ש"י עגנון

שמואל יוסף עגנון הוא סופר עברי.

תולדות חיים

עגנון נולד בשנת 1888 בגליציה ונפטר בשנת 1970 בירושלים.

עגנון נולד עם השם שמואל יוסף צ'אצ'קס. אביו עסק בסחר פרוות והיה מחסידי הרבי מצורטקוב. את חינוכו רכש מאביו ואמו. כבר מילדותו שקד על לימוד המסורת התרבותית היהודית וכן הרחיב את השכלתו הכללית. מגיל 13 ידע לקרוא גרמנית. שיריו הראשונים נכתבו בהיותו בן 9. את השיר "יוסף דלה ריינה" כתב בשפה האידית לאביו. השיר עוסק באדם שרצה לקרב את הגאולה בדרכי מאגיה.

בשנת 1908 עלה לארץ, אך ירד לגרמניה בשנת 1918, שנתיים לאחר מכן נשא לאישה את אסתר מרכס וב- 1924 חזר להשתקע בארץ. בכתביו הראשונים הושפע מערכים שהביאו עימם בני העלייה השנייה. לתקופת מה עזב את אורח החיים היהודי מסורתי, אך מששב אליו חזר להיות יהודי דתי. היה ידוע בקרבתו למרטין בובר ולחוגי "חכמת ישראל".

יצירתו

סגנון כתיבתו של עגנון הושפע רבות מהמקורות היהודים: מקרא, משניות חז"ל, מדרשים, סיפורי עם ומעשיות. עגנון כתב סיפורים קצרים לצד רומנים עבי כרס. סיפוריו עוסקים בתחומי חיים שונים. סיפורים אגדתיים: "מקטרתו של זקני עליו השלום". סיפורים ריאלים "בין שתי ערים", סיפורי אהבה", "הרופא וגרושתו", וכן סיפורים מודרניים מורכבים כמו "עידו ועינם". יצירתו של עגנון כתובה ברובדי משמעות נוספים לאלו הגלויים בה. כל סמל מרמז על מעגל נוסף של משמעויות.

עגנון כתב חמישה רומנים: "הכנסת כלה", סיפור פשוט", אורח נטה ללון", תמול שלשום", ו"שירה". סיפורים קצרים ונובלות דוגמת: "בדמי ימיה", פנים אחרות" ,"פרנהיים" ועוד.

הסיפור "והיה העקוב למישור" עוסק במנשה חיים אדם שירד מנכסיו ויוצא לנדוד בעולם כקבצן. חיו מסתבכים ללא ידיעתו כאשר הוא חדל מלשלוח מכתבים לאישתו . הוא מוכר את כתב ההמלצה וגורם לאישתו לחשוב שהוא מת ולהינשא לאחר. התמכרותו לבצע הקבצנות גורמת להשתלשלות אירועים וטעויות שבסופה הוא מוצא עצמו חי הנחשב למת.

מתוך "והיה העקוב למישור"

"ומנשה חיים הלך בוצצה כי אמר מנשה חיים בליבו מה תקותי כי אייחל? הלא בין כה ובין כה מנעני אלקים מעושר ולמה אשבית בנכר שנותי וימי יסעו לא יראו טובה, אהה נכזבה נכזבה תוחלתי ותקוות ישועתה אין, על כן אלכה ואשובה. אל ביתי ונדוד לא ארחיק עוד, הלא טוב תבלה קריינדיל טשארני ימיה ביהדות כפי שרשום למעלה ואני כאשר אבדתי אבדתי."

עגנון היה חתן פרס נובל לספרות בשנת 1966. על פועלו בתחום הספרות זכה בפרסים רבים: פרס ביאליק – בשנים 1934 ו- 1950. פרס ישראל בשנים 1954 ו- 1958. ב- 1958 הוענק לו התואר ד"ר של כבוד מטעם האוניברסיטה העברת בירושלים.

ספרו הקצר הראשון שהתפרסם ב- 1924 הוא "עגונות". בספריו תיאר עגנון את הנופים שבהם בילה בחייו. למשל "אורח נטה ללון" – פולין. "פרנהיים" – גרמניה. "תמול שלשום" - יפו. "תהילה" ו"שירה" - ירושלים.

ספריו תורגמו לשפות רבות: גרמנית, אנגלית, יידית, ספרדית, צרפתית, הולנדית, איטלקית, תורכית וללשונות סקנדינביות שונות.

אתר שעוסק בש"י עגנון: http://www.amalnet.k12.il/meida/sifrut/yotsrim/sif_0016.htm