גדול משוררי ספרד במאה ה-20, מוסיקאי, ומחזאי, חי בשנים 1899 - 1937. יליד גרנדה. למד משפטים ומדעי הרוח באוניברסיטאות גרנדה ומדריד.
ב-1919 החל ללמד באוניברסיטה במדריד, ושהה במחיצתם של הצייר סלבדור דאלי, במאי הקולנוע לואיס בוניואל והמשורר רפאל אלברטי. בתקופה זו נודע כמשורר גדול, למרות שפרסם מעט מאד משיריו. "שירה יש לדקלם," טען, "בספר היא מתה." אז גם החל לחבר מחזות.
לורקה עסק גם באיסוף שירי פולקלור ומנגינות עממיות. מקצבי השירים ומנגינותיהם השפיעו על יצירתו, ובהם מצא אמצעי ביטוי הולמים לדפים הפואטיים והרוחניים שלו.
כשעלתה חזית השמאל לשלטון בספרד קיבל לידיו את ניהול התיאטרון במדריד, ויצר מחזות חדשים כמו גם עיבודים מודרניים למחזות ספרדיים ישנים. כמו כן ייסד תיאטרון נודד שקיים הצגות בערי השדה ובכפרים במטרה להפיץ את הדרמה הספרדית המקורית בכל קצווי ספרד. ב-1935, מודאג מן ההתפתחויות במלחמת האזרחים בארצו, נסע לורקה לגרנדה, עיר הולדתו, אולם בהגיעו נורה למוות בידי יחידת הפלנגות של פראנקו.
בצד שיריו הקצרים, המזכירים בסגנונם שירי ילדים ושירה עממית, כתב גרסיה לורקה שירים המצטיינים בתמונות דרמטיות ובמטאפורות נועזות. בשירתו הוא ממזג בין צורות מהשירה הערבית מימי הביניים, זמר צועני, מסורות ספרדיות ודרכי הבעה מודרניסטיות, ומטביע בהם את חותמו האישי והייחודי.
מבין יצירותיו תורגמו לעברית ספרי השירה: שושנה וסכין, מבחר שירים. מבין מחזותיו: הסנדלרית המופלאה, בית ברנרדה אלבה, ירמה, חתונת הדמים, אהבת דון פרלימפלין לבליסה בגן.
|