עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > עולם המקרא > ארכיאולוגיה מקראיתעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > נבואה > ירמיהעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > תקופת המלוכה
ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאורהחברה לחקר המקרא בישראל
ההסתדרות הציונית העולמית. המחלקה לחינוך ולתרבות תורניים בגולה


תקציר
בחפירות ארכיאולוגיות ברמת רחל התגלה ארמון מתקופת המלוכה. בעקבות נבואתו של ירמיהו מזהה כותב המאמר את בעל הארמון כיהויקים מלך יהודה. המאמר מתאר את ממצאי החפירה וכיצד מתבארים דברי ירמיהו לאורם.



הוי בונה ביתו בלא צדק
מחבר: פרופ' יוחנן אהרוני


בדבריו של ירמיהו משתקף יחסו אל שלשה מלכים, אתם היה לו דין ודברים מסויים: יאשיהו זכה להערצתו, על צדקיהו ניסה הנביא להשפיע, אף כי ללא הצלחה יתרה, ועל יהויקים שפך את כל זעמו. הנביא ויהויקים היו שני יריבים בלתי מתפשרים.

יהויקים מלך בסך הכל 11 שנה, בשנים 598-609. תאריכים אלה מדוייקים לחלוטין לאור הכרוניקות הבבליות; הוא מלך כחמש שנים בתור וסאל של מצרים, אחרי זה שלש שנים כוסאל של נבוכדנאצר מלך בבל, ושלש שנותיו האחרונות מלך בעת המרידה נגד בבל. 11 שנות מלכותו היו ימים סוערים, מלווים שינויים קיצוניים מאד ביחסי הכוחות הכלליים ובענייני הממלכה, כלפי חוץ וכלפי פנים. תחילת מלכותו של יהויקים היתה בתשלום מס כבד למצרים. הוא זוכה במקרא לכרוניקה קצרה שבעיקריה היא מרשיעה: "וימלך פרעה נכה את אליקים בן יאשיהו תחת יאשיהו אביו ויסב את שמו יהויקים ואת יהואחז לקח ויבא מצרים וימת שם. והכסף והזהב נתן יהויקים לפרעה אך העריך את הארץ לתת את הכסף על-פי פרעה איש כערכו נגש את הכסף ואת הזהב את עם הארץ לתת לפרעה נכה" (מל"ב כ"ג, ל"ד-ל"ז וכ"ד א-ז). זוהי תחילת מלכותו, ותנאי ראשון להמלכתו על ידי פרעה נכה הוא המס הכבד שהוא מעלה לו. אחרי כן נאמר: "בן עשרים וחמש שנה יהויקים במלכו ואחת עשרה שנה מלך בירושלים ושם אמו זבידה (זבודה) בת פדיה מן רומה". רבים סבורים שזוהי רומה – ארומה בבקעת בית נטופה בגליל התחתון, עדות לקשרים ההדוקים לשבטי הצפון בימי מלכי יהודה האחרונים. "ויעש הרע בעיני ה' ככל אשר-עשו אבתיו. בימיו עלה נבכדנאצר מלך בבל ויהי לו יהויקים עבד שלש שנים וישב וימרד בו. וישלח ה' בו את את גדודי כשדים ואת גדודי ארם (יש רבים המתקנים וכותבים כאן "אדום") ואת גדודי מואב ואת גדודי בני עמון וישלחם ביהודה להאבידו כדבר ה' אשר דבר ביד עבדיו הנביאים. אך על פי ה' היתה ביהודה להסיר מעל פניו בחטאת מנשה ככל אשר עשה. וגם דם-הנקי אשר שפך וימלא את ירושלים דם נקי ולא-אבה ה' לסלח". שוב רמז להתנגשות פנימית בממלכה ולמעשי דיכוי. "ויתר דברי יהויקים וכל אשר עשה הלא-הם כתובים על-ספר דברי הימים למלכי יהודה". (הלוואי ונמצא ספר זה ביום מן הימים באחת מחפירותינו). "וישכב יהויקים עם אבתיו וימלך יהויכין בנו תחתיו. ולא הוסיף עוד מלך מצרים לצאת מארצו כי-לקח מלך בבל מנחל מצרים עד נהר פרת כל אשר היתה למלך מצרים".

אלו הן כל הידיעות ההיסטוריות שיש לנו על תקופת מלכותו הקצרה של יהויקים. כאמור, הוא זכה להתנגדות חריפה מאד מפי הנביא ירמיהו, ואחת הנבואות הקשות ביותר שנאמרו על ידי הנביא על יהויקים היא הנבואה בירמיהו כ"ב, י"ג-י"ט: "הוי בנה ביתו בלא-צדק ועליותיו בלא משפט ברעהו יעבד חנם ופעלו לא יתן לו. האמר אבנה-לי בית מדות ועליות מרוחים וקרע לו חלוני (לפי התרגום הרגיל של יהונתן מושכים כאן את ה"ו" אל "חלוני" וגורסים "חלוניו") וספון בארז ומשוח בששר. התמלך כי אתה מתחרה בארז אביך הלוא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה אז טוב לו. דן דין עני ואביון אז טוב הלא היא הדעת אתי נאם ה'. כי אין עיניך ולבך כי אם על בצעך ועל דם הנקי לשפך ועל העשק ועל המרוצה לעשות. לכן כה אמר ה' אל יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה לא יספדו לו הוי אחי והוי אחות לא יספדו לו הוי אדון והוי הדה. קבורת חמור יקבר סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלים".
ספק רב אם הנבואה הזאת התאמתה, אין לנו עדות ברורה על כך, ולמעשה אין כל הכרח שהנבואה, כלשונה, תתאמת. אבל דברי הגנאי החריפים משקפים ברורות את הזעם של הנביא ואת ההתנגדות הגמורה למלך הזה.

נדמה לי שארמונו של יהויקים, אותו בית שאת בניתו מגנה כל כך הנביא ורואה בו את אחד המעשים הבלתי מוסריים, המנוגדים להלך רוחו, נתגלה במפתיע בחפירות של רמת רחל. ולפני שאראה לכם מספר צלומים (ר' בעמודים הבאים) ואנמק על סמך מה אני מבסס את ההנחה הזאת, אקדים כמה מלים על התל עצמו.

זוהי גבעה רמה השוכנת בקירוב באמצע הדרך בין ירושלים העתיקה ובין בית לחם והיא חולשת על הדרך המרכזית המובילה דרומה מירושלים. היישוב במקום הזה התקיים בתקופות שונות. הוא נוסד בתקופת המלוכה ולא לפני זה, והמשיך להתקיים בתקופות מאוחרות יותר. מצויים בו שרידים מימי שיבת ציון, הכוללים שפע של טביעות חותם מימי שלטון פרס, גם החותמות הידועות עם הטביעה ירושלים בתוך כוכב בן חמישה חודים, וגם טביעות "יהוד" (=יהודה) מסוגים שונים, וככל הנראה גם טביעות של שני פחות יהודיים, אם כי קריאתן שנויה במחלוקת. רמת רחל היא אחד המקומות העשירים בטביעות החותם מימי שיבת ציון וכנראה שהיה כאן מרכז מנהלי.

הישוב המשיך להתקיים גם אחרי כן כל ימי בית שני ונחרב סמוך לחורבן ירושלים, קרוב לשנת שבעים. אחרי החורבן ישב כאן הלגיון הרומאי העשירי, שהקים לו בתי מגורים ובית מרחץ (על חלק מלבני בית המרחץ היתה טביעה של הלגיון). אחרי כן הוקמה במקום כנסיה ביזנטית ומנזרה הידועה מן המקורות הביזנטיים בתור "כנסית קתיסמה".

הערב נדון בתולדות הישוב הזה בתקופת המקרא, ביתר דיוק – תולדות המקום בימי בית ראשון. שמו של המקום איננו ידוע. אני משער היום שזוהי בית הכרם הקדומה. הזיהוי של בית הכרם עם עין כרם מבוסס רק על דמיון השמות ואין זה שם נדיר ביותר – כרם, כרם. לעומת זאת התאור המקראי איננו מתאים לעין כרם. נאמר בירמיהו ו', א': "העזו בני בנימין מקרב ירושלים ובתקוע תקעו שופר ועל-בית הכרם שאו משאת כי רעה נשקפה מצפון ושבר גדול". האם זה המקום שעליו העלו משואות כאותות לבשר שהאויב מתקרב? אם מדובר על תקוע, כלומר מדרום, הרי זו צריכה להיות נקודה גבוהה מדרום לירושלים ולכן מחפשים חוקרים שונים את המקום בסביבות בית לחם. מעין-כרם אי אפשר לראות את ירושלים והיא גם אינה על הדרך הדרומית לעיר הבירה. מה הם שאר ידיעותינו על בית הכרם? לראשונה מופיע המקום בתרגום השבעים ליהושע ט"ו, נ"ט, במחוז בית לחם, בצורת כרם, כרם – קטע שחסר במקרא, אבל ודאי נשמט מן הפסוק המקורי. רשימה זו של ערי יהודה מיוחסת על ידי רוב החוקרים לפרק זמן מסויים של תקופת מלכות יהודה. לא נכנס כרגע לתאריך המדויק ולקביעת המלך שאליו שייכת הרשימה הזאת, אך הישוב ברמת רחל נוסד בימי מלכי יהודה והוא שוכן במחוז בית לחם. בית הכרם נזכרת שוב בנחמיה ג', י"ד: "ואת שער האשפות החזיק מלכיה בן רכב שר פלך בית הכרם". אם כן היה זה מרכז אדמיניסטרטיבי בתקופת שיבת ציון, עובדה התואמת את ממצאי רמת רחל.

בקעת בית הכרם נזכרת במשנה. מכאן היו מביאים אבנים למזבח ולכבש המזבח. שם המקום נתגלה לאחרונה במגילה החיצונית לספר בראשית שפורסמה על ידי אביגד וידין, בצורת בית-כרמא, המזוהה עם עמק שווה הקדום הוא עמק-המלך. כן מופיע המקום במגילת הנחושת שנמצאת בקומראן, כאחד ממקומות המחבוא של רשימת האוצרות המסתוריים.

כל העדויות על בית-הכרם מצביעות, איפוא, על מקום הקרוב לירושלים מדרום לה, במקום גבוה, שהיה מרכז מינהלי בתקופת שיבת ציון. כל הידיעות הללו מתאימות יפה למימצא של רמת רחל. לי יש הרושם שאפשר להציע את הזיהוי הזה בלב שלם. יחד עם זה אני מודה כי כמו בכל הזיהויים מסוג זה, נשארת נקודה מסויימת של היפותטיות. אולם הזיהוי כשלעצמו איננו מעלה ומוריד לגבי השאלה ההיסטורית העיקרית הקשורה במקום. היתה זו ההפתעה הגדולה של החפירות. ברמת רחל מימי בית ראשון לא היה ישוב סתם, היה שם ארמון מלך ומצודת מלך. לא צפינו לכך כאשר הלכנו לחפירה, שמחוץ לירושלים דאז, באמצע הדרך בין ירושלים לבית לחם, יבנה לו אחד ממלכי יהודה מצודה וארמון מלכותיים. אפשר היום לשער שגם שמו של המקום קשור בתופעה זו; בית הכרם, דהיינו הבית המלכותי, הארמון באזור הכרמים, אולי הכרמים המלכותיים מחוץ לעיר. רוב המקומות הקדומים הקשורים במרכיב "בית", מוצאם בתקופה הכנענית מלשון בית=מקדש לאלוהות מסויימת, כגון בית אל, בית ירח, בית שמש וכדומה. השם בית הכרם לעומת זה, קשור בוודאי בבית מיוחד, וודאי לא סתם בית, אלא בית מיוחד כל שהוא באיזור הכרמים. אבל, כאמור, לא הזיהוי היא השאלה החשובה לענייננו אלא עצם העובדה המפתיעה שבמקום נבנה ארמון מלכותי מפואר ומיוחד במינו, כפי שמוכיחים המימצאים.

במקום נתגלתה חומת סוגרים הבנויה חדרים, חדרים – אחת הדוגמאות היפות לחומה מטיפוס זה, האופייני בימי בית ראשון. לאורכה נתגלה מעבר סתרים בתוך החומה, מקורה לוחות אבן גדולים. השער עצמו נתגלה בצד המזרחי; רובו הרוס על ידי מבנים מאוחרים יותר, אך אומנה אחת של שער הארמון נשתמרה יפה והיא מעידה על הבניה האיתנה והמפוארת. מעל לגובה הרצפה הונחו אבני הגזית חלקות וגדולות, מסוג שלא היה נהוג בתקופה זו אלא בארמונות מלכות ובנייני פאר.

השתמרות השרידים בדרך כלל אינה טובה, ונאלצנו לחפור הרבה עד שהגענו לקטעים אחדים שנתנו לנו רושם מלא על הארמון שנבנה במקום. סיבת ההרס היא בישוב בתקופות המאוחרות, בעיקר בתקופות הרומית והביזנטית, שהשתמשו באבני הבנין הקדומות וחפרו מרתפים עמוקים. קטע מרשים ביותר הוא קיר החומה הפנימית מימי בית ראשון, המזכיר בצורת בנייתו את חומת שומרון המפורסמת מימי אחאב, עד כדי כך שחלק מחברי היו בטוחים שהארמון הוא מתקופת אחאב. הבנין בנוי לפי מיטב מסורת הבניה הפיניקית-ישראלית, שדוגמתה נתגלתה בשומרון, חצור ומגידו, בארמונות הפאר של מלכי ישראל, והיא נתגלתה כאן לראשונה ביהודה.

מצאנו מספר ניכר של כותרות פרוטואיאוליות, שקישטו את הפתחים או החזיתות של הארמונות מימי בית ראשון. גם הן נמצאו כאן לראשונה ביהודה. מאז נתגלו שתי כותרות כאלה בירושלים. חלקן נמצא בשימוש משני כאבני בנייה, ואחת במערת קבורה מימי בית שני עם "כוכי יונים" (קולומבריום) שבמרכזה הונחה בצורת מזבח.

ארכיטקטורה זו כשלעצמה אינה משאירה איפוא, מקום לספק שאין זה בית פרטי אלא ארמון מלך. לא מצאנו כלים רבים, שוב בגלל ההרס המאוחר יותר, אך באחד מחדרי הארמון מצאנו ערמת כלים ממיטב הקרמיקה של סוף ימי בית ראשון. נוסף להרבה קערות ממורקות ויפות נמצאו ביניהם סירי בישול מן הטפוס המאוחר של ימי בית ראשון הידועים בעיקר מחפירות ערד ועין-גדי. הם נכנסו לשימוש לכל המוקדם באמצע המאה השביעית, אולי רק בימי יאשיהו. זהו טיפוס של קרמיקה שאינו יכול להיות קדום מאותה תקופה, הטיפוסים המובהקים של סוף ימי בית ראשון, ולא מתקופת אחאב.

יש לציין במיוחד כמה מימצאים מיוחדים ההולמים שוב ארמון מלך. שני גביעים אשוריים, מטיפוס "כלי הארמון האשוריים" נמצאו כאן לראשונה בארץ והם מאד דומים לכלים שנמצאו בחפירות באשור. אחד המימצאים המיוחדים במינם הוא שבר של קנקן מעוטר עם ציור של אדם. אבותינו לא הצטיינו מעולם באמנות הפלסטית ובאמנות הציור. ודאי בגלל איסורי התורה. בציור מתואר איש היושב על מרכבה או כסא גבוה, כסא מלכות, לבוש כותונת פסים ארוכה, והוא מחזוק ידיו בתנוחה טיפוסית, לשרים, למלכים ולאלים בתבליטים אשוריים מתקופה זו. חבל רק שקצה הראש וקצה הידיים חסרים ולכן איננו יודעים אם חבש כובע ומה החזיק בידיו. האם כוונת האומן היתה לתאר מלך ואולי את מלכו, בעלי הארמון?

בשכבת החורבן, על גבי הרצפה של אחד החדרים, מצאנו ידית של קנקן, עם טביעת חותם עברי בעל הכתובת "לאליקם נער יוכן". טביעות חותם זהות נמצאו גם בבית שמש ובתל בית מרסים ואולברייט שיער כבר בזמנו שאותו יוכן אינו אלא יוכינו של הכתובות האשוריות, הוא יהויכין מלך יהודה, בנו של יהויקים, שמלך רק שלושה חודשים והוגלה לבבל. חותם זה נותן בידנו תאריך לפחות לתקופת השימוש האחרונה של הארמון, הם ימי יהויכין ואולי – כהשערת אולברייט – היה אותו נער אליקים פקיד ממונה של המלך הגולה, שניהל את נכסיו בהיותו כבר בבבל.

רצפת החצר של המצודה היתה מרוצפת בשכבת גיר מהודקת. רצפה זו הונחה על שכבת מילוי עבה, שנשפכה כדי ליישר את השטח. המימצאים שעל גבי הרצפות נותנים בידינו תאריך של השימוש האחרון של הבית. המימצאים שבתוך המילוי מתחת לרצפה הם קדומים לייסוד הבניין או לכל המאוחר מן הזמן שבו נעשה המילוי. הם נותנים לו, איפוא, טרמינוס א-קוו להקמת הארמון.

והנה בתוך מילוי זה מצאנו למעלה ממאה טביעות חותם מלכותיות הידועות ביהודה. מיעוטן עם סמל החרפושית (חיפושית) בעלת ארבע כנפיים, מעליו הכתובת "למלך" ומתחתיו השמות שוכה, זיו, חברון או ממשת. רובן הן טביעות עם סמל גלגל בעל שתי כנפיים, ככל הנראה סמל החמה המכונפת שדוגמתו ידועה מעמים אחרים.

באחת הידיות טבועות שתי חותמות זו בצד זו, חותם "למלך" וחותם עם הכתובת "לנרא שבנא". זוהי בעייה כשלעצמה איך וכיצד הטביעו על אותה ידית עצמה בבית היוצר לפני שריפת הכלי שתי חותמות, את החותם המלכותי ועל יד זה חותם פרטי. התאריך המדוייק של טביעות החותם המלכותיות שנוי במחלוקת, אך אין ספק שתחילתן לא קדמה לימי חזקיהו. מכאן שהטיפוס המאוחר יותר, הדו-כנפי, הוא מהמאה השביעית ואינו יכול להיות קדום לימי מנשה. רוב החוקרים סבורים שהם מימי יאשיהו, אם כי אני מפוקפק בזה. בניית הארמון של רמת רחל הוא כאמור מאוחר להופעת הטביעות הללו ולפיכך ברור שתקופת יאשיהו היא המועד הקדום ביותר שבא בחשבון לבנייתו.

בהמשך החפירה התברר לנו שהארמון של רמת רחל היה מוקף על ידי מצודה בשטח נרחב. מחנה המשלחת הארכיאולוגית הוקם לרגלי התל במשטח מישורי נוח ובו מעגל מקסים של עצי האורנים, שאנשי רמת רחל נטעו שלושים שנה לפני כן. אם תשאלו אותי מה צריך לעשות כדי להכשיר מקום לחפירה ארכיאולוגית, עצתי תהיה לנטוע שם חורשת אורנים שלושים שנה לפני מועד החפירה! לא במטרה זו נטעו אנשי רמת רחל את החורשה אך התפלאנו מדוע גדלו העצים רק במעגל מסביב ובאמצע נשאר שטח מישורי ריק לעבודות המחנה. עבדנו שם ארבע שנים, ורק בשנה הרביעית שאלנו את עצמנו מה הסיבה לתופעה זו. האם המישור היפה הזה הוא טבעי או שמא מישהו יצר אותו בשבילנו?

ביצענו חתך במדרון החיצוני שבקצה החורשה. לרגליו נתגלתה חומה עבה מטיפוס חומות הקדמות והניסגות ומעליה נשפך מילוי מלאכותי בגובה של 2-3 מ'. נתגלה סוד החורשה וסוד המישור היפה: זהו מישור מלאכותי שהוכן עם הקמת הארמון במקום, כי המילוי הכיל אותם החרסים וטביעות החותם כמו מילוי הארמון עצמו: במקום שהמילוי היה עמוק גדלו העצים, ובמקום שהיה גבוה וסלעי מתחילתו לא נקלטו האורנים שניטעו בכל השטח.

מסביב למצודה הפנימית, המוקפת סוגרים עם שערה המונומנטלי ובה ארמון מפואר, היה שטח מבוצר נרחב שהשתרע על 20 דונם ויותר. בהשוואה לירושלים של ימי דוד שלא עלתה על ארבעים דונם בקירוב, גם לפי ההערכות המכסימליות של קתלין קניון, לפנינו שטח מישורי מלאכותי, של מחצית שטחה. אולם מכל מה שמצאנו יש להניח שלא היתה כאן עיר במובן הרגיל של המילה אלא ארמון ומצודה, חומה ומשטחים מיושרים, כנראה לרכב ולצבא שהקיפו אותה מסביב.

אחת ההפתעות הגדולות ביותר באה כרגיל בסוף עונת החפירות האחרונה. בפינה של הארמון ההרוס נחשפה ערמה של אבנים מגולפות בעלות צורות שונות שהושלכו ונקברו מתחת למפולת.

כאשר סידרנו וחיברנו את שברי האבנים נתקבלה שורת עמודים קטנים מקושטים בעלי גביע ועליהם כותרות בסגנון הכותרת הפרוטואיאולית, קשורות זו בזו. אף כי שורת עמודים וכותרות מסוג זה נמצאה כאן לראשונה בחפירה ארכיאולוגית הרי אין ספק, בהשוואה לאמנות התקופה, שלפנינו מעקה מקושט של חלונות הארמון. תוכלו לראותם היום במוזיאון ישראל בירושלים. בין השנהבים המגולפים בסגנון הפיניקי שדוגמאותיהם נמצאו בשומרון, בנינוה ובמקומות אחרים ישנו מוטיב נפוץ מאד המכונה "האשה בחלון": אשה או אלה, נשקפת מחלון ארמונה, מוטיב המפורסם במקרא כגון אם סיסרא, מיכל בת שאול או איזבל הנשקפות מחלון ארמונן. חלונות כאלה בשנהבים, מקושטים באותו מעקה, מצאנו בפעם הראשונה בארץ בחפירות רמת רחל.

בשנהבים מתוארת קורת עץ מעל לכותרות; במעקה של רמת רחל לא נשתמר העץ עצמו אך באבן מצויים חורים לחיבורו. חלונות דומים נראים גם בתבליט של סנחריב המתאר כיבוש עיר פיניקית. אמנם התאור בצורה מאד סכימטית, אך רואים יפה את העמודים שעליהם נשענים מעקי החלונות.

מן המימצא הארכיאולוגי ברמת רחל חוזרים אנו לפרק כ"ב בספר ירמיהו. הצעתי לזהות את ביתו עם הארמון של רמת רחל מתבסס בראש וראשונה על תאריך בנייתו. אין המקרא מספר היכן היה אותו בית ומקובל לחשוב שנבנה בירושלים עצמה, בסביבה שהתנוססו ארמונות מלכותיים מאז ימי דוד ושלמה. או שמא נראה רמז בדברי הנביא: "והשלך מהלאה לשערי ירושלים", שהנביא רואה לפניו ארמון מחוץ לעיר והוא אומר: בדיוק כפי שבנית את ארמונך מחוץ לעיר, כך סופך שתושלך מחוץ לשערי ירושלים.

אך לא על כך הנני מבסס את הזיהוי, כי אפשר שזה משחק מילים לאור המציאות שהנביא רואה לפניו. הזיהוי מבוסס אך ורק על התאריך. לפנינו תופעה לא רגילה כשלעצמה והיא, שאחד ממלכי יהודה יבנה לעצמו ארמון מחוץ לעיר. כפי שרואים מן השרידים המעטים שנשתמרו, היה זה בלי ספק אחד הארמונות המפוארים שנבנה לפי מיטב האדריכלות והאמנות של התקופה, שדוגמתם נמצא במחקר הארכיאולוגי רק בארמונות מלכי ישראל שנבנו בשומרון, במגידו או בחצור. מכאן נשאלת השאלה: איזה מלך ממלכי יהודה הלך פתאום והקים לעצמו ארמון כה מפואר וגדול מחוץ לירושלים ולשם מה עשה זאת?

מבחינה ארכיאולוגית אנחנו יכולים לומר רק דבר אחד ויחיד, שהיה זה אחד ממלכי יהודה האחרונים. התאריך המוקדם ביותר שבא בחשבון מבחינה ארכיאולוגית זוהי תקופת יאשיהו. עמדנו על כך שבתוך המילוי שעל גביו נבנו הארמון והמצודה מצויים כלים וחותמות שתאריכם אינו יכול להיות קדום לאמצע המאה השביעית. הברירה ההיסטורית מצטמצמת איפוא, לשלושה מלכים בלבד: יאשיהו, יהויקים וצדקיהו. מבחינה ארכיאולוגית אנחנו גם יודעים שהארמון התקיים עד קרוב לסוך ימי בית ראשון, עד לימי יהויכין הקצרים לפחות, וכנראה עד לימי צדקיהו. מסתבר שהוא נחרב באחד המסעות של נבוכדנאצר, אולי במסע האחרון שבעקבותיו נחרבה ירושלים.

מכאן אנחנו חוזרים לירמיהו כ"ב. ברור לי כי אלמלא היה בידינו הפרק הזה היינו אומרים שהארמון נבנה על ידי יאשיהו. יאשיהו היה מלך גדול, שהרחיב מאד את הממלכה. ימיו הם תקופה של רווחה יחסית ליהודה, ימים שהולמים אותם באופן טבעי גם מפעלי בנייה גדולים. לא היה עולה על הדעת לייחס מעשה בנייה מסוג זה דווקא ליהויקים שמלך 11 שנה בלבד ובתקופה פרועה ורבת תמורות אילולא היה לפנינו פרק זה של ירמיהו. כי מה אומר ירמיהו? "הוי בנה ביתו בלא צדק ועליותיו בלא משפט ברעהו יעבד חינם ופועלו לא יתן לו- האמר אבנה לי בית מידות ועליות מרוחים" וכו'. הנביא מאשים את המלך שבעצם התקופה החמורה והקשה כל כך לארץ אין הוא נרתע מלגייס פועלי כפייה ולעסוק במעשה בנייה ממלכתי כביר, להקים בית מדות, עליות מרווחים, ארמון מפואר, "וקרע לו חלוני וספון בארז ומשוח בששר". האם זה נועז מדי לשער שמעקי החלונות שנמצאו בחפירות הם הם החלונות שמתאר אותם הנביא? על גבי אבני הגיר הלבנות נשתמרו שרידי צבע אדום – ששר – ובראשם, כאמור, חורים לחיבור קירות העץ – סיפון הארז. בחפירות החדשות בבאר-שבע מצאנו בבנייה מלכותית מימי עוזיהו הרבה שרידי ארזים, שהובנו בודאי מן הלבנון.

ברור שמבחינה טיפולוגית זהו סוג החלונות שמתאר הנביא. הם מסמלים את הארמון. האשה – המלכה הנשקפת מן החלון הם המסמלים את הארמון המלכותי גם בתאורים המקראיים האחרים. אינני אומר שיהויקים הוא היחיד שבנה לו ארמון. אבל קשה לתאר שאחדים ממלכי יהודה האחרונים חזרו על מעשה בנייה מיוחד זה מחוץ לירושלים. לאור מילות הגנאי החריפים של הנביא אני מרשה לי לומר במידה רבה של וודאות, שברמת רחל נחשף ארמונו של יהויקים, בית המידות בעל חזית החלונות המפוארת.

בהקשר לזה ראוי גם להביא את הפסוקים מירמיהו ל"ו, כ"ב ואילך שבהם מתואר המעמד הדרמאטי כאשר ברוך בן נריהו הביא אל יהויקים את המגילה מאת הנביא והוא משליך אותה לאח הבוער. נאמר שם: "והמלך יושב בית החרף". בית החורף, משמע שהיה לו גם בית קיץ. דומה הדבר לאחאב שהיה לו בית חורף בשומרון ובית קיץ ככל הנראה ביזרעאל. מסתבר, איפוא, שארמון הקיץ של יהויקים היה באזור הכרמים מחוץ לעיר, ליד רמת רחל. לפנינו מקרה יחיד בארכיאולוגיה המקראית: מעקי החלונות הנמצאים היום במוזיאון ישראל הם הם החלונות שמולם ניצב הנביא.

לבסוף הלקח ההיסטורי המשתמע מתגליות אלה, המסייעות להבנת אישיותו ומניעיו של יהויקים ומתוך זה גם את האנטגוניזם הכביר ששלט בין יהויקים ובין ירמיהו. בעבודות הבנייה של רמת רחל הושקע מאמץ בלתי רגיל שחייב גיוסם של כוחות עבודה רבים. הדבר משתקף בדברי הנביא הזועמים: "ברעהו יעבד חנם ופעלו לא יתן-לו", משמע, את כוחות העבודה הגדולים השיג המלך על ידי גיוס פועלי כפייה, מעשה שלא שמענו עליו מאז ימי שלמה.

מה היתה כוונתו במפעל הבנייה הכביר? אין זו עיר במובן הרגיל של המילה. השטח המבוצר והמיושר של כעשרים דונם, שטח נרחב לתקופה ההיא, היה כאמור ריק מבנייה, עד כמה שאנחנו יודעים. רק במרכז ניצב הארמון המפואר שהיה מיועד וודאי בראש ובראשונה לישיבת המלך עצמו. ודאי היה זה מלך בעל שאיפות ושגעונות. וכאן רצה לשבת בנוחיות באיזור הכרמים. יתכן גם שבחר לשבת מחוץ לעיר מפני שלא הרגיש את עצמו כל כך בנוח בירושלים לאור ההתנגדות העממית אליו. אנחנו שומעים כאמור במפורש על דם נקי ששפך בירושלים. אבל לשם כך מספיק היה לבנות את הארמון בלבד, אולם מסביב לארמון מצאנו מיתחם גדול של צבא, וזאת קרוב לירושלים אבל לא בבירה עצמה.

דומני שבתגלית הארכיאולוגית הזאת משתקפת המדיניות האופנסיבית הנועזת של המלך הזה, שעלה לשלטון בתור וסאל מצרי ונאלץ לקבל על עצמו במשך שלוש שנים את עול מלך בבל. כל שאיפתו היתה להשתחרר מעול זה, ולא כצדקיהו המהסס הוא חתר לקראת מטרתו בעקביות ובאורך רוח וקיווה לנפילתה של בבל כנפילת אשור קודמתה. משענתו היתה מצרים והוא מרד בבבל כאשר הבבלים היו עסוקים באיזורים אחרים ונדמה היה שממלכת בבל מתערערת. רק כעבור שלוש שנים התפנה הצבא הבבלי ועלה בכל עוצמתו ליהודה, שם מצור על ירושלים שבו מצא יהויקים את מותו, ואולי נרצח, כדעת אחדים. אבל על כך אין לנו עדות ברורה.

תרשו לי להביא לפניכם עוד תגלית חדשה המתקשרת לעניננו, היא אוסטרקון עברי שנתגלה בחפירות ערד ופירסמתי אותו לא מזמן ב"ארץ ישראל" ט'. זהו מכתב שנשלח אל מפקדי ערד. המכתב נכתב על שני הצדדים של החרס ורק צדו השני נשתמר. המכתב שייך לזמן קרוב לסוף ימי בית ראשון. מדובר בו על התקפה אדומית ועל פקודה לשלוח חיילים לעזרתה של רמות נגב על ידי אלישע בן ירמיהו "פן יקרה את העיר דבר. ודבר המלך אתכם בנפשכם. הנה שלחתי להעיד בכם היום: האנשים את אלישע! פן תבוא אדום שמה". המדובר על התקפה אדומית שאירעה בפרק הזמן האחרון של ימי בית ראשון. מסתבר שהדברים מתקשרים עם הפסוקים האמורים מימי יהויקים: "וישלח ה' בו את גדודי כשדים ואת גדודי אדום (במקום ארם) ואת גדודי מואב ואת גדודי בני עמון וישלחם ביהודה להאבידו" (מל"ב כ"ד, ב').

לא יכולנו לצפות להארה חריפה יותר לדמותו של מלך תקיף זה, שלא סבל שימרו את פיו, שהלך בגדולות בשאיפותיו הממלכתיות והצבאיות ושמצא בירמיהו מקטרג עקבי ובלתי מתפשר.

ביבליוגרפיה:
כותר: הוי בונה ביתו בלא צדק
מחבר: אהרוני, יוחנן (פרופ')
שם  הספר: עיונים בספר ירמיהו
הוצאה לאור: ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור; החברה היהודית העולמית לתנ"ך; החברה לחקר המקרא בישראל; ההסתדרות הציונית העולמית. המחלקה לחינוך ולתרבות תורניים בגולה
הערות: 1. במסגרת: דברי חוג העיון בתנ"ך בבית נשיא המדינה.
הערות לפריט זה:

1. הפריט הוא מתוך הכרך השני של מקור זה.
2. הפריט הוא הרצאה שניתנה בחוג העיון בתנ"ך בבית הנשיא.


הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית