עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > ציונותעמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > מהפכות תרבותיות, פוליטיות וכלכליות > מהפכה צרפתיתעמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > אידיאולוגיות, תנועות וזרמים > הרעיון הלאומי היהודיעמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > יהודים בתפוצות > יהודים באירופה במאות 20-18
הסוכנות היהודית לארץ-ישראל. המחלקה לחינוך יהודי ציוני. המרכז לתכנים ותקשוב


תקציר
על מגמות ראשוניות לשינוי מצב היהודים במרכז אירופה ובמערבה, על "חוק השוויון היהודי הכללי" בעקבות המהפכה הצרפתית, על האמנסיפציה והלאומיות היהודית ועל מבחן הנאמנות של יהודי צרפת בתקופת נפוליאון.



האמנציפציה והלאומיות היהודית
מחבר: הסוכנות היהודית



 

1. מגמות ראשוניות לשינוי מצב היהודים במרכז אירופה ובמערבה


ליהודים בחברה האירופית הנוצרית לא היה קיום על בסיס של שוויון. היהודים היו יחידה אתנית נפרדת שנהנתה, בתנאים מסוימים, מסובלנות, במחיר של אפליה, מעמד שולי, ולעתים אף התפרצויות אלימות. בשיעור הקודם עמדנו על כך שלמרות מעמדם הנחות, שמרו היהודים על זהותם - לא המירו את דתם, דבקו במסורת אבותיהם וחלמו לשוב למולדתם ההיסטורית.

במאות ה – 17-18, בתקופת האבסולוטיזם, במרכז אירופה ובמערבה, התחזקו המגמות הריכוזיות של השליטים, מגמות שהובילו לשינוי במצב היהודים. השליטים האבסולוטיים קבלו את הדעה שאין להתנות את מעמדם של הנתינים באמונתם הדתית וכי יש לנצל לתועלת המדינה את כשרונותיהם הכלכליים של כל העוסקים במסחר ובמלאכה. תמורה נוספת חלה בימי השליטים האבסולוטיים ה"נאורים", שהעלו את "טובת המדינה" למדרגת ערך עליון. השליטים ה"נאורים" ראו את עצמם כמשרתיה הראשונים במעלה של המדינה ואת רווחת נתיניהם כחלק מטובתה. שליטים אלה שאפו לשפר את מצב היהודים ע"י "תיקונם". ב"תיקונים" של היהודים ראו השליטים את הדרך כדי לקרבם אל המדינה ולמזגם בתוכה. ה"תיקון" התבטא בהקניית השכלה, הסבה מקצועית, שיפור המעמד האזרחי - משפטי וביטול ההגבלות והאפליות.

עם הגורמים החשובים בחברה האירופית, שצידדו ב"תיקון" מעמדם החוקי של היהודים, נמנו אנשי תנועת ההשכלה. תנועת ההשכלה, שסחפה אנשי רוח ואנשי מדינה באירופה החל מאמצע המאה ה - 17 ועד שלהי המאה ה - 18, נלחמה מראשיתה למען חופש המחשבה, חופש האמונה הדתית וחופש הביטוי. היא תבעה את הגבלת סמכותה של כל סמכות - בין אם דתית ובין אם מדינית - וכינון סדר חברתי חדש המבוסס על עקרונות מוסר, צדק, שלטון השכל וזכויות הפרט.

נציג מובהק של "האבסולוטיזם הנאור" היה יוסף השני, קיסר אוסטרו-הונגריה בשנים 1765-1780. "כתב הסובלנות", שהעניק הקיסר בשנת 1782 ליהודי גרמניה, ביטא את המגמות החדשות, ששררו בזירה הפוליטית והחברתית באירופה בהשפעת רעיונות ההשכלה. הגדלת חירויות הפרט, רשות להשתתפות פעילה יותר של היהודים בחיי החברה והכלכלה, ההדגשה על זכותו של כל יהודי להגנה בתוקף
החוק והקלות בתחומים שונים, לצדם של הצהרה נגד ריבוי טבעי "יתר על המידה" של היהודים, איסור על התיישבותם באזורים שונים, שבירת האוטונומיה הקהילתית וביטול סימני הייחוד המבדילים את היהודים מסביבתם (לבוש, שפה),היו מעיקרי "כתב הסובלנות" של יוסף השני. אין לראות ב"כתב הסובלנות" של יוסף השני מתן שוויון זכויות, אולם הוא מהווה ציון דרך בתהליכי האמנסיפציה ליהודי אירופה ולשילובם בחיי המדינה.



 

2. המהפכה הצרפתית - "חוק השוויון היהודי הכללי"


המהפכה הצרפתית, אשר פרצה ב-1789, סימנה את ראשיתו של עידן חדש בהיסטוריה האנושית. המהפכה הצרפתית הייתה כרוכה בשינוי דרמטי שבו הגדיר הפרט את נאמנותו ואת זהותו. צרפת הייתה עכשיו אומה אחת, שליכדו אותה חוקים אחידים ומוסדות אחידים. במקום הנאמנות למלך קידשו המהפכנים את הנאמנות למולדת. כל צרפתי היה מעתה אזרח, בלי קשר למעמדו, לאזור שממנו בא ולדת שבה האמין.

המהפכה הצרפתית הצעידה לראשונה את היהודים מתקופת ימי הביניים לתקופת האמנסיפציה של העת החדשה. (יהודי ארה"ב זכו בשוויון זכויות כבר ב –1787, אולם המציאות המדינית והחברתית של אמריקה הייתה שונה לחלוטין מזו של אירופה. ארה"ב הוקמה על ידי מהגרים, שלא היו להם כל שורשים קדומים בה.
בנסיבות אלו ניתן היה ליצור תשתית לחברה המבוססת על ערכים של קידמה, ליברליזם והומניזם, משוחררת מדעות קדומות ודפוסי חשיבה, נחלת העבר, שעברו בירושה. כך זכו יהודי המדינה החדשה, שמספרם באותה תקופה לא עלה על 2500, בשוויון זכויות, משחר קיומה של המדינה, מבלי שנאלצו להיאבק לשם כך).
באוגוסט 1789, תבעה האספה הלאומית הצרפתית את זכותו של כל פרט לחרות דתית ב"הצהרת זכויות האדם". אולם רק כעבור שנתיים, בספטמבר 1971, התקבל באספה הלאומית "חוק שוויון היהודים הכללי". במשך שנתיים התנהל באספה ויכוח ששיקף את חילוקי הדעות בחברה הצרפתית ביחס ליהודים. שוללי מתן הזכויות ליהודים טענו שהיהודים אינם שייכים לאומה הצרפתית ומהווים יחידה לאומית נפרדת. לעומתם המחייבים טענו שליהודים, כלכל פרט אחר, תהא דתו אשר תהא, מגיע שוויון זכויות.



 

3. האמנסיפציה והלאומיות היהודית


יהודי צרפת קבלו את החוק בהתלהבות, וראו בו מפנה היסטורי במצבם. הם פרסמו שירי תהילה ומאמרים בעיתונות שהביעו שמחה ותודה. יהודי צרפת העלו תרומות כספיות למען המדינה ורבים מהם התגייסו לצבא. ואכן המהפכה הצרפתית פתחה בפני יהודי צרפת שעת כושר עצומה לשינוי מעמדם הנחות, להתקדמות בתחומים השונים, במיוחד בתחומי ההשכלה והכלכלה, ולהשתלבות בחברה הצרפתית.
בו בזמן הציבה האמנסיפציה בפני היהודים התלבטויות ובעיות שהיו זרות להם עד כה. במדינה, שבה הנאמנות הראשונית הינה למולדת, מי הוא היהודי? האם עדיין נכרי החי בגלות, מתגורר בין זרים רק עד אשר יוכל לחזור, עם בוא המשיח, לארץ ישראל, מולדתו האמיתית והנצחית? או שמא הינו, במלוא מובן המילה, אזרח של מדינה מודרנית, שאינו נבדל מאחיו למולדת הצרפתית, למעט דתו? במלים אחרות, האם תחשב היהדות ללאומיות או לדת? לא היה ספק שאם היהודים רוצים להסתגל למדינה המודרנית ולתביעותיה, יהא עליהם להבהיר את נאמנותם.



 

4. נפוליאון והיהודים - מבחן הנאמנות של יהודי צרפת


מדיניותו של נפוליאון כלפי היהודים שקפה את הפרובלמטיקה שהאמנסיפציה הציבה בפני היהודים - הוכחת נאמנות למדינה, תוך נכונות לביטול הייחוד הלאומי.

בשנת 1806, כינס נפוליאון את "אספת הנכבדים" של יהודי צרפת. מטרתו הייתה לברר באיזו מידה מסוגלים היהודים למלא כיאות את חובותיהם כאזרחי המדינה. בתשובתם ניסו הנכבדים היהודים להרשים את נפוליאון בנאמנותם המוחלטת, ללא כל תנאי, לאומה הצרפתית. במיוחד הדגישו את ההרמוניה שבין הנאמנות למולדת הצרפתית לבין עקרונות הדת היהודית, במגמה לבטל כל חשש להתנגשות אינטרסים, לנוכח ההאשמות שהוטחו נגדם שהם מהווים "מדינה בתוך מדינה". להמחשת הפטריוטיות שלהם, תארו את הקרבתם ומסירותם העילאית של יהודים למען צרפת בשדות הקרב. החלטות "אספת הנכבדים" קבלו חיזוק בכינוס 71 נציגי ה"סנהדרין" בחורף 1807. (ה"סנהדרין" היה הכינוי בימי בית המקדש השני למועצת זקני העם וכן לבית הדין הגדול בירושלים שהיה מורכב משבעים ואחד חברים). שוב הבליטו הנציגים היהודים את נכונותם של היהודים להוכיח את נאמנותם למולדת הצרפתית תוך ויתור על הזהות היהודית הלאומית. צעדו הבא של נפוליאון היה ראורגניזציה בסדרי הארגון הקהילתי במטרה לבטל את האוטונומיה של הקהילות היהודיות בצרפת.



 

סיכום


1. עבור יהודי צרפת המהפכה הצרפתית בישרה את סיומה של תקופת ימי הביניים ותחילתה של תקופה חדשה של אמנסיפציה.
2. מרבית היהודים האמינו כי שותפות מלאה בחיי המדינה תושג רק במחיר ויתור על השאיפות הלאומיות והיו מוכנים להמר את זיקתם למולדתם ההיסטורית בפטריוטיות צרפתית.
3. בשעה שברחבי אירופה רעיונות המהפכה הצרפתית הביאו לצמיחתן של תנועות לאומיות, אצל היהודים, שתודעתם הלאומית הייתה חלק בלתי נפרד מזהותם היהודית, תהליכי האמנסיפציה גרמו להחלשתן של השאיפות הלאומיות.




כדאי לקרוא גם על:
ייחודו של הקיום היהודי בגולה : הזיקה לארץ ישראל
האמנסיפציה והלאומיות היהודית
תנועת ההשכלה היהודית, תנועת הרפורמה בדת והתודעה הלאומית היהודית
המאבק על האמנסיפציה והלאומיות היהודית
האנטישמיות במרכז אירופה ובמערבה כגורם לעליית התנועה הלאומית היהודית
התעוררות לאומית וראשיתה של תנועת הציונות
היישוב היהודי בארץ ישראל במאה ה-19
עלייה והתיישבות : "העלייה הראשונה" (1882-1903)
בנימין זאב הרצל והתנועה הציונית
הרצל והתנועה הציונית : מבאזל לאוגנדה
העלייה השנייה ותרומתה ליישוב הלאומי
עם ארץ לשון : תחיית השפה העברית
הצהרת בלפור : נקודת מפנה בהיסטוריה של התנועה הציונית
העלייה השלישית (1919-1923) : חיזוק התשתית של הבית הלאומי
הציונות, התנועה הלאומית הערבית והמנדט הבריטי בשנים 1919-1925
העלייה "ההמונית" הראשונה : עלייה רביעית (1924-1928)
מאורעות 1929

ביבליוגרפיה:
כותר: האמנציפציה והלאומיות היהודית
מחבר: הסוכנות היהודית
שם  האתר: הסוכנות היהודית לארץ ישראל. המחלקה לחינוך יהודי ציוני
בעלי זכויות : הסוכנות היהודית לארץ-ישראל. המחלקה לחינוך יהודי ציוני. המרכז לתכנים ותקשוב
הוצאה לאור: הסוכנות היהודית לארץ-ישראל. המחלקה לחינוך יהודי ציוני. המרכז לתכנים ותקשוב
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית