פרנץ שוברט 1828-1797

פרנץ שוברט 1828-1797
Franz Schubert

יצירות מומלצות

סימפוניה מס' 9 בדו מג'ור, "הגדולה"
Decca 400 082-2DH
התזמורת הפילהרמונית של וינה / גיאורג שולטי
גרסה מפוכחת של האפוס הסימפוני של שוברט, המבוצעת בסגנון שאין דומה לו בידי תזמורת שהמוסיקה זורמת בעורקיה.

מסע החורף, ד' 911
Deutsche Grammophon 437 235-2GX3
דיטריך פישר-דיסקאו (בריטון); ג'רלד מור (פסנתר)
שום זמר אחר לא הצליח להכניס מידה כזאת של פתוס או רגישות לשירים נפלאים אלה. זהו ללא ספק ביצוע קלאסי, אולי המספק ביותר מבין ההקלטות הרבות של מסע החורף בביצועו של פישר-דיסקאו.

יצירות מייצגות

סימפוניות מס' 5 ו-8
חמישיית "דג השמך", ד' 667
רביעיית מיתרים מס' 14, "המוות והעלמה"
חמישיית מיתרים בדו מג'ור, ד' 956
אימפרומפטי, ד' 899, ד' 935
סונטות לפסנתר בלה מג'ור, ד' 959, ובסי במול מג'ור, ד' 960
הטוחנת היפה

מבין כל המלחינים הגדולים הקשורים לווינה - האחרים הם היידן, מוצרט ובטהובן - היה שוברט היחיד שנולד בעיר זו, והיחיד שלא זכה לפרסום בינלאומי בימי חייו. ביישנותו והעובדה שלא היה נגן וירטואוז תרמו לתלאות שעברו עליו בחייו, אבל הוא הוציא תחת ידיו מכלול יצירה מפואר, שעדיין מעורר התפעלות בימינו.

שוברט נולד בפרבר הווינאי ליכטנטל והיה בנו הרביעי של מורה. בני משפחתו לימדו אותו לנגן בפסנתר ובכינור, ועד מהרה האפיל על כל בני הבית. בגיל אחת-עשרה החל חינוכו המוסיקלי הרציני כאשר זכה במלגת מקהלה של הקונוויקט, הקולג' הקיסרי של וינה. בהדרכתו של סליירי הוא כתב אופרה וסדרת רביעיות בטרם מלאו לו חמש-עשרה. הוא עזב את הקולג' ב-1813 כדי להתמחות בהוראה, ולאחר מכן שב הביתה ועבד בבית-הספר של אביו. בחמש השנים הבאות, בפרץ בלתי נדלה של יצירתיות, הלחין שוברט חמש סימפוניות, שש אופרות ושלוש מאות שירים (לידר).

השירים הביאו לשוברט את ההכרה הראשונה בגאונותו. ב-1814 הוא גילה את פאוסט של גתה, ובהשפעתו כתב את יצירת המופת הראשונה שלו, גרטכן ליד הכישור. שר-היער, המתאר ילד מבוהל המוציא את נשמתו תוך כדי נסיעה בלילה סוער, נכתב בשנה שלאחר מכן. הרגישות שגתה עורר בקרבו הניעה את שוברט לחקור את כל המשוררים הגדולים של זמנו, והולידה מה שכונה "אוסף דמויות שייקספירי". שוברט ניחן בחוש למלודיה ולתנועה, במודעות נדירה לשינויי סולם ולמשחק הגומלין בין הזמר לפסנתרן, ובכשרון של מספר-אמן בכל הנוגע לתזמון ולניואנסים מתחלפים. כל אלה העניקו לליד עוצמה שאיש לא חשב שהיא אפשרית. "בין שיריו של שוברט אין אפילו אחד," כתב בראהמס, "שאי-אפשר ללמוד ממנו משהו."

למזלו של שוברט, הוא נולד בווינה בתקופה תוססת של פעילות אמנותית ופולמוס. המוסיקה שלו נאחזה בדמותו של הגיבור הרומנטי שטופחה בספרות ובציור. עולמו האמנותי של שוברט היה ממלכת הלילה והחלומות - חדור געגועים וערגה לעולם מיסטי רוחני, שבו העולם היומיומי הנראה לעין אינו אלא חזון תעתועים. הגיבור, המגלה את האהבה הבוערת לפני שהוא טועם את טעמה המר של הדחייה, משוטט לבדו בטבע ומוצא שם ניחומים וכוח. אידיאלים רומנטיים אלה מצויים בבסיסן של רבות מיצירותיו, כגון השיר לשיר על המים, שבו סמיכותם המרפרפת של המג'ור והמינור יוצרת אווירה של להט ושלווה כאחד; הם משתקפים גם בפיוט המתגלה בסימפוניות, בסונטות ובמוסיקה הקאמרית שלו.

ב-1816 לא יכול עוד שוברט לשאת את עבודתו המייגעת והחדגונית בבית-הספר. הוא עזב את ההוראה ועבר להתגורר בווינה עם ידידו, פרנץ פון שובר, שעמל להפיץ את תהילתו של המלחין ולפקוח את עיניו למגמות תרבותיות. פגישה עם זמר הבריטון הידוע י' מ' פוגל היתה אירוע מכריע. פוגל עשה לקידומם של רבים משירי שוברט, והביקור שערך שוברט ב-1819 בשטאייר, עיר הולדתו ההררית של פוגל, שיחרר אצלו דחף מאושר ורב-עוצמה. שם החל לכתוב את חמישיית דג השמך, שבישרה על הבשלתו כמלחין כלי. החמישייה כתובה לכינור, ויולה, צ'לו, קונטרבס ופסנתר, ושמה לקוח משירו המוקדם יותר של שוברט, דג השמך, שעליו מבוססת סדרת הווריאציות בפרק הרביעי של החמישייה.

זהו שוברט הקורן שהכול חושבים שהם מכירים. אבל תדמיתו המוכרת של החובבן השמן והעליז, העוזב את בית-הקפה שלו רק כדי לשרבט כלאחר-יד עוד יצירת מופת, היא מיתוס. במציאות מת שוברט בדמי ימיו ממחלה שהשחיתה את גופו, כשמוחו מורעל מהמחשבה על הגורל הבלתי נמנע הצפוי לו.

שוברט נדבק בעגבת ב-1823. המחלה שינתה כליל את תפישת העולם שלו, ואף כי הועלו הרבה השערות מדוע לא סיים את הסימפוניה מס' 8 השמינית שלו, שהחל לכתוב שנה לפני שחלה, ייתכן שהסימפוניה ייצגה תקופה בחייו שאותה ניסה לשכוח. אף-על-פי-כן חזר שוברט לצורת הסימפוניה זמן קצר לאחר מכן, וחיבר את הסימפוניה מס' 9 בדו מג'ור ("הגדולה"), יצירה נרחבת ועמוקה מכל הסימפוניות האחרות שלו.

אחדים מהשירים במחזור השירים הראשון של שוברט, הטוחנת היפה, נכתבו ב-1823, כאשר היה מאושפז בבית-חולים. המחזור מתאר את אהבתו חסרת המזל של גבר צעיר לבת-הטוחן. אף שיש בו הרבה מוסיקה שמחה, סיומו העצוב צופה את הנימה הטראגית של מחזור השירים השני, מסע החורף, שנכתב ב-1827 אחרי ארבע שנות מחלה. במחזור זה, שגיבורו מאבד את אהובתו עוד לפני תחילתה השירים מציירים דיוקן קודר ונטול חמלה הקבוע בנוף קפוא של מוות. למרות כל זאת, עלה בידו של שוברט לסלק ממחשבתו את הרהורי המוות, ולו גם לזמן-מה. בשנה זו חיבר גם במה יצירות קלות יותר לפסנתר - האימפרומפטי והמומנטים המוסיקליים - המשמשות מבוא מושלם למוסיקה הכלית שלו ומקדימות את הבלדות של שופן ובראהמס, תוך שהן מפגינות טווח רגשי רחב יותר.

אחדות מיצירותיו הטובות ביותר של שוברט נכתבו בשנת חייו האחרונה, ובהן שלוש הסונטות הנפלאות לפסנתר, בדו מינור, בלה מג'ור ובסי במול מג'ור. אבל היצירה המשרטטת את הדיוקן המלא ביותר של אישיותו המוסיקלית היא חמישיית המיתרים בדו מג'ור. פרק הפתיחה שלה הוא אחת מיצירות המופת של הארגון הקלאסי. הפרק האיטי עובר חליפות בין נושא שליו להפליא במי מג'ור לקטע סוער ומיוסר בפה מינור; הסקרצו (בדרך-כלל פרק עליז העשוי להחליף את המינואט בסונטה או בסימפוניה) שונה מאוד מפרקים דומים של היידן ובטהובן, אך מציב נושא ציד מלא חיים מול נושא רפאים מנוכר ומצמרר שכמו נלקח מתוך מסע החורף; והפינאלה מסתיים בטונליות דו-משמעית, שאינה מג'ורית וגם לא מינורית. כמו בכל יצירותיו של שוברט הבשל, אור השמש בוהק עוד יותר בהיותו בלתי נפרד מהמודעות לחושך. זמן קצר לאחר שסיים את החמיישיה החל השלב האחרון במחלתו של שוברט, והוא מת בדצמבר 1828, בגיל שלושים ואחת.

The Classical Music Pages - אתר בו ניתן לשמוע קטעים מיצירותיו של שוברט