עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > נבואה > ישעיה
מוסד הרב קוק


תקציר
המקרא אינו מספר סיפור ביוגרפי רצוף על ישעיהו. קטע מאמר זה אוסף את הפרטים על חיי ישעיהו מתוך ספר מלכים, ספר ישעיהו ודברי הימים ומביא את המסורות המדרשיות על חיי ישעיהו פעלו ומותו.



קורות חייו של ישעיהו הנביא
מחבר: עמוס חכם


אין במקרא סיפור רצוף ושלם על קורות חייו של ישעיהו הנביא. יש רק פרטים אחדים, המסופרים אגב סיפורי קורותיהם של מלכי יהודה ואגב כתיבת נבואותיו של ישעיהו. מלבד בספר ישעיהו נזכר הנביא ישעיהו בספר מלכים (מ"ב פרקים יט-כ) ובדה"ב כו כב, שם לב כ, שם לב לב. הפרשיות המספרות על ישעיהו שבספר מלכים כתובות כמעט מלה במלה גם בספר ישעיהו, פרקים לז-לט. ואלה הפרטים העולים מן המשמעות הפשוטה של הכתוב על קורות חיי הנביא : שם אביו היה אמוץ (עי' על כך בפרק הקודם), היתה לו אשה, וחיי המשפחה שלהם היו כרוכים בפעולתו הנבואית (עי' יש' ח ב ובפירוש שם). והדבר דומה במקצת לעניינים שמצאנו אצל נביאים אחרים, שגורל חיי משפחותיהם היה להם לסמל בפעולותיהם הנבואיות (השווה יר' טז ב; יח' כד טו-כד; הושע א-ג). שלושה בנים של ישעיהו הנביא נזכרו בשמותיהם, ושמותיהם היו לאות ומופת על אמיתות קיום נבואות אביהם (ועי' על כך בפרק הקודם): 'שאר ישוב', 'עמנו אל', 'מהר שלל חש בז'. בשעה שנשלח ישעיהו הנביא אל אחז לומר לו דברי נבואה, נצטווה לקחת עמו את שאר ישוב בנו (יש' ז ג).

ישעיהו ניבא, לפי הכתוב בראש ספרו, בימי עזיהו, יותם, אחז, יחזקיהו מלכי יהודה. על פי האמור בראש פרק ו 'בשנת מות המלך עזיהו ואראה' וגו', יש להסיק כי תחילת התנבאותו של ישעיהו היתה בשנת מותו של המלך עזיהו. יש מפרשים בשנת מותו ממש, ויש מפרשים 'בשנת מות' - בשנה שנצטרע (ועי' על כך לקמן במבוא הזה וכפירוש לראש פרק ו). לא נאמר בכתוב, מתי פסק ישעיהו להינבא, אם בחיי חזקיהו המלך או לאחר מותו (ועי' לקמן במבוא הזה). ועל כן לא נוכל לדעת בדיוק את מספר שנות פעולתו הנבואית של ישעיהו, ואף לא את התאריך המדויק של ראשית נבואתו. ויש גם דעות שונות בעניין קביעת התאריך המדויק של מלכות עוזיהו.

לפי החשבון העולה מצירופי חישובי השנים שב'סדר עולם' - 'שנת מות המלך עזיהו' היא השנה שנצטרע בה. והוא נצטרע בשעה שנכנס להקטיר קטורת בבית המקדש (דה"ב כו טז-כ), וכאותה השעה היה הרעש הנזכר בעמ' א א ובזכ' יד ה, ובו ביום היתה תחילת נבואתו של ישעיהו: ולרעש ההוא רומזים הדברים שבנבואה ההיא : 'וינועו אמות הספים מקול הקורא' (ל ג). והנה בחישובי השנים לפי 'סדר עולם' יש לפעמים מחלוקות וגירסאות שונות, ואנו סומכים בעניינים אלה על חשבונותיו של א"א עקביא בספרו 'סדרי הזמנים לפי המסורת'. לפי החשבונות האלה - שנת הצטרעותו של עזיהו, היא שנת ג' קמב לאדם. והיא שנת ג' קמג למניין הנהוג אצלנו לבריאת העולם. והשנה שעלה בה מנשה בן חזקיהו על כיסא המלוכה היא שנת ג' רכט לאדם, והיא שנת ג' רל לבריאה. ובה בשנה הרג מנשה את ישעיהו (ועי' על כך לקמן). לפי זה ניבא ישעיהו כשמונים ושבע שנים.

ולפי חשבונותיו של חיים תדמור(1) עולה שאם נפרש 'שנת מות המלך עזיהו' – שנת הצטרעותו, הרי שניבא ישעיהו הנביא כשישים שנה, ואם נפרש שנת מותו ממש, ניבא כשלושים וחמש שנה.

והנה בראש הספר כתוב 'בימי עזיהו יותם אחז יחזקיהו', ובגוף הספר לא מצאנו נבואה שנתפרש בה שנאמרה בימי יותם, ויש אומרים (וכך עולה מחשבונותיו של תדמור), ששנות מלכותו של יותם כולן מובלעות בשנות עזיהו אביו. ואפשר שהנבואות שנאמרו בימי יותם הן מן הנבואות הכתובות בספר ישעיהו, ולא נתפרש בהן מתי נאמרו.

מן הכתוב על ישעיהו ונבואותיו עולה, שהיה ישעיהו מדבר את דברי נבואתו לפני המלכים. ישעיהו אמר לאחז את נבואותיו מחוץ להיכל המלך, בשעה שהיה המלך בתוך קהל רב בתעלת הברכה העליונה במסלת שדה כובס (ז ג), ואחז סירב לקבל את נבואתו (שם יב ועי' בפירוש שם). ואילו חזקיהו, שהיה מלך צדיק, שלח לדרוש את ה' מאת ישעיהו הנביא וביקש ממנו שיתפלל להצלת ירושלים, וישעיהו היה נכנס ויוצא בביתו של חזקיהו. ולא למלכים בלבד היה ישעיהו אומר את נבואותיו, אלא גם לשרים (כגון שבנא - כב טו), למושלים (כח יד), לקצינים ולכל העם (יש' א י ועוד). יש שהיה ישעיהו עושה מעשים מוזרים לעיני כל העם, כגון 'הלך ערום ויחף' (פרק כ). ויש שהיה כותב מקצת מדבריו ומציג אותם בפומבי לעיני כל העם (ח א).

והיו לו לישעיהו הנביא תלמידים - המכונים בכתוב 'למודים' - ולהם היה ישעיהו כותב את נבואותיו ומוסר אותן להם למשמרת לדורות. והתלמידים האלה היו לנביא לאות, שאף על פי שדבריו אינם מקובלים על רוב אנשי דורו, עם זאת פעולתו אינה לשוא, ויש צורך בדבריו לדורות הבאים. ומסתבר, שחוג התלמידים האלה היה מעין 'בית מדרשו' של הנביא, והתקיים דורות רבים לאחר פטירתו, ובו נמסרו לדורות הנבואות שניבא לימים רחוקים (ועי' על כך לקמן: ועי' עוד ח טז : ל ח: נ ד וב'דעת מקרא' שם). ויש לומר, ש'למודיו' של ישעיהו הנביא הם כעין 'בני הנביאים', הנזכרים בספר מלכים, שהיו תלמידיהם של אליהו ואלישע. נמצא, שישעיהו הנביא ממשיך את דרכם של הנביאים הקודמים. ועוד: אליהו ואלישע היו רגילים במעשי נסים, וגם לישעיהו הנביא נעשו שלושה נסים: מפלת סנחריב (יש' לז לו), צל המעלות

(לח ח) ורפואת חזקיהו (לח כא). הדברים האלה מלמדים, שיש מסורת רצופה של דרכי נבואה, שעברה בין נביאי ישראל מדור לדור. ואף על פי שדבריהם של הנביאים הקדומים, אליהו ואלישע, לא נכתבו בספרים מיוחדים, ודברי ישעיהו וחבריו נכתבו, עיקר דרכה של הנבואה בישראל אחד הוא בכל הדורות (ועי' גם במבוא 'דעת מקרא' לנבואת עמוס).

בדרך כלל הסיפור שבדברי הימים על מפלת סנחריב קצר מן הסיפור שבמלכים ובספר ישעיהו, אבל יש פרט אחד, שס' דברי הימים מוסיף על הכתוב במלכים ובישעיהו: ויתפלל יחזקיהו המלך וישעיהו בן אמוץ הנביא על זאת ויזעקו השמים (דה"ב לב כ). ואילו במלכים ובישעיהו לא נזכרה כלל תפילתו וזעקתו של ישעיהו הנביא. ואפשר שהכתוב בדברי הימים מרחיב את הנאמר ביש' לז ד. שם כתוב שחזקיהו ביקש מישעיהו: "ונשאת תפלה בעד השארית הנמצאה". ובאר הכתוב בדברי הימים, שעשה ישעיהו מה שביקש ממנו חזקיהו והתפלל. ועוד אפשר שהכתוב בדברי הימים בא להטעים, שדרכם של הנביאים להתפלל בעד ישראל, ואף ישעיהו עשה כן.

ועוד כתוב בדברי הימים על ישעיהו הנביא: 'ויתר דברי עזיהו הראשונים והאחרונים כתב ישעיהו בן אמוץ הנביא' (דה"ב כו כב). אפשר שכוונת הדברים היא, שישעיהו הנביא כתב ספר מיוחד על קורותיו של המלך עזיהו, ולא הגיע לידינו הספר ההוא. אבל אפשר שכוונת הכתוב שבדברי הימים היא, שיש בנבואות ישעיהו רמזים רבים לקורותיו של המלך עזיהו. ואפשר שהיו בידי כותב ספר דברי הימים נבואות של ישעיהו הנביא, שלא נכתבו בספר ישעיהו שבידינו ולא הגיעו אלינו. ואף על המלך חזקיהו כתוב בדברי הימים: 'ויתר דברי יחזקיהו וחסדיו הנם כתובים בחזון ישעיהו בן אמוץ הנביא על ספר מלכי יהודה וישראל' (דה"ב לב לב). ואף כאן אפשר שהכוונה לספרים ולנבואות של ישעיהו, שלא הגיעו לידינו. ואפשר שהכוונה לספר ישעיהו שבידינו ולספר מלכים שבידינו, ושהכתוב כדברי הימים רומז בייחוד לפרשיות שבספר ישעיהו הכתובות גם בספר מלכים.

במגילה י ע"ב הובא המאמר שכבר הזכרנוהו: 'אמר רבי לוי: מסורת בידינו מאבותינו, אמוץ ואמציה אחים היו'. לפי זה יש לומר, שהיה ישעיהו הנביא בן דודו של עוזיהו המלך ונולד כעשר שנים לאחר הולדת עזיהו. לפי חשבונותיו של 'סדר עולם' (לפי סידורו של עקביא) נולד עזיהו בשנת ג' קא, ולפי זה יש לומר, שנולד ישעיהו בשנת ג' קי ונהרג בהיותו בן מאה ועשרים שנה בשנת ג' רל (עין לעיל). ומצאנו באגדת חז"ל (אגדת בראשית יד): 'אמרו רבותינו: ק"כ שנה חיה ישעיה כנגד ק"כ שנה של ד' מלכים הללו, עוזיהו יותם אחז יחזקיהו'. ואפשר שכיוונו לחשבון שערכנו כאן(2).

חז"ל מנו את ישעיהו עם 'ארבעה נביאים שהתנבאו באותו הפרק' (ועי' על כך במבוא 'דעת מקרא' להושע ולעמוס ולמיכה). וסיפרו חז"ל, שאשתו של חזקיהו - חפצי בה (מ"ב כא א) - היא בתו של ישעיהו הנביא, והיא אמו של מנשה (ברכות ו ע"א, עי' שם וכהשלמות שבהגהות הב"ח כל המעשה לפרטיו)(3). נמצא, שמנשה, שהיה הרשע בכל מלכי יהודה, היה נכדו של ישעיהו הנביא. ביבמות מט ע"ב נאמר: 'תני, שמעון בן עזאי אומר: מצאתי מגלת יוחסין בירושלים וכתוב בה... מנשה הרג את ישעיהו'. והגמרא מביאה שם בשם רבא סיפור, שערך מנשה משפט לישעיהו ודן אותו למיתה על שדברי נבואתו סותרים את דברי התורה: 'ואראה את ה" (יש' ו א) סותר לדברי התורה: 'כי לא יראני האדם וחי' (שמ' לג כ): 'דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב' (נה ו) סותר לדברי התורה: 'כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרבים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו' (דב' ד ז) : 'הנני יוסיף על ימיך חמש עשרה שנה' (לח ה) סותר לדברי התורה: 'את מספר ימיך אמלא' (שמ' כג כו). וישעיהו שתק ולא ענה דבר על האשמותיו של מנשה, משום שידע שלא תתקבלנה תשובותיו על דעתו של המלך הרשע. ועוד שאמר ישעיהו, כי מוטב שיהיה מנשה שוגג בהריגתו (כלומר, שייראה הדבר כאילו יש למנשה אמתלא צודקת להרוג את ישעיהו), משיהיה מזיד. והמשך סיפורו של רבא הוא, שנבלע ישעיהו בארז בכוח 'שם' שאמר, ואנשי מנשה מלך יהודה ניסרו את הארז ופגעו בפיו של הנביא ואז יצאה נשמתו. סיפור זה נמצא בנוסח שונה במקצת בירושלמי פרק 'חלק(4). ואפשר שעיקר הסיפור, שנהרג ישעיהו הנביא בדין מעוות כפושע, מיוסד על מדרש הכתובים בפרשת 'הנה ישכיל עבדי' (יש' נב יג - נג יב. ועי' בפירוש 'דעת מקרא' שם), שאחת השיטות בפירוש הפרשה ההיא, היא שהדברים מוסבים על הנביא בעצמו. ושם נאמר על 'עבד ה": נגש והוא נענה ולא יפתח פיו (נג ז). ועל פי זה סיפר רבא, ששתק ישעיהו ולא ענה דבר על האשמותיו של מנשה. ועוד נאמר שם: מעצר וממשפט לקח... ויתן את רשעים קברו... על לא חמס עשה ולא מרמה בפיו (נג ח-ט). ועל פי זה סיפר רבא, שנעשה לישעיהו משפט מעוקל, והוצא להורג בהאשמות שוא, שדיבר דברים הסותרים לדברי התורה. ועוד: הסיפור הזה מיוסד על מדרש הכתוב על מנשה במ"ב כא טז: וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד, עד אשר מלא את ירושלם פה לפה (ראה סנה' קג ע"ב). ועוד יש לסיפור הזה אחיזה בדברי הוידוי של אנשי כנסת הגדולה: וימרו וימרדו בך, וישלכו את תורתך אחרי גום. ואת נביאיך הרגו, אשר העידו בם להשיבם אליך, ויעשו נאצות גדולות (נחמ' ט כו). הפרט, שמת הנביא, בשעה שנגע המשור בפיו. יש בו לקח מוסרי (כמו שנאמר בגמרא שם ביבמות), המלמד, שנענש ישעיהו הנביא במידה כנגד מידה, על שאמר 'ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב' (יש' ו ה).

הערות:
1.
א. בא"מ ערך 'כרונולוגיה' ובספר 'ימי המלוכה, היסטוריה מדינית' פרק ג, בסדרה 'ההיסטוריה של עם ישראל'. ולפי חשבונותיו – שנת מותו ממש של עזיהו היא שנת 733 לפני סה"נ והיא ג' כח, או ג' כט, למנייננו לבריאת עולם, לפי שהשנים האלה נמנות מניסן ועד אדר. ושנת הצטרעותו של עזיהו לפי חשבונותיו של תדמור היא שנת 758 לפני הספירה. ג' ג. או ג' ד. לבריאה. שנת מותו של חזקיהו. לפי חשבונותיו של תדמור. היא 698 לפני הספירה. ג' סג, או ג' סד. לבריאה.
ב. בדרך העברת חשבון השנים לפני הספירה אל החשבון לבריאת העולם אנו סומכים על הכללים שקבע א"א עקביא בספרו 'הלוח ושמושו בכרונולוגיא'.
2. חז"ל קבעו כלל, שכל נביא שנתפרש שמו ושם אביו הוא נביא בן נביא, ועל פי זה נמנה גם אמוץ אבי ישעיהו עם הנביאים שקמו לישראל. ועוד קבעו חז"ל כלל, שכל נביא שלא נתפרשה עירו, בידוע שהוא מירושלים. ומכאן, שהיה ישעיהו מבני ירושלים (עי' מגילה טו ע"א).
3. לכאורה הסיפור שחפצי בה - אמו של מנשה - היא בתו של ישעיהו אינו מתיישב (לפי חשבון השנים) עם המסורת, שאמוץ ואמציה אחים היו. ובדוחק אפשר לישב את הדברים ולומר, שנולדה חפצי בה לישעיהו בימי זקנתו, כשהיה בן שמונים או תשעים שנה.
4. והוא מצוי גם בנוסחאות רבות ומשונות זו מזו בספרים החיצוניים וכמקורות החיצוניים. ועי' על כל זה ב'אגדות היהודים' של לוי גינצבורג כרך ששי, חלק כ. פרק תד, ובהערות לפרק ההוא, מספר 101-102. במהד' תרגומו של הרב מרדכי הכהן.

עוד בנושא:
ספר ישעיהו, שמו ומקומו בכתבי הקודש
ישעיהו הנביא, שמו ושמות בני משפחתו
קורות חייו של ישעיהו הנביא
קורות הזמנים, שנבואות ישעיהו מוסבות עליהם
חלוקת ספר ישעיהו, תכנו וסידורו
עיקרי הלקחים העולים מנבואות ישעיהו

ביבליוגרפיה:
כותר: קורות חייו של ישעיהו הנביא
שם  הספר: ספר ישעיהו : מפורש בידי עמוס חכם
מחבר: חכם, עמוס
עורכי הספר: מדן, מאיר; מירסקי, ארהן; קיל, יהודה
תאריך: 1984
הוצאה לאור: מוסד הרב קוק
הערות: 1. הדפסה שניה, תשמ"ו.
2. הספר כולל הן את טקסט המקור והן את הפירושים שנכתבו על ידי עמוס חכם.
3. תורה נביאים כתובים עם פירוש 'דעת מקרא' יוצאים לאור על-ידי האגודה להוצאת תנ"ך עם פירוש מסורתי מיסודם של משרד הדתות ומוסד הרב קוק.
4. כרך זה מופיע בסיוע קרן זכרון למען תרבות יהודית.
5. כרך זה יצא לאור בסיועו של הנדיב דוד עזריאלי ומשפחתו לעילו נשמות הוריו היקרים רפאל צבי בן מרדכי ושרה בת עזריאל עזרילביץ שנספרו בימי השואה. זכרונם לברכה.
הערות לפריט זה:

1. פרק ג בספרו של עמוס חכם "ספר ישעיהו".
2. ההקדשה שבספר: "לרעיתי דבורה מנשים באהל תברך, שלי ושלכם שלה הוא".


הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית