(5 לפני סה"נ - 65 אחרי סה"נ). נולד בקורדובה שבספרד, איש האסכולה הסטואית הרומית. חייו היו שרשרת של עליות וירידות: מעמדה פילוסופית וריטורית חשובה אך מסוכנת בימי קליגולה גירוש לגלות בימי קלאודיוס, ולאחר ששב ועלה לגדולה כמורהו ואיש אמונו עתיר-המיליונים של נרון, חזר ושקע למצב של פרישה מכל פעילות, ולבסוף מצא את מותו בדרך של התאבדות כפוייה.

בעיקרו של דבר היה סנקה מחסידיו של כריסיפוס (Chrysippus), אך הושפע גם על ידי פנטיוס (Panaetius) ופוסידוניוס (Posidonius), אם כי יצירותיו הצטיינו בגוון לטיני הן מבחינת המחשבה והן מבחינת ההגשה. קאטו (Cato) היה גיבורו והריטוריקה הרומית היתה המדיום אשר בו יצר. הוא שינה את תורת הסטואיקנים על ידי כך שהרכיב את מושג-הרצון הרומי על תפיסתם האינטלקטואליסטית, והביא תמורה בכיוון תורתם על ידי יישום תפיסתם האינדיוידואליסטית על המימשל באימפריה הרומית. כשלונותיו כפילוסוף וכמדינאי מקורם במגמות הסותרות המתרוצצות בו - שאפתנות חברתית מחד ואידיאליסם סטואי כן מאידך; את הניגוד החמור בין הגותו לבין מעשיו ניתן אולי לשכך במקצת אם נביא בחשבון את אמונתו הכנה, שמבחינה מדינית היה עליו להצדיק אמצעים על-ידי מטרות וכי תפיסתו הפילוסופית היתה תוצאת בדיקה-עצמית של מאבקיו המוסריים. ברם, חולשת אופיו היא שעיצבה את תפיסתו הסטואית יותר משעיצבה הפילוסופיה שלו את אופיו; השאלה בדבר יכולתה של הסטואה להיות כוח מעצב ומחנך במדיניות, נשארה שאלה פתוחה.



* העורך הוא פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטאות פרינסטון ואוכספורד.