עמוד הבית > אחר > פנאיעמוד הבית > מדעי החברה > גיאוגרפיה > אזורים ומדינות בעולם > אירופה
טבע הדברים : החברה לחקר האדם והסובב בע''מ


תקציר
מפלים רבים הזורמים בעוז ממעלה פסגות הרי האלפים לעמקים שמסביב בקיץ. קופאים כל חורף למשך מספר חודשים בצורת נטיפים מעוררי התפעלות. טיפוס על מצוקי הקרח האדירים הקפואים הפך עם השנים מוקד משיכה לאלה שטיפוס מצוקים. או לחלופין סקי וסנובורדים בלבד אינם אתגר מספק עבורם...



בגובה האלפים : טיפוס על מפלי קרח באלפים הצרפתיים
מחבר: עומר מי-דן


מפלים רבים הזורמים בעוז ממעלה פסגות הרי האלפים לעמקים שמסביב בקיץ. קופאים כל חורף למשך מספר חודשים בצורת נטיפים מעוררי התפעלות. טיפוס על מצוקי הקרח האדירים הקפואים הפך עם השנים מוקד משיכה לאלה שטיפוס מצוקים. או לחלופין סקי וסנובורדים בלבד אינם אתגר מספק עבורם.

מפלי קרח לעולם לא יקפאו כפי שקפאו בשנה שקדמה לה, ועוביים משתנה בהתאם לכמות הזרימה בעת הקפיאה. כך קורה שבמקומות מסוימים ניתן לטפס בבטחה יחסית על שכבת קרח עבה ו"בריאה", ובמקומות אחרים, מכת רגל מעט חזקה תחשוף את שכבת הסלע שמתחת לקרח. טיפוס קרח, בעיקר במפלים, החל במקורו כחלק אינטגרלי מעולם הטיפוס האלפיני, ותופס מקום נכבד בעולם זה. לאחרונה אף נבנו מספר קירות קרח מלאכותיים למטרות אימון ותחרות, בדומה לקירות הטיפוס הספורטיבי הקיימים כבר זמן רב. כאשר הטיפוס מתבצע בתנאי טמפרטורה קרים ובאזורים שאינם מקבלים שמש ישירה, השלג הנמצא בינות לסלעים, באפיקים צרים, קופא, וכאשר הזווית חדה מספיק, ההתקדמות הופכת לטיפוס קרח.

למרות הדמיון הרב בצורת האבטחה בין טיפוס הקרח לטיפוס על סלעים, העבודה המעשית שונה לגמרי, וההתקדמות היא טכנית הרבה יותר. צבירת הניסיון בטיפוס מסוג מביאה את המטפס ללמוד בדיוק באיזו תנופה עליו להניף את הגרזן ולנעוץ אותו בקרח, כך שתתאפשר התקדמות מבלי שהקרח ייבקע וייהרס.

כמו בכל חורף, גם השנה חיכיתי בכליון עיניים לחופשת הסמסטר הקצרה שתאפשר לי לשוב אל מצוקי הקרח האדירים של רכס האלפים. טיפוס כידוע, מתבצע תמיד בזוג, או יותר, ושותפי לחוויה היה עידו הדר, מטפס סלע, גולש ומדריך צניחה חופשית. ארזנו את הציוד בקפידה, ובדקנו את תנאי המפלים, הטמפרטורה ומצב הקרח עם מדריכי הטיפוס המקומיים בלה-גראף (La grave). לה-גראף ועיירות נוספות בקרבתה כמו שמוני (Chamonix) ודוז-אלפס (Duex Alps) מהוות מרכז נופש, סקי וטיפוס. עשרות אלפי מטפסים מגיעים לאזור כל שנה וממוצע הקרבנות העונתי מגיע ל-50. על האזור משקיפים הרי האלפים ופסגת המון בלאן (Mont Blanc), הגבוה בהרי אירופה המערבית (4,807 מטרים).

העיירה לה-גראף שוכנת באזור משונן וגבוה הקרוי "מחוז ששת העמקים". האזור קיבל את שמו מששת העמקים הצרים הנתחמים על ידי מצוקי ענק, והמשווים לנמצא בהם הרגשה של הולך בקניון צר. הכביש המחבר את גרנובל (Grenoble) לאזור "ששת העמקים" עובר לו בין עיירות ציוריות ושדות רחבי ידיים. סוסים מנוקדים רועים באחו, ועצים מלבלבים צובעים את הנוף. בתים רבי קומות נדירים לאורכו של הכביש המתעקל, ורוב הבתים הם חד קומתיים או דו קומתיים. בעוד הדרך מטפסת ומתעקלת בין ההרים, עוקבים אחרינו קווי מתח אדירים, שלעתים לא ניתן להבין מאין הגיעו.

בשעות אחר הצהריים הגענו לדוז-אלפס הנחשבת לאחד מאתרי הסקי המוצלחים באזור. היום שלמחרת תוכנן כיום טיפוס קרח, ולכן היה עלינו למצוא מקום לינה קרוב לתחילת המסלול ולהכין את הציוד. כפי ששיערנו העיירה הייתה מלאה נופשים. תנאי הגלישה הטובים לא הותירו מקומות פנויים בשום מלון או אכסניה. השעה הייתה כבר מאוחרת ואנו שיווענו למקלחת חמה ולארוחה. בעירה ווילאר דארן (Villar Dwarene), עיירה קטנה המורכבת מכמה בקתות ומגדל שעון מרשים, הצלחנו למצוא חדר פשוט באכסניה מקומית. פסגת הלה-מאג' (La Meije 3,983 מטרים) הוארה על ידי ירח מלא והשקיפה עלינו בעת סיור קצר שערכנו ברחובות. אביזרי הטיפוס שהיו תלויים על קירות העץ במסעדה קטנה בה התיישבנו לאכול, העלו את רמת האדרנלין בדמינו בציפייה למחר.

ב-8:00 בבוקר התקדמנו בזהירות לכיוון הרכב החונה. במקומות רבים קפאו המים על פני הכביש. גבר ואישה בגיל העמידה חלפו על פנינו כאשר בידיהם כדי חלב גדולים עשויים פח. לבושם גרם לי צמרמורת קלה – מכנסיים קצרים ומגפי גומי לא נראו לים תיכוני שכמוני לבוש הולם בטמפרטורה של מעלת צלסיוס אחת מעל האפס.

החזרנו למקומם את המגבים אשר הורמו במחשבה תחילה למנוע קפיאה, ולאחר מספר דקות מצאנו עצמנו במאפייה מקומית, כשניחוח של לחם טרי אופף אותנו מכל עבר. בחרנו דברי מאפה אחדים והתיישבנו בשמש החורפית לארוחת בוקר קלה לפני הטיפוס. גולשי סקי רבים נעו לכיוון הרכבל כשבידיהם מגלשים. מגרש החנייה הקטן של לה-גראף, היה מלא. נכנסנו "לבית ההרים" (Maison de la Montagne) בו ניתן לקנות את הספר המתאר מסלולי טיפוס, ובו ניתן לברר את מצב המפלים. פרטים מעט יותר מעודכנים על מצב המפלים או על מסלולי סקי מיוחדים ניתן לקבל ממדריכים מקומיים. המדריכים האלו גם ישמחו, בתשלום כמובן, להדריך כל קליינט בשבילי ההרים או ללמד את רזי טיפוס הסלע או הקרח.

המסלול הנבחר היה לה קולר דו סיאל (La Colere du ciel) מסלול באורך 250 מטרים ובדירוג – TD (דירוג אלפיני המשקלל את קושי המסלול, ההגעה, האבטחה ופרמטרים נוספים). החנינו את הרכב בעיירה קטנטונת בשם לה-פרו (“Les Freaux”), נעלנו את נעלי השלג המגושמות והתחלנו בהליכה לכיוון המסלול. העלייה בשלג הרך לתחתית המפל ארכה יותר זמן משתכננו, בגלל הכושר הירוד שלנו, הלשג העמוק או סתם בשל הערכה מוטעית.

לאחר 45 דקות הורדנו מעלינו את התיקים העמוסים ונעלנו בזהירות את הקרמפונים (מסגרות מתכת משוננות המולבשות על נעל השלג לייצוב בעת הליכה בשלג או טיפוס קרח). המדרון נהיה תלול וההתקדמות דרשה שימוש בגרזן אחד לייצוב, ובקרמפונים לאחיזה טובה בשלג. כעבור זמן לא רב עמדנו בתחנת הפיטצ' (Pitch) הראשון של המסלול. פיטצ' הוא כינוי לקטע של מסלול אותו מטפסים. בסופו עוצר המוביל ומחכה עד שהמטפס השני יגיע אליו, ואז מתחילים פיטצ' חדש.


כאשר הקרח אינו מכסה את כל הסלע המסלול נקרא מעורב (mixed) ומשלב בתוכו טיפוס קרח וסלע. צילם: ירון וינשטיין.

ידענו שבגלישה למטה נעבור דרך המקום בו התחלנו את דרכנו, ולכן השארנו את התיקים עם הציוד שלא היינו זקוקים לו תלויים על בולט (טבעת הקדוחה בסלע). העמסתי על רתמתי את ברגי הקרח, אתם אאבטח את עצמי בהמשך, ומספר טבעות ואמצעי אבטחה לסלע. התחברתי לקצה אחד של החבל ועידו העביר את שאר החבל דרך אמצעי החיכוך שהיה תלוי למותניו, ושימש כאמצעי האבטחה שלי. על פי קצב ההתקדמות שלי, שחרר לי עידו חבל שהועבר דרך ברגי הקרח אותם הברגתי כל כמה מטרים. אם אפול, עידו ינעל את האמצעי, ואני אשאר לבסוף תלוי על הבורג האחרון ששמתי. כמובן שכל זאת בתנאי שהבורג יחזיק מעמד.

התחלתי להתקדם כשאני נועל את הגרזנים בחוזקה, ובועט את השיניים הקדמיות של הקרמפונים בקיר הקרח שלפניי. כצפוי הרגשתי "חלוד" למדיי, ולכן לא מעט לא בטוח ביכולתו של הציוד לאפשר לי התקדמות או אבטחה, עובדה שגרמה לבזבוז כוח וזמן. לאחר כחמישה מטרים עצרתי, ובעודי נתמך בגרזן השמאלי התחלתי במלאכת הברגת הבורג. מצאתי נקודה בקיר שנראתה לי עבה ויציבה מספיק, סימנתי אותה במכת גרזן קלה והתחלתי לסובב. הרגשתי התנגדות ונדרשתי להשקיע כוח ועבודה. דבר זה העיד על כך שהקרח טוב. פיסות קרח בצבצו מתוך הבורג החלול והעידו על כך שהמתכת תפסה את מקומה בקיר. העברתי את החבל הקשור לרתמתי אל תוך הטבעת המחוברת לבורג, והמשכתי להתקדם בעדינות. השיפוע התמתן קמעה ואפשר לי להתקדם במהירות. הביטחון חזר אליי, ושוב הרגשתי כאילו רק לשם כך נולדתי. עצרתי בקצה הקטע, חיברתי את עצמי לעץ עבה שצמח משמאל למסלול, וסימנתי לעידו שהוא יכול להתחיל לטפס אחריי.

בחציו הראשון של המסלול לא ראיתי את עידו בשל הזווית, וכל אימת שהרגשתי מעט ירידה במתח משכתי אותו דרך אביזר האבטחה. כאשר לא הרגשתי התקדמות במשך דקות אחדות, הבנתי שעידו הגיע לבורג והוא כעת מבריג אותו החוצה, ומיד לאחר שיחבר אותו לרתמה ימשיך בהתקדמות. כעבור 20 דקות היינו שוב יחד.

150 המטרים הבאים היו מורכבים משיפועים שונים של קרח ושלג, חלקם אנכיים, חלקם בזווית של עד 75 מעלות, וחלקם מתונים יותר שאפשרו התקדמות מהירה. בשעה 15:00 עמדנו לפני הקטע האחרון של המסלול. מפל קרח ניצב בגובה של 40-45 מטרים, ובזוויות משתנות של 75-90 מעלות. המפל היה בנוי משני קטעים שההפרדה ביניהם נעשתה על ידי שיפוע שלג מתון יותר. בעקבותינו דלק עוד זוג מטפסים, והאצתי בעידו להתכונן לאבטח אותי כדי שאתחיל לטפס לפניהם. כך אוכל לבחור את קו ההתקדמות העדיף, ואמנע מחתיכות קרח הנופלות בעקבות מכות הגרזן של המטפס שמעל, לנחות על ראשינו.

בגלל השעה המאוחרת חלקים במפל החלו להפשיר, ושכבת מים דקה זרמה על פניו. התקדמתי בזהירות מנסה להימנע ממגע ישיר של הכפפות או הברכיים עם קיר הקרח. כל אימת שמגע כזה התבצע הרגשתי זרם מים דק נע במהירות משני צדי נקודת המגע. עצרתי להבריג עוד בורג. ההברגה הקלה יחסית בשילוב עם קילוחי המים לא נסכו בי ביטחון רב.

הנטיפים הקפואים ניצבו בזווית כמעט ישרה, ואילצו אותי לטפס במהירות ללא עצירה לאבטחה. עצירה כזו עדיפה לפני קטע קשה ואחריו, ולא באמצעו, כאשר אתה נדרש למקסימום כוח ואנרגיה. המטפס המקומי טיפס מימיני ונראה היה שהדשא שלו ירוק הרבה יותר, או שמא המקומיות שיחקה תפקיד.


עומר מוביל את הפיטצ' (חלוקת גובה הטיפוס למקטעים שגובהם כ-50 מטרים) הראשון במסלול ה- Le Pylone.
צילם: ירון וינשטיין.

בשעה 15:30 צעקתי לעידו "off belay", ביטוי שמשמעותו כי ניתן להפסיק לאבטח אותי, וכי הגעתי לנקודה בה אני מאובטח ישירות לקרח. עידו טיפס בעקבותיי. השעה הייתה מאוחרת ולפנינו היה עוד מקטע קרח של 20 מטרים שניצב אנכית, מכוסה שכבת מים דקה. הרגשנו שעשינו די ליום הראשון בהרים והחלטנו לגלוש בעזרת חבלים כלפי מטה. הגלישה בחזרה ממסלולים אלפיניים נחשבת מסוכנת. מטפסים רבים נהרגו דווקא בירידה ולא בטיפוס מעלה, וזאת בשל בחירת מסלול גלישה מוטעה המוביל למבוי סתום או לתהום. לפנות ערב הגענו בחזרה למכונית, עייפים אך מרוצים. חזרנו למלון, למקלחת, לארוחה ולישון.

יום המחרת הוקדש לחזרה לכושר, אך בתחום אחר, הסנובורד (snowboard). סופה חזקה שעברה על המקום שבוע לפני שהגענו כיסתה מחדש את המדרונות המושלגים סביב העיירה דוז-אלפס. חיפשנו את המורדות המושלגים שאינם מסלולים מסודרים. השלג במסלולים האלה בדרך כלל רך ועמוק משום שמספר האנשים שעבר שם לפניך אפסי. הבעיה בסוג זה של גלישה שמעצם היותו מחוץ למסלול, הוא קשה לגישה ומחייב בדרך כלל הליכה רגלית וטיפוס על מנת להגיע למורדות. לאחר חצי יום של אימונים וחזרה לכושר, חיפשנו כמה מורדות מעניינים, רתמנו את הסנובורדים לתיק במנשא מיוחד, וטיפסנו לעבר הפסגה הרצויה. השלג היה עמוק וההליכה הייתה קשה. לאחר מספר מדרונות ומעברי סלעים הורדנו את הבורדים מהתיק, ושייטנו לנו בתוך שלג רך ובתולי. תוך זמן קצר היינו שוב במסלולים הסטנדרטיים, גולשים לעבר העיירה בדרך לחצי ליטה בירה קרה לסיום יום ארובי למדיי.

העיירה דוז-אלפס בקרבתה השתכנו התגלתה כאתר נוח מאוד לשהייה. לאורך הרחוב הראשי ניתן למצוא מסעדות מגוונות ושפע של סופרמרקטים לא יקרים. לקראת ערב מתרכזים הגולשים בברים שבעיירה ומחליפים חוויות מיום הגלישה הארוך. בשעה 21:00 נדיר לראות אנשים ברחוב. מי שאינו ממלא כרסו בבירה הולך לישון מוקדם על מנת להתחיל בכוחות מחודשים יום גלישה חדש. בקיץ מציע האזור פעילויות רבות כגון רפטינג ושיט קיאקים, רחיפה במצנחים, בנג'י ומסלולי אופני הרים, טיפוס והליכה. למחרת התארגנו לטיפוס המפל הבא. בחרנו ללכת ללה פילון (Le Pylone). על פי המידע של המדרכים המקומיים מצבו של המפל היה יציב. הדירוג של המסלול היה מעט גבוה יותר מהקודם, אך החלטנו להיענות לאתגר. הפעם הצטרף אלינו ירון, הצלם שלקח לעצמו יום חופש מהסקי, והתמקם בקו בו יכול היה להשקיף עלינו ולהנציח את הטיפוס. התייצבנו לרגלי המפל שנראה כעת מאיים הרבה יותר ממה שתיארנו לעצמנו כאשר בחנו אותו בדקדקנות הכביש. נטיפי קרח ניצבו איתן בזווית של 80-90 מעלות. בנקודות המגע עם הסלע בצדי המפל נראו זרזיפי מים שהעידו על כך שהעונה לקראת סיום, ושהמפל מתחיל להפשיר. על פי התיאור בספר הבנו שהצד השמאלי הוא הקל יותר, אך כעת נראה היה שצד זה כבר החליף מצב צבירה והמסלול הימני, הקשה יותר, נראה כאופציה הבטוחה.


עומר במנוחה קצרה לשאיפת אוויר באמצע הובלת הפיטצ' הראשון של המסלול. צילם: ירון וינשטיין.

התכנון המקורי היה שנטפס את המפל כשעל גבנו מגלשי סנובורד. כ-100 מטרים מעל נקודת סיום הטיפוס המתוכנן הייתה התחברות למסלול לא מסודר (off piste), ונראה היה לנו שסקי במורד יהיה נחמד יותר מלגלוש את המפל בעזרת חבל, וללכת את כל הדרך חזרה במדרון. סיכמנו שברגע שאסיים להוביל, עידו יחבר את הציוד ואני אמשוך אותו אליי. כבר מהמטרים הראשונים הבנו שהתכנון היה יומרני מעט. המסלול היה קשה בהרבה מהצפוי ולקח לי זמן רב להוביל את החלק הראשון שלו. משכתי את הציוד לתחנה ואחר כך אבטחתי את עידו. עם ההתקדמות נעשה המפל צר יותר ולא השאיר הרבה אפשרויות לבחירת הדרך הנוחה. במקומות אחדים נראתה כבר שכבת הסלע מתחת לקרח הקפוא, דבר שגרם להיסוס מה לפני תקיעת הגרזן שהייתה, אין צורך לציין, עדינה שבעתיים. כוחותינו אזלו, וכיוון שעל פי חישוב פשוט גלישה עם סנובורד במדרונות לא מוכרים בשעה שכזאת יכולה בהחלט להסתיים רע, חזרנו לתחילת המסלול. אספנו את ירון וחזרנו לעיירה, לא לפני שעצרנו וקנינו שני עופות שלמים, מנת צ'יפס ענקית ושני ליטרים של מיץ תפוזים טבעי. קנייה זו הוכתרה כהצלחה מסחררת, וחזרנו עליה במשך כל יום מימי הטיפוס והגלישה הבאים.

בימים הבאים גלשנו וטיפסנו לסירוגין בהתאם למצב הרוח ולמזג האוויר. יום לפני שחזרנו החלטתי שאני חייב לסיים את La Pylone. אני לא חוזר הביתה לפני שאעמוד בראש המפל הזה. עידו נאלץ להסכים אתי, ולו רק בגלל הטבעת שנאלץ להשאיר לשם גלישה על הסלע בצדו של המסלול. הפעם הלכנו לישון מוקדם לאחר שהכנו את כל הציוד מראש. הדרך הייתה מוכרת היטב ושום סנובורד או ציוד עודף לא הכביד עלינו. בשעה 9:30 כבר היינו בתחילת המסלול. הנחישות, הניסיון המצטבר, והחזרה לכושר עשו את שלהם. בשעה 13:00, בעודי תלוי באוויר, מאבטח ועורם את החבל הארוך, צפיתי בעידו המתקדם אליי בזהירות. כל נעיצת קרמפון או גרזן נעשתה בצורה מחושבת בשל השכבה הדקה של הקרח שאיימה להישבר וכאילו אמרה, הייתם צריכים להגיע לפני חודש. צעקנו לשמים בסיפוק ללא גבול, מרוצים על ההחלטה לחזור ולהתמודד עם המפל הקשה. בדרך למטה אספנו את הטבעת שהשארנו שם ימים אחדים קודם לכן. גלשנו בזהירות על מנת לא לפרק עוד נטיפים, שבכל מקרה צנחו להם בעת שטיפסנו, וגרמו לנו להבין היטב למה לא מורידים את הקסדה מהראש בשום אופן.

בשל השעה המוקדמת עוד הספקנו לתפוס את הרכבל האחרון לפסגת הפיק דו דיאבל (Pic Du Diable) ולגלוש במורדות המושלגים בטירוף לא מוסבר. ידענו שמחר אנחנו כבר על המטוס, כך שאפשר לקפוץ כל קפיצה ולנסות תמרונים מיוחדים, פציעה אינה יכולה להפריע כעת, כאשר החופש הסתיימה...

 

ביבליוגרפיה:
כותר: בגובה האלפים : טיפוס על מפלי קרח באלפים הצרפתיים
מחבר: מי-דן, עומר
תאריך: מאי 1998 , גליון 31
שם כתב העת: טבע הדברים : החברה לחקר האדם והסובב בע''מ
הוצאה לאור: טבע הדברים : החברה לחקר האדם והסובב
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית