החלטת ממשלת ניגריה להעלות ב- 18% את מחיר הבנזין, הנמצא תחת פיקוח ממשלתי, הביאה לשביתה כללית בת יומיים. מנהיגי האיגוד המקצועי נעצרו בהוראת הנשיא, אולוסגון אובסנג'ו, ושוחררו לאחר תום השביתה. תבוסת השובתים יכולה להתפרש כהצלחת מסע השכנוע שמנהל אובסנג'ו לביעור העיוותים הכלכליים בניגריה, או כהמחשת הקושי שבעריכת רפורמות נחוצות במדינה.

אף שמחיר הדלק בניגריה הוא בין הזולים בעולם, נפגעים אזרחי המדינה המשתכרים בממוצע כדולר ביום מכל עלייה במחיר. ממשלת ניגריה החליטה להפסיק את סבסוד הדלק, ולהשקיע את כספי הסובסידיות, כ- 2 מיליארד דולר, בחינוך או בבריאות. הדלק הניגרי המסובסד עולה כשליש ממחירו במדינות השכנות, ניג'ר וקמרון, והסבסוד מעודד הברחות וגורם למחסור כרוני בדלק.

הפתרונות התיאורטיים הפשוטים אינם פועלים היטב בניגריה. אובסנג'ו ניסה להעלות את מחירי הדלק בהדרגה, אולם העלאה של 50% ביוני 2000 הובילה לשביתה כללית ולמהומות בהן נהרגו כמה אזרחים. הנשיא נאלץ לסגת מהחלטתו, וההעלאה האחרונה הדביקה בקושי את קצב האינפלציה.

הפופולריות הגבוהה של הסובסידיות מקשה על ביטולן. העניים מעדיפים לשלם מחירים זולים בתחבורה הציבורית, ולמבריחים קשרים טובים. אזרחים רבים חשים שמגיע להם ליהנות ממחירים נמוכים, משום שארצם מפיקה כמויות גדולות של נפט, והם אינם מאמינים להבטחות הפוליטיקאים להשקיע את הכסף בבתי ספר. קריאת הממשלה להידוק החגורה נתקלת בבוז האזרחים, המצביעים על תוכנית הממשלה להשקיע סכום גדול יותר מתקציב הבריאות לשיפוץ מפואר של בניני הפרלמנט.

בעיה נוספת מעוררים ארבעת בתי הזיקוק הרעועים שבבעלות הממשלה, שלאחר שנים של הזנחה אינם מסוגלים לענות על הביקוש. יועץ הנשיא לענייני נפט אומנם פרסם בינואר מכרזים לבנייה והפעלה של בתי זיקוק פרטיים, אולם כשמחירי הנפט מהווים חבית חומר נפץ פוליטית ספק אם תהיה היענות למכרזים. הבחירות בניגריה צפויות להתקיים ב- 2003, האם יסתכן הנשיא לפני הבחירות בקידום מדיניות נבונה אך בלתי פופולרית?
(The Economist, 26.1.02)