פרשה קטנה זו¹ זכתה לפרשנות ענפה ולמחקר מסועף, לדוגמה אזכיר שני חוקרים. האחד קאסוטו שסיכם את הדברים בפירושו² עמד על הרקע ההיסטורי-הארכיאולוגי ואף על המבנה המיוחד, הסממנים הספרותיים-הפיוטיים, התפלמס עם התאוריות של תורת התעודות וביחוד עם השערות גונקל. ואחרון אחרון פרש את דברי הכתוב לפרטיהם כיד כשרונו. כיוצא בו נחום סדנא³ שדן בהרחבה בעיקר בכל הנוגע לצד ההיסטורי-הארכאולוגי-הריאלי והפולחני המסופוטמי של הספור תוך התייחסות למחקר רק האנפין.

ואולם נראה כי על אף האור הבהיר שזרעו החוקרים והפרשנים על כל פרטי הפרשה ואף על פרטי פרטיה, מגמת הכתוב והמסר של הפרשה צריכים עוד עיון רב.

הסברה הפשוטה, לכאורה, כי הכתוב מתכוון, כביכול להסביר כיצד נולדו הלשונות וכיצד נפרדו משפחות הגויים⁴ – אינה עומדת בפני בקורת של קריאה מעמיקה.

"ויהי כל הארץ שפה אחת" אינה אלא מליצת פתיחה לסיום המשמעותי: "על כן קרא שמה בבל כי שם בלל ה' שפת כל הארץ". אין ספק כי כוונת דברים אלה אך להפריך ולשים ללעג את הפירוש היומרני של יושבי בבל לשם עירם בבל = בב-אל⁵ היינו שער האל. אין זה שער האל טוען הכתוב כי אם אך שער הבלבול.

סיומו של פולמוס זה הוא בפרשת חלום יעקב⁶, מקום שם מגלה הכתוב כי "שער השמים" היא בבית אל בארץ הבחירה ולא בארץ שנער.

לפי השערה דרשנית-פרשנית אחרת הלקח הוא כי "הגאוה וההתפארות בכח החמרי נחשבות לעוון"⁷. אולם הבטוי "מגדל וראשו בשמים" אינו אלא כנוי מליצי מקראי-מסופוטמי רגיל למגדל גבוה⁸. וכבר העיר Parrot כי כל העמים נהגו לבנות בנינים גבוהים לכבוד אמונותיהם ואלוהיהם⁹. מסתבר אפוא לאור האמור למעלה כי לא גובה המגדל רע בעיני הכתוב כי אם האליל אשר לכבודו נבנה.

גם הדעה השלישית הרווחת¹⁰ – כי "עצת ה' לעולם תעמד... והוא אמר לנח ולבניו ומלאו את הארץ אבל אנשי דור הפלגה לא רצו בכך" – אינה עומדת בפני ההגיון הפשוט. הן לא נעלם מעיני המקרא שבני אדם יושבים מקדמת דנא יחד "למשפחתם, ללשנתם בארצתם לגויהם"¹¹ כמפורש בפרק הקודם לפרשת דור הפלגה, דבקותם של בני עיר כלשהי במקומם ודאי אינה מונעת את האיכלוס הכללי של העולם.

מכל מקום דבר אחד ברור. הכתוב דוחה בשתי ידים את היומרה של "שער האל" בבל. לא שער ולא אל. אל האמת היחיד שוכן בארץ בחירתו. שם בבית אל שער השמים מעל לשדה זרוע אבנים ולא מעל להר הלבנים והחמר העצום בשנער.

מעתה נבין כי פרשת דור הפלגה אינה חתימה וסיום לתולדות העולם הקדום שבעשרת הפרקים הקודמים לו, כי אם פתיחה לבאות לתולדות בית אברהם. חשיבות יתרה נודעת לבטוי ונעשה לנו שם (י"א, 4) שכן הוא מקביל לאמור לאברם (בפרק י"ב, 2) ואגדלה שמך, כלומר אנכי הבוחר בך ולא כאנשי בבל שהחליטו לעשות שם לעצמם.

יש לשים לב לפירוש הבטוי "עשה שם". נאמר לדוד:¹² כה אמר ה' צבאות אני לקחתיך מן הנוה מאחר הצאן להיות נגיד על עמי על ישראל... ועשתי לך שם גדול. אמור מעתה שם היא לשון בחירה. בא הכתוב ולימד מה בין אנשי בבל לבין אברם העברי. הללו בחרו בעצמם החליטו שהם קהל נבחר ואלו אברם נבחר בידי ה'. כיוצא בזה "וימצאו בקעה בארץ שנער" (י"א, 2) לעומת האמור לאברם: לך לך... אל הארץ אשר אראך (י"ב, 1) אנכי אראה ואבחר ולא כאנשי בבל שמצאו בקעה ובחרו בה מדעתם. ומכיוון שהחליטו בשרירות לבם שהם קהל נבחר ובקעתם בקעה נבחרת ובה שער האל, האליל שבחרו בו, הרי גמרו אומר, שעל כולם לדבוק במקום הנבחר, ולא לפרוש מן הצבור הנעלה ומן האליל השוכן בקרבם. זהו פשר "פן יפוץ" ולא התנגדות חסרת שחר לאכלוס העולם כביכול.

נמצאנו למדים כי פרשת דור הפלגה אינה אלא אנטיתיזה של פרשת לך לך הסמוכה לה, קריקטורה אלילית של שלוש אמיתות גדולות שעליהן הושתתה אמונת בית אברהם וזרע ישראל. הכתוב חוזר על אמיתות אלה במגובש לקמן¹³: "והקמתי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדרתם לברית עולם (בחירת זרע אברהם) להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך (יחוד ה' השוכן בקרב בחיריו) ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך את כל ארץ כנען לאחזת עולם והייתי להם לאלהים¹⁴ (ארץ הבחירה").

חשיבות יתרה נודעת לשלוש אמיתות יסוד אלה במחשבת המקרא. הן ניצבות – כפי שראינו – בראשית דרכו של אביהם הראשון של ישראל. הן מתיצבות גם בפני עם בני ישראל בראשית דרכו: "ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים... והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב"¹⁵.

ישוב ארץ ישראל, בחירת ישראל ויחוד ה' הם הבשורה לשבי ציון: "והבאתי אתם ושכנו בתוך ירושלם והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים"¹⁶.

ואחרון אחרון זה היעד והמוקד של הגאולה באחרית הימים: "וישבתם בארץ אשר נתתי לאבתיכם והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים"¹⁷.

ונראה לענ"ד כי זהו גם פשר המבנה המיוחד, המוזר לכאורה של ספר שופטים. הכתוב בוחן את ישראל הנאבקים-המתנסים-הנכשלים בארץ אחרי מות יהושע "וגם כל הדור ההוא נאספו אל אבותיו ויקם דור אחר אחריהם אשר לא ידעו את ה' וגם את המעשה אשר עשה לישראל"¹⁸.

אבן הבוחן של כשלונות ישראל באותה תקופה הוא הנחת היסוד כי ישראל נכנסו לארץ לשם אותן שלוש מטרות: יחוד ה', עם נבחר, ארץ ישראל. והנה חטאו לעיקר הראשון "ויעזבו את ה'... וילכו אחרי אלהים אחרים"¹⁹, כשלון זה מתאר הכתוב באריכות מפרק ב', 6 עד סוף פרק ט"ז.
כיצד נתעוותה דמותו של "העם הנבחר" מתאר הכתוב בפרשיות פסל מיכה ופילגש בגבעה בפרקים י"ז-כ"א. את הזנחת המשך ההיאחזות בארץ ישראל מתאר הכתוב מפרק א', 1 עד ב', 5 ובמיוחד מ"א, 27 עד ב', ²⁰5.

אמור מעתה פרשת דור הפלגה היא פרשת הצללים הכוזבים של שלושה עיקרים אשר אל מולם מתנשאים בפרקים הבאים שלושה עקרי אמת המלווים את ישראל לכל אורך דורותיו.

הערות:

1. בראשית י"א, 1-9.
2. מאדם עד נח 154-169 וראה ההערה הביבליוגרפית שם 196.
3. N. Sarna-Understanding Genesis (N.Y. 1996) 63-77, 80-78.
4. עי' למשל בספר הנ"ל של סרנא ע' 67; ועוד Fr. De Vaux La Genese p. 70 (note d
5. יש גורסים בב-אלים או בב אילני.
6. בראשית כ"ח, 10 ואילך. ועי' 69 A. Parrot - the Tower of Babel (London 1955).
7. קאסוטו שם 154.
8. N. Sarna - Understandung Genesis 73.
9. A. Parrot שם 67-68.
10. קאסוטו שם ובע' 166 ונחום סרנא שם 67.
11. בראשית י', 5, 20, 37.
12. ש"ב ז', 8-9.
13. בראשית י"ז, 7-8.
14. רש"י מעיר על פסוק זה: "מכאן שכל הדר בארץ ישראל דומה במי שיש לו אלוה וכל הדר בחוץ לארץ דומה במי שאין לו אלוה". מאמר זה מקורו במס' כתובות ק"י: והוא נדרש שם על ויקרא כ"ה, 32. ותמוה לכאורה מה ראה רש"י לזווגו לפסוק זה בבראשית. מסתבר שכוונתו להדגיש כי "ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך... לאחוזת עולם והייתי להם לאלהים" איננו חזרה על הבטחת הארץ כי אם אחת משלוש אמיתות היסוד של אמונת בית אברהם והמתכחש לה כמתכחש ליחוד ה' ולבחירת ישראל.
15. שמות ו', 7-8.
16. זכריה ח', 7-8.
17. יחזקאל ל"ו, 28; ועי' עוד שם ל"ז, 25, 27. וראה גם ש"ב ז', 23-24 ירמיה ל', 18, 23, 25; שם ל"א, 22-32, ל"ב, 37-38.
18. שופטים ב', 10.
19. שם, 12.
20. עי' ספר שופטים בהוצ' דעת מקרא במבוא, "חלוקת הספר ומגמתו" עמ' 10-13.

	העתק קטע למסמך עריכה
סמנו את הקטע הרצוי על ידי העברת העכבר תוך כדי לחיצה על כפתור שמאלי בעכבר.<br> לאחר הסימון לחצו שוב על הכפתור "העתק קטע למסמך עריכה".
Ok