הכנסת כרשות מחוקקת

בישראל מסורה סמכות החקיקה לידי בית הנבחרים, הכנסת. חוקי הכנסת הם החקיקה העליונה במדינה והם מחייבים את האזרחים, את רשויות השלטון ואף את הכנסת עצמה. חוקי הכנסת הם גם הבסיס לפעולתם של בתי המשפט.

החקיקה היא אחד התפקידים המרכזיים של הכנסת. מדי שנה מוגשות הצעות רבות לחוקים חדשים ולשינויים בחוקים הקיימים. מקורן של חלק מן ההצעות הוא בממשלה, וחלקן מוגשות על ידי חברי כנסת.

בדומה למדינות מודרניות אחרות כך גם בישראל, היקף החקיקה גדל משנה לשנה. במדינות המודרניות, שבהן גוברת מעורבות השלטון בחיי החברה והכלכלה, גדל הצורך בחוקים שיסדירו תחומים אלה. יתרה מזאת, במדינות המודרניות מתרחשים כל העת שינויים בתחומי החיים השונים, ואלה מצריכים הכנסת שינויים בחוקים ותוספת חוקים. לפיכך היקף החקיקה הוא נרחב. ומכיוון שתהליך החקיקה דורש ידע מקצועי (בגלל מורכבות הבעיות שהחקיקה מטפלת בהן) - תהליכי החקיקה במדינות המודרניות הם מורכבים ולעתים ממושכים.

מבחינים בין תהליך החקיקה של חוק המוגש ביוזמת הממשלה - הצעת חוק ממשלתית, לבין תהליך החקיקה של הצעת חוק המוגשת ביוזמתו של חבר כנסת - הצעת חוק פרטית¹. תהליכי החקיקה הם שונים רק בשלב הראשון. בעמוד הבא נציג בעזרת תרשים את תהליכי החקיקה של 2 סוגי ההצעות.

בתהליך החקיקה של חוק חדש בכנסת קיימים שלבים קבועים הנקראים "קריאות": קריאה ראשונה, שלאחריה מתקיים דיון באחת מוועדות הכנסת, ולאחר מכן קריאה שנייה וקריאה שלישית. שלבים אלה כוללים דיונים והצבעות.

תהליך החקיקה בכנסת

* "רשומות" הן חוברות שהמדינה מפרסמת בהן חוקים, תקנות והצעות חוק לידיעת הציבור. הפרסום ברשומות נותן לחוק תוקף משפטי.

קריאה ראשונה

מגיש ההצעה (חבר הכנסת או השר) מציג את הצעתו.
חברי הכנסת מביעים דעותיהם לגבי ההצעה.
נערכת הצבעה אם להעביר את ההצעה לאחת מוועדות הכנסת או להחזירה למגיש ההצעה (חבר כנסת או חבר בממשלה).

דיון בוועדה

הוועדה דנה בהצעה על סעיפיה השונים. בדרך כלל דיוני הוועדה הם בדלתיים סגורות.
היועץ המשפטי לממשלה, סגניו ועוזריו וכן היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה עומדים לרשות הוועדה לכל עזרה שתידרש בניסוח החוק, ההצעות וההסתייגויות.
הוועדה מזמינה מומחים ושומעת את דעתם בנושא.
הוועדה רשאית להזמין נציגי קבוצות בציבור, שיש להן עניין בנושא, להופיע בפניה.
הוועדה רשאית להציע תיקונים בהצעה, בתנאי שהתיקונים לא יחרגו מן הנושא של ההצעה.
דיוני הוועדה הם לעתים קרובות ממושכים, בגלל הצורך לבחון את ההצעה מהיבטים רבים: ההיבט החוקי-משפטי, ההיבט המקצועי-ענייני, ההיבט הציבורי וההיבט התקציבי.
הוועדה רושמת לפניה הסתייגויות של חבריה מסעיפי ההצעה השונים.

קריאה שנייה

הוועדה מחזירה לכנסת נוסח של ההצעה שאושר על ידיה ומצרפת את ההסתייגויות של חברי הוועדה, של חברי כנסת אחרים ושל נציגי הממשלה.
יו"ר הכנסת מניח את ההצעה בצירוף ההסתייגויות על שולחן הכנסת.
הדיון מתחיל בהרצאה מפי יו"ר הוועדה (או חבר ועדה שנתמנה על ידו). הוא מציג בפני הכנסת את השאלות שנדונו בוועדה, את ההסתייגויות ואת השינויים שהוכנסו בהצעה.
היו"ר מעמיד להצבעה את סעיפי החוק אחד לאחד.
אם נרשמה הסתייגות לסעיף מסוים, יקבל המסתייג רשות דיבור ל- 5 דקות להנמקת הסתייגותו.
יו"ר הוועדה משיב למסתייגים.
נערכת הצבעה על ההסתייגויות.
בכל שלב בדיון רשאי חבר ממשלה לדבר בשם הממשלה.
בכל שלב של הדיון רשאית הכנסת - לפי הצעת הממשלה או יו"ר הוועדה - להטיל על הוועדה לחזור ולדון בהצעה כולה או בשאלה מסוימת לגבי ההצעה.

קריאה שלישית

נערכת מיד בתום הקריאה השנייה.
הממשלה או יו"ר הוועדה רשאים לבקש דחיית ההצבעה בשל הסתייגויות שהתקבלו בקריאה שנייה.
הצבעה על הנוסח הסופי של החוק כולו כפי שהתקבל בקריאה השנייה.

קראו עוד:
מבנה הכנסת ומוסדותיה
הכנסת כרשות המבקרת ומפקחת על הממשלה

הערה:

1. על הצעת חוק פרטית:
חבר הכנסת מגיש את הצעתו ליו"ר הכנסת, ויו"ר הכנסת וסגניו בודקים את ההצעה.
תקנון הכנסת קובע:
"יושב ראש הכנסת והסגנים לא יאשרו הצעת חזק שהיא, לדעתם, גזענית במהותה או שוללת את קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי."