השרף הוא נחש בדמות מיתולוגית דמיונית. זוהי צורתו של נחש הנחושת, הנחושתן, שבא לרפא את העם שנפגע במגיפה במדבר - מגיפת הנחשים השרפים.
פסל הנחושתן הוחזק כאביזר מקודש עד לימי הרפורמה של חזקיהו (מלכים ב', י"ח 4). פעמים אחדות מוזכר במקרא "שרף מעופף" (ישעיהו י"ד 29) וכן אצל הרודוטוס.
תיאור השרפים שבהתגלות ה' לישעיהו, בנבואת ההקדשה של ישעיהו, מחזק את הדעה שמדובר בדמויות אגדתיות או מיתולוגיות: "שרפים עומדים ממעל לו, שש כנפיים, שש כנפיים לאחד. בשתים יכסה פניו, בשתים יכסה רגליו, ובשתים יעופף" (ו' 2). תיאור זה של הפמליה של מעלה דומה לתיאור החיות בעלות ארבע הכנפיים בחזון המרכבה של יחזקאל (א' 5), אך השרפים הם בעלי גוף של נחש, עם ידיים, רגליים וכנפיים, כדוגמת הגריפונים. באמנות של המזרח הקדום מקובלים תיאורים של חיות אגדתיות מכונפות, ולעיתים מורכבות הדמויות מכמה חיות. כאלה הם הכרובים.
בתרגום השבעים ובוולגטה לא תירגמו את המילה שרפים (בישעיהו ו'), אלא כתבו אותה בתעתיק, כפי שנהגו עם המילה כרובים. מסתבר שראו בשרפים וכרובים שמות של סוגי מלאכים. בתרגום יונתן לארמית תורגם שמשין, כלומר, משמשים.
