העיר כמוקד כלכלי עולמי

ערים משמשות כמוקד החברה האנושית מזה אלפי שנים. הערים מילאו תפקיד מרכזי בהיסטוריה של המין האנושי, כבר בתקופת ההתיישבות העירונית המוקדמת בעמקי האינדוס, הפרת והנילוס, והיוו את המסד של הפוליטיקה, הדת והכלכלה. ככל שחלף הזמן, תפקידן הכלכלי של הערים כמוקדי שוק, הפך למשמעותי ביותר, וככל שהתפתח תהליך העיור, התעצם תפקידן הכלכלי של הערים. בסוף המאה ה-20, התפתחויות בתחום הטלקומוניקציה ועלייתן של תעשיות המידע, הובילו מספר חוקרים לטענה, כי בכך תמה למעשה הגאוגרפיה ותמו הערים. לטענתם, הערים צפויות להתמוסס, כאשר טכנולוגיות טלקומוניקציה חדשות מאפשרות לבזר תפקודים עירוניים. בנוסף, הערים צפויות לאבד את מעמדן כישות כלכלית, מאחר שמפגש פנים אל פנים ישודרג למפגש באמצעות תקשורת אלקטרונית. תוצאה אפשרית אחת, היא הופעתו של המושג "עיור-נגדי" (Counter-Urbanization) – תחייתן של קהילות כפריות, על חשבון ההתיישבות העירונית. העתקה מאסיבית של משרדים ותעשיות לאזורים דלילים וזולים יותר, צפויה להפחית משמעותית ממעמדן, חשיבותן ותפקידן של ערים בכלל, ומרכזי עסקים ראשיים בפרט. טיעון זה, הנתמך על ידי הגלובליזציה של הפעילות הכלכלית, הוביל את כתב העת "The Economist" לבשר בשנת 1995 על "מותו של המרחק", ועל קיצן האפשרי של הערים.

במקביל לתהליכים אלו, מתרחשים תהליכים אחרים המציגים עמדה שונה באשר לתפקידן של הערים. הריכוז הטריטוריאלי לובש צורה חדשה בניהול ברמה הגבוהה, בשליטה ובפיקוח. שווקים לאומיים ועולמיים דורשים ריכוז טריטוריאלי, בעזרתו מפוקחות מערכות עולמיות, ותעשיות המידע דורשות תשתית פיסית רחבה, המכילה מוקדים אסטרטגיים. אפילו תעשיות המידע המתקדמות ביותר, מתבססות על תהליכי ייצור מתמחי מקום בחלקם.

ערים היוו מוקד השראה ושאיפה עבור מהגרים כפריים, מוקד משיכה עבור מרכזי תאגידים, ומוקדי רווח עבור השקעות נדל"ן. ערים הפכו גם לאטרקטיביות עבור מתקפות טרור, כתוצאה מהריכוזיות הבולטת של מוקדים כלכליים, פוליטיים ותרבותיים, אשר חשפה את נקודות החולשה של הערים.

התעשייה הפוסט-תעשייתית

מרכיבי המפתח של הכלכלה העולמית בסוף המאה ה-20 כוללים את התחומים הבאים:

1. צמיחתם של ארגונים רב-לאומיים בעלי אינטרסים עולמיים

בשנות ה-90 היו בעולם 37,000 ארגונים רב-לאומיים עם למעלה מ-170,000 סניפים. אולם, היחלשות המגבלות מצד המדינות על הזרימה החופשית של הון בין מדינות ואזורים, והתפתחותם של סוגים חדשים של אמצעי השקעה, הרחיבו משמעותית את הטווח וההיקף של ארגונים אלו.

2. היווצרות חלוקה מחודשת של כוח העבודה

תזוזתה של תעשיית הייצור הרחק מאזורי הליבה המסורתיים במדינות המפותחות, אל עבר המדינות המתפתחות, יצרה חלוקה מחודשת של כוח העבודה. הכלכלה הפכה לגלובאלית באמצעות היווצרותם של ייצור, שווקים ומימון גלובאליים. הפעילות חוצת הגבולות של ארגונים וחברות בינלאומיים, העניקה דחיפה להיווצרות של חלוקה מחודשת של כוח העבודה, ועודדה את מעבר תעשיות הייצור אל המדינות המתפתחות. הייצור הגלובאלי והתרחבות השווקים, הובילו לצמיחה דרמטית של סקטורים תומכים הידועים בכינויים: שירותים יצרניים. ביניהם ניתן למצוא את חברות הכספים, הייעוץ, הפרסום, ראיית החשבון ועריכת הדין.

3. זרימת הון בינלאומית

הפיתוח הרב ביותר של הגלובליזציה הינו בתחום הפיננסי, בזרימת הון בקנה מידה עולמי, באמצעות השקעות ומסחר במטבע חוץ. ניתן לראות בכך חלק מהפיכתה של הכלכלה, מכלכלה המבוססת על ייצור תעשייתי, לכלכלה הממוקדת בייצור ובמחזור של מידע וידע. העלייה האחרונה בזרימת ההון העולמי, מיוחסת להסרת מגבלות ולתהליכי ליברליזציה שהפחיתו את המכשולים הניצבים בפני זרימת ההון הבינלאומית.

ניתן להגדיר שתי פעולות ייצור המאפיינות כלכלה מתקדמת:

א. פעולות שגרתיות

פעולות מסוג זה נסמכות על תבניות מידע מוכרות ועל תהליכי עבודה בעלי דפוסים חוזרים ונשנים. כתוצאה מכך, התכנון והביצוע אפשריים בהיקף רחב ביותר ומיקום החברות נעשה במרחקים גדולים האחת מן השנייה, ללא תלות בקרבה לחומר הגלם.

ב. פעולות בסביבה של חוסר וודאות

הכלכלה הנוכחית הינה נרחבת ביותר, וכתוצאה מכך חוסר הוודאות המתחייב מפעולות כלכליות רבות הינו עצום. התחלופה הגבוהה בעולם העסקים הנוכחי, הנובעת מדרישות השוק המשתנות במהירות, מחייבת את החברות הגדולות לגוון את הרכבן ולהתאים עצמן לשוק הדינאמי. דבר זה נכון במיוחד לחברות הפועלות בשווקים ובתעשיות בעלי תנודות משמעותיות.

מהותה של העיר

ערים הינן ישויות דינאמיות. ככל שהערים גדלו באוכלוסייתן ובגודלן, ובמקביל אזורים כפריים טיפחו מאפיינים עירוניים, ההבחנה בין אזורים אורבאניים לכפריים היטשטשה. ככל שהערים גדלו והחלו לפרוץ את גבולותיהן הגאוגרפיים המסורתיים, כך התרחבו השטחים הנחשבים עירוניים. כיום אזור הליבה המסורתי מתפרס על פני חלק קטן בלבד מן האזורים האורבאניים, ומרבית שטחן של הערים הנוכחיות חורג מגבולותיהן ההיסטוריים. במהלך המחצית השנייה של המאה העשרים, חוו ערים ואזורי מטרופולין, תהליך ביזור מרחבי של אוכלוסייה ופעילות כלכלית. האוכלוסייה היתה הראשונה שהחלה להתפשט אל הפריפריה המטרופוליטאנית, מהלך שהוביל לפגיעה במרכזי הערים. תופעה זו החלה בארה"ב בשנות ה-50, כאשר במרבית הערים הגדולות, רצועת התעשייה המסורתית החלה לאבד אוכלוסייה לטובת אזורים עירוניים למחצה. גורמי המשיכה הפריפריאליים היו תנאי מחייה טובים יותר, מחירי דיור סבירים וגישה נוחה למרכזי הערים באמצעות כבישים מהירים. בתוך כמה עשורים יצר תהליך זה שינוי מוחלט בפריסת האוכלוסייה. הפעילות הכלכלית ליוותה את תנודות האוכלוסייה גם מבחינה גאוגרפית, בעיקר כתוצאה משיפור דרכי הגישה, מחירי השכירות הנמוכים והנגישות לכוח אדם בפרברים. כתוצאה מתהליכים אלו, בשנות ה-70 פחתה מאוד חשיבותם של מרכזי העסקים הראשיים הממוקמים במרכזי הערים, ובמקומם התפתחו מוקדים כלכליים חדשים שזכו לכינוי "מרכזים פרבריים" (suburban centers), או "ערי הקצה" (edge cities).

בראשיתם הכילו המרכזים הפרבריים רק פעילויות כלכליות בסיסיות, אך בשלבים מאוחרים יותר, הם משכו גם את ענפי קבלת ההחלטות והיזמות, תופעה שהמחישה את עוצמתם של הפרברים ואת היחלשותם של מרכזי העסקים בלב הערים. הדוגמא הקיצונית לתופעה זו היא לוס אנג'לס, אשר בה חרג המטרופולין מעבר לגבולות הצפוי ויצר רצף עירוני עצום, הנעדר מרכז עסקים בולט אחד. אולם לא כל ערי ארה"ב חוו תהליכים קיצוניים כאלו. ערים אחדות כגון ניו-יורק ושיקגו, שימרו את המבנה הבסיסי המתבסס על מרכז עסקים ראשי בלב העיר, ועל מספר מרכזי משנה בפרברים. מחקרים על מקומות אחרים בעולם הציגו ממצאים שונים. באירופה התפתחו ערי קצה בודדות בלבד, ואילו בקנדה ובאוסטרליה משכו הפרברים שיעור קטן של תעסוקה יחסית למצב בארה"ב. במדינות המתפתחות תהליך זה נמצא עדיין בראשיתו, ולב הערים מהווה עדיין את מוקד הפעילות הכלכלית.

המוקדים הכלכליים במטרופולין

א. מרכז העיר המסורתי (The traditional downtown)

אזור זה נהנה מרשת תחבורה מרכזית ותיחומו נקבע לרוב על בסיס מרחקי הליכה; הענפים הנפוצים בו הם משרדי העסקים והשירותים. מרכזים אלו נמצאים במרכזם של אזורי הליבה העירוניים כגון: הסיטי של לונדון, Downtown מנהטן ורובע הבנקים של פרנקפורט.

ב. מרכז עסקים חדש (a newer business center)

אזור זה התפתח לרוב ברובעי המגורים הוותיקים, והוא מכיל שירותים חדשים שהתפתחו במאה העשרים כגון: מרכזי ניהול של חברות גדולות ותקשורת. הדוגמאות לכך הן: West End בלונדון ו-Midtown מנהטן.

ג. עיר קצה (Edge city)

אזור זה נוצר כתוצאה מצפיפות מרובה במרכזי הערים, ממחסור בשטח פנוי ומשיפור דרכי הגישה בין השוליים למרכז. ערי הקצה ממוקמות לרוב על צירי תנועה המוליכים לשדות התעופה הראשיים: בדרך להית'רו בלונדון, לשארל דה גול בפאריס, לסכיפהול באמסטרדם, לדאלאס בוושינגטון D.C, ובסמוך לנמל התעופה של אטלנטה.

העיר כתחנת כוח כלכלית

ערים הן אוסף של שווקים בקנה מידה גדול; הן מושכות קונים ומוכרים ומייעלות את המסחר במוצרים, בשירותים וברעיונות. יתרונות אלו היו מכריעים במיוחד בתקופה התעשייתית, כשהיכולת לתעל כוח אדם, חומרי גלם וטכנולוגיה למקום אחד ולהשיג ייצור המוני, הפכה את העיר למקום האופטימאלי לייצור. בתקופה הפוסט-תעשייתית הערים הן עדיין בעלות חשיבות רבה, מפני שהייצור הפך לתהליך מורכב יותר, המצריך מספר תשומות ממגוון חברות. בשל כך הערים מספקות סביבה מושלמת בה נאספות מספר רב של תשומות. התחזיות לפיהן התפתחויות טכנולוגיות בתחום התחבורה והתקשורת יפחיתו את הצורך במרכזים עירוניים, התבדו מפני שבכל סבב של המצאות טכנולוגיות, הערים רק הפכו לגדולות יותר ולחשובות יותר. צמיחת הטלקומוניקציה ייסדה צמתים חדשים בערים ושיפרה רבות את החיבור הפנימי בין חלקי העיר, ובכך שימרה את המבנה הבסיסי של הערים.

העיר הגלובאלית

בעשורים האחרונים נכנס סוג חדש של ערים ללקסיקון העירוני: ערים גלובאליות או ערי עולם. מנקודת ראות כלכלית, ערים אלו הן נקודות השליטה של הכלכלה העולמית, ובהן נמצאים מרכזי החברות הגדולות של הסקטור השלישוני. אולם, יש להבחין בין ערים אלו לבין ערים הנקראות Mega-City (ערי ענק). גודל האוכלוסייה אינו מהווה גורם מספיק על מנת להגדיר עיר (גדולה ככל שתהיה) כגלובאלית. כלכותה לדוגמא היא עיר ענק, אך היא אינה עיר גלובאלית; מנגד, ציריך היא עיר גלובאלית, אך היא אינה עיר ענק. בעוד שההגדרה עיר ענק היא תוצר ישיר ומוסכם של גודל האוכלוסייה, הגדרתה של עיר כגלובאלית היא לעיתים מוגבלת ואינה מוסכמת על הכל. כאשר מדובר על ערים כלונדון, טוקיו או פאריס, הרי שאין מחלוקת אודות הגדרתן כערי עולם, אך על הגדרתן של ערים כגון מנצ'סטר ומינאפוליס כערים גלובאליות, אין כל הסכמה.

לצידן של הערים הגלובאליות מצוי מרחב עצום שהפך לשולי. ערי תעשייה ו/או נמל חשובות כגון דטרויט וברמינגהם, איבדו ענפי תעסוקה וייצור רבים והן מצויות בדעיכה. חוסר יכולתן של ערים מסוג זה להשתלב בתקופה הפוסט-תעשייתית ולהגיב לשינויים בכלכלה העולמית, הוביל לשקיעתן היחסית.

דטרויט מייצגת עיר אשר כשלה במעבר בין התקופה התעשייתית לתקופה הפוסט-תעשייתית. צמיחתה של העיר בעשורים הראשונים של המאה העשרים, נבעה מהיותה שם נרדף להמצאות טכנולוגיות ובראשן המכונית. כתוצאה מכך הוכפלה אוכלוסיית דטרויט פי שלושה בין השנים 1910–1930 ופי ארבעה עד 1950. אולם, לאחר השיא בשנת 1950 החלה דעיכה רציפה בגודל אוכלוסיית העיר, כתוצאה מהכנסת הרובוטיקה לתעשיית המכוניות והפחתת כוח האדם בתעשייה, בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה. תהליך זה הוביל למיקומה מחדש של תעשיית המכוניות מחוץ לעיר, ובשנת 2000 מנתה אוכלוסייתה של דטרויט מחצית מאוכלוסייתה בשנת 1950.

פונקציות ניהול ושליטה

הפיזור הגאוגרפי של הפעילות הכלכלית המהווה אחד מסממני הגלובליזציה, הוא מרכיב מרכזי המזין את צמיחתן של פונקציות מקובצות. ככל שפעילותן של חברות מפוזרת על פני מדינות רבות יותר, כך מורכב יותר תפקידן של הפונקציות המאגדות את הניהול והשליטה בחברה. מבין פונקציות אלו – הניהול, התיאום, השירותים והכספים – הם התחומים המכריעים. פונקציות אלו מורכבות עד כדי כך שחברות רבות רוכשות שירותי כספים, משפטים, יחסי ציבור ועוד, מחברות מתמחות.

המורכבות של השירותים הניתנים על ידי חברות מתמחות אלו וחוסר הוודאות בשווקים בהם הן עוסקות, יוצרים דינאמיקה של אגלומרציה כלכלית. הצירוף של חברות, ידע, ומומחים מתחומי עיסוק שונים, יוצר פונקציה של סביבה עירונית חדשה הפועלת כמוקד של אינפורמציה.

ערי עולם הן מרכזי שליטה, בקרה וניהול, המתזמרים תפוקה של ייצור גלובאלי, עסקות כלכליות ורשתות טלקומוניקציה. הן משכנות את הארגונים המכריעים ביותר של הכלכלה העולמית כגון: שוקי המניות ומרכזי חברות בינלאומיות. המרכזים הגדולים ביותר שוכנים בערים כגון: טוקיו, ניו-יורק ולונדון.

התרחשויות פנים עירוניות

פונקציות השליטה הכלכלית בתוך הערים מתמקדות לרוב באתרים בעלי סמיכות גאוגרפית. חרף דעיכתם של מרכזי הערים (downtowns), הם עדיין מהווים אתר אסטרטגי. מרכזי העסקים של הערים המובילות בעולם הגיעו לשיא מבחינת צפיפות החברות; זאת בניגוד לתחזיות שצפו פיזור של הפונקציות הכלכליות. בתל אביב לדוגמא, השליטה במוקדי הכלכלה הישראלית נעשית מאזור מרכז העסקים הראשי המטרופוליני, המכיל את מרכזי הבנקים, משרדי עורכי הדין, הכספים והפרסום. במטרופולינים המצב דומה כשמרבית המוקדים הכלכליים ממוקמים במרכז הערים. הדוגמא לכך היא העיר ניו-יורק אשר בה, למרות תהליכי הפיזור, מרכז העסקים הראשי עדיין משכן מספר גדול של מרכזי תאגידים.

ההשלכות האורבאניות של 11 בספטמבר

ערים גלובאליות כניו-יורק, פאריס ולונדון, מאגדות משאבים כלכליים עצומים (בורסות, בנקים, מרכזי תאגידים, ומוקדי תקשורת ופוליטיקה), המהווים יעדים אידיאליים להתקפות טרוריסטים. ערים אלו הן מטרות מועדפות בשל חשיבותן הבינלאומית וההכרה העולמית בהן. הצטלבות גורמים אלו מסבירה את בחירת הטרוריסטים במגדלי התאומים: הם סימלו את העוצמה הקפיטליסטית של ארה"ב ואת השפעתה העולמית. אירועי 11 בספטמבר 2001 המחישו את משמעותם של אזורי ליבה ואתרים אסטרטגיים בערים הגלובאליות. הריכוז העצום של פעילות כלכלית באזור מצומצם, הופך את האזורים האלו לפגיעים ביותר. השלכה אפשרית של ה-11 בספטמבר היא הימשכות מגמת הפיזור; וכתוצאה מכך, הריכוז הגדול של הפעילות הכלכלית שהיווה בעבר יתרון עצום לפונקציות הכלכליות, יהפוך לחסרון. פגיעותם של מרכזי הערים הוליכה תאגידים מסוימים להעביר את תשתיותיהן הרגישות מחוץ למרכזי הערים, זמן רב לפני ה-11 בספטמבר. לדוגמא, כתוצאה מפעולות חבלה במחשבים מרכזיים בקנדה, החליטו הבנקים הקנדיים להעביר את חטיבות המחשבים שלהם אל הפרברים, מתוך מחשבה שבסביבה פתוחה יותר, פעולת הפיקוח וההגנה תהיה קלה יותר. שיקול נוסף לצעד זה היה מחירי הקרקע הנמוכים יותר בפרברים.

נראה כי בעתיד בנייתם של גורדי שחקים תיבחן בקפידה יותר מאשר לפני ה-11 בספטמבר. כמו כן, חברות שוקלות האם נוכח העתקתן של תאגידים אחרים לפרברים, עדיף גם להן לעבור אל שולי העיר. פגיעותם של גורדי השחקים הינה גורם מדאיג. מבנים אלו מהווים מטרות נייחות קלות לטיווח מכמה סיבות: ראשית, בשל גודלן העצום הן קלות לפגיעה. שנית, הגישה אליהם פתוחה עבור אלפי אנשים מידי יום. שלישית, לפגיעה בהם ישנה השפעה הרסנית גם על סביבתם. ולבסוף, ההשפעה הסמלית של פגיעה בגורדי השחקים היא עצומה, שכן הם מייצגים את עוצמתם של התאגידים והריסתם מערערת את השיטה הקפיטליסטית.

לאירועי ה-11 בספטמבר היו השלכות רבות (ישירות ועקיפות) על כלכלתה של העיר ניו-יורק. מבחינה ישירה, הבורסה נסגרה לתקופת הזמן הממושכת ביותר בהיסטוריה שלה. מבחינה עקיפה, נפגעה ניו-יורק ממיתון כלכלי שפקד אותה בעקבות אירועי הטרור. התקפה זו יצרה גם גלי הלם ברחבי העולם, שהוליכו להסתחררות הבורסות ולהחלשתן של כלכלות במדינות רבות. מרכזיותה של העיר בעולם המודרני הופכת אותה לנכס חשוב לכלכלה העולמית, המחייב בחינה מדוקדקת של אתרים אסטרטגיים המצויים בלב הערים.