הארץ בכל דורותיה'.39

קשר זה, של ציווי ונימוקו, נובע מהתפיסה – המתבארת בפס' ל-לא – שאיסור אכילת הדם כולל גם את האזהרות כיצד יש לנהוג בדם שנשפך. יש להיזהר מהופעת הדם על גוף המקריב או בגדיו, יש לכסות את הדם שנשפך על הארץ. העובר על אלה הרי הוא כאוכל דם. אוכל הדם ראוי אפוא לעונש כרוצח, שכן אף הוא שפך דם.

איסורים אלה ניתנים לבני נח. מסתבר אפוא שהאנושות כולה מתחייבת בכיסוי הדם עם שחיטת חיה, בהמה ועוף, נוסף על איסור אכילת הדם.

(ב) הכללת הציווי על כיסוי הדם באיסור אכילת הדם מצויה אף בפרק כא, במסגרת ציווי אברהם ליצחק בענייני הפולחן, ציוויים המיוחסים לנח וחנוך. כאן נוסף אף הציווי על נתינת הדם על גבי המזבח משום שהמחבר מוסיף את נושא קורבן השלמים. וכל זאת הוא פירוט של איסור אכילת הדם:40

אל ת[אכל כל ד]ם לחיה ולבהמה ולכל עוף אשר [יעופף בשמים. ואם תז]בח עלה זב[ח] שלמים לרצון ת[ז]בחנו ואת דמם תזרוק על המזב[ח ...ואת בשרו אכול ביום] ההוא ומחרת ול[א] תב[וא עליו השמש ממחרת עד האכלו ולא יותר ליום הש]ל[ישי כי לא יקבלו כי לא נבחר ולא צווה זאת. וכל אוכליו חטא ישאו עליהם כי כן מצאתי כתוב בספר אבותי הראשונים בדברי חנוך ובדברי נח... שמ[ור] [את המצווה הזאת ועשה אותה בני למען תי]שר בכל מעשיכה. [ובכל עת הייה טהור בבשרכה ורחצתה במים בטרם ת]לך להקטיר על המזבח ורחצת ידיך ורגליך טרם תקרב אל המזבח וככלותך להעלות תשוב ותרחץ ידיך ורגליך. ולא יראה בכם כל דם ובבגדיכם ונשמרת בני בדם השמר לך מאד לכסותו בעפר ולו תאכלו עוד דם] כי הדם הוא [הנפש ולו תאכל כל דם.

כבר העירו חוקרים על הקרבה בין פרקים ז ו-כא לבין חיבור לוי הארמי.41 ואכן, גם שם מופיעים ציוויים אלה; אלא שבחיבור זה הציוויים אינם מופיעים כחלק מהאיסור הכולל של אכילת דם, וזאת משום אופיו הבלתי פולמוסי של החיבור הארמי, בניגוד לספר היובלים.42

  1. הקרבת קורבן, נתינת דם, הקפדה על ניקיון הגוף והבגדים:43

    עמודה c:

    (19) וכדי תהוי קאים למיעל לבית אל הוי סחי במיא ובאדין תהוי לביש לבוא כהנותא
    (20) וכדי תהוי לביש הוי תאיב תוב ורחיע ידיך ורגליך עד דלא תקרב למדבחא כל דנה.
    (21) וכדי תהוי נסב להקרבה כל די חזה להנסקה למדבחה הוי עוד תאב ורחע ידיך ורגליך.

    עמודה d:

    (25) והוא באדין תשרא ל מזרק דמא על כותלי מדבחה (26) ועוד רחע ידיך ורגליך מן דמא [...] (27) ראשה הוי מתנסק לקדמין ועלוהי חפי תרבא ולא יתחזה לה דם נכסת תורא.

    מכאן ואילך השתמר רק התרגום ליוונית של חיבור זה;44 להלן תרגומו:

    (53) ובכל עת רחץ ידיך ורגליך בקורבך אל המזבח; ובצאתך מן המקדש לא יגע בבגדך כל דם. לא יהיה בך דם ביום ההוא. (54) ורחץ ידיך ורגליך כליל מכל בשר, (55) ולא יראה עליך כל דם או כל נפש, כי הדם הוא הנפש בבשר. (56) ואם בביתך [...] לאכול כל בשר, כסה תחילה את דמו בעפר, בטרם תאכל מן הבשר, פן תאכל והדם עוד לפניך. (57) כי כן ציווני אברהם אבי, כי מצא זאת בכתבי ספר נח אודות הדם.
  2. שחיטה בבית:

    (56) ואם בביתך תאווה לאכול כל בשר, כסה קודם את העפר בטרם תאכל מן הבשר, פן תאכל והדם עוד לפניך. (57) כי כן ציווני אברהם אבי, כי מצא זאת בכתבי ספר נח אודות הדם.

(ג) אף בפרק ו, בשעה שהמלא פונה למשה ומצווה על איסורי הדם בעקבות הציווי שניתן לנח, נכלל באיסור אכילת הדם הציווי על נתינת הדם על גבי המזבח.

[יא]

[יב]

[יג] [ד]

על כן נאמר לך לכרות ברית [גם אתה] עם בני ישראל בחדש הזה בהר בשבועה ולהזות עליהם דם בעבור כל דברי הברית אשר יכרות אדוני עמהם לכל הימים.45
והעדות הזאת כתובה עליכם למען תשמרוה כל הימים לבל תאכלו כל הימים כל דם חיה ועוף כל ימי הארץ. והאדם אשר אכל דם חיה או בהמה או עוף כל ימי הארץ ונכרת הוא וזרעו מן הארץ.
ואתה צו את בני ישראל ולא יאכלו כל דם למען יקוימו שמם וזרעם לפני אדני אלהינו כל הימים.
ואין לחק הזה קץ הימים כי לעולם הוא ישמרוהו לדורות, כדי שיהיו מתחננים בעדם בדם לפני המזבח בכל יום ושעה.46 בקר וערב יבקשו סליחה לפני אדוני למען ישמרוהו ולא יכרתו.

נמצאנו למדים, שעל-פי ספר היובלים איסור אכילת דם כולל גם הדרישה לתת את הדם על המזבח, לכסותו אם לא ניתן, וכן הדרישה להיזהר מהופעת דם על בגדי המקריב או גופו. איסורים אלה נכללים בברית נח, והעובר על אלה מטמא את הארץ, ועל כן מוטל על המערכת השיפוטית האנושית להוציאו להורג, שאם לא כן – עתידה של האנושות בסכנה. עיון בדרכה של הלכת חכמים לימדנו עד כמה גדול היה הזלזול בהלכות אכילת הדם וכיסויו. עתה ברורה מטרת שכתוב מאורעות המבול: זהו פולמוס כנגד הלכת חכמים.

ושתי הערות נוספות: (א) עמדנו על כך שבפרק ו ביובלים נמצא שכתוב של פסוקים מקראיים, שכתוב שהביא לחומרה הלכתית שאינה במקרא. על כך נוסף גם העניין הבא:

מהלך הדברים בפרק ט בבראשית הוא כדלקמן:

  1. ציווי על פרייה ורבייה (פס' א);
  2. ברכה/ציווי: 'מוראכם וחתכם יהיה' על חיות הארץ, עוף השמים, הרמש והדגים (פס' ב);
  3. היתר אכילת 'כל רמש אשר הוא חי' כ'ירק עשב' (פס' ג);
  4. איסור אכילת דם (פס' ד);
  5. איסור רציחת אדם (פס' ה-ו);
  6. ואילו בפרק ו בספר יובלים, מהלך הציוויים הוא כדלקמן:

    1. ציווי על פרייה ורבייה;
    2. ציווי/ברכה: 'מוראכם וחתכם אתן על כל אשר בארץ ובים' (פס' ה) (קיצור לעומת המקור המקראי);
    3. היתר אכילת חיה, בהמה (אינו מצוי במקרא כלל), עוף, רמש ודגים כ'ירק עשב' (פס' ו);
    4. איסור אכילת דם;
    5. איסור רציחת אדם (פס' ז-ח).

    בפרק ו, בפסוק ו, בעל ספר היובלים מבאר מהו הרמש המופיע במקרא (ט, ג), המותר לאכילה אך דמו אסור. אם נזכור שאיסור אכילת הדם כולל גם את הציווי לכסותו, נוכל להבין מדוע מופיעה ברשימה הבהמה (שאינה בפס' ב בבראשית). ועוד: 'רמש' אינו רק שם כולל לבעלי החיים שמקום חיותם האדמה (זו המשמעות הרגילה במקרא),47 אלא גם הדגים, וידועה המחלוקת בין אנשי העדה לבין הלכת חכמים באשר לאכילת דמו של דג48 במגילת ברית דמשק: "והדגים אל יאכלו כי אם נקרעו חיים ונשפך דמם' ([12]13). הלכת חכמים מתירה.

    (ב) נראה שהבירורים שהובאו במהלך המאמר יכולים לשפוך אור על חיבור לוי הארמי. חוקרים כבר עמדו על הבחירה בלוח השמש בחיבור, וכן על חשיבות מעמדו של לוי הכהן ועל הרחבת תפקידו מעבר לעבודת המקדש.49 רמזים אלה הובילו אותנו להנחה, שזהו חיבור השייך לזרם ההלכה הכוהנית. הדרישה לכיסוי הדם או הזאתו, והדרישה להימנע מהכתמת בגדי המקריב או גופו בדם, וכן שיוכם לציווי נח, הוא נדבך נוסף בבניית טיעון זה. ההבדל המהותי בין החיבור הארמי לבין ספר היובלים נעוץ בכך, שבחיבור אין אנו מוצאים את הפולמוס.

הערות:

37. ראה הערכתו של ואנדרקאם על כך: J. C. VanderKam, 'The Righteousness of Noah', in: G.W.E. Nickelsburg andJ.J. Collins (eds.), Ideal Figures in Ancient Judaism, Chico, California (Scholars Press) 1980, p. 20
38. זולת ויקרא יז. ראה: כנה ורמן, 'דן כיסוי דם ואכילתו בהלכה הכוהנית ובהלכת חכמים', תרביץ, סג\ב (תשנ"ד), עמ' 173-183.
39. השווה: 'ולארץ לא יכפר לדם אשרשפך בה כי אם בדם שפכו' (במ' לה, לד), הנושא הוא רצח.
40. פרק כא מובא כאל על-פי שחזור הפגמנטים מקומראן, שנעשה בידי ואנדרקאם ומיליק: J.C. VanderKam and J.T. Milik, 'A Preliminary Publication of a Jubilees Manuscript from Qumran Cave 4: 4Qjubd (4Q219), Biblica, 73 (1992), pp. 62-83; J.C. VanderKam and J.T. Milik, '4Qjubc (4Q220): A Preliminary Edition', Textus, 17 (1994), pp. 43-57. השורות המופיעות בכתב זה הם על-פי התרגום מגעז.
41. לאחרונה התפרסם מאמר המטיל ספק בנכונותה של הדעה, שחיבור לוי הארמי הוא אחד ממקורותיו של ספר היובלים. ראה: J. Kugel, 'Levi Elevation to the Priesthood in Second Temple writings', HTR, 86 (1993), pp. 1-64. אך ראה: כנה ורמן, 'לוי הכהן – על מסורות לוי בספרות ימי בית שני', שנתון למקרא ולחקר המזרח הקדום (בדפוס).
42. פרסום ראשון של חיבור לוי הארמי שנמצא בגניזה בא אצל: R. H. Charles and A. Cowley, 'An Early Source of the Testaments of the Patriarchs', JQR, XIX (1907), pp. 570-577; הנוסח המצוטט כאן הוא על-פי הערותיהם של גרינפלד וסטון: J.C. Greenfield and M.E. Stone, 'Remarks on the Aramaic Testament of Levi from the Geniza', RB, 86 (1979), pp. 221-222.
43. ראה: Bodleian Librery Geniza Fragment, Ms. Heb. C 27 f 56
44. תרגום זה כלול באחד מכתבי-היד של צוואת לוי שסימנו: Mt. Athos, Monastery of Koutloumous, catal. Na. 3108 . כתב-יד זה מצוטט בספרו של צ'ארלס: R. H. Charles, Testamenta Duodecim Patriarcharum. The Greek Version of the Testaments of the Twelve Patriarchs, Oxford 1908, pp. 247-253
45. 'וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עלת ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים. ויקח משה חצי הדם וישם באגנת וחצי הדם זרק על המזבח. ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. ויקח משה את הדם ויזרק על העם ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם על כל הדברים האלה' (שמ' כד, ה-ח).
46. ואנדרקאם הכריע: 'בכל יום ויום', אף כי כתבי-היד הטובים מעידים על הנוסח 'בכל יום ושעה'. צ'ארלס בחר לתרגם: 'בכל יום. בעת בוקר וערב'. אולם מבחינת התוכן, נוסח זה אינו מתאים: אין מדובר כאן על עולת התמיד המקרבת פעמיים ביום, אלא על קורבנות השלמים, שאינם מובאים בשעת קבועה.
47. שם העצם 'רמש' נסב תמיד על בעלי החיים הזוחלים על הארץ. הבינוני נסב לעתים גם על הים; 'וכל נפש החיה הרמשת במים' (וי' יא, מו).
48. אלבק (לעיל, הערה 36), עמ' 25.
49. ראה: M.E. Stone, 'Ideal Figures and Social Context: Priest and Sage in Early Second Temple Age', Selected Studies in Pseudepigrapha and Apocrypha with Special Reference to the Armenian Tradition (SVTP. 9), Leiden 1991, pp. 259-270

לפרטים אחרים:
עיצוב מאורעות דור המבול בספר היובלים : המבול
עיצוב מאורעות דור המבול בספר היובלים : מאורעות דור המבול
עיצוב מאורעות דור המבול בספר היובלים : עם היציאה מהתיבה
עיצוב מאורעות דור המבול בספר היובלים : מטרת השכתוב של מאורעות דור המבול (פריט זה)

 

ביבליוגרפיה:
כותר: עיצוב מאורעות דור המבול בספר היובלים : מטרת השכתוב של מאורעות דור המבול
מחבר: ורמן, כנה
תאריך: ינואר-מרץ 1995 , גליון 64
שם כתב העת: תרביץ
בעלי זכויות : י"ל מאגנס
הוצאה לאור: י"ל מאגנס