תולדותיה של יהודה זכו להארה גם בנבואותיו של ישעיהו בן אמוץ, שהחל בפעילותו הרוחנית בשנת מותו של עוזיהו (יש' ו:א), והתמיד בה עד סוף ימי חזקיהו. על אישיותו והשפעתה על כל חוגי העם והשלטון פרושה יריעה רחבה מאד של כתובים שבחלקם הועתקו גם בספר מלכים וגם בספרי דברי-הימים. דומה כי העורכים ביקשו להוכיח כי ישעיהו היה לדורו כאליהו לדורו.
נבואות ישעיהו עוסקות בנושאים רבים, ובכלל זה נושאים שהיו מקובלים על קודמיו – מלחמה בעוול החברתי (ג: ה, י), בעבודה הזרה ובתפיסה שהפולחן עשוי לכפר על החטאים (א-י; יז ועוד).
ישעיהו היה מעורה במדיניותה של יהודה, ומעורבותו בתחום זה נבעה ממאורעות התקופה ומקרבתו לבית המלוכה. התבוננותו בהתרחשויות ובמהלכן באה לביטוי גם באותות ובמופתים. תפיסתו הכוללת ניתנת להגדרה כאורינטציה כלפי האלוהים, לעומת הגירסה שרווחה בקרב הקובעים את מדיניות הארץ בדבר התקשורת לאחד ממוקדי הכוח של הזמן ההוא, כמעשה מחוייב המציאות. האלוהים הוא המדריך והמכוון את המאורעות ולא מעצמות של בשר ודם, לרבות אשור (ח: יב-יג; יד: לב). החטא שחטא אחז היה בחוסר אמונתו בכח ה'. אשור נבחרה על-ידי האל כאמצעי להגשמת רצונו בהענשת יהודה (ח: כ-כא). אולם אף אשור המתנשאת והבוטחת בכוחה, שאינה מכירה במקורו של הכוח שניתן לה מיד האל תשלם בעד חטאיה (יד: יא; ל: כב ועוד). ברור היה לישעיהו כי אשור ויהודה גם יחד שגו, במידה שווה, בהתעלמותן מרצון האלוהים, בסברן שמאבקיהן הפוליטיים והכרעותיהן הצבאיות הן הן שקבעו את מהלך המאורעות.
למסקנה המתבקשת מן ההישענות על האל הקובע את מהלך ההיסטוריה היו השלכות מעשיות-פוליטיות, אותן השתדל ישעיהו להקנות לחצר המלך ולבני יהודה: אין להיכנע לדרישות פקח ורצין, שיכשלו במאמציהם, כי אין האל רוצה בנצחונם. כמו-כן, אין טעם לפנות לאשור. המדיניות הפרו-אשורית של אחז היתה רעה בעני ישעיהו כמדיניות האנטי אשורית של חזקיהו. רצונו של חזקיהו להשתחרר מעול אשור מקורו באי-הבנת תהליכי פעילותו של האל: אלוהים הוא ששילח את אשור ביהודה והוא יצילנה מיד סנחריב. מן העמדה הזאת נבע העידוד שהעניק ישעיהו לחזקיהו, שלא להיכנע למלך אשור.
אמונתו של ישעיהו היתה כרוכה בתפיסת האוניברסליות של האל, שהיה אלוהי היקום כולו. העמים כולם היו יצירי כפיו וזכאים לטוב או לרע הבא מידיו, לפי מעשיהם (יד: כד-כז; לא: ג-ד; לז: ד ואילך, ועוד). אבל גישתו ליהודה ודרישותיו לנורמות האמונה, המוסר וההתנהגות של בניה מדגישות את מקומו של העם במערכת הכוללת. נבואותיו של ישעיהו על יהודה מצטיינות בחריפות יתירה. הוא חזה חזות קשה לעם ולארץ בהווה ובעתיד, אך באחרית הימים אחרי יום הדין, תזכה יהודה לגאולה אמיתית (ב: ו ואילך). שארית הצדיקים תמלא תפקיד נעלה בקרב העמים, ירושלים תהיה למרכז האנושות ומלכה יהיה מחונן בתכונות הטובות שאלוהים יעניק לו; הנביאים יהיו מורי הדור ומדריכיו (א: כד-כו; ד: ב-ו; י:כ ואילך; יא: א-י ועוד).
נבואותיו של ישעיהו השפיעו עמוקות על בני יהודה ובמיוחד רבה השפעתו על חצר המלך. אין ספק כי כשלונם של פקח ורצין וסנחריב להכרית את הארץ נתפס כהוכחה לשליחותו האלוהית. ובין אם קיבלו המלכים את כל דעותיו ובין דחו את חלקן, או רובן, נראה כי התחשבו בהן בשיקוליהם. בכך נמצא הנביא משפיע על מדיניות הממלכה.
השראת ההתרחשויות ודברי ישעיהו, ניכרים בנבואותיו של מיכה המורשתי, ממורשת גת. נבואותיו חסרות את הברק של ישעיהו ונעדר מהן המעוף חובק העולם. עם זאת, כיוון חציו אל העוול החברתי שנכפה על-ידי החוג השליט ואל השחיתות שלו (ב: א ואילך; ג: א-ד, ט-יב; ועוד). לגביו אין הבדל בין יהודה לשומרון (א: ב-ט).
מיכה לא הפליג בהערכות מצב פוליטיות ולא ניבא על נושאים מדיניים. אולם, אף הוא חש בשואה המתקרבת על יהודה, הארץ ששכחה את מעשי האל בעבר. תורתו המוסרית מסתכמת בכתוב: "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוהיך" (ו: ח). נבואת הנחמה שלו קרובה לתפיסתו של ישעיהו: לבטוח בבואה של ישועת ה' (ה: ד-ה), הגאולה קרובה למרות הגלות (ד: ו-ז, ועוד); שארית ישראל תכונן את יהודה כמרכז דתי ולאומי (ב: יב; ד: ז; ה":ו, ועוד).
מאלף הוא כי גם דברי מיכה נשמעו לאזני חזקיהו. לפי יר' כו: טז-יט עדיין הסתמכו זקני הארץ על התקדים של נבואת החורבן של מיכה (מי' ג: יב), שלא נפגע על-ידי חזקיהו בשל נבואתו הקשה.
שני הנביאים, ישעיהו ומיכה, היו עדים למעשי חזקיהו ולפעילותו למען העמקת התודעה הלאומית בקרב ישראל ויהודה . הם הסכימו ותמכו במעשים הללו בלב שלם, בה במידה שהתנגדו למדיניותו הבינלאומית. משום כך הדגישו את חזון הגאולה וההטהרות שלאחר הפורענות אשר תפקוד את יהודה. לדידם הקשר בין אחרית הימים ובין ה'חוטר מגזע ישי' בירושלים ויהודה כמרכז לגויים הוא השכר לסבלות הארץ ששילמה מחיר כבד על חטאיה. התקווה הלאומית באה לביטוי הנעלה ביותר בנבואותיהם, והיה בכך משום נחמה על הימים הקשים שפקדו את יהודה.
