מדרש שחובר בתחילת המאה התשיעית, על ידי מחבר אלמוני, שייחס אותו לרבי אליעזר בן הורקנוס, שהיה תנא מסוף המאה הראשונה ותחילת המאה השניה.
אין יודעים אם חובר בבבל או בארץ ישראל. יש בו דמיון לחלק מן הספרים החיצוניים. החכמים הנזכרים בו הם מארץ ישראל, והתלמוד הירושלמי מצוטט בו לעיתים קרובות.
במדרש שלושה חלקים: חלק א. מתאר את המיקרים בהם ירד אלוהים לארץ; חלק ב. משרטט מיסטיקה רבנית קדומה וחישובי לוח השנה; חלק ג. הוא מדרש חלקי של תפילת ה"עמידה" ("שמונה עשרה"). יש בו דרשות לשבתות מיוחדות.
המדרש מצוטט על ידי גאוני בבל, ונזכר בפי בעלי התוספות, ואף ב"זוהר".
