הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעים > אקולוגיה ואיכות הסביבה > חורש ים-תיכוניעמוד הבית > ישראל (חדש) > אקולוגיה ואיכות הסביבה > שטחים פתוחיםעמוד הבית > ישראל (חדש) > נוף וטבע > צמחים
יד הנדיב


תקציר
השפעת השריפות היא הרסנית לא רק על הנוף אלא גם על המערכת האקולוגית. במאמר זה מסוכם הידוע על השפעת השריפות על המערכת האקולוגית הים-תיכונית.



נזקי שריפות בחורש הים-תיכוני (דגש על ישראל)
מחברים: ד"ר אבי פרובולוצקי; ד"ר גדי פולק; ד"ר אסתר לחמן


השפעת השריפות היא הרסנית לא רק על הנוף אלא גם על המערכת האקולוגית. בשורות הבאות נסכם את הידוע על השפעת השריפות על המערכת האקולוגית הים-תיכונית.

שריפות יכולות לפגוע בשלושה מרכיבים עיקריים של המערכת האקולוגית (אֶקוֹסִיסְטֶמָה):
א. בקרקע כמצע ביולוגי לצומח
ב. בצומח כחברה ובמינים מסוימים
ג. בבעלי-החיים



 

א. מהי השפעת השריפה על הקרקע?


מניחים ששריפות חוזרות ונשנות גורמות לשינוי במינרלים של הקרקע, וששינוי זה פוגע בפוריות וביציבות שלה.

שלושה סוגי הנזקים לקרקע, שנצפו בעקבות שריפות בחורש, הם:
1. התקלפות השכבות החיצוניות של סלעים ופגיעה בטחבים ובחזזיות (סלעים אלה הם בית-הגידול של הטחבים ושל החזזיות.)
2. שריפת החומר האורגני בשכבה העליונה של הקרקע, ובכך הפוריות נפגעת
3. סחף השכבה העליונה של הקרקע, העשירה במינרלים ובמיקרואורגניזמים

התוצאה הסופית של כל אלה היא שצמחים עמידים לתנאים של חסר משתלטים על השטח. צמחים אלה הם, למשל: קידה שעירה, סירה קוצנית וגיאופיטים.*

השפעת השריפה על המרכיבים התת-קרקעיים
בדיקה של טמפרטורות השריפה גם על פני הקרקע וגם בעומקים שונים מלמדת את הנתונים הבאים: על פני הקרקע שריפות יכולות להתפתח בעוצמות שונות (מ-100 מעלות צלזיוס עד 800 מעלות צלזיוס!), אבל בעומק 6 ס"מ הטמפרטורה של הקרקע לא תעלה על 50 מעלות צלזיוס, ואפילו במצב הקיצוני של שריפה חזקה מאוד. המשמעות של עובדה זאת היא שמרבית המרכיבים הביוטיים התת-קרקעיים של המערכת האקולוגית (חיידקים, פטריות, זרעים, פקעות ושורשים), אינם נפגעים בשריפה!

השפעת השריפה על חומרי ההזנה בקרקע
מחקרים, שבדקו את השפעת השריפה על משק חומרי ההזנה בקרקע (נוטריינטים), מראים כי מלבד איבוד קטן של חנקן ושל אשלגן, אשר (כנראה) התנדפו, כל שאר המינרלים נשארו במערכת השרופה, אם כי פיזורם השתנה - במקום בצמחים הם נמצאים כעת באפר.
בסך הכול, בישראל, נמצא שהשינויים בהרכב הכימי של הקרקע בעקבות שריפה הם לטווח קצר בלבד: אחרי שנה ממועד השריפה רמת המינרלים בקרקע חוזרת להיות דומה לרמה שלפני השריפה.

האם לשריפה יש גם השפעות חיוביות?
לשריפה יש גם השפעות "חיוביות" על חברת החורש. מחקר שנערך בחורש בקליפורניה (ארצות הברית), שתנאיו דומים לתנאי החורש הים תיכוני בישראל הראה את הנתונים האלה:
1. הרמה של רוב המינרלים בקרקע עלתה באופן משמעותי, וכך נוספה לאפר כמות לא מבוטלת של חומרי מזון אורגניים זמינים.
2. בשטחים שרופים צפיפות היונקים הקטנים נמוכה מאוד, ולכן ההישרדות של הזרעים ושל הנצרים החדשים עולה.
3. זרעים של מספר מינים של צמחים שוחררו מתרדמה בחום הרב של השריפה.

במילים אחרות, חברת החורש הקליפורני מראה התאמות ברמות שונות להפרעה שהשריפה גורמת, והתאמות אלה מאפשרות לחברה זאת התאוששות מהירה.

סחיפת הקרקע
אובדן הקרקע, שהוא תוצאה של סחיפה מוגברת ושל נופים שנחשפו מן הצומח שנשרף, גם הוא נושא שנוי במחלוקת. מעט מחקרי השדה, שנעשו בארץ בנושא, מצביעים, כמעט חד-משמעית, שנושא הסחיפה בטל בשישים.



 

ב. מהי השפעת השריפה על הצומח?


שריפה, גם בעוצמות נמוכות, משמידה את מרבית המרכיבים של חברת הצומח. מידת ההשפעה של השריפה על הצומח תלויה בשלושה גורמים: אופייה של השריפה, מועדה ותדירותה.

בצד טענה על יכולת השתקמות מהירה של חברת הצומח, ובעיקר המרכיב המעוצה,** יש גם עדויות על שינויים בלתי הפיכים (לפחות בטווח הקצר). למשל: שריפה בגליל המערבי הותירה שטחים נרחבים ללא כיסוי צמחי כלל; הנוכחות של מינים עשבוניים חד-שנתיים ורב-שנתיים גדלה ביחס לאחרים, וכן גדל מאוד מספר הנבטים של לוטם מרווני, של קידה שעירה ושל סירה קוצנית.

השתלטות של הקידה השעירה
הקידה השעירה הוא צמח בעל התאמות מיוחדות להשתלטות על שטח שרוף. מכיוון שלצורך הנביטה הזרעים של צמח זה זקוקים לטיפול מכין מיוחד ומורכב (גירוד, טיפול בחומצה או חימום), הוא מייצר כמות זרעים גדולה מאוד. וכך שריפה בשטח, שיש בו זרעים של קידה שעירה, מכשירה לנביטה כמות גדולה מאוד של זרעים, והשטח מתכסה במהירות בסבך של הצמח הזה. הוא משתלט על בית-הגידול ומונע התפתחות של עשבוניים, של שיחים נמוכים ושל נבטים של עצי חורש.

השתלטות של מינים נוספים
האש מעודדת את הנביטה לא רק של הקידה השעירה אלא גם של מינים שונים נוספים: לוטם מרווני, לוטם שעיר, נטופית שעירה ומיני פרפרניים. הסיבה לכך היא, כנראה, שהאש גורמת להגדלה של חדירות הקליפה של זרעי המינים אלה למים ולגזים. חום האש גורם גם לאצטרובלים של אורן ירושלים להיפתח, ולפזר זרעים רבים פיזור נרחב.

מה היא התוצאה הסופית של השריפה בכרמל?
בכרמל התוצאה הסופית של השפעת השריפה לא הייתה במספר המינים (הוא כמעט לא השתנה), אלא בהרכב החברה: הנוכחות של מינים בעלי פירות עסיסיים ובשרניים או בעלי קליפת זרע דקה וגיאופיטים (צמחים, שניצני ההתחדשות שלהם נמצאים מתחת לאדמה, כגון: בצל או פקעת) - התמעטה, ואילו מינים, שנביטתם עודדה - התרבו. כמו כן, התרבו בשטח מינים חד-שנתיים; חלק מהם - זרעיהם הגיעו מחוץ לשטח שנשרף.

ארבע שנים לאחר השריפה בכרמל נמשכה ההשתלטות המסיבית של הלוטם המרווני על השטח, ונוכחות של אורנים צעירים הולכת וגדלה. מעניין לציין שהקידה השעירה, שהתחדשה באינטנסיביות מצוואר השורש, נפגעה קשות על-ידי כנימה. אם כן, תוצאות השריפה בכרמל הן חד-משמעיות: בטווח הקצר והבינוני הוחלפה חברת חורש מגוונת בגריגה*** צפופה של לוטם.

גם עוצמת השריפה היא בעלת משמעות על חברת הצומח, שמתפתחת אחרי השריפה. למשל: שריפת עצי אלון גדולים גורמת לשינוי הנוף שלהם. אמנם האלון מתאושש וצומח במהירות, אך אחרי 4-5 שנים עוצמת הצימוח שלו יורדת, ובמקרים רבים הוא הופך לשיח דוקרני בעל גזעים רבים.

תוצאות השריפה בכרמל בהשוואה למקומות אחרים
לעומת זאת, יש עדויות רבות על יכולת השיקום המהירה של גריגות ושל חורשים ים-תיכוניים אחרי שריפה. למשל: בדרום צרפת, באיטליה ובקליפורניה תוך 3-8 שנים בלבד חברת הצומח חוזרת לתצורתה מלפני השריפה. לעומת זאת, בכרמל תצפיות הראו שהחזרה המלאה למצב שלפני השריפה אורכת 30-40 שנה(!). הסיבה לכך היא התנאים הסביבתיים השונים.

במחקר, שנעשה בכרמל בעקבות השריפה בשנת 1989, נמצא שמספר מיני הצמחים בשטח השרוף עלה במידה ניכרת לעומת השטח שלא נשרף (יער אורן ירושלים וחורש). חלק ניכר מהמינים שנוספו, הוא של צומח מעזבות, לעומת צמחים ים-תיכוניים, אשר שלטו בשטח לפני השריפה. עיקר המינים, שנוספו לשטח השרוף, הם עשבוניים, חד-שנתיים ורב-שנתיים, בעוד שביער יש יותר מיני חורש מעוצים. גם מספר הזרעים של אורן ירושלים עלה בצורה ניכרת בעקבות השריפה, שכן, כאמור, החום גורם לפתיחת האצטרובלים ולפיזור הזרעים.

לסיכום, התחדשות צמחי החורש אחרי שריפה מגדילה את כמות הענפים והגזעים הדקים ליחידת שטח. צמחייה זאת יוצרת תנאים להתפתחות שריפה חזקה עוד יותר, מספר שנים אחרי הראשונה. ההשתלטות של שיחים נמוכים (לוטם, סירה) ו/או בינוניים (קידה שעירה) על שטחים אחרי שריפה יכולה להימשך זמן רב, עד עשרות שנים.



 

ג. מהי השפעת השריפה על החי?


המחקר על הזיקה בין שריפות לבין הצומח הים-תיכוני החל בארץ ובעולם בסוף שנות החמישים, וכפי שראינו, עד היום הצטברה כמות מידע משמעותית. לעומת זאת, המחקר על השפעת השריפה על החי נמצא רק בחיתוליו. להבדל זה בין המחקרים יש גם סיבה אובייקטיבית: לשריפה ייתכנו השפעות פיזיקליות, כימיות וביולוגיות ישירות ועקיפות על הקרקע ועל הצומח, ואלה הם יעדי מחקר מעניינים, ואילו השפעת השריפה על עולם החי אינה כה ישירה. אמנם השריפה משמידה בעלי-חיים ממינים רבים, אך אוכלוסיות גדולות של מינים אלה שורדות בסביבה המיידית של האזור הנשרף. בשל יכולת התנועה וההגירה של בעלי-החיים לבתי-גידול ריקים תהליכי השיקום שלהם אחרי שריפה הם דינמיים מאוד.
השרפה בכרמל ב-1989 והמחקר שנערך אחריה הגדילו את המידע בנושא השפעת שריפות על האקוסיסטמה הים-תיכונית, גם בנושאי בעלי החיים.
במחקר על השפעת השריפה על ציפורי השיר, נמצא שבשנה הראשונה אחרי השריפה קטן מספר מיני הציפורים וצפיפותם פי 2-4. עיקר ההבדלים נצפו באביב. נראה, שהתמעטות הציפורים נובעת ממיעוט חרקים, שהם מרכיב חשוב במזון של מיני ציפורים רבים. ייתכן שגם העדר של שכבת צומח גבוהה, המשמשת לתצפית או למסתור, מפריעה לציפורים להגיע לבית-גידול זה.

תוצאות דומות נמצאו גם לגבי המכרסמים: ישנם מינים, שאינם חוזרים (מן החורש ומן היער שלא נשרפו) אל השטח השרוף, ויש כאלה "המנצלים את ההזדמנות" ומאכלסים במהירות את בית-הגידול הריק. לכן, מגוון מיני המכרסמים גדול בשטח שלא נשרף. אמנם יערונים כמעט אינם חודרים לשטח השרוף, אך יש מינים, כגון: עכבר הבית, שהתפתחו היטב בשטח הפתוח.



 

סיכום


במערכת האקולוגית הים-תיכונית השריפות משפיעות רק על יחידות מוגדרות וקטנות יחסית, ופיזורן של יחידות אלה משתנה בזמן ובמרחב. לכן התמונה המתקבלת בשטח היא פסיפס של שטחים שרופים ולא-שרופים, שטחים שההתחדשות בהם היא משריפה צעירה מאוד, וכאלה שנשרפו לפני זמן רב. במילים אחרות: זהו פסיפס אקולוגי דינמי מעניין ומגוון, שקשה מאוד להגדיר אותו בערכים, כגון: "טוב"-"רע", "יפה"-"מכוער", או "נכון"-"לא נכון".

האם השריפה היא ברכה או קללה? - על כך אין תשובה חד משמעית. עלינו לזכור שיש הבדלים גדולים בראייה של אותה המציאות האקולוגית, וזאת בשל גורמים שונים: התפיסה האישית שלנו, אמונותינו, עמדותינו והעניין שאנו מגלים במערכת. אנשים שונים המביטים "מבעד לאותו החלון" יראו דברים שונים: רועי צאן המסתכלים על יער או על חורש שרופים רואה את הצבע הירוק של העשב, שיצמח עבור עדריהם; חובבי הטבע יראו רק את הצבעים השחורים של העצים המפוחמים ואת האפר על פני הקרקע. עבורם השריפה היא אסון והרס של היער. יערנים רואים את כמויות העץ הגדולות, שאבדו בשריפה, או את העצים שייטעו בשטחים השרופים...

ואקולוגים של הנוף? אלה מתייחסים אל השריפה כאל גורם נוסף מתוך גורמים טבעיים או מתוך גורמים שמושפעים מהאדם, שמעצבים את הנוף.




* גֵּאוֹפִיט - ‏[גיאו-+-פיט] ‏(בוטניקה) צמח הנושא את ניצני התחדשותו בחלק מעובה, אוגר מזון, שמתחת לפני הקרקע. (דוגמה: רקפת). (רב-מילים, מטח)
** מְעֻצֶּה - ‏(בוטניקה) צמח, שמכיל עֵצָה (רקמה, המעבירה מים ומלחים מן השורשים אל שאר חלקי הצמח). למשל: ‏הקיסוס הוא מטפס ירוק-עד בעל גזע מעוצה. (על-פי: רב-מילים, מטח)
*** גָּרִיגָה - [מצרפתית] שיחים ובני-שיחים סבוכים, שקומתם נמוכה. (על-פי: המילון החדש, אבן שושן)



כדאי לקרוא גם על השפעת האדם על הצומח הים-תיכוני - חלק א'

ביבליוגרפיה:
כותר: נזקי שריפות בחורש הים-תיכוני (דגש על ישראל)
שם  המחקר: החורש הים תיכוני : רקע כללי - סיכום ספרות
מחברים: פרובולוצקי, אבי (ד"ר) ; פולק, גדי (ד"ר) ; לחמן, אסתר (ד"ר)
תאריך: 1992
בעלי זכויות : יד הנדיב
הוצאה לאור: יד הנדיב; החברה להגנת הטבע
הערות: 1. על-פי המחקר: השפעת האדם על הצומח הים-תיכוני.
2. מתוך סדרת פרסומי מחקר : פרויקט רמת הנדיב.
3. פרסום מס' 8.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית