הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעים > אקולוגיה ואיכות הסביבה > מים ונחלים עמוד הבית > מדעי כדור-הארץ והיקום > הידרולוגיה [מים]עמוד הבית > ישראל (חדש) > אקולוגיה ואיכות הסביבה > מים ונחליםעמוד הבית > ישראל (חדש) > תשתיות > מים > איכות המים
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


תקציר
על איכות המים - על זיהום נחלים, זיהום תעשייתי, זיהום חקלאי (דשנים, חומרי הדברה והפרשות בעלי חיים), על שפכים ביתיים ועירוניים, על אתרי פסולת מוצקה, על דליפות דלק, על המלחת מי תהום ועל הטיפול בגורמי זיהום אלה.



במורד הזרם : זיהום והמלחה של מקורות מים
מחברים: בילי סביר; יאיר הראל; צוותי פיתוח ישראלים, ירדנים ופלשתינים



זיהום והמלחה של מים


אי שם לאורך נהר חי בשלווה כפר. אנשי הכפר שותים את מי הנהר הזכים, משקים בהם את שדותיהם, ומשתכשכים בהם בימי הקיץ החמים. מי הנהר שוטפים את אבק היום מאנשי הכפר ו...גם את כל הפסולת והביוב שהם משליכים לתוכו, נושאים את הזיהום הרחק מהעין (ומהאף) במורד הזרם.

אי שם, מעל הכפר, במעלה הזרם – קם כפר חדש...

מאז שהאדם הקדמון הדליק אש במערה, אנחנו חיים עם הזיהום, וממדיו ואופיו משקפים את גודלה והתפתחותה של חברת בני האדם. עם הגידול באוכלוסיית העולם ובצרכיה, המצאנו אנחנו, בני האדם, פתרונות טכנולוגיים מתוחכמים כדי לענות על צורכי הקיום שלנו ולהקל על חיינו. מעטים מאתנו נתנו דעתם על כך שהפתרונות הטכנולוגיים יוצרים סביבנו ערמות של זבל, עשן ופסולת. חומרים אלה מרחפים ומזהמים את האוויר מעל ראשינו, שוקעים בקרקעות ובמי התהום מתחת רגלינו ונשטפים אל הנהרות, הנחלים והאגמים.

והראש... באדמה
אומרים שכאשר היען, אותו עוף גדול וארוך צוואר, מבחין בסכנה מתקרבת, הוא טומן את ראשו בחול כדי שלא לראותה ומחכה שהיא תחלוף. אנחנו צריכים לנהוג כיען ולטמון את ראשנו בחול, לא כדי להתחמק מן הבעיה, אלא דווקא כדי לראות אותה!

הפסולת היא תוצאה בלתי נמנעת של אורח חיינו המודרני. אי אפשר, ואין כל סיבה, להחזיר את גלגלי הקידמה לאחור, אך אנחנו חייבים להתמודד עם תוצאותיה ומחירה הכבד – זיהום המים שלנו.

אין אנו יכולים להשלות את עצמנו שהפסולת שאנחנו מייצרים, אשר נקברת מתחת לרגלינו, אכן נעלמת מחיינו. פסולת זו, מוצקה ונוזלית, מגיעה אל מי הנחלים ומקווי המים, היא חודרת אל הקרקעות שמהם אנחנו מוציאים את לחמנו ומזהמת בסופו של דבר גם את מי התהום שלנו.

ארבעה סוגים של זיהום מחלחלים אל המים, הן אל מי התהום והן אל המים העיליים:
1. מתכות כבדות וחומרים כימיים רעילים שמקורם בעיקר בשפכים תעשייתיים ובמזבלות פסולת מוצקה.
2. דשנים (תרכובות המכילות חנקן, אשלגן וזרחן), חומרי הדברה והפרשות בעלי חיים שמקורם בעיבוד חקלאי.
3. חומרים אורגניים גורמי מחלות, כמו חיידקים שמקורם בביוב ובשפכים.
4. דליפות דלק.

איכות המים נפגעת גם מהמלחת מי התהום, הנגרמת בעיקר משאיבת יתר של בארות, משפכים ביתיים ותעשייתיים והמהשקיה במי קולחים מטוהרים המכילים עודפי מלחים.

וכל הזיהום הזה מתרחש בשם תהליכי הפיתוח בחברה המודרנית. תהליכים אלה כוללים, למשל, את התפתחות החקלאות והתעשייה ואת הצורך לייצר מזון ומוצרים מגוונים לאוכלוסייה ההולכת וגדלה. בשנים האחרונות קמו גופים שונים שמטרתם למצוא דרכים לצמצם את הזיהום, להחזיר את זרימת המים לנחלים ולשקם את אגניהם. אחד הרעיונות המבוצעים כבר כיום הוא שיקום נחלים באמצעות שפכים מטוהרים – הרעיון הוא להזרים לנחלים מים מטוהרים במקום לשפוך אותם לים או לתת להם לחלחל למי התהום. הזרמת המים המטוהרים מאפשרת התפתחות מחודשת של הנחלים ושל בעלי החיים והצמחים האופייניים לסביבות כאלה.

לפניכם ארבעה סיפורים של נחלים באזור שזוהמו מאוד, והושקעו משאבים רבים לתיקון המצב. היום מצטיירת תמונה אופטימית יותר על הצפוי להם.


זיהום נחלים באזור

שובו של הצב הרך: נחל אלכסנדר

אגן הניקוז של הנחל משתרע על פני שטח של כ-550 קמ"ר. הוא מתחיל את דרכו בצד המערבי של שדרת ההר, ושם, בחלקו העליון, הוא נחל אכזב בעל אופי שיטפוני. הנחל ממשיך לזרום באזור המישורי, שם זרימתו איתנה גם בקיץ ושיטפונות בחורף. בחלקו התחתון, לפני שהוא נשפך לים, מימיו מתערבים במי ים מלוחים.
נחל אלכסנדר ידע עבר מפואר. צמחייה צפופה קישטה את אפיקו ושימשה בית גידול לבעלי חיים רבים ומגוונים, ביניהם הצב הרך, שאורכו יכול להגיע עד למטר אחד. אך מאז שנות ה-50 סובל הנחל מזיהום חמור. הסיבה העיקרית לזיהום היא היישובים הרבים שקמו באזור ומספר התושבים בהם, שהלך וגדל במהירות. במשך השנים הפך אפיקו לתעלה המנקזת את השפכים של היישובים והמפעלים השוכנים לאורכו. אחד ממקורות הזיהום של הנחל הם השפכים שזורמים אליו מנחל שכם (אחד מיובליו הראשיים). שפכים אלה נפלטים ממערכות הביוב של יישובים השוכנים לאורך הנחל. אל נחל זה זורמים גם שפכים מעשרות מפעלים, מנסרות שיש, מזבלות וכדומה. בשנים האחרונות הוקם מכון טיהור חדיש באחת הערים בחלק התחתון של הנחל שהפך את השפכים שמקורם בחלק זה של הנחל, למים באיכות טובה ומן המים האלה נהנים גם נחל אלכסנדר וגם החקלאים באזור.
אבל אל הנחל זורמים עדיין מים מכ-20 מקורות זיהום. כדי לטפל בבעיה הוקם בשנת 1996 צוות מקצועי משותף לתושבי האזור. צוות זה פיתח תוכנית לפתרון קבע של בעיית הזיהום בנחל, וכאשר התכנית תופעל במלואה יחזור הנחל להיות כבראשונה.
על פי תוכניות הפיתוח מעלה הנחל יישאר אכזב, ואל החלק המרכזי שלו יוזרמו, באופן קבוע, מי קולחין מטוהרים באיכות גבוהה. החלק התחתון יישאר רחב כפי שהוא היום, ומי ים ימשיכו להתערבב במי הנחל. התוכנית גם מייעדת שטחים לשימור משאבי טבע ונוף ולהשבתם של צמחים ובעלי חיים אל נופו של הנחל, ובעיקר השבתו של הצב הרך, אשר מסמל את עברו המפואר של נחל אלכסנדר.

טחנות לאורך הנחל: נחל הירקון
נחל הירקון, הגדול בנחלי מישור החוף, ידע ימים יפים, שבהם הזינו מימיו ביצות נרחבות שהיוו בית גידול לצמחייה סבוכה ולעולם מגוון ועשיר של בעלי חיים. מימיו השוצפים של נחל הירקון הניעו בעבר את גלגליהן של טחנות קמח ושימשו להשקיית שדות שהשתרעו על גדותיו. בימיו הגדולים היה נחל הירקון מחסום טבעי למעבר מדרום לצפון והיווה גבול טבעי רב חשיבות בהיסטוריה של מישור החוף. והיום – שרידיהן של טחנות הקמח מפוזרים לאורכו של זרם מים עכור, שרידיו של הנחל הגדול.

בשנת 1954 הוקם מפעל מים גדול שנקרא "ירקון-נגב". מי מעיינות ראש העין, שמזינים את הירקון, נתפסו סמוך למקום נביעתם והוזרמו בצינורות אל הנגב. מפעל זה הפריח את שממת הנגב, אך גרם נזק לאפיקו של הירקון. מכמות של 25,000 מ"ק בשעה ירדה כמות המים הזורמים בערוץ הנחל לפחות מ-500 מ"ק לשעה, ולפעמים היא מצטמצמת עד לאפס! וכשאין זרימה יש זיהום...
אגן הניקוז של הירקון עובר באזור מאוכלס בצפיפות. אפיק הנחל ויובליו זורמים בשטחיהם של יישובים חקלאיים וערים, על פני שדות, מטעים ושטחי מגורים ותעשייה. אפיק הירקון הפך לצינור ביוב גדול, שבו זורמים שפכים תעשייתיים, עירוניים וזיהום שמקורו בעיבוד החקלאי, וכן שמנים, דלקים, חומרי הדברה כאשר הזרימה בו ממילא מעטה ביותר אחרי הקיץ היבש. בבת אחת עולה ריכוז הזיהום במים לרמות מסוכנות.

בשנת 1988 הוקמו "רשות נחל הירקון" כדי למצוא דרכים לשקם את הנחל. יחד עם רשויות מקומיות מן האזור, משרדי ממשלה שונים ורשויות המים הוכנו תכניות לשיקום הנחל. התכניות כוללות טיפול באיכות המים המוזרמים לנחל, טיפול במקורות הזיהום וניקוי הנחל וגדותיו. חלק מתכניות אלה כבר בוצעו, ושטחים רבים לאורך הגדות נוקו, נסללו בהם שבילים, ובאזורים מסוימים של נחל הירקון אפשר כבר לטייל וליהנות מנוף הנחל, כמעט כמו שהיה פעם. אבל המלאכה עוד מרובה.

מאחורי הסכר: נחל זרקא
נחל זרקא הוא היובל השני בגודלו, אחרי הירמוך, הנשפך לירדן, וכמות המים הזורמת בו בשנה היא 63 מלמ"ק הזורמים אל סכר המלך טלאל. באזור הניקוז של נחל זרקא מצויות הערים הגדולות עמאן, זרקא, רוסייפה, ג'רש וכן עיירות וכפרים רבים, ומפעלי תעשייה רבים. בניית הסכר נסתיימה בשנת 1988, ומאגר המים הנקווים מאחוריו מהווה את מקור המים העיקרי לעמק הירדן.
סכר המלך טלאל נחשב לאחד ממפעלי המים הגדולים במזרח האזור.
בנייתו של סכר טלאל אפשרה למי נחל זרקא, המכילים מים מטופלים ממפעל הטיהור בח'ירבת אל-סמרה, להצטבר במאגר שמאחורי הסכר, שם הם מתערבבים עם מי הגשמים ועם מי השיטפונות הזורמים אל המאגר, היכול להכיל 86 מלמ"ק מים.
אחרי שהתערבבו עם מי הירמוך, הם זורמים אל תעלת המלך עבדאללה לשימוש בחקלאות בעמק הירדן. בנוסף למים הנאגרים מאחורי הסכר, מצטברים שם גם מי ביוב ומזהמים ממקור חקלאי ותעשייתי שמקורם במפעלי תעשיה שהוקמו על גדות הנחל ומזהמים את מימיו.
כדי להתמודד עם הבעיה הקשה הוקמו כמה מתקני טיהור, והם מטפלים בחלק מהשפכים לפני הזרמתם אל הסכר. טיפול זה אינו מספיק כדי לפתור את הבעיה, אבל הוא לפחות מכשיר את המים להשקיית גידולים חקלאיים מסוימים.
קיימות תכניות לשפר את מפעל הטיהור בחירבת אל-סמרה כך שאיכות המים המטופלים תהיה גבוהה יותר.

בדרך אל הים: נחל עזה
מקורותיו של נחל עזה הם בנגב ובהרי חברון, והוא זורם אל הים התיכון. הנחל היה מאז ומתמיד מקור מים לבני האדם ולבעלי החיים שחיו על גדותיו. אפיקו היווה בית גידול למינים רבים של צמחים ובעלי חיים ותחנת מעבר לעופות נודדים. המוני ברווזים, אנפות, שקנאים ופלמינגו עברו בנחל פעמיים בשנה – בסתיו ובאביב.
בשנים האחרונות הותקנו משאבות מים, נבנו סכרים לאיגום מי שיטפונות ונקדחו בארות עמוקות לאורך תוואי הנחל כדי להגיע למי התהום. כתוצאה מכך זורמים מים בחלקו התחתון של נחל עזה (נחל הבשור) רק כמה ימים בשנה, כאשר יורדים גשמים עזים באזור הנגב. מצב הנחל הידרדר מאוד בשני העשורים האחרונים, עקב מחסור באתרים לאיסוף ולטיפול בפסולת מוצקה, והוא הפך למטרד מסוכן. זיהום כבד, בעיקר של מי ביוב, הרס את אפיקו. התושבים שגרים בסביבתו חשים מרירות וצער כשהם צופים בגלי האשפה המשחיתים את מה שהיה פעם נחל שוקק חיים. פרוייקט פיתוח הנחל מתמקד לאחרונה בלימוד כל הגורמים הנוגעים לפיתוחו, לשיקומו ולהגנה עליו. בנוסף לנקודת המבט האקולוגית יש תוכניות לשקם קטעים מן הנחל למטרות נופש ובילוי.

"תרומת" האדם


זיהום תעשייתי, חקלאי וביתי

זיהום תעשייתי

המים משמשים בתעשייה לצרכים שונים: הם מהווים מרכיב בחלק גדול מן המוצרים, בעיקר המזון והמשקאות; הם משמשים להמסה ולהובלה של חומרים בשלבים השונים של תהליכי הייצור התעשייתי; הם משמשים לקירור ולחימום של מכונות הייצור; הם משמשים גם לסילוק חומרי פסולת אל מחוץ למעגל הייצור.
בעידן המודרני מפעלי התעשייה הולכים ומתרבים, ובעיית הפסולת התעשייתית הופכת להיות קשה במיוחד, שכן שפכי תעשייה מכילים לעתים חומרים רעילים. בעבר, בעיקר מחוסר מודעות, שפכו את הפסולת לתוך מערכת הביוב או אל הנחל הקרוב. כיום מודעים יותר לצורך לטפל בפסולת, והמפעלים נדרשים לבצע פעולות מיחזור ועיבוד של הפסולת שלהם בצורה מבוקרת.

טיפול בשפכים תעשייתיים

בשלב הראשון מטפלים בשפכים ובפסולת התעשייתית במפעל עצמו. משם מעבירים את החומרים המעובדים למתקנים אזוריים להמשך הטיפול. חומרי פסולת שאי אפשר להוריד באופן משמעותי את רמת הסיכון שלהם מובלים בצורה מבוקרת לאתרים מיוחדים לטיפול בפסולת רעילה. אתרים אלה נמצאים באזורים המאוכלסים בדלילות, ושאין בהם סכנה של חלחול אל מי התהום. שם הם נטמנים במכלים אטומים או נשרפים בתהליך מבוקר, המונע את זיהום האוויר באמצעות מסננים מיוחדים, ארובות גבוהות ועוד.

זיהום חקלאי
החקלאות המודרנית היא אינטנסיבית, ומאמצים, אמצעים ומשאבים רבים מושקעים כדי לגדל את הגידולים ביעילות על לפני שטחים מצומצמים. כיום רואים יותר ויותר שדות צפופים של חיטה, חמות עם אלפי צמחים, מטעים, לולים, דירים ורפתות שמאוכלסים במאות ולעתים באלפים של בעלי חיים. כדי להגדיל את כמות היבולים משתמשים החקלאים בשיטות המייעלות את הייצור החקלאי. חלק משיטות אלה גורמות לבעיות סביבתיות ולפגיעה באיכותם של המים, מי תהום ומים עיליים, הנמצאים באזור הגידול.

דשנים
הגברת הניצול של הקרקעות לצורכי חקלאות מחייבת שימוש נרחב בדשנים – חומרים שמעשירים את הקרקע ביסודות כימיים החיוניים להתפתחותם של הצמחים. אחד היסודות החשובים בותר לצמחים הוא החנקן. דישון הקרקעות בחנקן נעשה באמצעות פיזור דגן כימי או זבל אורגני, המכילים גם חנקן בתוך תרכובותיו השונות. לא כל החנקן המפוזר כדשן מנוצל על ידי הצמחים. העודפים של תרכובות החנקן נשטפים בגשם, מחלחלים למי התהום או זורמים במי הנגר העילי אל הנחלים.

חומרי הדברה
השימוש בחומרי הדברה הוא אחד המאפיינים הבולטים של החקלאות המודרנית, הוא חיוני לצורך הגדלת היבולים לאוכלוסייה הגדלה והולכת ולייצור מוצרים נקיים ובעלי חיי מדף ארוכים.

ככל שהחקלאות הופכת אינטנסיבית יותר, כך התנאים להתרבותם של חרקים וטפילים למיניהם נוחים יותר. כל גידולי החקלאות, דגנים, ירקות ופירות, סובלים ממזיקים וממחלות שונות הפוגעים בהם. חומרי ההדברה מכילים רעלים המונעים את התפתחות המזיקים, אך הם נשארים גם על הצמחים וגם על הקרקע לאחר פיזורם. עם רדת הגשם הם נשטפים, וכך הם מגיעים למי התהום, לנחלים ולמאגרי המים העיליים. חלק מחומרי ההדברה הם חומרים מסוכנים שנאסרו לשימוש.

הפרשות בעלי חיים
לצורך גידול יעיל וחסכוני של בעלי חיים מרכזים אותם במתקנים מיוחדים, כמו רפתות, דירים, לולים, וכך חוסכים בהוצאות הפעלה ושטחי אדמה. הפרשות בעלי החיים מכילות ריכוז גבוה של חנקות, הן נשטפות בגשם ובסופו של דבר עלולות, במצבן המומס, להגיע אל מי התהום.

בקרה ופיקוח על השימוש בדשנים ובחומרי הדברה

נחקקו חוקים והותקנו תקנות שונות המפחיתות בהרבה את הסיכון הנגרם משימוש בחומרים המכילים חנקות וחומרי הדברה. חוקים ותקנות אלה מחייבים טיפול שונה באמצעות דשנים וחומרי הדברה:

א. אסור להשתמש בחומרי הדברה רעילים, ויש לצמצם, ככל האפשר, פיזור מופרז של דשנים.
ב. יש להשתמש בחומרי הדברה המתפרקים לחומרים שאינם מסוכנים. השאריות הנותרות על הקרקע לאחר הפיזור מתפרקות ואינן מסוכנות ועוד.
ג. יש להרחיק מזבלות, רפתות, לולים וכדומה ממקורות מים וממתקנים לאספקת מים.

יש לאכוף תקנות וחוקים שונים למניעת השימוש והאחסון של דשנים ושל חומרי הדברה בקרבת מקורות המים. בנוסף לחוקים ולתקנות עוסקים כיום מדענים בניסיונות למצוא דרכים חלופיות לגידול גידולים ללא חומרי הדברה כימיים. צורת גידול כזו נקראת "חקלאות אורגנית", והיא נמצאת עדיין בחיתוליה. התוצרת של צורת גידול זו יקרה יותר מפני שכמות היבולים ליחידת קרקע קטנה יותר וההשקעה במחקר לתחליפים של חומרי ההדברה היא גדולה. אולי בעתיד יימצאו הדרכים לגדל בשיטות אורגניות יבולים גדולים של תוצרת חקלאית.

אפשר לעודד את הצמיחה ולחסל את המזיקים בדרכים אחרות ובכל זאת להפחית את השימוש בחומרי הדברה:

לוחמה ביולוגית: לחלק גדול מן המזיקים הפוגעים ביבולים החקלאיים יש אויבים טבעיים, כלומר בעלי חיים ה"נהנים" לאכול דווקא את המזיקים. החדרה של מיני בעלי חיים המשמשים כאויבים טבעיים לאותם מזיקים מחסלת את המזיקים ללא חומרי רעל.

הנדסה גנטית: המדע מציע כיום פתרונות חדשים ומיוחדים הקשורים להנדסה גנטית. למשל, תכנון ופיתוח של צמחים שיהיו עמידים יותר כנגד מזיקים.

משיכה מינית: פיזור חומרי ריח המפתים את הזכרים של החרק המזיק ומושכים אותו אל מחוץ לשדה. בדרך זו נמנעת הפרייתן של הנקבות ולא קם דור חדש של מזיקים.

שפכים (ביוב) ביתיים ועירוניים

כל אחד מאתנו תורם מדי יום תרומה צנועה לזרם הגדול של הביוב. לאן הוא זורם?

מערכות הביוב מנקזות את השפכים של בתים פרטיים ושל מבנים ציבוריים ומרכזות אותם באגנים מיוחדים לצורך טיפול ראשוני. רוב מערכות הביוב מטהרות את השפכים רק באופן חלקי, ואז הם מוזרמים אל הנחלים או אל הים, ותוך כדי כך מחלחלים לקרקע. השפכים החודרים למקורות מי התהום מכילים תרכובות אורגניות אשר מעודדות התפתחותם של גורמי מחלות מסוגים שונים.

במקומות רבים באזורנו, בכפרים ובפרברים עירוניים, נפוץ השימוש בבורות ספיגה ביתיים. תכולתם של בורות אלה נשאבות מדי פעם על ידי מכליות מיוחדות. מכליות אלה שופכות את החומר הזה באתרים שונים על פני החולות או הקרקעות, ומשם הוא מחלחל אל מי התהום. לעתים קיימת דליפה ישירה מבורות הספיגה האלה אל מי התהום.

הקטנת הזיהום משפכים עירוניים

פעולות רבות ננקטו כדי לצמצם את הזיהום הנגרם מן השפכים העירוניים, אך עוד רבה המלאכה:
א. חוסלו רוב בורות הספיגה, ומערכות הביוב הביתיות חוברו למערכת ביוב מסודרת ותחת פיקוח.
ב. הוקמו מתקני טיהור ברוב היישובים או הרשויות (מכונים אלה נקראים מט"ש – מתקן טיפול שפכים)
לטיפול ראשוני במי השפכים. במתקני הטיהור האלה נעשות פעולות המקטינות את רמת הזיהום הביולוגי ומרחיקות את המוצקים המרחפים בשפכים.
ג. הוקמו מתקנים נוספים הממשיכים את הטיהור הראשוני של המים במתקן טיהור נוסף ברשות המקומית או באמצעות מתקני טיהור אזוריים, עד לאיכות המאפשרת שימוש במים לחקלאות. כיום מעודדים את החקלאים להקים מתקני השבה בסמוך לשדותיהם ולהעביר את המים סינון וטיפול נוסף.

אתרי פסולת

חומרי הפסולת המרוכזים באתרים לסילוק אשפה מתפרקים עם הזמן, ורכיביהם השונים מתמוססים ונשטפים בגשם. גורלם, כשאר "אחיהם" המזהמים, מוביל אותם למי התהום.
עיקר הזיהום הנגרם מאתרי הפסולת המוצקה מקורו באשפה המוכרת לכולנו, האשפה הביתית: שאריות מזון, קליפות, חומרי אריזה וגם פסולת בניין, גרוטאות מתכת ועוד.

טיפול מבוקר בפסולת מוצקה
בשנים האחרונות ננקטו אמצעים חדשים לטיפול בפסולת מוצקה:

פיקוח על העברת פסולת לאתרי סילוק אשפה מבוקרים: אתרים אלה נבחרו מתוך שיקולים שונים, והחשוב בהם הוא מיקום מסוים שלא ישפיע על מי התהום. פריקת פסולת באתרים אלה נערכים קידוחי ניטור בזמנים קצובים כדי לבדוק אם בכל זאת יש חלחול של חומרים שונים אל מי התהום. חברות או יחידים הפורקים את הפסולת שלהם סתם כך בשדה פתוח, ולא באתר רשמי לסילוק אשפה, צפויים לקנסות גבוהים.

תקנים ברורים להכשרת אתרים לפינוי פסולת: לפי תקנים אלה הקרקעית של כל אתר שכזה נאטמת לחלוטין באופן שלא יאפשר דליפה של חומרי פסולת למי התהום. באתרים אלה נערכים קידוחי ניטור בזמנים קצובים כדי לבדוק אם בכל זאת יש חלחול של חומרים שונים אל מי התהום.

כמו באתרי סילוק פסולת תעשייתית גם באתרי סילוק האשפה הפסולת עוברת מיון, וחלק ממנה נשרף בשריפה מבוקרת או נקבר במכלים אטומים.

סוגים שונים של פסולת ממוינים ומועברים למיחזור או לפירוק מבוקר. פעולות אלה מקטינות את יכולת הזיהום של חומרים שונים. סוללות (בטריות) למשל הן חומר מזהם ומסוכן במיוחד. איסוף נפרד שלהן והעברתן לפירוק מבוקר מקטינים מאוד את הסכנה הטמונה בהן.

דליפות דלק
חומר האנרגיה העיקרי אשר מניע את גלגליו של העולם המודרני הוא הנפט. הנפט ומוצריו השונים (בנזין, סולר, מזוט וכו') מועברים ממקום למקום בצינורות ובמכליות במצב צבירה נוזלי. כפי שכבר נאמר – מערכות להעברת נוזלים נוטות לדלוף, ונוזלים מוצאים את דרכם בקלות לתוך האדמה, למי התהום. לעתים, הסיבה היא תקלה טכנית, ולעתים – טעות אנוש. כמות חומרי הדלק המחלחלות לקרקע מסכנת מאוד את מקורות המים.

כדי להבין את גודל הסכנה חשוב לדעת כמה עובדות:
א. דליפה של 1 ליטר של דלק מזהמת מיליון ליטר של מים!
ב. חומרי הדלק קלים מהמים, ולכן הם צפים במאגרי מי התהום וכמעט ואינם נשטפים מהם בזרימתם התת קרקעית.
ג. חומרי הדלק אינם מתפרקים במים, והם נשארים במי התהום זמן רב.

מניעת דליפות דלק
הפיתרון היחיד והיעיל למניעת זיהום מדלק הוא למנוע דליפות דלק. מרגע שנספג הדלק בקרקע – אין דרך חזרה. בתחנות דלק ובמפעלי תעשייה מאחסנים את הדלק במכלים אטומים, ואלה נמצאים בתוך מכל נוסף בנוי בטון, שנפחו גדול פי 1.5 מנפח מכל הדלק. במקרה של דליפה ממכל הדלק, הדלק נוזל אל מכל הבטון ולא מחלחל לקרקע.
כדי לטפל בדליפות דלק עם היווצרותן מקיימים קידוחי ניטור בסביבת מכלי הדלק, וכך אפשר לגלות דליפות זמן קצר לאחר שהחלו.

המלחת מי תהום


המלחת מי תהום נובעת מכמה גורמים:

1. מים החודרים לסלע ממיסים מלחים מסוימים שנמצאים בו.
ככל שזמן המגע של המים עם הסלע ממושך יותר, גדלה כמות המלחמים שהם ממיסים, והמים נעשים מלוחים יותר.
ככל שעולה טמפרטורת המים, הם יכולים להמיס יותר מלחים מהסלע ורכוז המלחים בהם גדל. ידוע (מקידוחים לעומק הסלע) שטמפרטורת הסלעים עולה ככל שמעמיקים לתוך בטן האדמה, ולכן ככל שמי התהום נמצאים בשכבת אקוויפר עמוקה יותר הם מלוחים יותר.

מי התהום מתמלאים במים מתוקים שמקורם במי גשמים. אם שואבים מהבארות מים מתוקים בקצב העולה על קצב המילוי הטבעי שלהם – יורד מפלס מי התהום. זוהי "שאיבת יתר". במצב של "שאיבת יתר" עולים מים מלוחים מתחתית שכבת האקוויפר, מתערבבים במים המתוקים וגורמים להמלחתם של בארות וקידוחי מים.

2. באזור החוף צפוף האוכלוסין נגרמת המלחה של מי התהום גם בשל הקירבה אל הים. מי התהום המלוחים, הנמצאים בקרקע מתחת למי הים, חודרים אל היבשה.
מי התהום המתוקים, הקלים יותר, צפים ודוחקים את המים המלוחים כלפי מטה. אך כאשר שואבים בקצב מהיר מדי את המים המתוקים קטן הלחץ שלהם על המים המלוחים. המים המלוחים עולים, "משתלטים" על גופי המים המתוקים, חודרים לבארות, ואז אי אפשר לנצל אותן יותר.

3. הבנייה הצפופה וכיסוי של שטחים נרחבים בבטון ובאספלט היא סיבה נוספת להמלחת בארות. כתוצאה מכך קטנים שטח פני הקרקע המסוגלים לספוג גשמים ושטח המילוי של האקוויפר – קטן. במקום לחלחל אל מי התהום זורמים המים על פני הרחובות ונשטפים אל הים. מאגרי המים אינם מתחדשים בכמות הדרושה ורמת המליחות של מימיהם עולה.

4. בשנים האחרונות "התברכנו" במקור נוסף של מליחות במי התהום: מי השפכים המטוהרים, המושבים להשקיית שדות, מכילים כמות גדולה יתר של מלחים מאשר מים שפירים. השקיה נרחבת של שדות באמצעות מים מושבים גורמת לחדירה של מלחים אל האקוויפרים.

הקטנת הסיכון להמלחה
אחת הדרכים להתמודד עם המלחת הבארות היא לתמרן בין מקורות המים השונים בהתאם לצרכים ובהתאם לכמויות הגשמים בחורף: לצמצם שאיבה במקומות מועדים להמלחה (לפחות בתקופת הקיץ) ולהוביל מים ממקומות מרוחקים. בעונת הגשמים מתחדשים המאגרים במים מתוקים, הם מוהלים את המים המלוחים, ואז אפשר להמשיך ולשאוב מן הבארות שהומלחו.

דרך אחרת היא להחדיר (באופן מלאכותי) מים אל האקוויפר. בדרך זו עולה מפלס מי התהום, ומליחות המים יורדת (בשל המיהול). כך אפשר להמשיך ולשאוב מים וסכנת ההמלחה מתרחקת.

כדי להקטין את מידת ההמלחה הנגרמת מהשקיה במי שפכים מטוהרים, אפשר להתפיל את מי השפכים המטוהרים לפני השימוש בחקלאות.


שיטת הטיפול הטובה ביותר: מניעה
זיהוי מקורות הזיהום של המים (כמו אבחון גורמי מחלה) הוא שלב הכרחי לטיפול בהם. קל יותר וחכם יותר לטפל בבעיה בדרך של מניעה: תכנון מערכות ביוב יעילות, פיתוח אמצעים לפיקוח ולבקרה והקמת מכונים לטיהור מים בשלבים מוקדמים, לפני שיגיעו אל מקורות המים. אלא שטיפול בבעיית הזיהום וההמלחה של מי התהום הוא עניין יקר ומסובך וכרוך בבניית תשתית אדירה, כי למים יש "נטייה" לחדור לכל סדק ולדלוף מכל צינור. גם ההתמודדות עם בעיית הזיהום, הנגרמת כתוצאה מדישון והדברה, כרוכה בהשקעה גבוהה בזמן ובמשאבים לצורך מחקר ופיתוח של שיטות וחומרים חדשים.

הנטייה היום היא לשלב בין שלוש גישות:
א. הקמת מערכות חיטוי וסינון, המטפלת במים בשלבים השונים של מערכת אספקת המים.
ב. טיפול במקורות הזיהום עצמם ומניעת האפשרות של המזהמים השונים להגיע אל מקורות המים.
ג. עידוד ותמריצים לחקלאים ולעשיינים כדי שיקימו מערכות טיהור וישתמשו בחומרים מסוכנים פחות (כמו חומרי הדברה מתפרקים).

שילוב של שלוש גישות אלה, יחד עם הקפדה על החוקים והתקנות המגדירים את התקנים המדויקים לאיכותם של מים שפירים ושל מי קולחים מטוהרים להשקיה, מאפשרים שמירה על איכות המים ומבטיחים איכות סבירה של המים שאנו שותים.

פרקים נוספים בספר:
מים : מבוא - מאותו צד של הגבול
מקור כל המקורות - מקורות המים
מים לחיים - שימושי המים
במורד הזרם - זיהום והמלחה של מקורות מים
אוצר בידיים - ניהול ושימור המים
מים : סוף דבר

ביבליוגרפיה:
כותר: במורד הזרם : זיהום והמלחה של מקורות מים
שם  הספר: מים
מחברים: סביר, בילי ; הראל, יאיר ; צוותי פיתוח ישראלים, ירדנים ופלשתינים
תאריך: 2004
בעלי זכויות : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית; WATERCARE
הערות: 1. ריכוז ופיתוח: צביה פיין.
2. הספר פותח ביוזמת קבוצת העבודה לנושא המים כחלק מתהליך השלום הרב-צדדי במזרח התיכון תוך שיתוף פעולה וכתיבה של צוותים מישראל, מירדן ומהרשות הפלסטינית.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית