הסדרי נגישות
עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > נבואה > ירמיה
מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור


תקציר
פרק כ"ח בירמיהו מספר על מאבק בין ירמיהו ובין חנניה בן עזור בשאלה מיהו נביא האמת ומיהו נביא השקר. מבנה הפרק, המוצג במאמר זה הוא חלק חשוב בעיצוב הקונפליקט בסיפור.



ירמיה כח : בין שני נביאים - מבנה הסיפור בירמיה כח והיסודות האמנותיים שבו
מחבר: פרופ' גרשון ברין


בפרק זה אני דן בסיפור המאבק שבין ירמיהו לחנניה בן עזור. שני האישים מייצגים בעיני העם את דמות הנביא. אך ברור, שלאמיתו של דבר רק האחד מהם, ירמיהו, הוא שליח האל האמיתי.

בסיפור שבירמיה כח מיוצג אחד הפנים של המאבק כנגד נביאי השקר. חשיבותו של מקור זה היא בכך, שאין בו רק הדחייה הרגילה של נביאי השקר, כפי שאנו מוצאים אותה בטקסטים שונים בספרות הנבואה, אלא שבתוך דברי ירמיהו נעשה ניסיון להגדיר עקרונית את מהות הנביא האמיתי.

הדיון נסב על הבחינות הספרותיות של הסיפור – מבנה הפרשה והרכבה, המלים המנחות, כל זאת כמבוא לדיון המהותי על היחס בין נביאי האמת ונביאי השקר, כפי שהוא בא לידי ביטוי בסיפור; בירור הגדרת מהות הנביא שבפרק ועוד שאלות כיוצא באלו.

מבנה הסיפור בירמיה כח והיסודות האמנותיים שבו

פרק כח מוקדש לתיאור הקונפליקט שבין ירמיהו ואחד הנביאים, חנניה בן עזור מגבעון. הסיפור מביא לפנינו שתי סצינות, שנערכו זו אחר זו. הסיפור כולו1 קשור לקורות קודמים, שרישומם בא בפרק כז2.

חלקי הפרק הם: 11-1; 17-12. קווי הגבול בין שתי החטיבות ברורים ביותר3: הכתוב "וילך ירמיה הנביא לדרכו" (11) מסיים את החלק הראשון, ובאופן טבעי פתיחתו של החלק השני היא הוראה לירמיהו לחזור אל חנניה ולמסור לו את דבר האל, וכן גם ברור מדוע פתח החלק השני "אחרי שבור חנניה הנביא את המוטה מעל צואר ירמיה הנביא" (12), פרט המתייחס בבירור לסוף הסצינה הראשונה4.

כל אחד משני החלקים מורכב ממספר יחידות:

חלק ראשון - 11-1. חלקי המשנה 4-1; 9-5; 11-10.
קווי הגבול בין שלושת המרכיבים הם ברורים.
הפסוקים 4-1 כוללים את הפתיחה, התאריך, הצגת הדמויות וציטוט דברי חנניה.
הפסוקים 9-5 כוללים את תגובת ירמיהו.
הפסוקים 11-10 מתייחסים למעשה חנניה – שבירת המוטה, דברי חנניה המלווים את הפעולה, ותיאור הסתלקותו של ירמיהו משדה החיזיון.

חלק שני - 17-12. אף חלק זה פותח בתאריך, אלא שהוא תאריך רלטיבי "אחרי שבור חנניה הנביא" וכו'. חלקי המשנה הם 14-12; 16-15: 517.
בחלק המשנה הראשון בא סיכום נבואת ה' על מעמד בבל ביחס לשאר האומות. עניינו – הודעה, שעל כל העמים להיכנע לעולו, שהוא עול ברזל, תחת מוטות העץ, שאותם 'הצליח' חנניה לשבור.
הקטע השני (16-15) עניינו יותר אישי ביחס לחנניה. קביעת ירמיהו, שחנניה אינו שליח האל, ולזה צורפה נבואה אלוהית ישירה אל חנניה, ובה בשורת מוות על "כי סרה דברת אל ה'"6. החלק השלישי הוא פס' 17 ובו הודעה על קיום נבואת ירמיהו.

ישנה סימטריה מסוימת בין שני החלקים העיקריים שבפרק. בשניהם יש שלושה חלקים, ובשניהם העיקר הוא בשני המרכיבים הפותחים, המבוססים על דיבור, ורובם דיבור אלוהי. המרכיב השלישי בכל חלק מתאר פעולה. בראשון פעולת חנניה, ואף היא מלווה בדיבור אלוהי (11): "כה אמר ה' ככה אשבור" וגו'. ובשני – "פעולה" בלבד "וימת חנניה" וכו' (17).
סימטריה זו באה, לדעתי, לידי ביטוי גם ביחס בין פתיחת הפרק לבין סיומו. הפתיחה היא "ויהי בשנה ההיא בראשית ממלכת צדקיה מלך יהודה בשנה הרביעית בחדש החמישי אמר אלי7 חנניה" וכו' והסיום "וימת חנניה הנביא בשנה ההיא".
הלשון "בשנה ההיא" שבפס' 17 חוזר לתחילת הפרק, לומר לך, שעוד באותה השנה8, הרבה לפני הזמן שקבע חנניה לתפנית, שתחול לדבריו "בעוד שנתים ימים" וכו' (פס' 3), והנה בעוד שני חודשים מאז התקרית בינו לבין ירמיהו מת חנניה9.

עוד על מרכיבי הפרק
חלק א'

מרכיב א': (אמרת חנניה לעיני

מרכיב ב': (אמרת ירמיהו לעיני

הכהנים וכל העם)
כה אמר ה'...
שברתי את עול מלך בבל
בעוד שנתים ימים אני משיב אל
המקום הזה
את כל כלי בית ה'...
ואת יכניה...
ואת כל גלות יהודה


הכהנים ולעיני כל העם)
אמן כן יעשה ה'
יקם ה' את דבריך אשר נבאת
להשיב
כלי בית ה'

כל הגולה מבבל אל המקום הזה
אך שמע נא הדבר הזה... ובאזני כל
העם
הנביאים אשר היו... יודע הנביא
אשר שלחו ה' באמת

מרכיב ג': ויקח חנניה... וישברהו

ויאמר חנניה... כה אמר ה'
ככה אשבור...
בעוד שנתים...
... וילך ירמיה הנביא לדרכו.

בחינת שלושת המרכיבים של החלק הראשון מורה, שיש בשלושתם ציטוטי דברים. בשניים משלושת המרכיבים מופיעים דברי האל, והמעניין הוא, שבחלק הזה אין דבר ה' מפי ירמיהו, כי החלקים, שבאים בהם דברי האל, הם מפי חנניה.

המרכיב הראשון והשני בנויים באנטיתיזה מסוימת. מה שאמור בא' כדברי האל מפי חנניה, מבוקר על ידי ירמיהו, החוזר עליהם ומודיע, כי אכן ישמח אם יתקיימו10, אבל מציב מבחן לבדיקת נכונות הדברים "אך שמע נא... הנביאים... אשר שלחו ה' באמת".

המרכיב השלישי עיקרו, כאמור, מעשים ולא דיבורים. יש בו תיאור שבירת מוטות ירמיהו ע"י חנניה, והסתלקות ירמיהו ממקום ההתרחשות. בין שתי הפעולות צוטט כאן דבר ה' מפורש "כה אמר ה' ככה אשבר" וגו'. יושם אל לב, שהמרכיב השלישי חוזר בדרך משלו על דבר האל שבמרכיב הראשון. מה שם (א') נאמר "בעוד שנתים ימים" (3), אף כאן (ג') (11) נאמר כך. אלא שכאן (ג') נאמר הדבר בקשר לשבירת עול מלך בבל, ושם (א') על החזרת הכלים וביטול הגלות. אולם גם עניין "כה אמר ה' (ככה) אשבר את על נבכדנאצר" (11) מצוי גם בא', שהרי נאמר בו "כה אמר ה'... שברתי את על מלך בבל" (2) וכן "כי אשבר את על מלך בבל" (4).

סיכומו של דבר – כל החלק הראשון עומד בצל ההודעה האלוהית מפי חנניה, שעתיד גלגל הקורות להסתובב כך, שמי שעכשיו שליטה על הכל – בבל – יישבר עולה, ושהתוצאה המיידית לכך היא החזרת הכלים, המלך והגולים במהרה ("בעוד שנתים").

מבחינת המבנה חוזר מרכיב ג' על ענייניו של א'. בחינת חזרת חנניה לטעון, שלמרות הערות ירמיהו (על הצורך בקיום הדברים כדי להוכיח שהוא נביא), נשארת דעתו כמות שהיא. יתרה מזו: יושם אל לב, שחנניה פועל כאן כדרך נביאים לעניין מעשים סמליים. מקובל בסוג זה, שהנביא מביא עמו את "כליו", לשון אחר, אילו התייצב חנניה עם אביזרים לצורך ביצוע מעשה סמלי, ניכר היה, שזו מטרתו מלכתחילה. אבל שבירת מוטות ירמיהו, וההמשך בנוסח מעשים סמליים "ככה (אשבר)" וכו' היתה, כנראה, פרי התפרצות ותגובה על דברי ירמיהו. לפיכך נראה לי, שמלכתחילה בא חנניה להביע את מה שהביע בחלק א' וחזר על עיקר דבריו (בסיוע מעשה דרמטי של שבירת המוטות) במרכיב השלישי המסיים.

אף בחלק השני שלושה מרכיבים:

מרכיב א'

מרכיב ב'

(אמרת ירמיהו):
הלוך ואמרת... כה אמר ה'
מוטות עץ שברת...
כי כה אמר ה'... על ברזל
נתתי על צואר כל הגוים

(אמרת ירמיהו):
שמע נא חנניה
לא שלחך ה' ואתה הבטחת את
העם הזה על שקר
לכן... הנני משלחך מעל פני
האדמה...
כי סרה דברת

מרכיב ג'

וימת חנניה הנביא בשנה ההיא
בחדש השביעי.

בחלק זה באים דברי האל בשני חלקי משנה, ובאחד – מעשים. בניגוד למרכיב ג' של חלק ראשון, שכלל אף דבר ה' בפי חנניה (שהוא, כאמור, חזרה על דבר ה' של המרכיב הראשון), הרי משום תוכן הדברים (מות חנניה) לא מלווה תיאור המעשה של מרכיב ג' כאן בכל אמרה שהיא.
יושם אל לב היחס הסימטרי של שני החלקים. בחלק א' מובאים דברי האל מפי חנניה לבדו, ואילו ירמיהו סמך על רחשי לבו ("אמן כן יעשה ה'") או על פי חוק או תקנה מקובלים ("הנביאים אשר היו" וגו')11.

מאידך בחלק השני כל האמרות האלוהיות מובאות מפי ירמיהו, ואילו דברי חנניה – בין משלו ובין כנבואה אלוהית – אינם מופיעים כלל. שתיקתו של חנניה מגיעה לשיא במרכיב ג' – במותו.

מה בין מרכיבי חלק שני בינם לבין עצמם ומה בין מרכיבי חלק שני למרכיבי חלק ראשון?12

נתחיל בשאלה הראשונה. מרכיבי החלק השני בנויים לפי סדר זה: פתיחה – מרכיב א' ובו דבר ה' אל האומות בעניין שלטונו היציב של נבוכדנצר. יש בכך כדי לקבוע ברורות, שהאמור בדברי חנניה, שהאל שובר כביכול את עול בבל, אינו נכון. באשר שבירת המוטות על ידי חנניה היתה מעשה סמלי, שאין מאחוריו כוונה אלוהית. חנניה שבר מוטות עץ, והאל שם באמצעות מלך בבל עול ברזל על כל האומות. לשון אחר – כמעט שאין נגיעה לחנניה. אך למעשה הניסוח הוא פולמוסי מפורש, ואף הפנייה היא ישירה ("הלוך ואמרת אל חנניה"). מה חנניה טען "שברתי את על מלך בבל", "כי אשבר את על מלך בבל", הרי אף כאן נאמר "על ברזל נתתי (= דברי האל) על צואר כל הגוים".

במרכיב השני יש פנייה ישירה נוספת אל חנניה "שמע נא חנניה" בצירוף דברים המתייחסים לחנניה באופן אישי: "לא שלחך ה'", ולפיכך אין לו לטעון "כה אמר ה'". על כן מסתבר "ואתה הבטחת את העם הזה על שקר".

המרכיב השלישי משמש כענישה על חטאו, והדברים הולמים את האמור בחוק הנביא בדב' יח, 20 "ומת הנביא ההוא".

אשר ליחס בין מרכיבי חלק א' למרכיבי חלק ב'13:
בחלק א' בכל המרכיבים כל ההבאות של דבר ה' הן מפי חנניה, במרכיב אחד – דברי ירמיהו (לא כדברי האל).
בחלק ב' בכל המרכיבים, שבאו בהם דברי האל, הרי הם מפי ירמיהו, ואין בהם בכלל דברי חנניה. מרכיב אחד בחלק א' מדבר על שבירת עול מלך בבל ושחרור ישראל; מרכיב א' בחלק ב' יש בו הודעה, שהאל מתמיד בתמיכה במלך בבל, והכללת כל העמים תחת עולו.
במרכיב ב' בחלק א' באים דברי ירמיהו, המציעים את המבחן לבדיקת אמיתותו של (ה)נביא. במרכיב ב' בחלק ב' – קבע ירמיהו, שחנניה לא נשלח על ידי האל, וכי הבטיח את העם על שקר. לשון אחר: הבדיקה העלתה, שאין צורך לחכות למבחן שהוצע, וכי נתברר שהוא נביא שקר14.
במרכיב ג' בחלק א' שבר חנניה את העול שעל ירמיהו וחזר על בשורת האל שאמרה כבר במרכיב א', וירמיהו הלך לדרכו. במרכיב ג' בחלק ב' – חנניה הוא שהולך לדרכו (האחרונה) – "וימת חנניה הנביא" וגו'15.

יודגש במיוחד, שבעוד שחלק א' עניינו העיקרי בישראל, באשר חנניה מנסה להפיח תקווה לחזרת הגולים. המלך וכלי בית המקדש, ורק במרכיב ג' בא היסוד הכלל-עולמי, הרי החלק השני עומד כולו על בסיס התפיסה הכלל-עולמית.

לפריטים אחרים קשורים לנושא:
בין שני נביאים : מבנה הסיפור בירמיה כח והיסודות האמנותיים שבו
בין שני נביאים : המילים המנחות בירמיה כח
בין שני נביאים : המאבק בין נביאי אמת ונביאי שקר בהשקפת סיפור חנניה

הערות שוליים

  1. רבים סוברים, שברוך הוא מחברו של הסיפור הנדון. ויש הטוענים, שברוך חיברו על פי מקורות שונים (בכך הם עונים על עניין שינוי הגופים, המתגלה בסיפור). ר' דיון ארוך אצל דוהם, 226-227, אם ברוך יכול היה לכתוב את הסיפור של כח; תשובת דוהם – שלילית.
  2. לפי הוספלד-מאייר, 90-97 הקטע כח, 10 ואילך שייך ליצירה של כז, 2-3; 11. חוקרים אלו רואים בסיפור של כז, 2-3; 11 סיפור עצמאי וראשוני. ר' אצלם עמ' 92. והשווה שם בעמ' 93 החטיבה האחרת היא כח, 1-9, ו-15-17. מסורת זו עומדת על השוואת הנאום ונאום הנגד. כז, 4-22 הוא סיפור אחר במכלול כז-כח, והשווה שם, 95.
  3. לפי הוספלד-מאייר, 91-92 הטקסט לא נראה כתוצר של מלאכת כתיבה במהלך אחד.
  4. על הבדל בין שני החלקים ר' לקמן.
  5. בסיכומו של דבר יש ששה מרכיבים בפרק. מאידך מדבר אוברהולט על ארבעה חלקים: 1-4; 5-11; 12-16, 17. בפנים אני מראה את צדקת החלוקה, שאני מציע.
  6. לפי ויזר 248 בחלק השני של הפרק חוזרת ומתאשרת נבואתו, ונוסף על כך יש בה הודעה אישית על מהותו האמיתית של חנניה. ור' עוד בהערה 1 לקמן בפרק ג'.
  7. הרבה עמדו על גוף ראשון 'אמר אלי' ועל חילופו בהמשך בגוף שלישי. לפיכך מציעים הצעות שונות כגון קורניל, 312, שיש להגיה "אליו" או למחקו, וכל הביטוי מכוון לכהנים.
  8. זו של פתיחת הסיפור, אם הוא בגדר נוסחה אמינה, ובכך יש חזרה למאורעות שבפרק כז. כך לפי התאריך, לפי הקורות ולפי האביזרים: עול ומוטות וכד'. אך אפשר, שנוסחת המקור בפתיחה היא שיבוש. לדעת שד"ל ההבדל בין גוף שלישי מתפרש כנוהגם של קדמונים. ארבט, 21-22 מודה ש"כח שמור היטב, אך בכל זאת הוא מוצא בו יסודות משניים כגון דברי ירמיהו לחנניה "שמע נא חנניה", וכן ההנמקה למות חנניה וכו', "בשנה ההיא" – משנית. אבל ר' וולטש, 196-197, המסביר את הגוף הראשון בתחילת כח (שנתחלף אח"כ בגוף שלישי) בניסיון לעריכתם של כז ו-כח יחד. לשון גוף ראשון ב-כח הוא המשך ל-כז. את יחס כח ל-כז הוא מדמה ליחס כו ל-ז. ברייט, פירושו ליר' כו, עמ' 201 סבור, שיש לדון ב-כז-כח יחד למרות סוגם ומסורתם השונים.
    זיקת שני הסיפורים הללו ניכרת בין השאר מתוך הפרט על נשיאת המוטות המשותף לשניהם. על הקשר הטבעי ל-כז ר' שולץ, 326 (ושם דיון על התאריכים). על היחס ל-כז ר' גם ונקה, 28, ור' עוד שם, 30-31.
  9. ברייט, פירושו, 200 מדגיש, שאותו נביא, שניבא תשועה והשבת הכלים בעוד שנתיים, הוא עצמו מת כעבור חודשיים.
  10. ניתוח האמירה ר' אצל קראוס, 92. לפי אוברהולט, 94 מלים אלו ("אמן כן יעשה") הן ראיה לסימפטיה העמוקה, שהוא רוחש כלפי מתנגדיו. ההבדל בינו לבינם הוא עניין של דרגה ולא של סוג. לפי הריסון, Tyndale O.T. Commentaries, London 1973 130 הדיבור "אמן כן יעשה ה'" וכו' נאמר בטון כזה, שתישמע ההסתייגות מהם. לפי ניקולסון, פירושו עמ' 38 הביטוי "אמן כן יעשה" וכו' מקביל ל-כט, 10 ו-לג, 14.
    קוול, עמ' 48 פירש את הביטוי ("אמן" וכו') במשמע: אין אתה יכול להיות צודק, ור' שם עוד על כך, שירמיהו כבן העם רוצה בקיום דברי חנניה. ואין רודולף, 164 מסכים עמו. עם זאת מסכים רודולף ש-1-11 מעמיד את שניהם כנביאי אמת. לפי ויזר, 246 אין אהבת ירמיהו לעמו פחותה מזו של חנניה, ולכן אף הוא היה רוצה בפתרון כזה, אבל אין הכוונה האישית קובעת, ורצון האל כרגע אינו כזה.
  11. או לפחות על פי שיפוטו של ירמיהו את עניין ההבחנה בין נביאי אמת לנביאי שקר.
  12. ניתוח מבני של יר' כח תמצא אצל ונקה, 28 ושם גם על מסגרתיות כפולה בפרשה bβ4||aα3 מסגרת פנימית, b4||b2 מסגרת חיצונית.
  13. לפי ונקה, 32 בפס' 12 באה פתיחה חדשה לגמרי, כולל דבר ה' מחודש. עם הפניה לסיפור הראשון || לו, 27. הנבואה השניה חריפה יותר בהשפעת המאורעות של הסיפור הראשון. לפרטים נוספים ר' בדף הסיכום של ספרו.
  14. הניסוח כאן פשוט מדי, ויש בזה קשיים, ועיין על כך לקמן בפרק ג'.
  15. נראה, שמותו של חנניה השאיר רושם עז בסביבת הנביא, באשר הוכחה צדקת ירמיהו, וזה גם שהביא לדעיכת המרד (הנזכר ב-כז). ר' רודולף, 181.
ביבליוגרפיה:
כותר: ירמיה כח : בין שני נביאים - מבנה הסיפור בירמיה כח והיסודות האמנותיים שבו
שם  הספר: הנביא במאבקיו : עיון בארבעה סיפורים ביוגרפיים בנבואה
מחבר: ברין, גרשון (פרופ')
תאריך: 1983
הוצאה לאור: מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית