בתפיסה העממית מקובל היה שיום ה' הוא יום טוב לעם ישראל, יום נצחונו של האל; יום בו יראה ה' את גדולתו ויביא למפלתם של כל אוייבי העם. ביום זה יוכיח ה' את שלטונו בעולם.
התפיסה הנבואית שינתה את המושג, וטענה שיום ה', יום הדין העולמי, הוא היום בו יעניש ה' את כל החוטאים והפושעים, כולל את החוטאים מקרב עם ישראל, ולכן יהיה זה יום חושך ולא אור, יום של אסון נורא, לעולם כולו.
ברעיון זה השתלב רעיון בואו של המשיח, ויום ה' נחשב ל"חבלי משיח": השלב המקדים את בוא המשיח, שלב של סבל ויסורים קשים שיבואו על עם ישראל לפני הגאולה האחרונה.
יום ה' הוא כינוי קבוע לאחרית הימים בדבריהם של הנביאים ישעיהו, יואל, עמוס, עובדיה, צפניה ויחזקאל.
יום ה' נקרא גם "יום פקודה" – יום בו יזכור ה' ויעניש את החוטאים, כדברי הנביא הושע: "באו ימי הפקודה, באו ימי השילום" (ט' 7).
