הסדרי נגישות
עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > תרבות ישראל > עונות, חגים וימי זיכרון > פסח
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכיתקרן אבי חי



תקציר
על חג הפסח וקריאת ההגדה - על ליל הסדר, על ארבע הקושיות, על המסורת לספר ביציאת מצרים, על ארבעה בנים בהגדה ועוד.



קריאת ההגדה של פסח : "והגדת לבנך"
מחברת: מתיה קם


קריאת ההגדה - "והגדת לבנך"

"הסדר" של ליל הסדר הוא טקס לא שגרתי המתקיים אך ורק בליל הסדר. טקס זה נזכר לראשונה במשנה,* ונועד לשחזר באופן סמלי את סיפור השעבוד במצרים ואת יציאת מצרים (הגאולה).** במרכזו של הטקס – קריאת ההגדה של הפסח, המספרת את סיפור יציאת מצרים. בקריאת ההגדה משתתפים כל בני המשפחה, אך קהל היעד העיקרי הוא הדור הצעיר – הבנים והבנות. לבני הדור הצעיר צריך לספר ביציאת מצרים, כדי שהם ידעו, יזכרו – ויעבירו את הסיפור ואת הזיכרון לדורות הבאים.
וזאת על-פי הנאמר בתורה: "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור: בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" (ספר שמות פרק יג פס' 8).

 

* משנה, מסכת פסחים, פרק עשירי.
** שחזור הסיפור של השעבוד במצרים ושל יציאת מצרים, בא לידי ביטוי בקערת הפסח, באכילת מצה ומרור (ומאכלים מיוחדים אחרים), בשתיית ארבע כוסות של יין ובמנהגים נוספים. על קערת הפסח – ראו בהמשך.

פסח – וליל הסדר

ליל הסדר - ליל ט"ו בניסן – פותח את חג הפסח.* בימינו נקראים כל ימי החג "פסח", אך בתקופה הקדומה, בזמן שבית המקדש** היה קיים – "פסח" היה שמו של ליל החג הראשון בלבד ואילו שבעת ימי הפסח נקראו "חג המצות".
באותה תקופה, הטקס העיקרי של החג היה קרבן הפסח, שהביאו לבית המקדש בערב פסח – ביום י"ד בניסן – ואותו היו אוכלים בליל החג הראשון, לאחר שצלו אותו באש. סעודת הקרבן הייתה בחבורה, שכללה את כל בני המשפחה המורחבת.
ליל הסדר הנהוג בימינו כולל זכר ותזכורת לקרבן הפסח: הזרוע – חתיכת בשר צלוי שנוהגים לשים בקערת הפסח - היא זכר לקרבן פסח; ובקריאת ההגדה משולבים פסוקים העוסקים בפסח – בקרבן הפסח. סעודת ליל הסדר – המתקיימת במהלך קריאת ההגדה – מסמלת את סעודת הקרבן, והבשר הכלול בתפריט הוא תזכורת לקרבן פסח.
אך, כאמור, עיקרו של חג הפסח הראשון הוא טקס ליל הסדר - וקריאת ההגדה, "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" (ספר דברים פרק טז פס' 3).

 

* חג הפסח נמשך שבעה ימים - מיום ט"ו בניסן ועד יום כ"א בניסן. היום הראשון והיום השביעי של חג פסח הם ימי חג, ואילו הימים שביניהם – הם ימי חול המועד. היום שלמחרת החג השני של פסח – כ"ב בניסן - (וכן היום שלמחרת חג השבועות) נקרא: אסרו חג. יום זה אינו חלק מחג הפסח, אך בו חוגגים יהודי מרוקו את המימונה.
** בית המקדש: הבית הקדוש שנבנה בירושלים, בהר המוריה. בית המקדש היה קיים כאלף שנה - במשך רוב האלף ה- 1 לפני הספירה.

"מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?"

ליל הסדר אינו דומה ללילות של חגים אחרים; לטקס ליל הסדר יש כללים מיוחדים ומנהגים משלו, המפורטים בהגדה. שולחן הסדר שונה משולחן הסעודה הרגיל: במרכז השולחן – צלחת מיוחדת, קערת הפסח, ובה ביצה, מרור (חסה, ירק מר), חרוסת, זרוע (חתיכת עוף צלוי) וכרפס (תפוח אדמה או סלרי). במקום חלה או לחם – יש על השולחן מצות; נוסף על גביעי היין לכל בני המשפחה – יש עוד גביע או כוס מיוחדת ("כוס אליהו"); ויש כריות מיוחדות על הכיסאות, ולפעמים גם כיסא ריק ליד השולחן, ועוד.
לכל הפרטים האלה המאפיינים את ליל הסדר יש מטרה חשובה, הקשורה לדור הצעיר, והיא: לעורר את הבנים והבנות לשאול ולהקשות – "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?"
שאלה זו, הפותחת את הסיפור בהגדה, כוללת ארבע שאלות – ארבע קושיות.* וכל מה שקוראים בהגדה מיד לאחר ארבע הקושיות – הוא למעשה תשובה אחת ארוכה ומפורטת לשאלה הכללית – "מה נשתנה?". כך הפכה קריאת ההגדה לערוץ המרכזי המעביר מדי שנה את משמעות החג ואת סיפור יציאת מצרים - מדור לדור.

 

* הנוסח הקדום ביותר של ארבע הקושיות מופיע במשנה – בשינוי קל: הקושיה השלישית בנוסח המשנה היא: "שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי [צלוי], שלוק ומבושל – הלילה הזה – כולו צלי? והצלי הנזכר כאן - הוא קרבן הפסח. בנוסח ההגדה השמיטו קושיה זו ובמקומה הוסיפו: "שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת – הלילה הזה שתי פעמים?" - והכוונה להטבלה של הכרפס והביצים במי מלח בליל הסדר.
שלוש הקושיות האחרות במשנה – זהות לאלה שבהגדה.

לספר ביציאת מצרים

מיד לאחר שהצעירים שואלים "מה נשתנה?" ושרים יחד עם כל המסובים את ארבע הקושיות – פותחת ההגדה בסיפור השעבוד והיציאה ממצרים - "עבדים היינו לפרעה במצרים". קטע זה מסתיים במשפט – "ואפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים… מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים. וכל המרבה לספר ביציאת מצרים – הרי זה משובח".
סיפור יציאת מצרים מופיע במקומות רבים במקרא, "וסביר שכבר בדורות קדומים השתמשו באחדים מהם כדי לספר לילדים, בני דור העתיד, על מאורעות העבר, בעת שיצאו ממצרים."*
על-פי המשנה, סיפור יציאת מצרים בהגדה צריך להתחיל בדברי גנאי - בתיאור מצבם השלילי של בני ישראל כעבדים במצרים, ולהסתיים בדברי שבח - בתיאור מצבם כעם שנגאל מעבדות ויושב בארצו.**

 

* יוסף תבורי, מועדי ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשנ"ה – 1995, עמ' 120.
** משנה, מסכת פסחים, פרק עשירי משנה ד.

ארבעת הבנים בהגדה

הדור הצעיר שאליו מתכוונת ההגדה של פסח – וליל הסדר כולו – אמור להיות עירני ושואל ומגיב. ההגדה פותחת בקושיות הצעירים - "מה נשתנה?", ומציגה ארבעה בנים – ארבעה טיפוסים – השואלים שאלות על הדינים והמנהגים של חג הפסח. לשאלות הבנים בהגדה יש נוסח מסורתי קבוע, המצטט פסוקים מן התורה - מספר דברים ומספר שמות.* אך הנוסח הקבוע של הקושיות והשאלות הוא רק הבסיס, שנועד לעודד את הבנים (והבנות) להעלות שאלות משלהם (ובלשונם) על חג הפסח ועל מנהגי ליל הסדר.
כידוע, לא כל הבנים שואלים – ולא כולם יודעים לשאול. את זאת הבינו גם חכמי המשנה שקבעו: "ואם אין דעת בבן [לשאול] – אביו מלמדו".
קטע ההגדה העוסק בארבעת הבנים מדגיש לא רק את מקומם של הצעירים בליל הסדר – אלא גם את ההבדלים בין הצעירים. לא זו בלבד שיש כאלה שיודעים לשאול – וכאלה שאינם יודעים, אלא גם הבדל בין אלה השואלים יש הבדלים.
ההגדה מציגה ארבעה בנים שונים: אחד חכם, אחד רשע, אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול.
ולצד השאלות של כל אחד מן הבנים – מציגה ההגדה תשובות שונות (מפסוקי המקרא): לכל אחד מן הבנים – תשובה המתאימה לו, לפי הכלל האומר "ולפי דעתו [הבנתו] של בן – אביו מלמדו".**

 

* בתורה (בספר שמות ובספר דברים) נזכרות השאלות של הבנים – אך בלי הגדרת הבן השואל (כחכם או רשע וכו'): "כי ישאלך בנך" (שמות יג, 14; דברים ו, 20); "והיה כי יאמרו אליכם בניכם" (שמות יב, 26).
** משנה, מסכת פסחים, פרק עשירי משנה ד.

הבן החכם – והבן הרשע

הגדרת הבנים בהגדה על-פי שאלותיהם – ובעיקר הגדרת הבן החכם והבן הרשע - העסיקה (ועדיין מעסיקה) קוראים ופרשנים של ההגדה. השוואה בין שאלת החכם לשאלת הרשע מעלה דמיון בין שתי השאלות ומעוררת את התמיהה, האם אמנם החכם – חכם הוא באמת, והרשע – אכן רשע הוא. לתמיהה זו יש תשובות שונות שאותן אפשר למצוא בהגדה מבוארת לפסח, הכוללת פירושים והסברים.
תשובה מעניינת מציעה פרופ' נחמה ליבוביץ, המסבירה כי ההבדל בין החכם לרשע אינו בתוכן השאלה – אלא בדרך הצגתה: השאלה המיוחסת לחכם פותחת במילים: "כי ישאלך בנך" ואילו השאלה המיוחסת לרשע מתחילה במילים "והיה כי יאמרו אליכם בניכם". ומכאן המסקנה של פרופ' ליבוביץ: "כל זמן שהבן שואל – ותהיינה שאלותיו אף נועזות, אף תוקפניות … הרי סימן הוא שרוצה הוא בתשובה… ואילו הרשע אינו שואל ואינו רוצה בתשובה – 'והיה כי יאמרו אליכם בניכם': הם את עמדתם כבר קבעו, ואינם רוצים עוד לשמוע תשובה…"*

 

* נחמה ליבוביץ, עיונים חדשים בספר שמות, עמ' 150 – 151.

מתוך "ארבעה בנים" של זאב ז'בוטינסקי

(מקור: זאב ז'בוטינסקי, "כתבים נבחרים", כרך ראשון, גולה והתבוללות, הוצאת שלמה זלצמן, תל-אביב, תרצ"ו-1936, עמ' 130-137. באדיבות ארכיון ז'בוטינסקי בישראל.)

"בהגדה על יציאת מצרים אנו קוראים: "כנגד ארבעה בנים דברה תורה: אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול". לכל אחד ואחד עונים כטעמו וככוח תפישתו.
הבן החכם מקמט את מצחו הבולט, מסתכל בעיניו הגדולות ומשתדל להבין: מה פשר הדבר? למה המצרים תחילה אהבו את אבותיו, קיבלום בזרועות פתוחות, ואחר כך התחילו לוחצים ומענים אותם… מה טעם הדבר, אבא? – שואל הבן החכם.
------
הבן השני, הרשע, יושב לו בהרחבה, כשהוא מרכיב רגל על גבי רגל, פושק בלעג את שפתיו ושואל: מה הם המנהגים המשונים שאתם נוהגים, והזיכרונות שאתם זוכרים? הגיע הזמן לשכוח את כל השטויות הללו!
------
"אתה הקהה את שיניו" מייעצת ההגדה בתשובה לבן הזה (=הרשע). אבל תמה אני אם אפשר להקהות את שיניו… הואיל ואין נשק יותר חזק מן האדישות. לא תנצחוהו!… כיוון שלימד לשונו לדבר על עמו בלשון "לכם" – הרי אין לו תקנה… הוא יחרוץ עליכם לשונו, ולא יעלה בידכם להקהות את שיניו.
ואף אין צורך להקהות את שיניו. ילך לו לשלום לדרכו בשיניים בריאות. המסכן עוד יהיה זקוק לשיניו במחנה המנצחים שעליהם תשוקתו. שם יצטרך לפצח אגוזים קשים; והקשה מכולם הוא אגוז הבוז. ופעמים רבות יוטל עליו לספוג בדומיה מלקות (=מכות) כתשובה על התרצותו, ורוק – על דברי החנף (=החנופה) וההתרפסות…
והבן השלישי הוא תם. עיניו תמימות, בהירות, וישר מבטן. הוא אינו יודע לשאול ולחקור, לחטט ולהתלבט בסתירות. העולם בעיניו פשוט, ואין מקשין עליו; אוהב הוא להאמין ולהעריץ מתוך… אמונה תמימה וישרה…
אבא! – שואל הוא, כשהוא מניח את מרפקיו על השולחן, נלחץ אליו ופושט צווארו, וכולו נמשך אליכם… מאמין לכל מה שיגידו לו, מפני שחשקה נפשו להאמין: אבא! עד מתי קץ התלאות (=הצרות)?
ואתם ספרו לו בפשטות ובשקט על מה שנעשה כעת בכל תפוצות הגולה הגדולה עד לבלי גבול. ספרו לו איך באלפי מקומות ובאלפי ידים הולכות ונבנות הריסות מקדשו של עם עולם (=עם ישראל). ספרו לו איך לאט לאט הולך ומתגבש שוב רצון העם שהיה עד עכשיו אבק פורח… הולך ומתלכד מחדש… רואה את עצמו כעם נבחר דומה לכל העמים הבריאים… ספרו איך בכל מקום צומחת וגדלה מיום ליום גאוותנו… ספרו על המשוררים הנפלאים הכותבים בלשוננו, ומה נהדרה… היא לשוננו… וגם זה תספרו לו, מה עליזה ומלאה חיים היא לשון זו בפי ילדי האיכר בארץ ישראל, ואיך… ביגיעה רבה, דרך אלפי מכשולים… הולכים ונבנים שם (=בארץ ישראל) חיים חדשים…
הבן הרביעי אינו יודע לשאול. יושב הוא ב'סדר' בנימוס ודרך ארץ, עושה כל הדרוש ולא יעלה על דעתו לשאול מה ואיך, למה ומדוע. המנהג אינו דורש שתמתינו עד שישאל, אלא 'את פתח לו'. כאן אין אני מסכים למנהג זה. … יש מן החכמה העליונה… במה שאדם מקבל מן העבר כדבר שבחובה שאין להרהר עליו, ואינו חוקר לדעת את הסיבות והתוצאות…
'את פתח לו', אומרת ההגדה; ולפי דעתי חייב האב לשתוק, רק… ינשק על מצחו של בן זה, שומר האמונים…

 

כדאי לקרוא גם על "חג הפסח – שמות ומשמעויות".

ביבליוגרפיה:
כותר: קריאת ההגדה של פסח : "והגדת לבנך"
שם  האתר: קופצים ללוח העברי
מחברת: קם, מתיה
בעלי זכויות : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית; קרן אבי חי
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית; קרן אבי חי
הערות: 1. המידע שלפניך נכתב במסגרת מבחר - תכנית בתרבות ישראל בגישה רב תחומית. התוכנית פותחה בסיוע קרן אבי חי ובשיתוף משרד החינוך.
הערות לפריט זה: 1. תחקיר: שלומית טור-פז
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית