הסדרי נגישות
עמוד הבית > אמנויות > מוסיקה
שבא הוצאה לאור



תקציר
קורות חייו ואודות יצירתו של יוהנס בראהמס, מלחין רומנטי שיצר מבנים מוסיקליים קלאסיים.



יוהנס בראהמס 1897-1833
מחבר: ג'ון סטנלי


יוהנס בראהמס 1897-1833
Johannes Brahms

יצירות מומלצות

סימפוניה מס' 4 במי מינור, אופוס 98
Sony Classical SK48398
תזמורת קליוולנד / ג'ורג סל
ביצוע מלא עוצמה, היכול לשמש דוגמה ומופת לכל שוחרי בראהמס, מנצחים ומאזינים כאחד. ההקלטה אינה חדשה, אך מצטיינת באיזון יפה ובהעברה טובה לתקליטור.

רקוויאם גרמני, אופוס 45
EMI CDC7 47238-2
אליזבת שוורצקופף (סופרן); דיטריך פישר-דיסקאו (בריטון); מקהלת פילהרמוניה ותזמורת פילהרמוניה / אוטו קלמפרר
קלמפרר מנצח בסטואיות ובסבלנות, והשירה מרהיבה ביופיה - ביצוע שעדיין מעניק למאזין חוויה מוסיקלית מרגשת. הצליל שמפיק המנצח משקף חוש נדיר לפרטים.

יצירות מייצגות

סימפוניות מס' 3-1
קונצ'רטי לפסנתר מס' 1 ו-2
קונצ'רטו לכינור
קונצ'רטו כפול לכינור ולצ'לו
שישיות מיתרים מס' 1 בסי במול מג'ור; מס' 2 בסול מג'ור
רביעיות לפסנתר מס' 1 בסול מינור; מס' 2 בלה מינור; מס' 3 בדו מינור
חמישייה לפסנתר
חמישייה לקלרנית
סונטות לכינור מס' 3-1
שיר הגורל

יצירותיו של יוהנס בראהמס מצטיינות בעקביות נדירה. סגנון ההלחנה של בראהמס הבשיל מוקדם וכמעט לא השתנה, ומאחר שהיה קפדן וביקורתי כלפי עצמו, מעולם לא הרשה לעצמו לפרסם יצירות שרמתן אינה מעולה ממש.

בראהמס נולד בהמבורג והחל ללמוד פסנתר בגיל שש, תחילה אצל אביו (נגן קונטרבס) ואחר-כך אצל אוטו קוסל ואצל אדוארד מרקסן, שגם לימד אותו קומפוזיציה והקנה לו חינוך מוסיקלי מקיף. בשנות העשרה שלו החל בראהמס להלחין ולבצע בקביעות, והרוויח כסף (כנראה במחיר תמימותו) מנגינה במסבאה של מלחים.

ב-1853 הוזמן בראהמס לסיור הופעות עם הכנר אדוארד רמני, ובהנובר הוצג לפני הכנר הווירטואוז יוזף יואכים, שבהמשך נודעה לו השפעה רבה על חייו. יואכים אירגן לבראהמס פגישה עם ליסט בוויימר, ובראהמס בייש את עצמו כאשר נרדם בשעה שהפסנתרן הגדול ניגן את הסונטה לפסנתר בסי מינור מפרי עטו. עד מהרה קנה לעצמו בראהמס מוניטין מוצדקים כאדם המביע את דעותיו בכנות, ולעתים אפילו בגסות. "האסכולה הגרמנית החדשה" מעולם לא דיברה אל לבו, ובהמשך תמך במבקר אדוארד הנסליק במלחמתו נגד ליסט, ואגנר וברוקנר.

בראהמס ביקר את רוברט וקלרה שומאן בדיסלדורף, ויצירותיו לפסנתר עוררו שם התלהבות רבה. זמן לא רב אחר-כך, ב-1853, הפר שומאן את "שתיקתו הביקורתית" בת עשר השנים והכריז מעל דפי כתב-העת החדש למוסיקה על ביאת "המשיח" המוסיקלי של גרמניה. בראהמס בן העשרים התפרסם בן-לילה. ב-1854, לאחר ששומאן ניסה להתאבד ואושפז במוסד לחולי-נפש, נשאר בראהמס עם קלרה שומאן. כעבור שנתיים מת שומאן, אך למרות שבראהמס היה מאוהב בקלרה, הם לא נישאו, אם כי נשארו ידידים כל חייהם.

בשנים שלאחר מכן התארח בראהמס לעתים קרובות אצל יואכים, שעודד אותו להלחין. הוא גם הרבה לנסוע בחברת קלרה. היו לו כמה פרשיות אהבים, אך הוא לא נישא מעולם.

בראהמס עבד כמנצח מקהלות בהמבורג ובווינה, וב-1868 התקיים בברמן ביצוע הבכורה של יצירתו המקהלתית המפורסמת, רקוויאם גרמני, שזכתה בהצלחה אדירה. ב-1869 השתקע בראהמס בווינה, והמשיך להתגורר בה עד מותו. מאחר שהתפרסם בגיל צעיר, החלה הדפסת יצירותיו בשלב מוקדם בקריירה שלו, והכנסותיו מהתמלוגים שיחררו אותו מהצורך לעבוד במשרת חצר או לצאת לסיורי הופעות תכופים.

עם זאת, העתיד המזהיר שניבא לו שומאן הפך במידה מסוימת לנטל, ובראהמס הקדיש שנים של מחשבה ליצירותיו התזמורתיות הראשונות. הוא החל לעבוד על סימפוניה עוד ב-1854, אך בדומה למלחינים רבים אחרים, עמד נפעם מול יצירות המופת הסימפוניות של בטהובן, ולא היה בטוח ביכולתו להלחין סימפוניה משלו. חמש שנות עבודה על הסימפוניה הניבו לבסוף את הקונצ'רטו מס' 1 לפסנתר. הסימפוניה הראשונה עצמה הושלמה ב-1876, ארבע-עשרה שנים לאחר שהחלה כתיבתה, ועד מהרה הודבק לה הכינוי "העשירית של בטהובן" בשל צורתה הקלאסית הרחבה והמופשטת, ההתפתחות הרגשית מהתחלתה הטראגית עד סופה עטור הניצחון ואצילותו של נושא הפינאלה דמוי ההימנון.

בינתיים הגיע בראהמס לשליטה מלאה בכתיבה לתזמורת, ובתוך תשע שנים כתב את הקונצ'רטו לכינור ואת הקונצ'רטו מס' 2 לפסנתר, וכן שלוש סימפוניות מעולות נוספות. ב-1887 חיבר את יצירתו התזמורתית האחרונה, הקונצ'רטו הכפול לכינור ולצ'לו. הקונצ'רטו נכתב עבור יוזף יואכים, והוא מציין את התפייסותם אחרי קרע של שבע שנים, שהחל כאשר בראהמס צידד באשתו של יואכים, אמאלי, במהלך גירושיהם.

מ-1880 ביקר בראהמס לעתים קרובות באתר המרפא באד אישל, ובשתיים מנסיעותיו לשם התלווה אליו יוהן שטראוס הבן, שעל הוואלס שלו, הדנובה הכחולה, אמר בראהמס כי הוא מצטער שלא הוא חיבר אותו. בראהמס גם טיפח קשרי עבודה ממושכים עם תזמורת-החצר של מיינינגן, שביצעה רבות מיצירותיו בסיורי ההופעות שלה. ב-1891 התרשם כל-כך מנגינתו של קלרניתן התזמורת ריכרד מילפלד, עד שכתב לכלי ארבע יצירות, ביניהן החמישייה לקלרנית (לקלרנית ולרביעיית מיתרים), הנחשבת לאחת מיצירותיו הטובות ביותר.

בראהמס היה מלחין רומנטי שיצר מבנים מוסיקליים קלאסיים. בכתיבתו בולטים המרקמים העשירים, המתקבלים משזירה צפופה של המלודיות. תכונה זו מקנה למוסיקה שלו עומק רגשי שונה בתכלית מהלהט העז של צ'ייקובסקי, למשל. בחמישייה לקלרנית יוצר בראהמס בכשרון רב תחושה של מלנכוליה סתווית.

ב-1896 מתה קלרה שומאן, ובראהמס נסע ארבעים שעות כדי להשתתף בהלווייתה. המאמץ גרם להידרדרות קשה בבריאותו, שהיתה רופפת ממילא. לאחר שהות קצרה במעיינות המרפא של קרלסבד, חזר בראהמס התשוש לווינה כדי להשתתף בהלווייתו של ברוקנר. כעבור שנה מת מסרטן הכבד.

The Classical Music Pages - אתר בו ניתן לשמע קטעים מיצירותיו של בראהמס

ביבליוגרפיה:
כותר: יוהנס בראהמס 1897-1833
שם  הספר: מוסיקה קלאסית : גדולי המלחינים ויצירות המופת שלהם
מחבר: סטנלי, ג'ון
תאריך: 1995
הוצאה לאור: שבא הוצאה לאור
הערות: 1. הקדמה מאת סר גיאורג שולטי.
2. בשער: מהדורת התזמורת הפילהרמונית הישראלית.
הערות לפריט זה:

1. הפריט לקוח מתוך הפרק "התקופה הרומנטית" בספר.


הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית