הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדינת ישראל > ישובים וסוגי התיישבות > מושבים וכפרים
אוניברסיטת בן-גוריון בנגבהוצאת אוניברסיטת בר אילןי"ל מאגנס



תקציר
מטרתו של מאמר זה היא לזהות, לאפיין ולסכם את המידע על תכונות הכפר הערבי המסורתי: תמורות במבנה הפיסי ובדגם היישובי, תמורות במערכת התעסוקתית והשפעות ההגירה והיוממות, תמורות בשימושי הקרקע במרחב הכפרי ושיפור הנגישות והתחבורה. כמו-כן, ניתן מידע על חקר הכפר, נושאי המחקר וזיקתם למדע הגיאוגרפיה.



המערך הפנימי של הכפר הערבי המסורתי
מחבר: משה ברור



 

חקר הכפר, נושאי המחקר וזיקתם למדע הגיאוגרפיה


הגיאוגרפיה של הכפר היא ענף חדש, יחסית, במחקר ובלימוד הגיאוגרפיה של ישראל. רק בעשרים השנים האחרונות זכה תחום זה להתעניינות ולפעילות בהיקף ובאיכות שיש בהם משום הכרה בחשיבות שיש להועיד לו במחקר המדעי הגיאוגרפי. כמו כן, באותו פרק זמן הלכו ונתחוורו הצדדים היישומיים הטמונים בתחום זה. התמורות שחלו במשך מאה השנים האחרונות על הכפר הוותיק בארץ (שהוא בעיקרו הכפר הערבי) משקפות, במידה רבה, לא רק את תהליכי ההתפתחות המהירים שזכתה לה הארץ, אלא גם את השינויים הגדולים שהתרחשו במציאות המדינית, החברתית והכלכלית. אוכלוסיה גדולה זו נסחפה בעל כורחה, בוודאי בלי להיות שותף מרצון, במפעל הפיתוח והקידום.

בכתבים ובסקרים גיאוגרפיים העוסקים בארץ-ישראל, שנתחברו במשך המאה ה- 19 והמחצית הראשונה של המאה ה- 20, מפוזר מידע רב על הכפר בארץ, ומצויים תיאורים מפורטים המציגים את מרבית אפיוניו. בין החוקרים שעסקו בתיאור דמותו של הכפר בארץ, ושל אורח החיים ודפוסי ההתנהגות של תושביו, היו מלומדים שהגיאוגרפיה לא היתה תחום מומחיותם. משום כך לא מצאו ההיבטים הגיאוגרפיים ביטוי נאות בחיבוריהם. אך בין אלה התבלטו כמה מחקרים מועילים כגון אלו של Dalmann (1928), Grant (1907), Lees (1905), (Tannous (1943), Wilson (1906. גם בספרי מסעות וזכרונות אצור מידע רב על תכונות הכפר ועל חיי תושביו (Finn, 1923; Klein, 1883). הסקרים שפורסמו על-ידי הקרן הבריטית לחקר ארץ-ישראל (PEF) ועוד יותר מזה החומר המצוי בארכיון הקרן, מכילים מידע רב על הכפר בארץ בשליש האחרון של המאה ה- 19.

אולם, למרות המודעות לעובדה כי רובה הגדול של אוכלוסיית הארץ יושבת בכפרים, וכי דווקא הכפר משמש אספקלריה אמינה לתנאי חייהם, ללבטיהם ולהתנסויותיהם של תושבי הארץ, הן לאור התנאים הטבעיים, והן מבחינת אופי השלטון ומעשי האדם, לא זכה תחום זה לעיון גיאוגרפי מדעי שיטתי ומקיף, שיציג את מאפייניו הפיסיים והאנושיים של הכפר. עיקר עניינם של החוקרים התמקד בנסיון לשחזר את הגיאוגרפיה ההיסטורית של ארץ-ישראל מתקופת התנ"ך ו"הברית החדשה". מסיבה זו הם ראו בכפר הערבי את בבואתו של הכפר שהיה קיים מלפני אלפיים שנה ואף מתקופה קדומה יותר, חלק ניכר מן החוקרים לא התעניינו במידה מספקת בקשר שבין תבניתם, תפרושתם ותפקודיהם של הכפרים במאה ה- 19 וראשית המאה ה- 20, לבין התנאים המדיניים-הביטחוניים, הכלכליים והחברתיים ששררו בארץ באותו פרק זמן. גם ליחסי הגומלין שבין הכפר לבין סביבתו הטבעית והאנושית לא הוקדש עיון גיאוגרפי שיטתי מקיף.

יש לזכור, כי עד סוף שנות ה- 60 של המאה ה- 19 היתה האוכלוסייה הכפרית בארץ ערבית (או ליתר דיוק דוברת ערבית, שכן היא כללה דרוזים). בארץ נמנו אז 673 כפרים, 8 ערים ו- 6 עיירות (בן-אריה, 1987). בחלק מהערים (חברון, עזה ושכם) ובכל העיירות התפרנס חלק גדול מהתושבים מחקלאות, באופן שקרוב ל- 80% מתושבי הארץ ישבו בכפרים או התפרנסו מעיסוקים כפריים, התלות של העיר בכפר לאספקת מזונותיה היתה גדולה ואילו רבים מהכפרים נזקקו רק במעט ובאופן בלתי קבוע לשירותיה של העיר.

דוד עמירן, בסדרת מאמרים שפורסמו בראשית שנות ה- 50, היה הגיאוגרף הראשון שסקר בצורה שיטתית ומסודרת סדרת תכונות אופייניות לכפר הערבי בארץ. הוא הצביע על שורה של תופעות וגורמים שלהשפעתם ניתן לייחס תכונות אלו, והסביר גם את הקשר שבין גורמים מרחביים פיסיים ואנושיים לבין השוני במתכונתם של כפרים בחלקים שונים של הארץ (Amiran, 1953). הוא היה גם הראשון שמיין את כפרי הארץ לפי תנאי התבליט של אתריהם (עמירן, 1957). קדם לו א"י ברור באבחון השפעתם המשולבת של תנאי המיקום וחומרי הבניין (המקומיים) על תבנית הכפר, נופו ורמת חייהם של תושביו, אלא שדבריו בנושא זה מפוזרים ומובלעים בחיבורו הגדול המוקדש לגיאוגרפיה חבלית של ארץ-ישראל (ברור, 1928), ביוזמתו ובהדרכתו של עמירן חיברו כמה מתלמידיו עבודות מחקר, שעסקו בחקר כפרים יחידים או אזורים כפריים מסוימים. אולם רק בסוף שנות ה- 60 הונהגו שיעורים וסמינרים קבועים בגיאוגרפיה של הכפר במחלקות לגיאוגרפיה באוניברסיטאות בר-אילן ותל-אביב. כיום מקדישים כבר גיאוגרפים ותיקים וצעירים במרבית המחלקות לגיאוגרפיה בארץ את עיקר עניינם המחקרי לתחום זה.

הכפר הערבי הטיפוסי בישראל, ובמידה שונה במקצת ביהודה ובשומרון, שרוי זה כמה עשרות שנים בתהליכי תמורות מהירים ההולכים ומטשטשים את מאפייני דמותו בעבר. במקרים רבים מאפיינים אלו כבר נעלמו. תמורות דומות מתרחשות אמנם גם באזורים רחבים במדינות שכנות ובמספר מדינות אגן הים התיכון. אך המייחד את ישראל (והשטחים הנתונים למרותה), הוא הקצב המהיר והממדים הרחבים שבהם בא "מהפך" על הכפר המסורתי. במספר קטן של כפרים ניתן היה להבחין בתמורות אלו כבר בשנותיו האחרונות של השלטון הטורקי, אך הן הלכו והתפשטו בעיקר בתקופת השלטון הבריטי, והגיעו לכפרים רבים (Reilly, 1981), לאור המתחולל בימינו בכפרים הערביים בארץ, סביר להניח שתוך שנים לא רבות לא ניתן יהא לזהות את צורת הכפר הערבי המסורתי, כפי שהיתה קיימת במשך מאות בשנים, הכפר המסורתי ישמש, לכל היותר, נושא לתצוגות מוזיאוניות, ואולי יישאר לפליטה בשמורות בודדות אם ידאגו הרשויות הנאותות, בעוד מועד, למנוע את הריסתם של שיירי גרעינים ותיקים (או אפילו עתיקים) של כפרים טיפוסיים. בקרב אוכלוסיית הכפר הערבי עצמה חסרה רגישות לערך ההיסטורי של תבנית הכפר המסורתי, ואין תודעה של צורך לשמר לפחות משהו מדמות היישוב הכפרי בדורות עברו. אולם, שורשיו של הכפר החדש נעוצים בכפר של הדורות הקודמים. לא יהיה אפשר להכיר ולהבין את תכונות הכפר הערבי "המודרני", ואת מקור בעיותיו, בלי לדעת את הרקע עליו צמח ואת הגורמים והתהליכים שבעטיים תפס את מקום קודמו.

מטרתו של מאמר זה היא לזהות, לאפיין ולסכם את המידע על תכונות הכפר המסורתי. מחקרים וסקרים רבים העוסקים בתמורות בכפר הערבי ראו אור בעשרות השנים האחרונות. רובם עוסקים בנושאים חברתיים וחברתיים-כלכליים. אחרים מתמקדים במגוון נושאים אחרים, תוך שאיפה לתהות על מהותן ועל סיבותיהן של התמורות בתכונה זו או אחרת של הכפר, ואף לחזות את הצפוי אם תימשכנה המגמות הקיימות בהתפתחות הכפר (ארנון, מולכו ורביב, 1976). סקרים ומחקרים, בהיקף נושאים נרחב וברמות מדעיות שונות, לוקים רובם הגדול בחסר, הסיבה לכך היא התעלמות או אי-התמצאות מספקת בגורמים מתחומם של מדעים אחרים הממלאים תפקיד חשוב, לעתים מכריע, במתחולל בכפרים. במיוחד בולט בחיבורים אלו הפגם של אי-התחשבות בגורמים גיאוגרפיים (Lutfiyya, 1966), פגם זה נובע מחוסר תודעה גיאוגרפית ומחוסר כישורים הדרושים לזהות את התכונות הגיאוגרפיות של הכפר או של האזור הכפרי. יש להחדיר בקרב קהל המדענים, למדעיו ולתחומיו השונים, את ההכרה שכפר או קבוצת כפרים הם בראש וראשונה ישות גיאוגרפית, בעצם נוכחותה של ישות זו בתוך המרחב, בתהליכי התהוותה, בצורתה ובפעילותה, גלומים יסודות ותופעות שמדע הגיאוגרפיה הוא היחיד הבודק אותם מתוך גישה כוללת ומשולבת, השואפת לתהות על קשרי הגומלין שביניהם. הכרה והערכה נאותה של התכונות הגיאוגרפיות של הכפר, ושל מרחב הכפר, חייבות לשמש תשתית לבחינה יסודית של כל נושא בחיי הכפר, גם אם זו ממוקדת בתחום מדעי שאין לו, לכאורה, נגיעה בגיאוגרפיה (ברור, Grossman, 1983; 1984).

ראייה והערכה מקיפה של התמורות שבאו על הכפרים הערביים, ושל המתחולל בהם כיום, מחייבת עבודת צוות משולבת מבחינה מדעית בין-תחומית. עבודה זו תבחן ותסכם את הגורמים והתופעות לגבי תכונות מסוימות של הכפר ואת מכלול השינויים ויחסי הגומלין ביניהם. לשם כך יש צורך לבחון את השינויים שחלו במאפיינים הפיסיים, בהרכב האוכלוסייה ובתהליכים הדמוגרפיים, במבנה החברתי, בפעילות החברתית-הכלכלית-הפוליטית, בשירותים, בקשרי החוץ (עם המרחב מסביב, העיר, השלטון ועוד), בדפוסי ההתנהגות, בתפיסת המקום והמרחב של התושבים ואולי גם בתחום הנפשי. התרחבותה של ההתעניינות בכפר הערבי וההתמחות בו בקרב קהיליית הגיאוגרפים הישראליים מקרבת אפשרות שגיאוגרפים מנוסים ינווטו מחקרים וסיקורים בין-תחומיים מקיפים, בעיקר מחקרים שישמשו ככלי עזר למטרות יישומיות. רוב היבטי המחקר לבדיקת התוצאות של תהליכי "המודרניזציה" בכפר יכולים אמנם להעשות על-ידי הגיאוגרפים עצמם. אך כדי להשיג תמונה מדעית אמינה ומושלמת ראוי להזדקק למדענים מתחומים אחרים, אשר יבדקו נושאים בחיי הכפר המחייבים ידע ונסיון בדרכי המחקר ושיטות מחקר של מדעים אלו. מחקרים מקיפים מעין אלה עשויים לספק רקע למדיניות וידע לתוכניות להכוונת התפתחות מסודרת ויעילה של הכפרים, ולהתגברות על בעיות ומפגעים שנוצרו עקב השינויים הספונטאניים הבלתי מבוקרים.



 

שיטות מחקר ומקורות מידע


הדיון שלהלן ינסה להצביע, בקצרה, על כמה מהמישורים העיקריים שבהם התחוללו תמורות בכפר הערבי, אשר יש לנו עניין מיוחד בהם במסגרת הגיאוגרפיה של הכפר. המידע והמסקנות שיובאו להלן שאובים, רובם, ממחקרים ומעבודת שדה שנעשו בחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת תל-אביב. בחינת הכפרים וסיקורם נעשו, בעשרות מקרים, שלוש פעמים בתוך תקופת המחקר. כפרים טיפוסיים שנבחרו לשמש דגמים עיקריים לבחינת תהליכי תמורות, נבדקו תחילה בתקופה 1968-1973. מרבית הכפרים האלה נבדקו שנית בשנים 1978-1980, ובגלל קשיי הנגישות למרבית הכפרים ביהודה ובשומרון ב- 1988, לא הושלם השלב השלישי של המחקר לגבי כמה כפרים שנסקרו בשני השלבים הראשונים.

ראוי להדגיש, שקיימים קשיים רבים בהשגת מידע מלא ואמין, בעיקר בנושאים הנוגעים לאוכלוסיית הכפר ולפעילות שהיתה קיימת בתקופה שלפני התבססות שלטון המנדט הבריטי. יש בידינו נתונים, שמקורם בחיבורי חוקרים שונים, על גודל אוכלוסייתם של כפרים. נתונים אלו מתייחסים לפרקי זמן שונים, החל באמצע המאה ה- 19 ואילך. אך קיימים ספקות לגבי מידת הדיוק שבאלו ובמידע אחר על תושבי הכפרים שבמקורות אלו (בן-אריה, 1987). כידוע, ערכו הבריטים את המיפקד המודרני הראשון בארץ ב- 1922, ואילו נתונים ראשונים בתחום הדמוגרפי, שעליהם ניתן להתבסס, מצויים רק מסוף שנות ה- 20 וראשית שנות ה- 30. רישום בעלות קרקעות ומיפוי כפרים ואדמותיהם יש לגבי כמה כפרים כבר מסוף שנות ה- 20, אך בעיקר משנות ה- 30 וה- 40. הוא הדין לגבי פעילות ותפוקה חקלאית, שיווק תוצרת ונתונים כלכליים אחרים הנוגעים לכפרים. סיקור כפרים, שנערך בכמה הזדמנויות על-ידי השלטונות הבריטיים, משמש בסיס חשוב להערכת חלק מהתמורות בכפרים, בעיקר משנות ה- 30 ואילך. נוסף על מפות, תצלומי אוויר (מ- 1917 ואילך), פרסומים שונים וחומר ארכיוני של ממשלת המנדט, ובמידה מסוימת גם של גופים יהודיים (בהם תיקי כפרים של "ההגנה"), ניתן למצוא גם "פנקסי כפרים" בהם רשמו מוכתרים, לפי הוראות שלטונות המנדט, עובדות שונות הנוגעות לחיי הכפר. "פנקסים" אלו מצויים בחלקם בגנזך המדינה וחלקם השתמר בידי מוכתרים, לשעבר, או משפחותיהם, בכמה כפרים ביהודה ושומרון.

עם כל זאת, יש תחומים שבהם אנו נזקקים לעבודת שדה מפורטת בכפרים, לא רק לשם איסוף פירורי מידע על העבר, אלא גם להכרת המציאות הנוכחית, ההישענות על דברי זקנים, נכבדים, מוכתרים, מורים וממלאי תפקידים שונים בכפר היא לעתים הדרך היחידה, אם גם מלאת ספיקות, להשלים רקמת ידיעות בשורה של נושאים. במקרים רבים, בעיקר ביהודה ובשומרון, שבהם סקרי מדגם באמצעות שאלונים לא הניבו את המידע המבוקש בנושאים מסוימים הקשורים במציאות הנוכחית, שימשו ילדי הכיתות העליונות בבתי-הספר היסודיים, באמצעות מוריהם או סטודנטים ערבים, מקור יותר אמין מאשר הנהגת הכפרים, כך למשל, בכמה כפרים, נאספו מפי תלמידים (גילאי 11-13) ידיעות יותר מלאות ואמינות על בני הכפר שהיגרו למדינות הנפט, לירדן ולערים ב"גדה המערבית", משניתן היה לקבל מן המוכתרים ומהזקנים. לעומת זאת, באותם כפרים לא עלו יפה הנסיונות למפות בעזרת התלמידים את מידת התפזרותן של ה"חמולות" וצורת פריסתן במגורים החדשים שנבנו בעשרות השנים האחרונות. זאת, אולי, בגלל התרופפות המודעות של השתייכות ל"חמולה" בקרב הילדים.



 

תמורות במבנה הפיסי ובדגם היישובי


התמורות הבולטות ביותר בכפר הערבי הן בתחום מבנהו הפיסי. אלו מתבטאות בגידול הרב בשטח הבנוי, בהתפזרותו ובהתפרסותו, במבנה בתי הכפר (מבחינה ארכיטקטונית וטכנית ובחומרי הבנייה), בהופעת מבני ציבור (בעיקר בתי-ספר ומסגדים) ומבני שירותים, מסחר, ומלאכה; בדרכי גישה סלולות, ובתשתית פיסית לפחות בשלבה הראשוני (רחובות סלולים בתוך הכפר, אספקת מים, חשמל ועוד). בעשרות כפרים חלה גם תזוזה במיקומו של הכפר עצמו, או לפחות בחלקו העיקרי. כלומר, הגלעין המקורי ניטש ובתי הכפר החדשים נבנו מחוץ לשטחו.

במשך מאות בשנים היה הכפר הערבי יישוב מגובב, שבתיו בנויים בצפיפות רבה, מעין "ערימת בתים" בלתי סדירה שהוטלה על האתר בו ניצב הכפר. זוהי צורה דחוסה ביותר של טיפוס כפר שבמינוח הגיאוגרפי הוא קרוי Haufendorf. סמטאות צרות ומפותלות מפרידות בין גושי מבנים המורכבים, ברובם הגדול או אפילו כולם, מבתים הד-קומתיים. הקירות החיצוניים של רבים מהבתים (בהם לא היו חלונות), וגדרות שהקיפו את חצרותיהם, נועדו לשמש חומת מגן לכל אחד מגושי המבנים המהווים את הכפר כמו גם לכפר כולו. בבניית הבתים השתמשו בחומרי בנייה מקומיים, שהופקו והוכנו בשטח הכפר או בקרבתו: בהר ולרגליו - בעיקר אבן, בחלק גדול ממישור החוף - כורכר, בדרום מישור החוף ובחלק מהעמקים - טיט עם ענפי עץ או גזעי שיחים: או לבני טיט שיובשו בשמש. עד אמצע המאה הקודמת היו רובם הגדול של כפרי הארץ ממוקמים בהר ובגבעות ההר, על כן בתי הכפר הערבי הטיפוסי היו בנויים אבן (מהתצורה הנוחה ביותר לבנייה המצויה ליד הכפר). הבנייה היתה מסיבית והקירות עבים מאוד, בסגנון ערבי מסורתי. המבנה הטיפוסי הכיל מגורי שלושה דורות, עם שטח רצפות קטן לנפש, ומתקנים להחסנת כלי העבודה, הבהמות והתוצרת החקלאית. כל בית צויד בבור מים (מתחת לחצר או בחלק מהבית) שבו נאגרו מי הגשמים שנוקזו מן הגג, מהחצר, ולעתים גם משטחים טרשיים חשופים בסביבת הבית. רק בסוף המאה הקודמת החלו להגיע לחלק מהכפרים, בעיקר אלה שהיו חלוצי התמורות בתכונות הפיסיות, חומרי בניין חדישים שהובאו ממרחקים, כגון מלט, ברזל, קורות עץ, זכוכית, צינורות וכדומה. גם לאחר שניתן היה לרכוש חומרי בניין אלו לא היתה ידם של מרבית הכפריים (הפלחים) משגת לקנותם, ומרבית הבנייה בכפרים נמשכה באמצעות חומרי בניין מתוצרת עצמית-מקומית גם ברבע הראשון של המאה הנוכחית (1932/33 ,Canaan).

התבנית הדחוסה של הכפר וסגנון הבנייה, שנסתייעו במקרים רבים גם בתכונות האתר עליו עומד הכפר, העניקו לתושביו הגנה. זו היתה דרושה אם בפני תוקפים מבחוץ, ואם נגד תוקפים מהכפר עצמו בעת מריבות אלימות שפרצו מפעם לפעם בין "חמולות" יריבות בתוך הכפר. הכורח לכוון את תבנית הכפר באופן שימלא צורכי ביטחון הלך ופג לאחר שנכון השלטון הבריטי. בכך נסתיימה תקופה ארוכה שבה היו הכפריים עצמם חייבים בהגנה על חייהם ורכושם. לביטחון שהביא השלטון הבריטי לכפרים היתה השפעה רבה על צורת הכפר, ועל כך תמימי דעים כל זקני הכפרים. ברובם הגדול של הכפרים הערביים התבטאה השפעה זו בפתיחתם של תהליכי התמורות בתבנית הכפר ובדגמי הפעילות של תושביו, הן באדמותיו והן במרחב המקיף אותו (ברור, 1977).

בכפרים הערביים בארץ, שרובם הגדול היו במשך דורות בעלי אוכלוסיה מועטה, לא היה ריבוי אוכלוסין ניכר במשך פרקי זמן ארוכים, בגלל שיעורי תמותה גבוהים ותוחלת חיים קצרה. בשנות ה- 70 של המאה ה- 19 חיו ביותר ממחצית הכפרים בארץ פחות מ- 250 נפש ואילו ביותר מ- 70% מכלל הכפרים לא עלה מספר התושבים על 500 (בן-אריה, 1985). היו רק כפרים מעטים, בעיקר בספר היישוב הכפרי בדרום (בהר חברון), בסמוך לערים הראשיות ובגליל התחתון, שמספר תושביהם היה גדול מאלף. כשהחלה אוכלוסיית הכפרים להתרבות (בעיקר מראשית תקופת השלטון הבריטי), מה שגרר אחריו התרחבות השטח הבנוי, השתמרה התבנית הדחוסה, השתנות הגורמים העיקריים שהיו אחראים לתבניתו המסורתית של הכפר, במיוחד צורכי ביטחון, ואף העלמותם, הלכו והשתקפו באיטיות רבה בתמורות שחלו במערך רובם הגדול של הכפרים (1978 ,1975 Brawer,). על אופיו הדחוס של השטח הבנוי

בכפר הערבי בארץ עוד בשנות ה- 30, ואפילו בשנות ה- 40 של המאה הנוכחית, ניתן ללמוד ממיפוי הכפרים שערכה מחלקת המדידות של השלטון הבריטי, וכן מתצלומי אוויר ומסקר כפרים שנעשו באמצע שנות ה- 40 (Government of Palestine, 1945a, b). לפי סקר זה היו עדיין, בכפר הערבי הטיפוסי, 84% מהבתים בתחום השטח הבנוי הצפוף ובאלו התגוררו 82% מתושבי הכפר. מבחינת תצלומי אוויר מהשנים 1948-1950 מסתבר, כי מציאות זו הוסיפה לשלוט בתבניתם של חלק גדול מהכפרים ביהודה ובשומרון, דהיינו, רק חלק קטן מהבתים בכפרים אלו ניצב מחוץ לגוש הצפוף הרצוף של השטח הבנוי. בחלק מכפרים אלו היו בתי-הספר המבנים היחידים שעמדו בצורה בולטת מחוץ ל"ערימה" הדחוסה של בתי הכפר. עם זאת, היו כפרים שבהם חלק גדול מהבתים היה כבר אז מפוזר מחוץ לשטח הבנוי המגובב, אלו היו מצויים, בעיקר, בפריפריה של הערים (במיוחד כפרים עם אוכלוסייה נוצרית), לאורך עורקי תחבורה ראשיים ובמישור החוף באזור מטעי ההדרים (גרוסמן, 1977; Brawer, 1989).

התמורות בתכונות הפיסיות של הכפר הערבי החלו, כאמור, כבר בסוף המאה שעברה, אך הן היו איטיות ונגעו רק למספר קטן של כפרים. אלו היו ממוקמים בעיקר בסביבות ירושלים ויפו, באתרים קדושים לנוצרים (או בקרבתם), ולאורך עורקי תנועה בין-עירוניים ראשיים. תהליך זה הלך וגבר בתקופת השלטון הבריטי, במיוחד בשנותיו האחרונות. אולם תופעה זו הגיעה לממדים רחבים רק לאחר כינון המדינה, בעיקר מאמצע שנות ה- 50 ואילך. תהליכים אלו שינו לגמרי את תבניתם של הכפרים ואת נופם. ביהודה ובשומרון הלה בהם האטה, ואפילו קלפאון, בסוף שנות ה- 40 ובראשית שנות ה- 50. רק מראשית שנות ה- 60 ואילך החלה תנופת בנייה גוברת, הנמשכת גם עתה והיא הולכת ומשנה את פני הכפרים, בכל הכפרים מתבטא המפנה בנטישת הנטייה להיצמד לגלעין הדחוס של הכפר הישן, ובהתגברות המגמה להתפזרות ולהתפרסות ברצועת שטח שרוחבה מגיע לכמה מאות מטרים מסביב לו. במקרים רבים התפשטה הבנייה המפוזרת אל גבעות, המופרדות על-ידי עמקים ושטחים מעובדים, מן הכפר הדחוס הישן.

התפזרות הבנייה והתפשטותה משקפים לא רק את הגידול המהיר באוכלוסיית הכפר (שבמקרים רבים שילש את מספר תושביו תוך חמישים השנים האחרונות), אלא גם את השאיפה המתרחבת לשפר את תנאי הדיור ואת רמת החיים. במקרים רבים הלך ונעזב החלק הישן המגובב של הכפר. חלקו הפך לשטחי החסנה ובחלקו האחר מצויים בתים נטושים ומתמוטטים. לעומת זאת, יש כפרים שבהם הרסו התושבים את הבתים הישנים והקימו במקומם חדשים, בלי לשנות את תבנית הכפר ואת דחיסותו, אולם, גם במקום שאירעה התפתחות מעין זו, רוב בתי הכפר מפוזרים עתה מחוץ לאתר עליו עמד (או עדיין עומד) הכפר הישן (מאיר-ברודניץ, 1968).

בגלל אופיו המיוחד של הכפר הערבי המגובב בעבר, והקצב המהיר של התפרסותו. והשתנותו עתה, קשה להשתמש בשיטות ובנוסחאות שהיו מקובלות על הגיאוגרפים שעסקו בחקר הכפר באירופה, כגון אלו של (Demangeon (1933 או (Zierhofer (1934, להערכת הבנייה של הכפרים ואיכלוסם בעבר ובהווה. מתוך דגמי צפיפות אוכלוסין בעשרות כפרים, המבוססים על מפות כפרים משנות ה- 30 ומראשית שנות ה- 40, וכן מהנתונים על השטח הבנוי ועל מספר התושבים שפרסמו שלטונות המנדט (1938 ,Government of Palestine) ניתן להסיק, כי בהיות הכפר כולו או ברובו הגדול מגובב ודחוס היתה הצפיפות בו על פי רוב 40-30 נפש לדונם. שטח הכפר חושב על-ידי יצירת מצולע, שחיבר בקווים ישרים את הבתים הקיצוניים בשטח הבנוי הרצוף. צורת חישוב זהה לגבי כפרים מאותה קבוצת מדגם, שבהם הגרעין הישן נעזב רובו ככולו והכפר התפזר (מסחה, ג'ינספוט, פרחה ועוד) מעלה, כי ההתפרשות הורידה את הצפיפות ל- 8-12 נפשות לדונם. עם זאת יש בכפרים רבים, המייצגים תהליכי תמורות מתקדמים ביותר, מגמה של התחדשות צפיפות רבה על-ידי בנייה לגובה. מגמה זאת קיימת במיוחד בכפרים ערביים בישראל (טיבה, אום-אל-פחם, ג'לג'וליה ועוד). בכפרים שבהם החליפו בתים חדשים את מקומם של הישנים בשטח הוותיק המגובב, הצפיפות כיום גדולה משהיתה לפני שחלו השינויים הפיסיים בכפר. גידול זה מוסבר בכך שמספר הבתים הדו-קומתיים גדול בהרבה משהיה בעבר, ושטח המגורים הורחב על-ידי צמצום שטח החצר וחלקות הגן הקטנות שהיו בתחום השטח הבנוי (ערף, 1987).

עד לשנות ה- 50 של המאה הנוכחית הקפידו עדיין במרבית הכפרים לשמור על מסורת שאין "משחיתים" אדמה חקלאית טובה, היכולה להניב יבולים. הכפריים נמנעו מהקמת בתי מגורים על אדמה מעין זו. הכפרים נבנו בעיקר על טרשים ואדמות סלעיות או אבניות רדודות, אולם בשלושים השנים האחרונות, עם ירידת חשיבותה של עבודת האדמה במרבית הכפרים, פרצה הבנייה לתוך אדמות ששימשו לחקלאות ונגסה בהם בהיקף גדל והולך. כיוון שבפועל, עד הזמן האחרון לא היה כל פיקוח וריסון על תהליך ההתפזרות והתפרסות בתחום הבנייה, ואיש הישר בעיניו עשה, בוזבזה ללא כל הצדקה אדמה חקלאית דווקא באזורים העניים בקרקעות עדית.

תהליכי המעבר מהכפר הדחוס לכפר המפוזר היו ספונטאניים וללא תכנון, הכוונה או פיקוח מצד רשות כלשהי, בסוף תקופת השלטון הבריטי גובשה תוכנית לפיתוח הכפר ונעשו נסיונות להכניס סדר מסוים בבנייה בכפרים ובהתפרסותם. הכוונה היתה להטיל על כך פיקוח, אולם בפועל לא הספיקו הבריטים לממש כוונה זו (Kendall, 1949). בשנות ה- 50 הוטל בהדרגה, לפחות להלכה, פיקוח על הבנייה בכפרים הערביים שבתחומי ישראל. נקבעו כללים מסוימים לגביה ולאתר זאת, משנות ה- 60 ואילך, הוכנו תוכניות מתאר לכפרים רבים. כידוע, נמשכה בכל זאת בכפר הערבי בישראל הבנייה "הפראית" הבלתי מתוכננת, שבמסגרתה נבנו אלפי בתים, ב"גדה המערבית" נמשכה הבנייה וההתפרסות הבלתי מבוקרת במשך כל תקופת השלטון הירדני. מצב זה שורר, למעשה, גם מאז באו יהודה ושומרון תחת מרות ישראל. רק בכפרים המצויים עתה בעיבורן של הערים, דהיינו, אלו שהלכו ונבלעו בתהליך התפשטותן של ערים שכנות, הוטלו הגבלות והכוונות על הבנייה, אך גם במקרים אלו היו חריגות רבות. למרות העדר התכנון יש שהתפזרות הכפר התמקמה, במידה רבה, לאורך הדרך הראשית המחברת את הכפר עם עורק תחבורה העובר בקרבת מקום, או לאורך צידי הדרכים היוצאות מהגלעין הישן של הכפר. במקום שאירעה התפתחות כזו נטל החלק החדש והמפוזר של הכפר דגם של "כפר רחוב" (strassendorf). כך קרה גם במקרים בהם נעזב (כולו או רובו) החלק הדחוס הישן. בתי הכפר שזורים עתה לאורך רחוב "ראשי".



 

תמורות במערכת התעסוקתית והשפעות ההגירה והיוממות


צורת ההתפרסות של הכפר ומידתה היא, בדרך כלל, תוצאה של צירוף גורמים מספר. מבין אלה נוטלים חלק חשוב תכונות התבליט, המיקום בתוך המרחב (בעיקר ביחס לעורקי תחבורה לעיר קרובה וכדומה), ההתפלגות החברתית של אוכלוסיית הכפר, התפלגות הבעלות על אדמות הכפר בין תושביו, ומקורות הקיום הנוכחיים העיקריים, הסיקור של חלק מהכפרים ביהודה ובשומרון הראה, שקיים קשר בין מידת התפזרותם של כפרים אלו והיקף הבנייה החדשה בהם לבין שיעור ההגירה של בני הכפרים לארצות חוץ, בעיקר למדינות הנפט שלחוף המפרץ הפרסי. בשנות ה- 50 יצאו מהגרים רבים, יחסית, מהכפרים שהיו שרויים במצוקה כלכלית קשה, בעיקר בעטיין של ההתפתחויות המדיניות והצבאיות בארץ מאז סיום המנדט הבריטי, כעבור ימים מספר החלו מהגרים אלו, רובם צעירים, לשלוח למשפחותיהם כסף, אשר נועד בחלקו לבניית בית חדיש ומרווח מחוץ לשטח הבנוי הוותיק. כך נתגלגלו הדברים, שדווקא כפרים שהיו מהמדולדלים ביותר בראשית שנות ה- 50 זכו בשנות ה- 60 וה- 70 להתחדשות ולהתפרסות מן המהירות -ביותר (ראה גם גרוסמן, 1977). כספים מאותו מקור סייעו גם לציוד בתי-מלאכה ולפיתוח שירותי מסחר ותחבורה. כלומר, הם מילאו תפקיד חשוב בפיתוח הכפר ובתמורות המתחוללות בו, תופעה נוספת שסיקור הכפרים הבחין בה, בעיקר בעשר השנים האחרונות, היא המגמה להגברתו והחשתו של פיזור הבנייה החדשה בחלק מהכפרים הסמוכים להתנחלויות יהודיות (ביהודה ובשומרון) ולהתיישבות היהודית החדשה בגליל (המצפים וכדומה), נראה, כי מאחורי מגמה זו מצוי דחף למנוע תפיסתן או הפקעתן של קרקעות (אפילו שטחי טרשים שלא הביאו כל תועלת לכפר ושמבחינה פורמלית אינם בבעלות תושביו). בשיחות אישיות עם נכבדי כפרים שבקרבתם קמו התנחלויות הוזכרה סיבה זו להסברת בחירת מיקומם של בתים חדשים המרוחקים, יחסית, משאר בתי הכפר.

ייתכן אף שמניעים לאומיים מסבירים תופעה זו, אם כי לכך אין הוכחה מובהקת. התמורות בסגנון הבנייה ובחומרי הבניין הן חלק בלתי נפרד מתהליכי השינויים הפיסיים העוברים על הכפר, הולך ומתפתח סגנון בנייה מקומי חדש, שיש בו תערובת של חיקוי סגנונות הבנייה האירופיים המודרניים, שהחדירה ההתיישבות העירונית והכפרית היהודית, ושל מרכיבים מקוריים מקומיים השאובים מסגנון הבנייה הערבי המסורתי ומצורכי חיי היום-יום של הכפריים. עצם השימוש בחומרי בניין אחרים ובטכניקות בנייה חדישות תרם רבות לשינוי סגנון הבנייה ודמות הבית הטיפוסי, וכמובן גם לשינוי דמותו של הכפר כולו, בעבר, כשבתי הכפר היו בנויים מאבן מקומית, השתלב הכפר בנוף הטבעי של סביבתו. כיום, כשרבים מבתיו בנויים אבן שהובאה ממרחקים או אפילו מבטון ומטיח צבוע בצבעים שונים, הפך הכפר, במידה רבה, לגורם תותב בנוף סביבתו.

הנושא הרחב של השפעות הגומלין שבין מערכת התמורות הפיסיות שחלו בכפר לבין מרכיבים אחרים בתכונותיו, על השינויים שפקדו אותם, עודו ממתין למחקר מקיף וממצה, תפקידו של מחקר זה לזרוע אור על דרך התהוותן, מהלכן ומשמעותן של מכלול ההתפתחויות שהתנסה בהן הכפר הערבי, ולהסיק מכך על הצפוי בו בעתיד.



 

תמורות בשימושי הקרקע במרחב הכפרי


לערמת התמורות הגדולות בפריסתו של השטח הבנוי בכפר ובנופו, הרי שבכפרים לא מעטים חל רק שינוי מועט בצורת ניצול משאביהם הטבעיים ובהיקפם, דהיינו בשימוש בקרקע חקלאית ומים. דברים אלה אמורים בעיקר לגבי האזורים ההרריים של יהודה ושומרון. אך בכפרים באזורים אלו, וגם בפאתי המדבר, שבהם חלו תמורות בחקלאות, הן באו לידי ביטוי בעיקר בנטיעת עצי פרי נשירים וזיתים במקומות ששימשו בעבר למרעה בלבד, תמורות אלו התרחשו בעיקר בארבעים השנים האחרונות. בכפרים בעלי שטחים חקלאיים במישור ובעמקים באה התפתחות ניכרת בשימוש במשאבי הקרקע והמים, אך כפרים כאלה מהווים רק חלק קטן מכלל המרחב הכפר- הערבי, ברוב הכפרים חלו שינויים ושיפורים בטכנולוגיה החקלאית ובסוגי הגידולים בלבד, הסיבות לכך אינן נעוצות רק בכמותם ואיכותם של המשאבים הטבעיים העומדים לרשות רוב הכפרים באזורי ההר או במגבלות של אפשרויות הפיתוח הנובעות מכך, הסיבות נעוצות גם, ולעתים בעיקר, בהתפתחויות כלכליות ומדיניות, שהתרחשו במדינת ישראל ובשטחים הנתונים למרותה, התפתחויות אלו גרמו להפניית עניינם וכוחם של מרבית תושבי הכפרים לתחומי פעילות אחרים, ולא לחקלאות (Awartani, 1978; Tamari, 1981).

בתופעת התפזרות הכפר כרוכים תהליכים חברתיים, שאחד הבולטים שבהם הוא התרופפות מעמד ה"חמולה" והדבקות בה. בתבניתו המסורתית הדחוסה נחלק הכפר לכמה גושי מבנים, ובכל גוש התגוררו בני חמולה אחת. בשטחי המגורים היתה הפרדה ברורה בין ה"חמולות" המרכיבות את אוכלוסיית הכפר, גם בשלב הראשון של גידול הכפר והתרחבות השטח הבנוי (בשנות ה- 20 וה- 30 של המאה הנוכחית) הקפידו בדרך כלל בני כל "חמולה" על שמירת הנוהג של התרכזות בשטחי מגורים המיוחדים להם. אולם בעשרות השנים האחרונות הלכה וננטשה, בהדרגה, מסורת זו. בשטחי המגורים החדשים, הפזורים מחוץ לגלעין הישן, גרים זה בצד זה ומעורבים זה בזה בני "חמולות" שונות. כלומר, הולכת ונעלמת ההפרדה ה"חמולתית" בתחום המגורים.

בחינתו של תהליך חברתי-מרחבי זה העלתה כי קיימים הבדלים, מכפר לכפר, באופי הקשר שבין התפרסות הכפר לבין התפוררות "החמולה", הבדלים אלו נובעים, במקרים רבים, מהשפעת גורמים גיאוגרפיים, כגון מיקום הכפר ופזורתו ביחס לתבליט ולמרחב המקיף אותו. גם תפרושת משאבי הכפר ודרך ניצולם, הרכב האוכלוסיה מבחינה עדתית ומעמדית וגורמים נוספים משפיעים על הנטייה לגיבוש מרחבי של ה"חמולה". כך, למשל, בכפרים קטנים שבלב אזורי ההר, הממוקמים בתנאי תבליט בלתי-נוחים, שבהם אחוז העוסקים בחקלאות עדיין גבוה יחסית, ולעומתו קטן אחוז היוצאים לעבודה שכירה מחוץ לכפר, אופי התרופפות ה"חמולה" בולט פחות ואינו משמעותי בחיי הכפר. בכפרים אלו יש הפרדה מרחבית בין ה"חמולות", גם אם רוב הכפר כבר יצא מהגלעין הדחוס. לעומת זאת, תהליך התפזרות ה"חמולה" מתקדם הרבה יותר בכפרים הגדולים בשוליו המערביים של אזור ההר, שבהם רוב הגברים מתפרנסים מעבודה שכירה מחוץ לכפר, ואשר תנאי המיקום, התבליט ומקורות הקיום בהם נוחים לכך. התפרקות ה"חמולות" היא תוצאת המבנה העדתי של הכפר. דהיינו, בכפרים שכל תושביהם מוסלמים, ההתפרקות היא יותר מהירה וחופשית מאשר בכפרים בעלי אוכלוסיה מעורבת מבחינה עדתית (מוסלמית-נוצרית, מוסלמית או דרוזית), בהתרופפות ה"חמולה" משולבת גם נטייה גוברת להסתלקות זוגות צעירים מהחצר המשפחתית המסורתית ולהקמת מגורים עצמאיים לתא המשפחתי הבסיסי. גם במידת התפשטותה של תופעה זו ניתן להבחין בהבדלים ניכרים בין כפרים, וסביר לייחסם לסיבות דומות לאלו המשפיעות על מעמד ה"חמולות".



 

שיפור הנגישות והתחבורה


להתפתחות מערכת התחבורה המודרנית בארץ היתה השפעה רבת משקל על התמורות שחלו במרבית הכפרים הערביים. כבר צוין לעיל, שכמה מהכפרים הראשונים, אלו שבהם החל תהליך ההתפזרות מחוץ לשטח הבנוי הדחוס, ישבו בקרבת עורקי תחבורה שנסללו כבר בסוף המאה הקודמת ובראשית המאה הנוכחית, הללו שימשו תנועה הולכת וגוברת בין עריה הראשיות של הארץ. כך, למשל, הנחת רשת מסילות הברזל, בסוף התקופה הטורקית וראשית התקופה הבריטית, הטביעה את חותמה על התפתחותם של כפרים שבקרבתם עברה, וגרמה לתמורות בתבניתם ואף בתפקודיהם של כפרים אלה (אלמוג, 1981). עם זאת יש להדגיש שעוד באמצע שנות ה- 30 לא היתה גישה בכלי רכב מוטוריים רגילים לכמחצית מהכפרים הערביים בארץ, ולמרבית הכפרים טרם הגיע אז שירות אוטובוסים או כל שירות מכוניות סדיר, רק חלק קטן מהכפרים הערביים בארץ נהנה אז מתחבורה קבועה של אוטובוסים ומשאיות. כפרים אלו ישבו, רובם, לאורך עורקי תחבורה בין-עירוניים וכבישים אחרים שנסללו על-ידי השלטון הבריטי מטעמים שונים. רק משנות ה- 40 ואילך החלה להגיע תחבורה מוטורית קבועה למרבית הכפרים, אם כי חלק מהם, בעיקר ביהודה ובשומרון, לא זכו לכך לפני סוף שנות ה- 50.

אולם גם בטרם נסללו (או הוכשרו למעבר מכוניות) דרכי גישה לרכב מוטורי, קרבה רשת הכבישים שפיתחו הבריטים את מרבית הכפרים לשימוש בתחבורה מודרנית, ועל-ידי כך גם להגברת הניידות של הכפריים וקשריהם עם ערים סמוכות. מכפריהם היו הכפריים ומטעניהם מגיעים ברגל או על גבי בהמות עד לנקודה קרובה, או נוחה לגישה, אל כביש העובר בסביבה (לעתים מרחק 7-8 ק"מ מהכפר ואף יותר), ומשם נסעו בכלי רכב ציבוריים לעיר סמוכה או לכל יעד אחר אותו שרתה התחבורה שפעלה באותו כביש, כך גם שבו הכפריים לכפריהם, כשהם עמוסים במצרכים שרכשו בעיר.

השלבים העיקריים בהתפתחות מצבו התחבורתי של הכפר, מסוף המאה הקודמת ועד ששירות תחבורה סדיר הגיע עדיו, משתקפים בהשתלשלות תהליכי התמורות שבאו על הכפר, כך החלו בכפרים רבים לגדל מוצרים חקלאיים מסוימים לצורכי שיווק לערים הראשיות רק לאחר שנפתחה אפשרות תחבורתית להגיע לשווקים ביום קטיפתם של המוצרים. כמו באזורים רבים בעולם היה להתפתחות מערכת התחבורה המודרנית בארץ-ישראל חלק חשוב בנסיגתה של החקלאות האוטרקית מהכפר הערבי והתרחבותה של החקלאות המסחרית (1989 ,Graham-Brown). ההשפעות הכלכליות הכרוכות בשלבי כינון שירותי התחבורה המודרנית חורגות הרבה מעבר לתמורות בחקלאות, וגם הן אינן אלא אחת מההשלכות הרבות שהיו ויש עדיין לתחבורה על התפתחות הכפר.



 

סיכום ונושאי מחקר בעתיד


השוני הקיצוני והמשמעותי ביותר בתכונות אוכלוסיית הכפר הערבי חל בארבעים השנים האחרונות בתחום התעסוקה ומקורות הקיום, ובהעתקת הפעילות הכלכלית של רוב המפרנסים, ברוב הכפרים, אל מחוץ למרחב המחיה המסורתי של הכפר, אל מחוץ לאדמותיו, בנושא זה דנו סקרים וחיבורים רבים שראו אור בשנים האחרונות (ראה מאמריהם של שנל, חמאיסי, דורון, ונונו ויפתחאל בקובץ זה). כפרים רבים הפכו למעין שכונות מרוחקות של הערים הגדולות. בכפרים גדולים התפתחו תהליכי פירבור עירוני. גם עניין זה נידון בכמה וכמה מחקרים גיאוגרפיים ואין טעם לחזור כאן על עיקרי ממצאיהם. אך עדיין לא ניתנה במידה מספקת הדעת לכך, שגם תמורה רבתי זו באופיו של הכפר יש לראות ולהעריך כחוליה במכלול ההתפתחויות בתכונות הוותיקות והחדשות של הכפר, רק מתוך גישה זו אפשר יהיה לאבחן ולהבין את הסיבות להבדלים בין הכפרים במהותם, בדמותם החדשה ובהיקף תלותם במקורות קיום מחוץ לתחומיהם. גישה כזו תקל לצפות את ההתפתחויות האפשריות בתכונות הכפר בשנים הבאות, בעיקר אם יחולו שינויים במציאות הכלכלית והמדינית האופפת אותם כיום. בעקבות ההתרחשויות המדיניות ביהודה ובשומרון מאז סוף 1987 יש סימנים באזורים אלו, לפחות בקרב חלק מהאוכלוסייה הכפרית, לשאיפה לחזור ולמקד את הפעילות הכפרית בניצול משאבי הכפר, כלומר, בעיבוד אדמותיו ובהרחבת תפוקתו החקלאית וייעולה. מגמה זו נתמכת על-ידי המנהיגות המלבה את ההתנגדות לשלטון ישראל (ראה בקובץ זה, "שילוב היישוב הערבי ועתידו במדיניות הפיתוח ובתהליכיו - רב-שיח").

האמור לעיל נועד להצביע על כמה מהבולטות שבתמורות שהתחוללו בכפר הערבי המסורתי, ואין בו כדי למלא אלא חלק ממטווה הנושאים שהגיאוגרף, השואף לרדת לעומק מהותו של גורם דינמי זה, חייב להכירם. זהו שדה מחקרי נרחב, שבו ניתן לתרום הרבה להעשרת הידע לגבי חלק חשוב מהגיאוגרפיה היישובית של הארץ, וגם ליצור את המידע המקיף הדרוש לעיצוב וליישום דרכי מדיניות ומינהל נבונות ויעילות לגבי התפתחות הכפר בעתיד.



 

מקורות


אלמוג, נ' (1981). התפתחות רשת מסילות הברזל בארץ ישראל מראשיתה ועד סוף שלטון המנדט הבריטי, עבודת גמר לקבלת התואר מוסמך, תל-אביב: המחלקה לגיאוגרפיה, אוניברסיטת תל-אביב.
ארנון, י', מולכו, ש' ורביב, מ' (1976). התמורות בכפר הערבי בישראל ובשטחים, רחובות: המרכז לחקר ההתיישבות.
בן-אריה, י' (1985). "סנג'ק ירושלים בשנות השבעים של המאה הי"ט", קתדרה 36, עמ' 73-77.
בן-אריה, י' (1987). "אוכלוסיית ארץ-ישראל ויישובה ערב מפעל ההתיישבות הציוני", בתוך: י' בן-אריה, י' בן-ארצי וח' גורן (עורכים), מחקרים בגיאוגרפיה היסטורית-יישובית של ארץ-ישראל, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, עמ' 1-14.
ברור, א"י (1928). הארץ, תל-אביב: דביר.
ברור, מ' (1977). "זחילת והתפרסות כפרים ביהודה ושומרון", בתוך: א' שמואלי וד' גרוסמן (עורכים), יהודה ושומרון, ירושלים: הוצאת כנען, עמ' 367-382.
ברור, מ' (1984), "תמורות בתבנית, בהתפרסות ובצפיפות האיכלוס בכפר הערבי בארץ", בתוך: י' אבירם (עורך), ארץ-ישראל - מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, ירושלים: החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, עמ' 8-15.
גרוסמן, ד' (1977). "התפתחות היישוב הכפרי בשומרון בתקופת המנדט ובתקופת שלטון ירדן", בתוך: א' שמואלי וד' גרוסמן (עורכים), יהודה ושומרון, ירושלים: כנען, עמ' 93-102.
מאיר-ברודניץ, מ' (1968). "הדינמיקה של השינויים הפיסיים בכפר הערבי בישראל", עבודה לקבלת התואר מאגיסטר, חיפה: הטכניון.
עמירן, ד' (1957). אטלס ישראל – אוכלוסין 2/IX, תל-אביב: מחלקת המדידות.
ערף, ש' (1987). אל-קריה אל-ערביה אל-פלסתיניה (הכפר הערבי הפלסתינאי), ירושלים: הוצאת המחבר.

Amiran, D.H.K (1953)/ “Patterns of Settlement in Palestine”’ Israel Exploration Journal 3’ no. 2, pp. 65-78, no.3, pp. 192-209, no. 4, pp. 250-260.
Awartani, H. (1978). “West Bank Agriculture”, Al-Najah Research Bulletin 1, Nablus.
Brawer, M. (1975). “Recent Transformation in Geographical Characteristics of Rural Settlement in the Land of the Eastern Mediterranean”, Geoscope 6, no. 1, pp. 2-12.
Brawer, M. (1978). “Neue Trends in der Raumlichen Funktionalen Gliederung Landlicher Siedlung im Mittleren Osten”, Wirtschafts-geographische Studien 4, no. 1, pp. 40-61.
Brawer, M. (1989). “Transformation in Arab Rural Settlement in Palestine, in R. Kark (ed.)’ The Land That Became Israel, Jerusalem: Magnes Press, pp. 167-180.
Canaan, T. (1932/33). “The Palestine Arab House”, Journal of the Palestine Oriental Socety 12, pp. 223-247; 13, pp. 1-83.
Dalmann, G. (1928). Arbeit und Sitte in Palestina, Gutersloh: Verlag Bertelsmann.
Demangeon, A. (1933). “Une Carte de L’habitat”, Annuals De Geographie 42, pp. 225-232.
Finn, E.A. (1923). The Palestine Peasantry, London: Marshall.
Government of Palestine (1938). Village Statistics, Jerusalem.
Government of Palestine (1945). “Survey of Social and Economic Conditions in Arab Villages 1944”, General Monthly Bulletin of Current Statistics, September issue, Jerusalem, pp. 561-562.
Government of Palestine (1945). Village Statistics, Jerusalem.
Graham-Brown, S. (1989). “Agriculture and Labour Transformation in Palestine”, in: K. and P. Glavanis (eds.), The Rural Middle East, London: Zed Books, pp. 53-69.
Grossman, D (1983). “Settlement Patterns in Judea amd Samaria”. GeoJournal 7, 299-312.
Grant, E. (1907). The Peasantry of Palestine, New York: The Pilgrims Press.
Kendall, H. (1949). Village Development in Palestine During the British Mandate, London: H.M. Stationary Office.
Klein, F.A (1883). “ Life Habits and Customs of Fellahim in Palestine”, Quarterly statement of Palestine Fund, January issue, pp. 41-48.
Lees, G.R. (1905). Village Life in Palestine, London: Longmans Green.
Lutfiyya, A. (1966). Baytin: A Jordanian Village, The Hague: Mouton.
Reilly, J. (1981). “The Peasantry of Late Ottoman Palestine”, Journal of Palestine Studies 10, no. 4, pp. 82-97.
Tamari, S. (1981). “ Building Other Peoples Homes: The Palestinian Peasants Household and Work in Israel”, Journal of Palestine studies 10, no.1, pp. 30-66.
Tannous, A.I. (1943). The Arab Village Community of the Middle East, Smithsonian Report for 1943, Washington : Smithsonian Institute.
Wilson, C.T. (1906). Peasant Life in the Holy Land. London: John Murray.
Zierhofer, A. (1934). “Sure une Formule Servant a Examiner la Dispersion et la Concentration Absolute de L’Habitat Rurate”, Comptes Rendu, C.I.G., Varsovie (Warsaw) 3, pp. 410-415.





הוצאת אוניברסיטת בר-אילן: www.biu.ac.il/press



אל האסופה ישראל - האדם והמרחב : נושאים נבחרים בגיאוגרפיה3

ביבליוגרפיה:
כותר: המערך הפנימי של הכפר הערבי המסורתי
מחבר: ברור, משה
שם  הספר: היישוב הערבי בישראל : תהליכים גיאוגרפיים
עורכי הספר: גרוסמן, דויד; מאיר, אבינועם
תאריך: 1994
הוצאה לאור: אוניברסיטת בן-גוריון בנגב; הוצאת אוניברסיטת בר אילן; י"ל מאגנס
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית