מערכת העיכול כוללת את צינור העיכול ואת הבלוטות המפרישות לתוכו. נהוג לחלק את צינור העיכול לתחנות תחנות על פי האיברים המרכיבים אותו. הבלוטות השייכות למערכת העיכול ומפרישות לתוכו הן בעיקר בלוטות הרוק, הכבד והלבלב.
התחנה הראשונה במערכת העיכול הוא הפה שם נגרס המזון על ידי השיניים, מתרטב על ידי הרוק והעמילן שבמזון מתפרק על ידי האנזים עמילאז המצוי ברוק. מהפה המזון נבלע ועובר לושט. הושט הוא צינור שרירי שאורכו כ 20 ס"מ והוא דוחף את המזון כלפי מטה על ידי התכווצויות של הדופן השרירית. מרבית הושט נמצאת בבית החזה, בהתחלה מאחורי קנה הנשימה ולפני אבי העורקים. הושט עוברת דרך פתח בסרעפת ומיד מתחתיו מתחברת לקיבה. המזון עושה את דרכו מהפה לקיבה דרך הושט.
הקיבה טוחנת את המזון ומפרקת את החלבונים שבו. אל תוך הקיבה מופרש מהדפנות נוזל חומצי מאוד. והמזון יוצא ממנה אל התריסריון שהוא החלק הראשון של המעי הגס. אל התריסריון מופרשים מיצי המרה שנוצרו בכבד והם מסייעים בפירוק השומנים. גם מיץ הלבלב מופרש אל התריסריון והוא מכיל בסיס שסותר את החומצה שהגיעה מהקיבה וכן אנזימים שמפרקים את מה שלא פורק בפה ובקיבה. בתריסריון מתחיל גם תהליך הספיגה של מרכיבי המזון אל הדם ואל מערכת הלימפה. התריסריון נקרא כך כי אורכו כרוחב תריסר אצבעות. תהליך הספיגה נמשך לכל אורך המעי הדק הממשיך את התריסריון ומגיע לאורך של כ 6 מטר. המעי הדק מסתיים במעי העיוור שממנו יותא צינור קטן ודק הסגור בקצהו. זהו התוספתן (אפנדיקס). תפקידו של התוספתן אינו ברור אך הוא עלול לגרום לבעיות כשהוא נסתם ומתפתחת בו דלקת חיידקית.
מהמעי העיוור עולה המעי הגס, מצד ימין של הגוף, לאחר מכן הוא ממשיך בצורה רוחבית ויורד בצד שמאל של הגוף ומגיע אל החלחולת שמסתיימת בפי הטבעת.
מרכיבי המזון נספגים במעי הדק ואל המעי הגס מגיעה תערובת שאת רובה יש להפריש החוצה. במעבר במעי הגס נספגים המים שבתערובת ומה שנשאר מופרש כצואה. במעי הגס נמצאים באופן קבוע חיידקים שמייצרים חומרים שבחלקם נחוצים לנו כמו ויטמין K.
בצינור העיכול לא נשמרים התנאים המאפיינים את פנים הגוף שלנו – הסביבה היא חומצית מאוד, הסביבה במעי הגס אינה סטרילית, ועל כן יש המתיחסים לחלל שבתוך צינור העיכול כאל מעין שלוחה של הסביבה החיצונית בתוכנו.
למידע על תהליך העיכול
