|
משוררת עברית, מתרגמת ומסאית שחיה בשנים 1911 - 1970. בנעוריה למדה בגמנסיה העברית בקובנה, עיר הולדתה שברוסיה. כשהייתה בת עשר כתבה ביומנה בעברית: "שום דבר נפלא לא היה אתי היום, התחלתי לעשות את השיעורים, הלכתי לנגן בפסנתר כמו בכל יום. בשובי הביתה הבטתי על השמים וראיתי עננים קטנים כמלאכי אור ששטו על פני הרקיע. אין מה לכתוב על היום. די!" לכאורה כתיבה של ילדה, אבל כבר כאן נמצאים יסודות משירתה הבוגרת: מעין קוצר רוח כלפי היומיום, אהבה עמוקה למראות הטבע וגעגועים למשהו אחר, "נפלא".
ב-1935 עלתה ארצה והצטרפה לחבורת הסופרים שבראשה עמד המשורר אברהם שלונסקי. קבוצה זאת ביקשה לגבש צורות ודרכי ביטוי חדשות בשירה ולהשתחרר מהשפעתו האדירה של ביאליק.
פעילותה הספרותית הייתה עשירה ורבת פנים: היא כתבה שירה לירית, רומן (והוא האור), סיפורים קצרים, מחזות (בעלת הארמון), וכן מאמרים של פרשנות ספרותית. לאה גולדברג תרגמה לעברית שירה, דרמה ופרוזה משפות שונות (מיצירות שקספיר, ברכט, צ'כוב, איבסן ופטררקא) ואף הקדישה חלק חשוב מיצירתה לכתיבה לילדים (23 ספרים, בהם: דירה להשכיר, ידידי מרחוב ארנון, מה עושות האיילות, המפוזר מכפר אז"ר, נסים ונפלאות). בד בבד היא כיהנה כפרופסור לספרות כללית באוניברסיטה העברית. בשנת 1970 הוענק לה פרס ישראל.
בשירתה מופיעים דמויות יומיומיות, עצמים מוכרים, ציורי נוף ותיאור יחסי אהבה בין גבר לאשה. הנימה הכללית בשיריה הליריים היא של עצב ואכזבה.
יצירותיה קובצו בתשעה כרכים.
|
