הסדרי נגישות
עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > סיפורי הראשית > סיפור הבריאה
בית מקרא


תקציר
מהי "רוח האלוהים המרחפת על פני המים", בפסוק המתאר את המצב שלפני הבריאה? המאמר מציע הסברים שונים ומעגן אותם בכתובים מקבילים במקרא.



ורוח אלהים מרחפת על פני המים (בראשית א', ב)
מחבר: טוביה פרידמן


רוב המפרשים של ס' בראשית מפרשים "רוח אלהים" = סערה גדולה (ולא Spirit, Geist)

לאמיתו של דבר, פירוש זה – רוח סערה אדירה ולא תופעה אלהית-רוחנית – הוא עתיק יומין. הוא מצוי בפרשנות המסורתית ומקורו נמצא כבר במאמר של רב, האמורא הבבלי בן המאה השלישית; הוא כולל את הרוח, במובן של עצם פיזי, בין עשרת הדברים שנבראו ביום הראשון של ששת ימי הבריאה(1). תרגום אונקלוס הולך בעקבות מאמר זה ומתרגם: ורוחא מן קדם ה' מנשבא, וכך מפרשים גם סעדיה גאון, אבן-עזרא, הרשב"ם, הרמב"ם(2), רד"ק, רלב"ג, ושד"ל. מבין הפרשנים שלנו רק אברבנאל נמנע מלקבל פירוש זה. בין חוקרי המקרא החדשים, חולק קאסוטו על עמיתיו כשהם מפרשים "רוח אלהים" כעצם גשמי.

אם אמנם "רוח אלהים" היא רוח סערה גדולה, ובגלל זה היא נקראת רוח אלהים, כמו "ארזי אל"(3)

"הררי אל"(4) וכדומה, מה תפקידה במעשי בראשית? על כך אין זכר בהמשך הפרק, ולו גם ברמז כלשהו. היפוכו של דבר, דווקא במקום שהיינו מצפים שתיזכר, בהפרדת המים העליונים מן המים התחתונים. בכינוס המים למקום אחד – אין "רוח אלהים" נזכרת כלל, כפי שהיא נזכרת בסיפור המבול, בו נאמר "ויעבר אלהים רוח על הארץ וישכו המים"(5). פעולות אלו בבראשית א' נעשות על-ידי מעשהו של אלהים או על-פי צוויו.

כאשר המקרא בא לתאר תנועת אויר הוא משתמש בפעלים שונים, כגון:

תהלים קמ"ז, יח - ישב רוחו יזלו מים.
ישעיהו מ', ז - יבש חציר נבל ציץ כי רוח ה' נשבה בו.
שמות י', יג - וה' נהג רוח קדים בארץ כל היום ההוא...
שמות י', יט - ויהפך ה' רוח-ים חזק מאד וישא את הארבה.
בראשית ח', א - ויעבר ה' רוח על הארץ וישכו המים.
יחזקאל א', ד - וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון.
יחזקאל ח', ג - ותשא אתי רוח בין הארץ ובין השמים.
תהלים א', ד - כמץ אשר תדפנו רוח.

שמונה פעלים שונים, אבל בשום מקום – חוץ מפסוקנו – לא בא במקרא הפעל "רחף" בצרוף ל"רוח". בתרגום התנ"ך של Jewish Publication Society 1962 בא הפסוק בזו הלשון:

.”a wind from God sweeping over the water”.

האם יש להניח שבעלי המקרא השתמשו בפעל "רחף" כשבאו לתאר תנועת אויר, בלשון הכתוב "כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף"?(6) גם באוגרית משמש הפעל "רחף" לתאור תנועת צפור, אבל אף פעם אינו מופיע לציון תנועת אויר(7).

כמה מן המפרשים המסורתיים(8) כאבן-עזרא, רד"ק, רלב"ג ושד"ל, מבארים את המלה "אלהים" שבפסוק הנדון כמונח המציין משהו גדול ומופלג, במקביל ל"ארזי אל". אולם, אם נבדוק בכתובים נמצא שהבטויים "ארזי אל", "הררי אל" ודומיהם, מופיעים במקרא רק בדברי שירה, ואילו פרק א' בס' בראשית הוא כולו פרוזה. רק פעם אחת בא השם "אלהים" כתואר לשם הגדלה: "ונינוה היתה עיר גדולה לאלהים". אבל בכתוב זה, טיב העיר כבר צויין בתואר "הגדולה", והמלה "לאלהים" באה רק לתפארת המליצה. מבחינה דקדוקית אין בה שום דמיון למונח "רוח אלהים".

כאשר הפרוזה המקראית משתמשת באחד משמות האל, כדי לציין דרגה של הפלגה, אין הדברים שייכים לעצם פיזי אלא למצבו של האדם. יהא זה מצב פיזימ או רגשי, כגון:

בראשית ל', ח - נפתולי אלהים נפתלתי עם אחתי.
בראשית ל"ה, ה - ויהי חתת אלהים על הערים אשר סביבותיהם...
שמו"א י"ד, טו - ותרגז הארץ ותהי לחרדת אלהים.
שמו"א י"א, ז - ותצלח רוח אלהים על שאול.
שמו"א כ"ו, יב - כי תרדמת ה' נפלה עליהם.
זכריה י"ד, יג - ביום ההוא תהיה מהומת ה' רבה בהם.

כל הכתובים הללו בפרוזה המקראית, השם "אלהים" מופיע בהם כדי לציין את דרגת המופלג, רק כשמדובר במצבו של האדם ולא לציון עצם פיזי. יש להתחשב בעובדה, שבפסוק הראשון ובפסוק השלישי של פרק א' מופיע שם העצם "אלהים" במובנו הרגיל. כיצד יתכן שבפסוק השני תופיע מלה זו במובן אחר? די נדיר.

כדי לבסס את פירושם, שרוח אלהים היא סערה גדולה, מסתמכים חוקרי המקרא גם על מקורות חיצוניים. והם מציינים את סיפור בריאת העולם באפוס הבבלי "אנומה אליש"(9); הטכסט הבבלי מפרטי את כלי-נשקו של האל מרדוך במלחמתו עם האלה תיאמת; ביניהם נמצאת רשת המכילה את הרוחות הרעות. האל מרדוך מחדיר אותה לתוך בטנה ורחמה של תיאמת ועי"כ הוא הורג אותה.

אין צורך להתעכב יתר על המידה על השוואה מדומה זו, כי אין לה ולא כלום עם המסופר בפסוק ב' של פרשת בראשית.

בעולם המזרח הקדום רווחה התפיסה שנשימת-האל היא כח יצרני, בו תלויים חיי היחיד, העם והמדינה. במכתבי תל אל-עמרנה נחשב פרעה לאל, והוא מתואר כנותן חיים על-ידי נשימת פיו(10). גם במקרא אנו מוצאים פעמים רבות בהשוואה רוח אלהים = דבר אלהים. גם זה וגם זה שופעים כח יצרני, כח שממנו נובעת בריאה וחיים, כמפורט בכתובים הבאים:

תהלים ל"ג, ו - בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם.
ישעיהו ל"ד, טז - אשה רעותה לא פקדו כי פי הוא צוה ורוחו הוא קבצן.
תהלים ק"ד, ל - תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה.
איוב כ"ו, יג - ברוחו שמים שפרה.
ישעיהו מ', יג - מי תכן את רוח ה' ומי עצתו יודיענו.

שני המקראות האחרונים מאלפים ביותר:

המקרא הרביעי – "ברוחו שמים שפרה" מהווה של תאור הבריאה, השופע סממנים מיתולוגיים מובהקים – הריגת רהב ונחש הבריח על ידי האל.

למעלה מכל ספק שפירוש רוח אלהים בכתוב זה הוא נשימת האל, פשוטה כמשמעה. לעומת זאת המקרא החמישי – "מי תכן את רוח ה'". אם כי גם הוא מתאר את בריאת העולם. כוונת הביטוי "רוח ה'" כאן, היא לא לעצם פיזי, אלא לכח רוחני, במקביל לצלע השניה של הכתוב – "ואיש עצתו יודיענו". מסתבר, כשהמדובר בתיאור מיתולוגי יש לפרש "רוח אלהים" במובן הפיזי, ואם אין לכתוב רקע מיתולוגי ברור או מטושטש במכוון, הכוונה היא לכח אלהי-רוחני יוצר.

ועתה נחזור לפסוקנו:
והארץ היתה תהו ובהו
וחשך על פני תהום
ורוח אלהים מרחפת על פני המים.

בשתי הצלעות הראשונות היסודות המיתולוגיים מזדקרים לעין – תהו ובהו ותהום. יש להעיר כי גם "חשך" הוא, ביסודו של דבר, מרכיב מיתולוגי, מכיוון שהמקרא תופס את החושך לא כסתם העדר האור, אלא כעצם שיש בו ממש(11).

אולם, בהתאם למגמת המקרא ניטל עוקצם המיתולוגי במכוון(12), כי מרכיבים אלה אינם באים אלא לתאר את מצב הקוסמוס לפני הבריאה ואינם ממלאים שום תפקיד בתהליך הבריאה. הם חסרי תנועה וחסרי חיים. לא כן "רוח אלהים" – היא מרחפת(13) כבר העיר קאסוטו, שה-וו של ו"רוח" היא וו הניגוד, וכמו כל יתר המרכיבים בפסוק, הם נזכרים כשעוקצם המיתולוגי ניטל מהם. כך גם המונח "רוח אלהים". לכן, פירושו כאן לא משב-רוח אדיר, לא נשימת-אלהים, אלא כחו היוצר, כח העומד להתבטא בשורה של צווים המנוסחים בלשון "ויאמר אלהים יהי..."

רוח אלהים משמשת כאן כעין הקדמה ל"ויאמר אלהים".

על-כן מי שמתרגם רוח אלהים Geist Gottes או Spirit of Gos מתכוון לאמר הכח היוצר של אלהים, וזהו המקרא כפשוטו.

הערות

1 חגיגה י"ב, ע"א.
2 מורה נבוכים, ח"א, פרק מ'.
3 תהלים פ', יא.
4 תהלים ל', ו, ז.
5 בראשית ח', א; השווה שמות י"ד, כא.
6 דברים ל"ב, יא.
7 Worterbuch der Ugaritischen Sprache, j.Aistleiter 1966. p. 292
8 :ראה “The Wind in Biblical and Phoenician Cosmology”, Sabatino Moscati, JBL 66(1947), pp. 305-310; “The Syntax and Meaning of Genesis 1:1-3”, J.M. Powis Smith, Am. Journal of Sem. Languages and Lit. 44 (1927-28). The Bible: An American Translation 1931 – “a tempestuous wind was raging over the waters. “Anchor Bible: “an awesome wind”.
9. “The Plain Meaning of Ruah in Genesis 1:2”, H. Orlinsky, JQR 48(1957-58), 174-182. “Zum Problem des Geistes im Alten Orient und im AT”, J. Hehn, ZATW 43 (1925), 210-225
10 גם בתרבות היוונית העתיקה נתפסת הרוח (במובן אוויר נושב) כעצם הנושא בקרבו כח חיים ופוריות.
ראה 410, 5 , Aristotle, de Anima I
11 "יוצר אור ובורא חשך", ישעיה מ"ה ז; "וחשך אי זה מקומו", איוב ל"ח, יט ועוד.
12 מה שהגרמני מכנה entmytholosierung והאמריקאי demythologize.
13 קשה לקבל הסברו של הפרשן האחרון לספר בראשית C. Westermann, 1974 כשהפועל
מרחפת אינו מסמן איזו שהיא פעולה, אינו בא אלא לציין מצב. וכך הוא לשונו של המחבר:

“Das Partizip beschreibt darum micht eigentlich enie actie der sondern die Art ihres Darubersein.
Damit ist eine Parallelitat zwischen Finstenis und רוח nahegelegt, keinesfalls ein Gegensatz “

ביבליוגרפיה:
כותר: ורוח אלהים מרחפת על פני המים (בראשית א', ב)
מחבר: פרידמן, טוביה
תאריך: יולי- ספטמבר 1980 , גליון פ"ג
שם כתב העת: בית מקרא
הוצאה לאור: החברה לחקר המקרא בישראל
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית