הסדרי נגישות
עת-מול : עתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל


תקציר
סיפור גילויין של המגילות הגנוזות (מגילות מדבר יהודה)- כיצד התגלו, על ידי מי והגלגולים השונים שעברו (ממערה במדבר יהודה דרך בית לחם, העיר העתיקה בירושלים ועד מוזיאון המגילות בירושלים) עד שהובאו לארץ לבסוף בשנת 1954.



דרמה גדולה ודרמה קטנה
מחבר: שלמה שבא


בקיץ 1947, לפני 50 שנה, התרחשו המאורעות הגדולים שלפני הקמת המדינה; אותו קיץ במדבר יהודה בבית-לחם ובעיר העתיקה נערך מרדף אחרי מגילות שעדיין לא ידעו מה הן- גילויים חדשים מזכרונות ישנים.

דרמות גדולות ודרמות קטנות מתרחשות כל אחת לחוד וכולן ביחד; היתה זו דרמה אחת ושניה שהתרחשו זו ליד זו בקיץ 1947, אותו קיץ גורלי שלפני הקמת מדינת ישראל, כל אחת התרחשה לעצמה, אבל גם נשזרה בשניה, ולבסוף נרקמו יחד למרקם אחד, שהיה לפרק מכריע בהיסטוריה של העם ושל הארץ.

היה זה אחד הקיצים הגדולים בתולדות ארץ-ישראל. לאותה שנה נערכו המאבקים האחרונים לעצמאות בארץ ובכל רחבי העולם ויום אחד, באותו קיץ, יצאו שני רועים בדואים משבט התעמירה במדבר יהודה לרעות את צאנם ונכנסו בעקבות אחת העזים שנעלמה במערה ומצאו שם כדים וכתבי-יד, שציפו אלפיים שנה ליציאתם מן האפילה - המגילות הגנוזות, הכתבים העבריים העתיקים ביותר, ששינו את דמות תולדות היהודים בימי בית שני ולאחריו.

שני הרועים הביאו את כתבי-היד לבית-לחם לסוחר עתיקות בן העדה האשורית שקנה אותן בפרוטות ומכר את חלקן לאתנסיוס שמואל הפטריארך האשורי-סורי בירושלים, שלא ידע עדיין מה מצוי בידו. בסוף הקיץ של אותה שנה חזר הארכיאולוג פרופ' אליעזר סוקניק משנת שבתון בארצות-הברית, סוחר ארמני סיפר לו על המגילות שבידי הסוחר בבית-לחם, והוא יצא לשם, בדק את כתבי היד ועמד, ראשון, על משמעותן העצומה. האיש התרגש אבל לא איבד את עשתונותיו, ותוך כדי המתיחות שגברה על סף ביצוע חלוקת הארץ, ערך מסעות בין ירושלים ובית-לחם וניהל משא-ומתן עם סוחר העתיקות ולבסוף הצליח לקנות תמורת 35 לירות ארצישראליות, שניתנו לו על-ידי ד"ר מגנס נשיא האוניברסיטה העברית, שלוש מגילות - חלק מספר ישעיהו, ספר ההודיות ומגילת מלחמת בני אור בבני חושך. זה היה ב-29 בנובמבר 1947, כאשר יהודי הארץ צהלו על אישור הקמת המדינה היהודית על-ידי האו"ם באותו יום.

ואז החלו קרבות מלחמת העצמאות והפרופסור העיקש, כמו לא ראה מה קורה סביבו, החל לחפש דרכים לרכוש את יתר המגילות שבידי הפטריאך האשורי, ולמרות קרבות שנערכו אז ברחובות ירושלים ובחוצותיה, עבר כמה פעמים מהעיר העברית לעיר הערבית הלוחמות זו בזו, כדי לנהל משא ומתן על רכישת ארבע המגילות הנותרות, ביניהן ספר ישעיהו שלם, שהיו בידיו. אבל הדבר לא נסתייע, הקרבות היו למלחמה, לא היה איש שיתן בידו 2000 לירות שסבור היה כי אם יניחן במזומן לפני הפטריארך, יוכל לרכוש את המגילות. פרופ' סוקניק ניסה ללוות באופן אישי את הכסף מהבנק והציע למשכן את ביתו כערבון, אבל נוכח המצב הבטחוני והמדיני סירב הבנק לתת לו את ההלוואה. הפרופ' החזיק בידיו כמה ימים את המגילות אבל אנוס היה להחזירן לפטריארך. לבסוף התקשרו אנשי הסוכנות בירושלים הנצורה עם דוד בן-גוריון בתל-אביב ונמסר לפרופסור כי הוחלט להעמיד לרשותו את הכספים. אבל היה כבר מאוחר. נציגי הכנסיה האשורית הודיעו כי החליטו לעכב את מכירת המגילות עד שיתבהר המצב. מסתבר שהפטריארך החל לנהל משא-ומתן עם מוסדות ארכיאולוגים אמריקאים בעיר העתיקה. לאחר המלחמה היגר הפטריארך האשורי לארצות-הברית, שם כיהן בקהילות אשוריות-סוריות שונות, והמגילות אתו. פרופסור סוקניק נפטר בשנת 1953, כשהוא מצטער כל שארית חייו על שלא הצליח לרכוש את ארבע המגילות.

אבל הדרמות ההיסטוריות יש להן חוקים משלהן. בסופו של דבר הגיעו המגילות לישראל ודווקא על-ידי בנו של פרופ' סוקניק, יגאל ידין, קצין המבצעים של מלחמת העצמאות, רמטכ"ל וארכיאולוג חשוב בזכות עצמו.


 

הבן משלים מעשה אביו


בחודש מאי 1954 הוזמן ידין לסדרת הרצאות בארצות הברית. יום אחר טילפן אליו עתונאי אמריקאי ושאל אותו אם שם לב למודעה זעירה שהתפרסמה בעתון הכלכלי "וול סטריט ג'ורנל", במדור "שונות למכירה" ובה נאמר: "כתבי-יד תנ"כיים משנת 200 לפני-הספירה, לפחות, מוצעים למכירה. מתנה נפלאה למוסד חינוכי או דתי מטעם קבוצת אנשים או יחיד. לפנות לת.ד. 206". יגאל ידין קרא את המודעה ולא האמין למראה עיניו. הוא ביקש מהעתונאי לא לפרסם ידיעה זו והבטיח לו את זכות הפירסום הראשונה אם יצליח לרכוש את המגילות. הוא הפעיל אנשים שלא היה להם כל קשר עם ישראל, שיתקשרו עם נותני המודעה - היה זה הפטריארך האשורי אתנסיוס שמואל - ואלו ניהלו משא-ומתן עם המוכרים בלי שיציגו את עצמם כשליחי ישראל, וביקשו לרכוש את ארבע המגילות. הוסכם על סכום של 250 אלף דולר. ידין שלח מברק לטדי קולק שהיה אז מנהל משרד ראש הממשלה, משה שרת. אחרי יומיים הגיע מברק לידין: "ראש הממשלה ושר האוצר שמחים על שעת הכושר הנפלאה. ההוראה הדרושה נשלחה. מזל טוב. טדי".

טדי קולק התרגש. מדי כמה ימים הוסיף ושלח מברק לידין בן מילה אחת: "נו?". אבל המשא-ומתן כדין כל משא-ומתן התנהל לאט. ב-3 ביולי 1954 יצא יגאל ידין ורעייתו והנציג אשר ניהל את המשא-ומתן במכונית אל הבנק שבכספת שלו נמצאו ארבע המגילות. אחריהן נסעה מכונית-משא של השגרירות הישראלית כדי לקבל את ארגז המגילות. ידין זכר את הבטחתו ולא פתח את הארגז עד שהגיע העתונאי שהודיע לו חודש לפני כן על המגילות: ספר ישעיהו השלם, מגילת פשר חבקוק, מגילת סרך הייחד ומגילת למך. לישראל, שעברה אותו זמן גל פיגועי מחבלים, נשלח מברק: "לטדי קולק, לראש הממשלה, שר האוצר ונשיא האוניברסיטה. בקשיים העומדים עתה לפניכם התנחמו. אוצרות העבר בידינו החל מהבוקר בשעה 10:00. נשלחם ארצה בשבוע הבא". אף נמצא נדבן שתרם את רוב הכסף לרכישת המגילות - שמואל גוטסמן, והוא הקים אחר-כך גם את מוזיאון המגילות בירושלים.

זה סיפור המגילות - אשר התפרסמו אחר-כך ברחבי העולם כאחד מממצאי התרבות, הארכיאולוגיה והדתות החשובים של המאה. מאות אנשי מדע בכל העולם עוסקים בחקירתן, עד כה נתפרסמו כעשרת אלפים מאמרים וספרים על המגילות. יגאל ידין עצמו חקר כמה מהמגילות ופירסמן והיה קשור גם להשגת מגילה נוספת, חשובה מאוד, מגילת המשכן, אחרי מלחמת ששת הימים, וגם זו בדרכים מוזרות, שיש בהם כדי סיפור בלשי. בימים אלה נתפרסמה בידיעון בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים "על ספרים ואנשים" רשימה מפי ד"ר דוד שפירא, המוסיפה אור על רכישת כתבי-היד וחושפת את שני הישראלים הראשונים שראו את המגילות ובדקו אותן.

מסתבר שאביו של הכותב, חיים שלמה שפירא, היה ספרן בבית-הספרים הלאומי, ויום אחד נשלח על-ידי מנהל בספריה הלאומית, יחד עם ד"ר דניאל גולדשמידט, חוקר כתבי-יד וספרים, היה זה בראשית הקיץ של שנת 1947, כדי לבדוק כתבי-יד שונים אצל הפטריארך האשורי-סורי במנזר על שם מארקוס הקדוש בירושלים העתיקה. הידיעה על הכתבים הגיעה לד"ר מגנס נשיא האוניברסיטה מרופא בשם ד"ר בראון שביקר אצל הפטריארך וזה סיפר לו כי מצויים בידיו כתבים עבריים והוא מעוניין להראותם למומחים. הרופא מסר על כך מיד למגנס בפתק שכתב על דף מפנקס המירשמים הרפואיים שלו. כעשר שנים אחר-כך חלה הספרן שפירא - היה זה לפני כארבעים שנה - והוא קרא אליו את בנו דוד שהיה עדיין נער והכתיב לו כיצד בדק הוא וד"ר דניאל גולדשמידט, הישראלים הראשונים, את מגילות מדבר יהודה. חיים שלמה שפירא נפטר בשנת 1964. זה סיפורו של חיים שלמה שפירא כפי שהכתיבו לבנו מעל מיטת חוליו.



 

זכרונות הבן


בקיץ בשנת 1947 פנה אלי הד"ר יששכר יואל, שהיה באותו זמן ממלא מקום מנהל הספריה, ושאל אם ידוע לי, מקום מגוריו של הבישוף הסורי בעיר העתיקה. עניתי לו כי המקום ידוע לי והוא הציע לי ללוות את הד"ר דניאל גולדשמידט אל המקום. הסכמתי. הוא הראה לנו פתק, כפתקים שבהם משתמשים הרופאים לכתיבת הרצפטים, ועליו כתב רופא אחד אל הד"ר מגנס, שבהיותו אצל המטרופוליט הסורי, סיפר לו הלה כי נמצאים אצלם ספרים עבריים והוא מעונין להראותם לבעלי הבנה. הרופא כמדומה לי היה הד"ר בראון.

יצאתי עם הד"ר גולדשמידט מבלי להתמהמה. ירדנו העירה ושם נכנסנו לאוטובוס היוצא לעיר העתיקה. נסענו דרך רחובות הארמנים ושם ירדנו והלכנו ברגל עד למנזר הסוריאנים, כך הם נקראים בפי יהודי העיר העתיקה.

בעברנו את השער פגשנו בחצר תלמידים בהפסקה. שאלנו איפה נמצא המטרופוליט והם הראו לנו על הקומה העליונה. עלינו ונכנסנו לאולם גדול שבו תלויות תמונות המטרופוליטים הקודמים.

הרבה זמן חיכינו עד שנכנס המטרופוליט אתנסיוס שמואל. הוא היה איש צעיר כבן 30, מלובש בגלימה אדומה וחגור חגורה רחבה. הוא ביקשנו לשבת ובעצמו ישב על כסא מיוחד, גבוה, שעמד ליד הקיר. התמונה היתה כאילו מלך היושב על כסאו. ישבנו על ספסלים מרופדים, קטנים ונמוכים.

באנגלית שלא הצטיינה ביותר ושגם שלנו לא עלתה בהרבה עליה, התחלנו לשוחח. הוא ציווה לאחד מהשמשים להביא איזה דבר. אחרי זמן מה חזר השמש כשעל ידיו גווילים גלולים. לקחתי גווילים אחדים ונתתי לד"ר גולדשמידט. אחד מהם הכרנו בקלות שזהו ספר ישעיהו.

מידת השתמרותם היתה טובה מאד (אנו, שקיווינו לראות ספרים, התפלאנו לראות מגילות), אך צידן האחורי היה מכוסה לכלוך. כאן התחיל המטרופוליט לספר כי יש להם מנזר בדרך לים המלח ומגילות אלו נמצאו שם, בין הדברים הישנים.

בינינו הערנו אחד לשני ביידיש כדי שהמטרופוליט לא יבין. כתב המגילות היה כתב מרובע כשהאותיות מוארכות. וכאן הרגשתי שמספר מלים כתובות בכתב עברי עתיק - דעץ. כשהסתכלנו יותר הרגשנו שמלים אלו הם שם ה'.

הזכוכית המגדלת שהיתה בידי היתה מן המין הרגיל שהשתמשתי בו בשעת העבודה לברר איזה אות, והשתמשנו בה לקרוא את הטקסטים. קראנו את אחד הגווילים שהיה בפורמט יותר קטן מהאחרים ובו מסופר על התנגשויות. התוכן הזכיר לי קצת את אופיים הסיפורי של ספרי החשמונאים.

בזמן השיחה שאל המטרופוליט אם כדאי לתקן או המגילות הקרועות, כי אחד מאנשיו היה יכול לתקנן. ענית' לו שיותר טוב שלא יעשה שום תיקונים וישאיר אותן כמות שהן. בהמשך השיחה שאל המטרופוליט מה תוכן המגילות שבדקנו. ענינו שלגבי מגילה אחת אין לנו שום ספק שזהו ספר ישעיהו. שם הספר היה ידוע לו. אחרי כן הוא שאל לאיזה זמן אנו מייחסים את כתיבתן, לפני ישו או לאחריו. ועל כך עניתי שאי אפשר לקבוע ברגע זה אבל אני אפילו חושב שיכולים להגיע עד 300 לפני הספירה.

הצטערנו מאד שלא היה לנו תנ"ך ולא יכולנו לראות אם הטקסט של מגילת ישעיהו מקביל לנוסח המסורתי. לגבי מגילות אחרות בכלל לא יכולנו למצוא איזה דמיון לספרים הידועים לנו. אחרי חילופי דברים בינינו אמר הד"ר גולדשמידט למטרופוליט, שאין אנו מוכנים לקריאת המגילות הבלתי ידועות לנו. שאלנו אם נוכל לקחתן אתנו כדי להראותן למומחים. הוא אמר שאינו יכול לתיתן לנו.

שאלתי אה הד"ר גולדשמידט איך אפשר לפרש את הימצאות המלים בכתב דעץ. על כך ענה הד"ר גולדשמידט, שבכתב דעץ המשיכו לכתוב רק שומרונים, ומכאן הוא הביא מחשבה שכדאי להזמין מומחה לכתב זה.

כשהזמן נמשך התניתי עם המטרופוליט שיתן לצלם מקומות שונים מתוך המגילות. בינתיים הביא לנו השמש משקה שלפי צורתו היה דומה ל"קוואס" וקר מאד. שאלתי אותו האם יש לכם כאן קרח, והמטרופוליט ענה: לא, אנו מורידים את המשקה בכד לפי הבור שבחצר ושם הוא מקבל את הקור. היום היה יום חם מאד ואני הרביתי לשתות, וכשנפררנו והתכוננו לצאת הרגשתי את עצמי לא טוב. כשיצאנו מהמנזר הצעתי לד"ר גולדשמידט להיכנס לבית החולים היהודי "ביקור חולים הישן" שנמצא בקרבת מקום, בתקווה שאולי נוכל למצוא שם ספר תנ"ך שחסר לנו מאוד בזמן קריאת מגילת ישעיהו.

בבית החולים מצאנו את מנהלו, הד"ר אריה מג'רו, שקיבל אותנו בסבר פנים יפות. המנהל שאל אותנו איך הזדמנו למקום זה, וסיפרנו לו כי ביקרנו אצל המטרופוליט הסורי. תנ"ך לא מצאנו, ולגבי המטרופוליט עצמו אמר ד"ר מג'רו, כי הוא חדש ולא הספיק עוד להכירו, רק את מזכירו הוא מכיר טוב כי הוא מופיע אצלו לעתים קרובות לשם ריפוי. הודינו לד"ר מג'רו ויצאנו.

כשבאתי הביתה התברר שנתקפתי בהקאה מאד קשה ולפי עצת רופא נשארתי כשלושה-ארבעה ימים בבית.

גולדשמידט דיבר עם ד"ר יואל והציע לו לשלוח מומחים, והד"ר יואל קבע שישלחו לשם שני מזרחנים, ד"ר אליהו שטראוס וד"ר זאב בן חיים. אחרי ביקור זה נודע לי שלא נשלח צלם לצלם את המגילות.

מרגע שראיתי את המגילות לא הסחתי דעתי מהן, וכבר למחרת מיהרתי לשאול את הד"ר שטראוס, אף הוא עובד הספריה. ואחרי ימים אחרים נודע לי מד"ר שטראוס, שניסה לטלפן לבית המטרופוליט ולא נענה. וכשהרביתי להזכיר לד"ר שטראוס, קיבלתי תשובה נרגזת: האין לו די מה לעשות במקצועו שלו? ושלא אכביד עליו.

אחרי כמה חודשים נודע לי שהפרופסור סוקניק חזר לארץ. באחד הימים פגשתיו על יד הכניסה לספריה. סיפרתי לו על המגילות שראינו, ששום דבר ממשי לא נעשה בכיוון זה. אחרי שנכנסנו לחדרו סיפרתי לו מה שראיתי אצל המטרופוליט. אחרי שסיפרתי לו הוציא מהארון מגילות במצב מקופל ומודבק שרק חלק אחד ניתן לקריאה, ושאל אם האותיות בכתובות שנמצאות אצלו דומות לאלו שאני ראיתי. עניתי כי הן מאוד דומות.

אחרי מספר ימים הוא סיפר לי שהמגילות כבר נמצאות אצלו בבית. הרגשתי הקלה. אחרי זמן מה הוא סיפר לי שהיה מוכרח להחזיר את המגילות מפני חוסר אמצעים. פעם סיפר לי ש"הצעירים", כך הוא היה רגיל לקרוא לאנשי ה"הגנה", מוכנים "לבקר" בבית המטרופוליט על מנת למצוא את המגילות ושאל אם ביכולתי לתת לו אינפורמציה בכיוון זה.

סיפרתי לו את כל דרך הכניסה וכי בפנים הבית לא הייתי בשום חדר חוץ מחדר הקבלה והפרוזדור המוביל אליו, לכן לא ראיתי מאיזה חדר הביא השמש את המגילות. ד"ר סוקניק פנה גם לד"ר גולדשמידט וחקר אותו בערך כמו שחקר אותי.

עד כאן סיפורו של חיים שלמה שפירא. ד"ר סוקניק הזכיר בזכרונותיו כי נפגש עם שפירא שסיפר לו על הביקור אצל הפטריארך. ד"ר סוקניק רכש כבר כתבי יד אצל הסוחר בבית-לחם ומפי שפירא נודע לו על כתבי היד שאצל הפטריארך ושיער כי גם הוא השיגם אצל הבדואים בבית-לחם ופתח במגעים איתו.



אל האסופה ישראל - האדם והמרחב : נושאים נבחרים בגיאוגרפיה3

ביבליוגרפיה:
כותר: דרמה גדולה ודרמה קטנה
מחבר: שבא, שלמה
תאריך: ספטמבר 1997 , גליון כ''ב 6 (134)
שם כתב העת: עת-מול : עתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל
בעלי זכויות : יד יצחק בן-צבי
הוצאה לאור: יד יצחק בן-צבי
הערות: 1. כתב העת עת-מול יצא בהוצאת אוניברסיטת תל-אביב, המרכז לחקר התפוצות ע"ש גולדשטיין-גורן עד לשנת 1998. החל משנת 1999 ההוצאה לאור הינה יד יצחק בן צבי.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית