בספרי המקרא מצויים כמה תיאורים של הקדשה, של הפיכת אדם מהשורה לנביא או למנהיג . כשמתבוננים בתיאורים אלה מגלים תופעה מעניינת -דווקא לתיאורים אלה, שבכל אחד מהם מתואר מאורע ייחודי וחד פעמי , דווקא להם יש דפוס חוזר ,מבנה כמעט קבוע :
נדגים את הדפוס הזה בעזרת מעמד ההקדשה של ירמיהו :
1. האל ממנה את האדם לשליח:
"בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך נביא לגוים נתתיך:"( ירמיהו א,5)
2. האדם מתנגד למינוי:
"ואמר אהה אדני ה' הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי: " (ירמיהו א,6)
3. האל דוחה את ההתנגדות:
" ויאמר ה' אלי אל תאמר נער אנכי כי על כל אשר אשלחך תלך ואת כל אשר אצוך תדבר:"(ירמיהו א,7)
4. האל מעודד את השליח:
" אל תירא מפניהם כי אתך אני להצלך נאם ה' " (ירמיהו א,8)
5. האל מעניק אות לשליח המעיד על תפקידו החדש:
"וישלח ה' את ידו ויגע על פי ויאמר ה' אלי הנה נתתי דברי בפיך:" (ירמיהו א,9)
דפוס זה חוזר בשינוים קלים בסיפורי הקדשה שונים בספרי המקרא כמו במעמד המינוי של משה (שמות ג,7 – 12; ד,1 -17 ) ובמעמד המינוי של גדעון (שופטים ו 11- 25 ) ועוד .
 |
מה אפשר ללמוד מהחזרה על הדפוס ? |
מה אפשר ללמוד מהעובדה שיש דפוס החוזר בסיפורי ההקדשה השונים? האם כל מעמדי ההקדשה התרחשו באותו האופן ? האם מדובר במעין שמירה על כללי טקס? קרוב לוודאי שמדובר במוסכמה ספרותית שלפיה מעמד של הקדשה צריך לכלול מרכיבים מסוימים.
גם אם מדובר במוסכמה ספרותית, אין להסיק מכאן שדפוס זה הוא תופעה טכנית בלבד.
בתחומים שונים של התרבות שלנו אני מורגלים בדפוסים קבועים – בספרות, באמנות הפלסטית, בקולנוע, בטקסים דתיים ועוד. לעתים אנו מורגלים כל כך בדפוסים אלה עד שכמעט איננו מבחינים בהם, אבל אם הם לא יופיעו בסרט מסוג מסוים נרגיש מרומים.
כשבוחנים את הדפוסים האלה אפשר ללמוד מהם על כמה ערכים ומסרים תרבותיים מגוונים, הדפוס נעשה חלק מהשפה הקולנועית ותסריטאי או במאי גם בלי שהם מודעים לכך מצייתים לחוקי השפה, וחייבים לספר את הסיפור הייחודי שלהם בצמוד לדפוס זה.
למשל אחד הדפוסים השכיחים במערבון הוא הדפוס של דו קרב אקדחים במרכזה של עיירה מאובקת. בדפוס זה משתקפים ערכים מרכזיים העומדים בבסיס המערבון כמו התפיסה שיש טוב ורע מוחלטים, שהגיבור החיובי אינו תוקפן ושה"טובים" תמיד מנצחים.
|
אילו ערכים משתקפים בדפוס ההקדשה? |
כאמור גם בהקדשות במקרא יש דפוס חוזר. חזרה על המאפיינים של הדפוס יכולה לשקף ערכים ומסרים מרכזיים בעולם המקראי :
- התרחקות משררה : הסירוב של האדם לשמש כשליח ברבים ממעמדי ההקדשה מציג את המנהיג או הנביא כמי שאינו מעוניין בשררה וביוקרה העשויים ללוות את התפקיד.
- ענווה: משה מנמק את סירובו במילים :"כבד פה וכבד לשון אנכי …" (שמות, ד' 10 ) ירמיהו מעיד על עצמו "..נער אנכי" (ירמיהו א,6) וגדעון אומר : "…הנה אלפי הדל במנשה ואנכי הצעיר בבית אבי…"(שופטים ו ,15 ) . כל אלה מדגישים תכונות של צניעות והמעטה בערך עצמם.
- האדם המוקדש מכאן והלאה נבדל משאר בני האדם : נתינת האות הייחודי על ידי האל מדגישה כי האדם שעבר את מעמד ההקדשה הוא אדם חדש, אדם אחר מזה היה קודם לכן .
- לאדם המוקדש אין כוחות פלאיים משלו ,הוא שליח האל : במעמדי ההקדשה מודגש כי לשליח יהיו כוחות יוצאי דופן להגשים את שליחותו , אולם כוחות אלה הם דבר חדש שהאל מעניק לו בשלב זה.
באופן כללי למעמד ההקדשה מקום חשוב בהצגת תפיסת המנהיגות בחלק מפרי המקרא : ממעמד ההקדשה כולו עולה מסר מורכב ביחס למנהיג ולנביא. מחד מודגש כי מדובר באדם מיוחד שונה משאר בני האדם , מאידך מודגשת התלות של תכונות אלה באל השולח את המנהיג.
