עמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > היסטוריה במבט רב-תחומי > היסטוריה וארכיאולוגיה > העת העתיקהעמוד הבית > ישראל (חדש) > היסטוריה > שליטים וממלכות בארץ ישראל
טבע הדברים : החברה לחקר האדם והסובב בע''מ



תקציר
במשך כשמונת אלפים שנה שכב שלד מכוסה בשמיכות החול והזמן, עד שהתגלה על ידי צוללים ארכיאולוגים. קבור בחול בעומק של 12 מטר מתחת לפני הים, השתמר השלד בצורה יוצאת מהכלל, שאיפשרה לחוקרים ללמוד על אנשי הכפר הניאוליתי, שהתגלה במפרץ עתלית.



שלדים מול כביש-החוף
מחברים: אודי גלילי; יעקב שביט


במשך כשמונת אלפים שנה שכב שלד מכוסה בשמיכות החול והזמן, עד שהתגלה על ידי צוללים ארכיאולוגים. קבור בחול בעומק של 12 מטר מתחת לפני הים, השתמר השלד בצורה יוצאת מהכלל, שאיפשרה לחוקרים ללמוד על אנשי הכפר הניאוליתי, שהתגלה במפרץ עתלית.

בחורף 1985 יצאו צוללים ארכיאולוגים לצלילת סקר שגרתית במפרץ הצפוני של עתלית. שרידי המבצר הצלבני ניצבים על חופו הדרומי של המפרץ כאנדרטה ארכיאולוגית לפעילות הימית הרצופה, שהתנהלה במימי המפרץ במהלך השנים. סקרים וחפירות קודמים שנעשו במפרץ, העלו שרידים רבים של כלי שיט ומטענים. בין הממצאים שנתגלו חפצי מתכת ומטבעות, פסלונים, כלי חרס ועוגנים. סערה חזקה שפקדה את חופי הארץ באותו שבוע הזיזה את החולות על קרקעית הים וחשפה ממצאים חדשים. במרחק 400 מטר מהחוף דוממו החוקרים את מנוע הסירה, בדקו את ציוד הצלילה וקפצו למים. לאחר כמה דקות של צלילה במים הקרים, נתקלו הצוללים בשורת אבנים ישרה באורך מספר מטרים. הימצאות קיר אבנים שכזה בעומק עשרה מטרים מתחת לפני המים, במרחק ניכר צפונה משרידי הנמל הפניקי והמבצר הצלבני, היתה בלתי צפויה. בעזרת תנועות ידיים המחוללות זרמי מים הסירו שכבות חול וחשפו את בסיס האבנים, שנמצא בתוך חרסית קשה בצבע אפור חום. אחד הצוללים מצא חפץ עשוי מאבן צור, שזוהה יותר מאוחר כגרזן מהתקופה הניאוליתית. בחפירה יותר יסודית שערכו במקום מצאו קערות אבן, נתזים וכלי צור רבים. לא היה ספק שהצוללים חשפו אתר פרה-היסטורי, שכוסה על ידי הים. לאחר גלוי הכפר בעתלית התבצעו סקרים וחפירות תת-ימיים ונתגלו שרידי כפרים פרה-היסטוריים נוספים על קרקעית הים.

מחקר שיטתי ורצוף של האתרים האלה מתנהל קרוב לתשע שנים, על ידי רשות העתיקות ואוניברסיטת חיפה. עד עתה התגלו שישה כפרים בקטע החוף שבין עתלית לחיפה. השרידים, שגילם 8100 – 6400 שנה לפני זמננו, שייכים לתקופת האבן החדשה (התקופה הניאוליתית). הם מוקמו על קרקעות ביצה קדומה שנוצרה כנראה לפני 10,000 שנה. האתר שנחשף במפרץ עתלית וקיבל את השם "עתלית-ים", נחשב לגולת הכותרת של אתרי הישובים הפרה-היסטוריים שהתגלו עד כה ברצועת החוף הצפונית של ישראל. זהו האתר הגדול והשמור ביותר שנתגלה על קרקעית הים בעולם. הכפר משתרע על שטח של 60 דונם, בסמוך לאפיקו הקדום של נחל אורן ובעומק 8-12 מטר מתחת לפני הים. בחפירות שערכו הארכיאולוגים באתר גילו מבני אבן, מתקנים, מוקדי שרפה, עצמות חיות, כלי אבן וצור, קברים ושרידים רבים של צמחים וזרעים. בין התגליות החשובות היתה באר מים שסייעה לחוקרים לשחזר את גובה פני הים בתקופה הניאוליתית. בדיקת גיל האתר, שהתבצעה באמצעות האיזוטופ הרדיואקטיבי פחמן 14 ומחקרים נוספים של התכולה הארכיאולוגית, אפשרו ללמוד את טווח הזמן המיוצג בחומר הבאר. חקר מלוי הבאר שהורבד בשכבות ובדיקות גיל השכבות, מצביעים על כך שחלפו כ-400 שנה מתחילת השימוש בבאר ועד נטישתה והפיכתה לבור אשפה. נראה ששרידי השלבים השונים של ההתיישבות באתר, מפוזרים על פני השטח ולא בשכבות זו על גבי זו כמו בתל ארכיאולוגי. מאחר ולא נמצאו כל שרידים של קרמיקה, ועל פי גיל פחמן 14, כלי הצור וארכיטקטורה של המבנים, נראה שהישוב משויך לסוף התקופה הניאוליתית הקדם-קרמית, סוף האלף ה-6 לפנה"ס.

הממצאים המרתקים ביותר הם 15 השלדים שנתגלו באתר ונתנו עדות אילמת להיבטים שונים בחיי הכפר הניאוליתי. הקברים ממוקמים בקרבת בתי המגורים או בתוכם. קבורה בקרבת או בתוך הבית, שהיתה שכיחה באזור בתקופה הניאוליתית הקדם-קרמית, מרמזת על אפשרות של קיום פולחן סביב קברים. רוב השלדים נמצאו בקברים אישיים כשהגולגולת שלמה. חלק מהשלדים היו בקבורה ראשונית, בתנוחה מכווצת (עוברית). בקברים אחרים נמצאו ריכוזים של עצמות, שכנראה היוו קבורה משנית. נמצאו גם עצמות שחוקות שיש להניח שנסחפו ממקום קבורתן המקורי ע"י סערות הים. השלדים נמצאו במצבי שימור שונים, החל בכמעט שלם וכלה במספר שברי עצמות.

ד"ר ישראל הרשקוביץ', אנתרופולוג פיסי מבית הספר לרפואה באוניברסיטת ת"א, היה אחראי על חקר השלדים שנמצאו באתר עתלית-ים. מחקריו מגלים מספר היבטים מעניינים השופכים אור על אורח חייהם של תושבי הכפר. המצב הבריאותי של אוכלוסיית הכפר (כשהיו עוד בחיים כמובן!) היה ירוד למדי. בולטת במיוחד שחיקת השיניים, כתוצאה מביצוע מלאכה באמצעותן. תופעה זו אופיינית לאוכלוסיות של טווי רשתות ודייגים.

בעצם האוזן שבאחת הגולגולות נתגלה עיוות אופייני לצוללים המתמחים בצלילה חופשית ושוהים זמן רב במים קרים. אצל 80 אחוז מהשלדים נתגלו סימנים המצביעים על "ספונדילוליסיס" – הפרדת קשת החוליה מגוף החוליה – תופעה שהתגלתה אצל מתעמלות ובקרב אסקימואים המרבים לעסוק בחתירה. המחלה נובעת מלחץ על הגב התחתון הנוצר תוך כדי כיפוף הגב לאחור. רוב הסיכויים שאנשי עתלית-ים לא היו מתעמלות סובייטיות, ומכאן המסקנה שהרבו לעסוק בחתירה לצרכי דיג. באופן כללי מאופיינת אוכלוסיית עתלית-ים בגובה נמוך של 165-144 ס"מ.

בהרכבת הפסיפס הארכיאולוגי הפרה-היסטורי נוטל חלק מגון רחב של חוקרים המתמחים בתחומים שונים. עצמות בעלי-החיים, שנתגלו באתר ונחקרו על ידי ד"ר ליאורה הורוביץ משויכות לעזי-בר, בקר-בר, חזירי-בר, צבאי הרים ואיילים. רמת שימור העצמות באתר יוצאת דופן. בדיקה מורפולוגית של העצמות הצביעה על שכיחות גבוהה של פרטים צעירים, בעיקר של עזים וחזירים. מכאן עולה האפשרות של הימצאות חיות מבויתות בעתלית-ים. עצמות, צלעות, חוליות וסימני החיתוך שנמצאו בעצמות מלמדים על הרגלי קצבות וביתור החיות באתר. בנוסף לדיג עסקו אנשי הכפר בציד אינטנסיבי ובביות חיות. השלב הראשון בביות חיות מאופיין בבידוד ושמירה על קבוצת חיות מעדר בר, בנפרד מיתר חיות הבר, אך ללא התערבות בתהליכי הריבוי בתוך העדר.

רוב שרידי הדגים, שנמצאו ונחקרו ע"י ד"ר עומרי לרנאו ועירית זהר, שויכו לדג הנצרן האפור הים-תיכוני. דג זה שייך למשפחת דגי טרף החיים בחולות ובתחתית הסלעית של הים, בעומק של 100-10 מטר, והמגיעים עד גודל של 40 ס"מ. דג הנצרן האפור מצוי בים התיכון גם היום, אם כי בשכיחות נמוכה מאד. יתכן שבתקופות פרה-היסטוריות היה הרבה יותר נפוץ. משמעות ממצא זה לגבי שכיחותו של המין או התמחות בדיג, פתוחה כמובן לספקולציות. רוב עצמות הדגים נמצאו בחלקה העליון של שכבת חרסית ממוצא יבשתי. מכאן ניתן להבין שעצמות הדגים הן חלק משרידי האתר ולא עצמות של דגים מתקופתנו. בשטח האתר נתגלו זרעי עץ הליבנה הרפואי שקיים היום בכרמל. זרעים אלו כנראה שמשו לדיג באמצעות הרעלת דגים במי לגונות. טכניקת דיג זו קיימת עד היום במקומות שונים בעולם. על פי מחקריה של עירית זהר ובהתבסס על לימוד של עצמות הנצרן הים-תיכוני של היום, היווה הדג הזה חלק חשוב בדיאטה של אוכלוסיית הכפר.

מאגר גדול של גרעיני חיטה שרופים נמצא במצב שימור מצוין וכלל כ-26,000 גרעינים. זהו הריכוז הגדול ביותר של גרעיני חיטה שנתגלה באתר מהתקופה הניאוליתית במזה"ת הקרוב. ד"ר מרדכי כסלו מאוני' בר-אילן אבחן שני זנים של חיטה, בעיקר חיטה פרימיטיבית מזן Tritium Dicoccum, שהיה שכיח ביותר באזור בתקופה זו. זוהי אותה אם-חיטה "שגילה" אהרון אהרונסון ב"חוות אהרונסון" הסמוכה. קשה להבדיל מורפולוגית בין זני חיטת הבר לבין זנים מבויתים, אך קיימות הוכחות לכך שגידלו חיטה ולו רק מעצם הכמות שנמצאה. נראה שגרעיני החיטה תפסו את מקומם של בלוטי האלון בתפריט מזונן של חברות חקלאיות במזרח הקרוב. התפתחות זו היתה משמעותית במיוחד ביישובי החוף, שם היוו דגים וחיות ים אחרות מרכיב מזון עיקריים.

אחת השאלות המעניינות שעלתה במחקר היא: האם בעתלית-ים היתה חברה ימית טיפוסית או חברת איכרים שעסקו גם בציד ולקט. הממצאים מעידים על האפשרות הראשונה כמתקבלת. מפות בטימטריות של אזור חוף הכרמל מצביעות על רכס כורכר מתחת לפני הים, כ-1.5 ק"מ מהחוף. רכס כורכר שקוע זה היה כנראה לשון אדמה שיצרה לגונה גדולה ורדודה בין הרכס לבין קוף החוף. אלו הם בדיוק תנאי הסביבה המתאימים לחברה ימית.

נראה אם כן, שלים היה תפקיד מרכזי בכלכלתה של אוכלוסיית עתלית-ים. היתה זו חברה שניצלה את הים והיתה בין הראשונות שפיתחו טכנולוגיות שיט בים הפתוח ודיג של דגי נצרן החיים במים עמוקים. תושבי עתלית-ים היו ללא ספק ציידים ודייגים מוצלחים. מדוע אם כך היה כה חשוב להם לגדל חיטה, כשמדובר בעבודה רבה נוספת לקהילה?

הסימנים המעידים על תחילת ביות חיות וגידול חיטה אופייניים לשלב המעבר שבין חברת ציידים-לקטים לחברה חקלאית. השילוב של חקלאות, דיג, ציד, לקט וגידול חיות, אפשר ניצול אופטימלי של מקורות הקיום המקומיים לאורך כל השנה. אופן קבירת המתים מצביע על סוג פולחן שאינו אופייני לחברות נוודיות. אופי המבנים המסיביים באתר תומך בהשערה שמדובר בישוב קבע.

האתר היה מיושב במשך 400 שנה. זוהי תקופת ניצול קצרה יחסית של הביצות המיובשות. הדבר תמוה לנוכח העובדה שאנשי עתלית-ים נהנו ממגוון רב של מקורות קיום שונים לאורך השנה בסביבה אופטימלית. מדוע אם כן נטשו את הכפר?

תקופות הקרח שפקדו את כדור-הארץ במיליון השנים האחרונות גרמו לשינויים ניכרים בגובה פני הים. מפלס הים-התיכון נמצא בסימן עלייה ב-18 אלף השנים האחרונות לפני כעשרים אלף שנה הגיעה תקופת הקרח האחרונה לשיאה. פני הימים בעולם היו נמוכים ב-180 מטרים מפני הים של היום, ומישור החוף היה יותר רחב בכ-10 ק"מ בממוצע. תנאים אלו אפשרו התיישבות האדם בתקופה הניאוליתית, לאורך החופים הצפוניים של ארץ-ישראל. לאחר תום תקופת הקרח חלה התחממות, שהביאה להמסת הקרחונים ובעקבותיה עלו פני הים והציפו אזורים שהיו יבשים במשך אלפי שנים. הים הגואה שהציף את הישובים שבקרבת החוף, חולות נודדים שכיסו את האתר קודם להצפה ומי ים שחדרו לבארות, אילצו את תושביהם לנוטשם. שרידי הכפרים נמצאים היום מתחת לפני הים.


ציור משוער של אזור מפרץ עתלית כפי שנראה לפני כ-8,000 שנה. פני הים היו אז נמוכים בכ-80 מטרים מפני הים של היום, ומישור החוף היה רחב בכ-10 ק"מ בממוצע. לאחר תום תקופת הקרח חלה התחממות, שהביאה להמסת הקרחונים ולעליית פני הים.

חקר שרידי ספינות ואתרי ישובים מהווה תרומה חשובה להבנת התרבויות הקדומות וקשרי הגומלין ביניהן. יחד עם זאת יש הבדל גדול בין מחקר ארכיאולוגי של כלי שיט עתיק, לבין מחקר של אתר ישוב שקוע בים. ספינה טבועה היא עולם ומלואו שמהלכו קפא בזמן ונשתמר בשלמותו. לעומתה, ישוב עתיק בו חופר הארכיאולוג הוא למעשה תל של שרידי מבנים ואשפה, שהשאירו אחריהם דורות רבים של בני-אדם שחיו במקום. ברוב החפצים נעשה שימוש רב-פעמי והם עברו מספר רב של גלגולים. ייחודם של הממצאים התת-ימיים הוא באיכות השימור שלהם. למשל, מבנים פרה-היסטוריים עשויים עץ, שאינם משתמרים באתרים יבשתיים, התגלו במצב טוב באתרים תת-ימיים בחוף הכרמל. מיקומם מתחת לפני הים מנע גישה של חוקרים אליהם, במשך מאות אלפי שנים.

למרבה הצער, התערבות האדם בטבע, המפרה את האיזון האקולוגי, מביאה לחשיפת השרידים הארכיאולוגיים ומעמידה אותם בסכנת אבדון. למשל, בניית סכר אסואן גרמה לירידה ניכרת בכמות החולות המושקעים בחופי הים-התיכון ובונים את רצועת החוף של ישראל. כמויות החול הגדולות ששקעו לאורך החופים, כיסו תחתם את השרידים הרבים של חברות ותרבויות שפעלו בחוף ובים. משירדה כמות הסחף לאחר בניית הסכר, הצטמצם מאד תהליך הכיסוי ושעון החול עמד מלכת. עובדה זו מקלה מאז בניית הסכר בשנות ה-60, על ארכיאולוגים ימיים, לאתר ולחשוף אתרים ארכיאולוגיים על קרקעית הים. זרמים וסערות "עוזרים" אף הם לארכיאולוגים ב"עבודה השחורה" של פינוי כמויות גדולות של חול. אולם, עקב מיזגו הבלתי צפוי של הים, ישנה תמיד האפשרות של שחיקת והרס השרידים, או אף כיסויים מחדש בחול.

באוקטובר 93' התקיימה חפירת הצלה נוספת באתר עתלית-ים. הממצא הבולט ביותר שהתגלה בחפירה זו הוא מבנה פולחני מעגלי בן 7600-8000 שנה לפני זמננו. המבנה בנוי מאבנים בגודל של מעל לשני מטר, התקועות בקרקעית הים ומסביבם אבנים נוספות שוכבות ומעוטרות בספלולים. נראה שאתר הפולחן נבנה מסביב למעין, משקעים גירניים אופייניים למעיינות ושרידי צמחית מים מתוקים, שנמצאו במקום, תומכים בהשערה זו. הספלולים אופייניים לפולחן מים (מקדש דומה נמצא בעין-גדי). אפשר גם שהמבנה שימש לפולחן רוחות האבות. בחברות קדומות ישנן הרבה דוגמאות לפולחן זה.

בנוסף לצלילות סקר, המתבצעות במהלך כל השנה, קיים צורך דחוף בחפירות ההצלה. הממצאים השקועים בים אינם ניתנים לגידור או כיסוי, כמו באתר ארכיאולוגי יבשתי. באתר התת-ימי אי אפשר לדחות את החפירות. יש לשלות ממצאים חדשים בטרם יכוסו בחול, יהרסו או יפלו קרבן לגונבי עתיקות.

ביבליוגרפיה:
כותר: שלדים מול כביש-החוף
מחברים: גלילי, אודי ; שביט, יעקב
תאריך: דצמבר 1993 , גליון 1
שם כתב העת: טבע הדברים : החברה לחקר האדם והסובב בע''מ
הוצאה לאור: טבע הדברים : החברה לחקר האדם והסובב
הערות לפריט זה: * המחברים עובדים בענף הים, רשות העתיקות
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית