|
|
 |
החולד הוא יונק קטן, המשתייך למשפחת החולדיים, מסדרת המכרסמים. הוא נפוץ במערב אסיה ובצפון אפריקה. בארץ הוא נפוץ מהחרמון ועד לצפון הנגב בשטחים פתוחים שבקרבת יישובים, בקרקעות מעובדות ובשדות בר.
גופו גלילי חסר זנב ומותאם לתנועה במחילות צרות וחשוכות. חושי המישוש, הריח והשמיעה שלו מפותחים. הוא עיוור, אולם בכל זאת מסוגל להבחין בין אור לחושך. יש לו אוזניים אך אין לו אפרכסות. ראשו בעל מבנה המותאם לחפירה וסילוק עפר.
מבנה גופו מאפשר לו חפירה ותנועה מהירה וקלה במחילות הנחפרות. גם שיניו החדות נועדו לחפירה. הן בולטות מהפה ומאפשרות לו לחפור בפה סגור. העפר נדחף על ידי החרטום ונערם לתלים על ידי רגליו האחוריות.
החולד פעיל במשך היום ובשעות הראשונות של הלילה. הוא מנהל אורח חיים תת-קרקעי כמעט מוחלט.
הוא חי במחילות אופקיות וארוכות. בכל מערכת מחילות מצויים חדרים מיוחדים לאגירת מזון וחללים מיוחדים להפרשה. תא שמתמלא בהפרשה נסתם על ידי החולד, ותא אחר נחפר במקומו.
החולד אינו חברותי ובכל מחילה חי רק פרט אחד. הפרטים תוקפים זה את זה כשהם נפגשים ובשבי הם מסוגלים להיאבק זה בזה עד מוות.
עיקר מזונו של החולד בא מהצומח, הוא ניזון מבצלים, מפקעות ומשורשים ועל כן הוא מזיק מאוד לחקלאות.
בתקופת הרבייה מתחילים זכרי החולד לפקוד את תאי ההמלטה בתדירות גוברת והולכת, תוך השמעת קולות רצופים של שריקות ולחישות המעידות על נסיונות החיזור שלהם. הנקבה המיוחמת היא הבוחרת את הזכר שעמו תזדווג. מספר ההזדווגויות רב: כ-60 פעמים במשך שעה וחצי!
ההריון נמשך בין 28-36 ימים ובסופו נולדים 2-5 גורים.
כשהצאצאים מגיעים לגיל חודשיים עד שלושה חודשים, הם עוזבים את מחילת האם. רבים מהצאצאים נטרפים ולא מגיעים לבגרות.
הם מגיעים לבגרות מינית בגיל שנה.
בשבי מגיעה תוחלת החיים של החולד לארבע שנים לפחות.
|
