פרנסיס קריק גילה יחד עם ג'יימס ווטסון את מבנה המולקולה המצויה בתאי כל היצורים החיים עלי אדמות - הדנ"א
(DNA). מולקולה זו צופנת בתוכה את המידע התורשתי המועבר מדור לדור. הגילוי אפשר את פריצתו של תחום חדש - ההנדסה הגנטית!
פרנסיס קריק
פרנסיס קריק היה מדען אלמוני למדי. הוא היה פיזיקאי מבריק ומהיר תפיסה אך רוב האנשים ראו בו פטפטן בלתי נלאה. קריק אהב לפתח תיאוריות. מידי פעם הוא היה פורץ ממעבדתו אחוז התלהבות ורץ לספר על תגליתו האחרונה לכל מי שהיה מוכן לשמוע (וגם למי שלא…). כעבור יום או יומיים היה חוזר בו מהתיאוריה החדשנית וממהר לפתח אחרת… הוא אהב לבקר במעבדות של מדענים אחרים, להמטיר עליהם מבול של הצעות לניסויים ולהציע פירושים חדשים למחקרים שלהם. הוסיפו לכך את העובדה שנהג לדבר בקול רם ובמהירות והיה מתפרץ ברעמי צחוק אדירים ותוכלו אולי להבין מדוע ראש המעבדה שבה עבד לא סבל את נוכחותו, ואף הודה ברגע של חולשה שקריק גורם לו זמזום באוזניים…
והגרוע מכל - למרות שהיה מבריק ושופע רעיונות לא הצליח קריק להגיע להישגים מדעיים של ממש. מעמדו במעבדה היה בסכנה. מה יעשה? הוא כבר פוטר מאחד ממכוני המחקר בגלל פטפוטו האינסופי.
כאשר הגיע ג'יימס ווטסון למעבדת המחקר החלו השניים לנסות לפצח את מבנה הדנ"א. זה זמן מה שהעולם המדעי ידע שמולקולה זו טומנת בחובה את סודות התורשה. אך כיצד יכולה מולקולה לספק מידע על תכונותיהם של היצורים? כיצד היא יכולה להיות מועברת בדייקנות מדור לדור? כדי לפתור שאלות אלה צריך היה לגלות את מבנה הדנ"א. ווטסון וקריק ניגשו לעשות זאת בדרך דומה לזו שבעזרתה הצליחו מדענים אחרים לפענח את מבנה החלבונים: הם הסתכלו על תמונות שהתקבלו כתוצאה של הקרנת המולקולה בקרני רנטגן, וניסו לשער איזה מבנה היה יכול ליצור תמונה כזו. קריק ווטסון שקעו בפיתוח משוואות, בבניית מודלים ובפיתוח תיאוריות. לבסוף הגיעו לפתרון: הדנ"א בנוי משני סלילים הכרוכים זה מסביב לזה, ומשלימים זה את זה מבחינת ההרכב הכימי שלהם. גילוי המבנה המפורט הציע גם את הדרך שבה מולקולת דנ"א משתכפלת ועל ידי כך מועברת מדור לדור: שני הסלילים נפרדים זה מזה וכל אחד משמש תבנית לבניית הסליל המשלים.
ב- 1962 קיבלו קריק, ווטסון ווילקינס (שיצר את תמונות הרנטגן של הדנ"א) פרס נובל על הגילוי המהפכני. קריק המשיך לחקור את הקשר בין מבנה הדנ"א לתפקודו ולאחר שנים עבר לעסוק בחקר המוח. הוא בן 82 כיום.
