הסדרי נגישות
עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > עולם המקרא > ראליה מקראיתעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > חוק וחברה במקרא
על הפרק : כתב עת למורים לתנ"ך בבתי-הספר הכלליים


תקציר
תעודות שנמצאו בעיר הקדומה מארי, מזכירות הבאת בעלי חיים לצורך כריתת ברית וקטילתם במהלך טקס כריתת הברית. ממצאים אלה שופכים אור על שני טקסקטים מקראיים שבהם מתואר ביתור בעלי חיים במהלך ברית: ברית בין הבתרים בבראשית ט"ו והברית בין צדקיהו והעם הנזכרת בירמיהו ל"ד.



לטקס כריתת בריתות במארי ובמקרא
מחבר: אברהם מלמט


זה מכבר פורסמה תעודה המדווחת על פרטי ההכנות לכריתת ברית בין שני צדדים, הלא היא האיגרת שפורסמה מן הארכיונים המלכותיים של מארי (=אמ"מ), כרך ב, מס' 37 1 . האיגרת נשלחה על-ידי אבל-אל לזמרי-לים, מלך מארי, שהיה נציג המלך בארץ אד-מרץ, השוכנת בחבור העליון. לשם עריכת הברית בין אנשי חנה (הם הנוודים) ואנשי אד-מרץ הובאו על-ידי האחרונים לעיר אשלכה (עיר בארץ אד-מרץ) גור של כלב ועז 2 כדי לקטלם בטקס דתי סמלי. מן ההמשך המסופר בלוח מסתבר, שהחיות הללו לא היו כשרות בעיני נציג מארי והוא ציווה להביא במקומן עיר בן אתון.

על-ידי הבאתו של העיר לקרבן הושכן שלום בין אנשי חנה ואנשי אד-מרץ. באחרונה פורסמו שתי איגרות, אף הן מטעם אבל-אל, הדנות באותם עניינים עצמם ואחת משתיהן זהה כמעט מילולית לתעודה הנ"ל (ראה להלן) 3. התעודה האחרת (במאמרו של ד' שרפין [2226 .A] 7 No..) מזכירה את אשמי-אד, שליט העיר אשנכום (אף היא בארץ אד-מרץ), וכן את חוגי הזקנים של ערים שונות בארץ אד-מרץ. לפי תעודה זו, לשם כריתת הברית הובאו שוב גור-כלבים ועז ואלה הוחלפו על-ידי נציג מלך nארי בעיר בן אתון, כדי לבצע את טקס כריתת הברית כהלכתו.

בתעודה השנייה, הזהה פחות או יותר לאמ"מ, ב, מס' 37 (ראה אצל שרפין [1056 A[9 .No), יש שוני לגבי מיני החיות שהובאו לטקס על-פי התעודה הישנה: הפעם הובאו עז ועגל והאחרון בא במקום גור של כלב 4 . גם חיות אלה הוחלפו לאחר מכן - עקב דרישת נציג מארי - בעיר בן אתון. ההבדל בשמות החיות על-פי הלשון האכדית הוא זעיר: גור של כלב = meranum. ואילו שור צעיר או עגל – merum5. אם אין כאן טעות סופר, הרי לפנינו חיה נוספת שנראתה בעיני בני המקום כשרה לטקס כריתת הברית, אך נפסלה על-ידי רשויות מארי. לדעתם של אנשי מארי, טקס של ברית שלום היה תקין רק אם נערך באמצעות קטילת עיר של אתון 6. על כך מעיד גם המונח השמי-המערבי hayaran qatalum, המציין, לעתים, עשיית שלום בעלמא, גם בלא עריכת טקס. ואילו בפריפריה של ממלכת מארי, ניתן להניח, שלצורך טקס הברית שימשו גם בעלי-חיים אחרים.

מנהג כריתת הברית, כמתואר לעיל, שורשו בעולם השמי-המערבי, ואכן במקרא יש לנו שתי אפיזודות המתארות כריתת ברית באמצעות ביתורם של בעלי-חיים 7. המפורסמת ביותר היא ברית-בין-הבתרים שנכרתה בין אברהם ואלוהים: " ויאמר ה' אליו קחה לי עגלה משלשת 8 ועז משלשת ואיל משלש ותור וגוזל. ויקח לו את כל-אלה ויבתר אותם בתוך ויתן איש-בתרו לקראת רעהו ואת-הצפור לא בתר" 9 (בראשית ט"ו 10-9). כאן נזכרת שורה של בעלי-חיים ובכללם עגלה ועז, בדומה לתעודות הנ"ל של מארי.

במקרא אין זכר לחמור או עיר בן אתון בהקשר לכריתת ברית. באירוע אחר של כריתת ברית המובא במקרא - הכוונה לברית שכרת המלך צדקיהו עם העם בימי המצור הבבלי כדי לשחרר את העבדים שבתוך ירושלים 10 - מוזכר בהקשר זה רק עגל, בדומה לתעודה החדשה ממארי (9 No.), אולם תושבי ירושלים הפרו מאוחר יותר את הברית - אולי מחמת הקלת המצור הבבלי על הבירה - וכנגד בגידה זו מתריס הנביא ירמיהו: "...אשר ל.-הקימו את-דברי הברית אשר כרתו לפני, העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו שרי יהודה ושרי ירושלים...העברים בין בתרי העגל" (ירמיה ל"ד 19-18). נראה כי ברית זו, שבוצעה באמצעות עגל בלבד, היא הנוהל המקורי, ואילו ברית-בין-הבתרים שבספר בראשית, שם בנוסף לעגלה מובאת שורה של בעלי-חיים, היא בחזקת הרחבה מאוחרת 11 בעוד שבמארי ובמקומות אחרים 12, בטקס כריתת ברית שימש בעיקר חמור - במקרא, לצורך זה, שימשו בעלי-חיים אחרים ובעיקר העגל, כפי שהיה נהוג באתרים הרחוקים ממארי. ניתן להניח שהחמור, כחיה טמאה במקרא, נפסל לכריתת ברית, כשם שנפסל בהבאת קרבן הבכורות. פטר חמור לא הוקרב לה' בדומה לבכורות של בעלי חיים אחרים, אלא פודים אותו בשה או עורפים אותה השווה שמות י"ג 13: "כל-פטר-רחם לה'.. וכל-פטר חמור תפדה בשה ואם-לא תפדה וערפתו". אך הצד השווה בכל טקסי הבריתות הנדונים כאן הוא השימוש בבעלי-חיים רכים וצעירים 13.

הערות:

1. Ch. F. Jean, Lettres diverses (transcrites et traduites) (=ARMT II) Paris 1950 pp.82-83.
2. כלב=meranum עז=hazzun (מונח שמי מערבי שהוא באכדית= enzum ). אין לקבל את הפירוש של CAD H,p.128 (מלשון חסה, היינו leafty boygh ) או של G.E.Mendelhall BAZOR 133 (1754) pp. 26-30. לפירוש הסביר השווה W.Von Soden, Orientalia 22 (1953) p.197 Charpin (below n.3) p.184 n.11
3. D.Chaparin, MARI 7 (Paris 1933) pp.182-186, Nos 7,8,9.
4. J.A.Masson VT26 (1976) pp.204ff מניח שהשימוש בכלב לצורך כריתת ברית היה מקובל בקרב החורים, אוכלוסיה שהייתה מצויה ליד השמים מערביים בארץ איד- מרץ. וראה שם מנהגים דומים בקרב החיתים היונים והרומים.
5. ראה את הדיון אצל Chrpin, op. cit (n.3) p.186 , nn.7-8
6. ראה רשימת ההזכרות של טקס זה בתעודות מארי (אחת ההזכרות היא מתל רימח - ראה למטה הערה 12) עד שנת 1990: D.Charpin, Melanges Jean Perrot, Paris 1990 pp.116f., n.35. הוסף עתה אזכור חדש בסוף התעודה Cf. J.M. Durand Memories NABU 3 (Mem. A.2692 – A.3288 M.Birot Paris 1994 p.92 n.24) אזכור דומה נמצא בתעודות מן האתר איששלי (Ishchali; מעבר לחידקל) שפורסמו על-ידי ש' גרינגאס (1979), תעודה 326, שו' 35. לפי קריאת פ"ר קראוס (F.R.Kraus) נזכר שם "עיר בן אתון" ולא "אריה"; ראה ש' גרינגאס JAOS 108 (1988)pp. 154-155 .
7. להשוואה בין מארי והמקרא ראהM.Noth , Das Alttest . Bundschlisen im Lichte eines Mari Textes, Gesamm. Studien zum Alten Testament , Muenchen 1996, pp.142-154.
8. הפירוש של התיבה "משלשת", כפי שראו הקדמונים והאחרונים, הוא "שלוש", היינו על בעלי-החיים הנזכרים בטקס הברית להיות בני שלוש שנים, חיות רכות וצעירות. ראה דרך משל C.Wesstermann , Genesis, BK 1/2 Neukerlich 1981 pp.251, 267f. על ברית-בין- הבתרים והשוואות לבריתות של השמים-המערביים ראה G.F.Hasel, The Meaning of the Animal Rite in Genesis 15 JSOT 19 (1981) pp.71-88 ראה שם גם על הזיקה לברית-בין-הבתרים וספר ירמיה (השווה Kapelrud - למטה הערה 11).
9. בעוד שאצל כלל החיות משמש הפועל "ויבתר" בבניין פיעל, על הציפור נאמר שלא "בתר" אותה בבניין קל. תופעה זו ידועה בעברית ובערבית - כאשר המושא בא בלשון יחיד מתלווה אליו פועל בבניין קל, ואילו מושא בלשון רבים מושך אחריו אותו הפועל בבניין פיעל; ראה א' מלמט, מארי וישראל, ירושלים תשנ"א, עמ' 81-80 והספרות המוזכרת בהערה 50.
10. על פרשה זו ראה, דרך משל,W.Rudolph, Jeremia HAT, Tuebingen 1968, pp.223 f. והשווה שם את ההפניה אל הברית מן המאה השמינית לפנה"ס שנכרתה בין אשור-ניררי ה', מלך אשור, ומתעאל מבית אגוסי שבסוריה. כן ראה A.S.Kapelrud, The Interpration of Jeremiah 34, 18 ff. , JSOT22 (1982)pp.138-140.
11. ראה A.E.Loewestamm , Zur Traditiongeschichte des Bundes zwischen Stueken, VT 18 (1968) pp.500-506.
12. על מנהג זה בתל רימח, הקרוב למארי הן בזמן והן במקום, מעידה הפסקה S.Dalley et alli, OBTR, London 1976, pp.12/3 No.1:37ff.
13. השווה א, מלמט, "מארי", אנציקלופדיה מקראית, כרך ד, ירושלים, טור 575. להבאת קרבן הבכורות וקרבנות של בעלי-חיים טמאים, כחמור, ראה אצל ג' ברין, Studies in Biblical Law, Sheffield 1994, pp.196-208.

ביבליוגרפיה:
כותר: לטקס כריתת בריתות במארי ובמקרא
מחבר: מלמט, אברהם
תאריך: אוקטובר 1998 , גליון 15
שם כתב העת: על הפרק : כתב עת למורים לתנ"ך בבתי-הספר הכלליים
הוצאה לאור: ישראל. משרד החינוך. המזכירות הפדגוגית. הפיקוח על הוראת המקרא
הערות: 1. כתב העת מופיע במסגרת יישום מסקנות דו"ח ועדת שנהר.
בעלי זכויות נוספים בפריט זה: החברה לחקר המקרא בישראל
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית