עמוד הבית > מדעים > ביולוגיה > בעלי חיים > בעלי חוליות > יונקים
טבע הדברים : החברה לחקר האדם והסובב בע''מ



תקציר
מידע על הדימוי השלילי של הזאב, על אורח החיים של הזאבים שבארצות הברית, על טיפולם בגורים, על שיטות הצייד של הזאבים, ועל סיכויי ההישרדות שלהם.



זאבים - נלחמים בתדמית
מחברת: ענת ברוק


בחווה לגידול זאבים שבמסצ'וסטס ארצות הברית, מתקבלים בעלי המקום על ידי הזאבים כחלק מהלהקה, ומקומם בהיררכיה נקבע בהתאם לגודלם ולדומיננטיות שלהם. פול ספרן, בעל החווה, דאג לדרג את עצמו כמשנה לזכר "האלפא". הזכר הבכיר דואג להזכיר לו את מעמדו מספר פעמים ביום על ידי עמידה על שתי רגליו האחוריות המבליטות את גודלו ומבט מאיים ישר לתוך העיניים. פול מצדו, על מנת שלא לערער על בכירותו של הזכר השליט, נמנע מלהישיר מבט.

האוויר היה כל כך קר, שכל מה שעשיתי היה לדמיין לעצמי את האח הבוערת בבקתה וכוס תה חם, אך בינתיים המשכתי לצעוד בקור העז עם שני שותפיי למחקר. סופת שלג השתוללה סביב ואנחנו ניסינו לאתר אותות מהקולר של זאב מס' 324.
בטמפרטורה של מינוס 30 מעלות צלסיוס, אצבעות הידיים סירבו להישמע לי כשניסיתי להקליד את הפקודות במקלט המכויל לקלוט את האות ממשדר הקולר שהוצמד לזאב. התקדמנו לכיוון הנהר וחצינו אותו לעבר גבעה קטנה. על הגבעה פירקנו שוב את הציוד וניסינו לקבל אות חיים מן הזאב הממושדר.
לפתע נשמע האות של משדר הקולר כה חזק וברור שנדמה היה לנו (וסביר להניח שלא רק נדמה), שהחיה נמצאת בקרבת מקום וצופה בנו מבין העצים.
לאחר ש"פרקנו" (download) למחשב את האותות המעידים על תנועת החיה ב-72 השעות האחרונות התחלנו לגרור את עצמנו חזרה, קפואים אך מרוצים, בכיוון אופנועי השלג שהותרנו על הדרך.


צילום: ענת ברוק


פרופסור דייב מיץ, מהבכירים שבחוקרי הזאבים בעולם, החל לחקור זאבים בשנת 1958, ומאז פרסם ספרים אחדים בנושא. עמדתו הבכירה מסבירה את העובדה שמחקר יקר, כמו זה המתנהל במינסוטה, ממומן מזה שנים רבות בידי הממשלה. הוא גם עומד בראשם של מספר גופים אמריקניים ועולמיים האחראים על חקר הזאבים והשבתם לטבע.

אל המחקר הצטרפתי לפי הזמנתו של מיץ בתחילת סתיו 1991. המעבר מלוס אנג'לס החמה והמפויחת למינסוטה, מדינה עם 10,000 אגמים ומיליוני עצים שמתקשטים בתקופה זו של שלכת באדום ובצהוב, היה מהמם. כשראיתי את הבקתה שבה הייתי אמורה לחיות במשך תקופת שהותי במינסוטה הרגשתי כמי שהגשים חלום. הבקתה בה התגוררו עוזרי המחקר הייתה במרחק של 20 דקות נסיעה מהעיירה הקרובה, בלבו של יער, על שפת אגם ש"בלע" לתוכו שקיעות מרהיבות. כאשר נסעתי בפעם הראשונה לעיירה אלי (Ely) כדי למלא דלק במכונית ולרכוש מעט מזון, שאלו אותי בתחנת הדלק אם אני הבחורה מישראל. לרגע חשבתי שזה כתוב לי על המצח, אך מהר מאוד למדתי כי בעיירה קטנטונת כזו, אדם זר, לא רק מי שאינו מאזור המערב התיכון אלא מי שאינו אמריקני כלל, פשוט מהווה אטרקציה. מצאתי את עצמי עונה על שאלות כגון: כמה גמלים יש לי בישראל וכדומה. אני חייבת לציין שבהחלט נהניתי מתשומת הלב. בבקתה לעומת זאת המצב היה שונה. אמנם כל עוזרי המחקר האחרים שגרו שם היו אמריקנים, ורובם באו מהאזור הזה של ארצות הברית, אבל הם היו מודעים לכך שקיים עולם גם מעבר לארצות הברית. דייב מיץ, שהגה את המחקר והריץ אותו מתחילתו ועד היום, דאג לכך שבאופן קבוע יחשפו חוקרים וצוותי טלוויזיה מכל רחבי העולם את התקדמות המחקר ואת מצב הזאבים בכלל.

במשך דורות סבל הזאב מדימוי שלילי, שבא לידי ביטוי, בין השאר, באגדות ובסיפורים (ראה "כיפה אדומה"...) וכמעט גרם להכחדתו. הוא הצטייר בעבר (וגם כיום) כחיה מפחידה הטורפת כל יצור הנקרה בדרכה. אם ישאלו אתכם עם מי הייתם מעדיפים להיפגש בעובי היער, עם זאב או עם אייל, סביר להניח שתעדיפו את האייל. מנתונים שאספתי בארצות הברית ובאירופה נראה כי לא קיימת שום עדות על תקיפת אדם על ידי זאבים לפחות ב-30 השנים האחרונות! לעומת זאת קיימות עדויות על ציידים שהותקפו על ידי זכרים של איילי הקורא בעונת הייחום, וניצלו רק בנס.

הזאב נמנה עם סדרת הטורפים (Carnivora) ועם משפחת הכלביים (Canidae). הזאב הוא למעשה אבי הכלבים המבויתים, שמרביתם עברו תהליכי שינוי מלאכותיים בידי משביחי גזע למיניהם. הדומים לו ביותר הם כלב המזחלות והרועה הגרמני.
הזאבים שונים מכלבים בכך שגופם שרירי יותר, צר וארוך. באזור התפוצה הצפוני הזאבים גדולים, בעלי פרווה צפופה וסמיכה, ורגליהם גדולות יותר. צבעם של הזאבים לרוב אפור, אבל באזור הארקטי הם לבנים. בקנדה, באלסקה ובארצות הברית קיימים גם זאבים שצבעם שחור לחלוטין. כיום מוכרים שני מינים עיקריים של הזאב. הזאב האפור (Canis lupus) והזאב האדום (Canis rufus).
לפנים, חי הזאב האפור בחצי הכדור הצפוני ועד לדרום הודו, ואילו הזאב האדום אכלס את אזור דרום מזרח ארצות הברית בלבד. בעבר נחשב הזאב ליונק שכיח ביותר על פני כדור הארץ. אבל כיום, במקומות רבים בעולם, הוא הוכחד כליל בידי האדם או נמצא בסכנת הכחדה לאחר שהפיתוח העירוני דחק אותו לשטח קטן בהרבה משטח המחיה הדרוש לו.
אורח חייהם של הזאבים, טכניקות הציד והתנהגותם, מרתקים. הזאבים חיים בלהקות אשר למעשה הן משפחות המורכבות כל אחת מזוג הורים דומיננטיים המכונים "אלפא" ומצאצאים בגילים שונים. להקת זאבים מונה בדרך כלל בין 6-20 פרטים. הסדר בחיי הלהקה נשמר באמצעות היררכיה חברתית. זוג "האלפא" שולט בכל חברי הלהקה, החיות המוגדרות "ביתא" שולטות באלה שנחשבות נחותות מהן וכך הלאה. לרוב רק זוג "האלפא" מזדווג ומעמיד צאצאים, אך בשנים שבהן יש טרף למכביר ייתכן שגם זוג זאבי ביתא יזדווג וייוולדו
לו צאצאים.



החיים בלהקה מקלים על הזאב בכמה צורות. ראשית למרות שזאב בודד יכול להשתלט על פרסתן גדול כמו אייל הקורא, הנחשב לטרף הגדול ביותר של הזאב, הרי שללהקה קל הרבה יותר להשתלט על טרף כזה. לחיים בלהקה יש יתרון נוסף המתבטא בגידול הצאצאים במשותף. לאחר שמלאו לגורים שלושה שבועות, הם מתחילים לצאת מהמאורה ולהתרועע עם שאר חברי הלהקה. לפעמים, בזמן הזה, האם שעד עתה היניקה את הגורים וטיפלה בהם, בעוד שאר חברי הלהקה דואגים לה למזון, עוזבת את הגורים תחת השגחה של נקבה אחרת מהלהקה. המצב הזה מתאפשר הודות לעובדה שנקבות שלא המליטו נכנסות להיריון מדומה שכתוצאה ממנו הן מפיקות חלב, ומסוגלות להיניק את הגורים כמו מינקת. התופעה הזאת מוסברת בעובדה שעם בוא האביב חלה, הן אצל נקבות והן אצל זכרים, מבוגרים וצעירים כאחד, עלייה ברמת ההורמון פרולקטין, האחראי בין השאר על ייצור החלב אצל הנקבות.
פעמים רבות כאשר צפו חוקרים בלהקה לא עלה בידיהם לדעת אם הנקבה שנשארה עם הגורים היא האם או נקבה אחרת. למעשה לא רק הנקבות דואגות לגורים, אלא כל חברי הלהקה מטפלים בהם במשותף. הם משחקים אתם, משתובבים ומאכילים אותם על ידי הקאת מזון מעוכל למחצה. אין ספק שהשיתוף בגידול הגורים מקנה להם יכולת הישרדות גבוהה יותר. עבור גורים בני שלושה שבועות ויותר, הלהקה מייצגת משפחה המתקיימת בחברותא עד לשלב שבו הצאצאים לומדים כיצד להסתדר בכוחות עצמם. הזוג השולט הוא זה שקובע לאיזה כיוון ללכת, היכן לצוד, איזה טרף לתקוף, ומתי להפסיק את המרדף. השאר אינם אלא העוזרים. הגורים לומדים כיצד לחיות בלהקה וזוכים בהרבה אהבה ותשומת לב, אבל גם בחינוך נוקשה המתבטא בדרישה לכיבוד כל פרט בהתאם למיקומו בסולם החברתי בלהקה. החיים בלהקה הם תמצית קיומם, ולמרות שישנם זאבים בודדים הרי שהם נדירים למדיי, ולכן הביטוי "זאב בודד" הוא מוטעה.
הזאב נחשב לאחת מחיות הציד המושלמות, לא רק מפני שהוא בעל שיניים ומערכת עיכול המותאמות לכך אלא גם מפני שחושיו מחודדים, התנהגותו והנטיות החברתיות שלו, מותאמים כולם לקיומו כטורף אידיאלי. טרפו של הזאב הצפוני כולל את איילי הקורא, איילים קנדיים, ארנבות, ביזונים, כבשי ההרים ובונים. למרות שהזאב הוא טורף מוכשר, הטרף לא תמיד מוותר בקלות, וחלק גדול מניסיונות הציד מסתיימים בבעיטה חזקה שעלולה להשבית את הזאב, או להרוג אותו.
לפעמים הטרף פשוט מצליח להימלט. הזאבים יוצאים לצוד לרוב בלהקה כאשר פרט אחד מבני הזוג השליט, אחראי על מהלך הציד. יש להם טכניקות ציד מורכבות למדיי, וידוע כי במקרים מסוימים האינדיאנים מצאו לנכון בצאתם לציד ליישם את טכניקות הציד המוצלחות של הזאבים.



למרות זאת, נמצאים הזאבים רוב הזמן במצב שבו יש להם בקושי די מזון כדי להתקיים ולהעמיד דור המשך. הזאב, בחיפוש אחר טרפו, נאלץ לעתים קרובות לנדוד למרחקים עצומים. זאבים יכולים לעבור מרחק של 60 קילומטרים ביום בתוך יער סבוך, וטריטוריה של להקת זאבים עשויה להשתרע על פני שטח שבין 50-1300 קילומטרים רבועים, בהתאם לכמות המזון הזמינה.

בגלל שתחום המחיה שלהם מתפרס על פני שטחים נרחבים, ובגלל הטווח המוגבל שבו נקלטו האותות ממשדרי הזאבים, יוצא האחראי על המחקר מדי בוקר לטיסה מעל שטח היערות על מנת לאתר את מיקומם של אלה המשתתפים במחקר. לאחר שנאספו הנתונים ושורטטה מפה, יצאנו אנחנו, עוזרי המחקר, ברכב השטח או באופנועי שלג לכיוון המקום המשוער במטרה ל"פרוק" (download) את המידע על תנועות הזאב, שהצטבר ב-72 השעות האחרונות במקלט. כשמזג האוויר היה סוער ואיתור החיות בעזרת המטוס לא היה אפשרי, נעזרנו במידע קודם, בהערכה של גודל ומיקום הטריטוריה, בניחושים פרועים ובאינטואיציה. בגלל המרחקים הגדולים, הייתה היכולת שלנו למקם ולאסוף מידע מהקרקע בעזרת אנטנה ידנית בלבד, כמעט אפסית.


פרץ גלעדי, צייד זאבי הגולן של רשות שמורות הטבע, יצא מטעמה לחוות המחקר על מנת ללמוד את שיטת הלכידה של הזאבים למטרות משדור. פרץ מכין מלכודת לעבודה. כלל חשוב הוא להתיח את המלכודת לפני שמניחים אותה ולעבוד עם כפפות גומי על מנת לנטרל ככל האפשר את ריח האדם מהמלכודת. זמן קצר לאחר הנחת המלכודת נלכד זאב. הזאב עבר סדרת בדיקות, מושדר ושולח לחופשי. תמונות: פרץ גלעדי.


הזיכרון החזק ביותר מעבודתי בתחנת המחקר לזאבים בצפון מינסוטה, שם נערך המחקר, הוא חוויית ה"יללה" (howling) המשותפת. כבר ביומי הראשון במקום נסענו, כל עוזרי המחקר, לאחת מקרחות היער הרבות באזור בשעת הדמדומים. ללא כל התרעה מוקדמת מצאתי את עצמי צופה בחבורה של אנשים משכילים, עומדת ומייללת כאחד הזאבים. לאחר שכולם ניסו את כוחם ביללות שונות ומשונות והשתתקו, נשמעו פתאום ממרחק יללות זאב. בתחילה נשמע פרט אחד מיילל ואחר כך עוד אחד ועוד אחד ופתאום קונצרט שלם. אין מילים בפי לתאר את ההתרגשות שאחזה בי. מאותו יום, בהזדמנויות רבות, בעודי עומדת בדד או עם בן זוגי לעבודה, באמצע היער או על גבעה, ביום או בלילה, נעמדתי ויללתי מעומק נפשי. מעולם לא העליתי בדעתי כמה נפלא לעמוד וליילל מול ירח מלא ועוד לקבל בתגובה מענה אותנטי.

למרות שזאבים מתקשרים גם בנביחות, בנהימות, ביבבות, ובאמצעות ריחות, דווקא היללות הן שגורמות לשערותינו לסמור. ייתכן שהסיבה לכך היא ששאר צורות התקשורת קיימות גם אצל חיות אחרות ובעיקר אצל הכלבים. יללות הזאבים מורכבות ומשמשות לכינוס חברי הלהקה שנפרדו תוך כדי מרדף אחרי טרף, בתשובה ליללות של להקות אחרות, ולעתים נדירות יותר כאשר הם מגינים על גורים או על טרף חי. היללות באות לבטא גם מצב של התרגשות (כמו שמתאר מש בספרו .(The way of the wolf) כאשר הזאבים קמים בבוקר
הם מתמתחים, משתובבים קמעה, ואז פוצחים בסדרת יללות משותפות אשר מקנה ללהקה את הרגשת ה"ביחד". קרייזלר בספרו Arctic Wild מתאר את היללות כשירה חברתית. כאשר פרט אחד מתחיל ליילל מצטרפים אליו השאר בשמחה ובהתרגשות על חלקם באירוע החברתי המשותף הזה. היללות באות גם כתגובת לחץ או כאזהרה מפני פולש זר שחודר לסביבתם.
הטריטוריה של הלהקה מסומנת באמצעות שתן וצואה. זכרי ה"אלפא" מסמנים עצים, סלעים, קרח (באזורים הקרים) וכדומה - במיקום גבוה ככל האפשר. ריח הצואה משמש פעמים רבות גם כדי לסמן מקומות מחבוא של מזון. לכן, על מנת למשוך את הזאבים למלכודות שלנו, שהוחבאו באדמה, מצאתי את עצמי אוספת צואת זאבים טרייה ו"ריחנית" ומפזרת אותה סביבן. (למה מלכודות? - בהמשך).

הזאבים נחשבים לחיות אינטליגנטיות מאוד. היכולת שלהם לזכור, ללמוד, ולקשר בין אירועים, מצביעה על כך. החוקר יונג (1963), מתאר כיצד זאבים למדו לעקוב אחרי קולות ירי, ולהמתין בסבלנות עד שהציידים יפשטו את עור החיה ויעזבו. בצפון מינסוטה ובאלסקה, באזורים בהם נהגו לירות בזאבים תוך כדי טיסה, למדו הזאבים להיעלם מהשטחים הפתוחים כאשר נשמעו קולות של מסוקים או מטוסים קלים. במקרים אחרים למדו הזאבים להתחמק ממלכודות או מכל דבר שיכול לפגוע בהם.

הזאבים הם בעלי חיים חברתיים במיוחד, הן בינם לבין עצמם, והן כלפי בני אדם. ושוב, בניגוד לדעה הרווחת, הם אינם אלימים. תצפיות שנעשו על זאבים שגודלו יחד עם כלבים הראו שהזאבים נמנעו על פי רוב ממריבות. החוקר מוריי (1963) אף מתאר כיצד זחל לתוך מאורת זאבים כדי לקחת גור זאבים וההורים רק עמדו במרחק ונבחו. חוואים שנהגו לצוד זאבים על ידי הפלתם לבורות, דיווחו על חוסר פחד מוחלט במגעם עם הזאבים, ועל יכולתם לחתוך בגוף הזאב החי על מנת לשחררו מהמלכודת מבלי שהזאב ינהם או ינשוך אותם.

הזאבים מגיעים לבגרות מינית בגיל חמש שנים, למרות שנקבות הזאב לעתים מזדווגות כאשר הן בנות שנתיים או שלוש. עונת החיזור אצל הזאב נמשכת כחודש, לקראת סוף החורף ותחילת האביב. בעונת החיזור היחסים בין שני בני זוג ה"אלפא" חברותיים במיוחד. הם ישנים זה ליד זה, מבלים הרבה זמן יחד, ונוגעים זה בזה. מצד שני, הם יותר תוקפניים כלפי מתחרים מתוך הלהקה. בתקופת ההזדווגות לפעמים פורשים השניים למספר ימים מהלהקה.

המחקר שבו השתתפתי מתקיים מזה שנים רבות בחסות ממשלת ארצות הברית. מטרת המחקר ללמוד ככל האפשר על הזאבים, שמעבר להיותם בעלי חיים מעניינים לכשעצמם, הם חוליה חשובה מאוד בשרשרת המזון. באזור המחקר הזאבים טורפים במרבית המקרים איילים חלשים וחולים, ומספרם מותאם לקיום האיזון באוכלוסיית האיילים. כאשר אוכלוסיית הזאבים קטנה מאוד גדלה אוכלוסיית האיילים וגורמת נזק רב לסביבה. היום, למרות שאוכלוסיית הזאבים באזור יציבה יחסית, עדיין רשאים ציידים לצוד איילים מאחר שמספרם עולה על יכולת הסביבה לקיימם.

הידע שנאסף במחקר משמש גם לחינוך בתקווה להביא לשינוי הדימוי הרע של הזאבים ולהפסקת הטבח בהם.

בשלב שבו הצטרפתי למחקר, נעשו ניסיונות ללמוד אם יש לעלייה ברמה של הורמונים מסוימים, השפעה על כך שזכר או נקבה יעזבו את הלהקה וינדדו במטרה להקים להם להקה חדשה. אחד התנאים ההכרחיים למחקר העוסק בבעלי חיים בסביבתם הטבעית הוא האפשרות לאסוף מידע בעוד החיה ממשיכה בפעילותה השגרתית. לצורך זה נעזרים בקולרים בעלי משדרים המאפשרים לחוקר לעקוב אחר זאבים מלהקות שונות. המשדרים אוגרים מידע בצורת קודים המורכבים מתנועות הראש של הזאב. הקודים האלה, המפוענחים מאוחר יותר בעזרת מחשב, מספקים מידע של תנועות החיה. על מנת שאפשר יהיה לעקוב אחרי זאב ממושדר, צריך כמובן ללכוד את הזאב ולהצמיד אליו קולר. הצמדת המשדרים נעשית בחודשי האביב, הקיץ והסתיו. עוזרי המחקר מתפרסים על פני שבילים שיש בהם סימנים המעידים שזאבים משתמשים בהם באופן קבוע ומטמינים בהם מלכודות. המלכודות מוטמנות בקרקע בידי אדם הלובש כפפות וחוגר סינר גומי כדי שהזאב לא יזהה ריח אדם ויירתע מלהתקרב למלכודת. סביב המלכודת מפזרים צואת זאבים ופיתיון כגון רגל של אייל. צואת הזאב מושכת
זאבים ומעמעמת את ריח האנשים. באזור המלכודות מציבים שלטים המזהירים ציידים עם כלבים מלהתקרב לאזור, על מנת שהם או כלביהם לא יפעילו אותן. אמנם המלכודות כמעט שאינן גורמות נזק לרגלי הכלב, אך בעליו עלול בכעסו לקחת אתו את המלכודת היקרה. מדי יום מתחלקת קבוצת עוזרי המחקר לזוגות הנוסעים לבדוק את המלכודות. זאב שנתפס במלכודת מורדם, נלקחות ממנו דגימות דם, מוזרקת לו זריקה נגד כלבת, הוא נשקל, ולסיום עונדים על צווארו קולר יקר ערך. אם הזאב בגיל שבו אנחנו מניחים כי בקרוב יעזוב את הלהקה, מצמידים לקולר שני חצי הרדמה שניתן להפעילם בשלט רחוק. החצים מאפשרים לבדוק אותו שוב ולעקוב אחר מצבו הגופני.

עונת הסתיו שבה הגעתי חלפה מהר יחסית, אבל היא אפשרה לי להתרגל בהדרגה לטמפרטורות הנמוכות של החורף. החורף הגיע בלי הרבה התראות בדמותה של סופה שנמשכה יומיים, והשאירה אותנו תקועים בבקתה ומוקפים בכמות שלג שלא נראתה גם באזור הזה מזה שנים. כשהסופה חלפה יצאנו מיד לבדוק את המלכודות שנשארו בשטח, מקווים בכל לבנו שלא נלכד בהן זאב שקפא למוות. בדרך כלל כל המלכודות נאספות עוד לפני השלג הראשון, אך הפעם הטבע "סידר" אותנו והסופה תפסה אותנו לא מוכנים.
כמעט בכל יום במהלך שהותי באזור המחקר מצאתי את עצמי עושה דברים שלא עשיתי מעולם. הפעם עקב השלג הכבד, נאלצנו להשתמש במגלשי סקי "קרוס קונטרי" כדי להגיע למלכודות מסוימות. המגלשיים האלה דומים למחבטי טניס גדולים ורחבים ללא ידיות, שנועדו להגדיל את שטח הפנים של הרגל ולמנוע שקיעה בשלג הרך. אחד השיפורים הגדולים ביותר היה אופנוע השלג, שקיצר מרחקים והפך את עבודת הפרך של התנועה בשלג לתענוג (אם כי מעט מסוכן).

מעבר למאמץ הגופני שנדרש בתנאי הקור והשלג, לפחד היה חלק גדול במאמץ - הפחד להיות לבד ביער. פעמים רבות חילקנו בינינו את מסלולי ההליכה לבדיקת המלכודות, כך שכל אחד צעד לבדו מרחק ניכר ביער. אמנם בשביל, אבל מתברר שגם החיות מעדיפות את השבילים על פני ההליכה בתוך הצומח הסבוך. הכוונה היא לחיות כמו דובים שחורים, ואני מודה שפחדתי פחד מוות להיפגש אתם פנים מול פנים, למרות שכבר נפגשתי עם אחד, אבל בחברת שותפי לבקתה. ידעתי שלא אפגוש בזאבים בעת שיטוטיי ביערות, כי אלה דואגים להתרחק מבני אדם. זכור לי מקרה אחד שבו ישבנו בשקט על הרכב ושלג ירד מסביב, ופתאום ראינו ממרחק זאב חולף בין העצים. ההתרגשות הייתה גדולה על שראינו זאב בסביבתו הטבעית, ולא אחד שנורה או נתפס במלכודת. העובדה היא, שלמרות שביליתי ביער מספר ימים לא מבוטל, כמעט שלא זכיתי לראות זאבים, והדבר נכון גם לגבי שאר עוזרי המחקר שנמצאים כאן כבר שנים רבות. הדבר מדגיש עד כמה מצומצם מגעו של הזאב עם האדם. אין ספק שהזאב נמנע במתכוון מלהיתקל בבני אדם. גם הציידים המסתובבים ביערות בתקופת הציד לא נתקלים בזאבים אלא אם כן הם עוברים על החוק ומעמידים עמדת תצפית המוסווה היטב בצמחייה, ממנה הם יורים באיילים חולפים ולפעמים גם בזאבים. הסיבה העיקרית לירי של ציידים בזאבים היא הפחד התהומי מפניהם. סיבה נוספת היא שהם מאמינים שהזאבים טורפים איילים רבים מדיי, ובכך מדללים יתר על המידה את הציד החביב עליהם. למותר לציין שלשתי הסיבות אין בסיס במציאות.

סיכויי ההישרדות של הזאבים היום אינם טובים בהרבה מאלה שהיו להם בעבר. סכנת ההכחדה טרם חלפה; ככול שהזאב נדחק לאזור מחיה מצומצם יותר הוא יוצר בעיה גדולה יותר מאחר שהמפגשים שלו עם הבקר והצאן מתרבים. הדרך היחידה לדאוג שהזאבים יחזרו להלך במקומות שבהם הוכחדו היא לדאוג להם לסביבה מתאימה ומרוחקת מיישוב אדם. גם אז סביר להניח שצאצאי הזאבים שיצאו לחפש לעצמם טריטוריות חדשות יגיעו לאזורי יישוב, ובסופו של דבר יפגעו גם הם בצאן ובבקר. לכן חשובה מאוד ההכרה כי חלק מתוכנית השבת הזאבים כוללת גם השמדת זאבים בעייתיים, כלומר זאבים שטרפו בקר ולו רק פעם אחת. מאחר שהזאב הוא בעל יכולת גבוהה של למידה וזיכרון טוב, גם אם ידאגו למקם אותו במקום חדש, הוא יחפש את הטרף הקל, ועל כן משמידים זאבים שטרפו צאן ובקר. בצפון מינסוטה באזור בו נעשים מאמצים גדולים לשמר את אוכלוסיית הזאבים, דואגת הממשלה לפצות כל חקלאי אשר דיווח על תמותת בקר או צאן בידי זאב. כאשר חקלאי מצלצל למרכז הממשלתי האחראי לנושא, שולחים חוקר למקום המקרה בתוך 24 שעות, כדי לוודא שאכן החיה
נטרפה על ידי זאב. אם כן, הם ידאגו לשלוח לוכד זאבים שיהרוג את הזאב הפורע. תכנית זו פועלת מאז שנת 1975 בצורה משביעת רצון לכל הצדדים (פרט לזאבים, כמובן).

גם בישראל בעיית הזאבים בגולן הולכת ומחמירה. עם גידול אוכלוסיית הזאבים באזור קטן יחסית ומיושב בצפיפות בסטנדרטים זאביים, נוצר מצב בלתי נמנע בו זאבים רבים בוחרים לטרוף בקר ולא צבאים.

ביבליוגרפיה:
כותר: זאבים - נלחמים בתדמית
מחברת: ברוק, ענת
תאריך: מרץ 1998 , גליון 29
שם כתב העת: טבע הדברים : החברה לחקר האדם והסובב בע''מ
הוצאה לאור: טבע הדברים : החברה לחקר האדם והסובב
הערות לפריט זה: * המחברת בעלת תואר BA בזואולוגיה
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית