גורילות בערפל של קמרון

מושגים כגון הגנה על מינים בסכנת הכחדה או שימור יערות הגשם, לא אומרים הרבה לשילטונות קמרון, שבאפריקה המערבית. קבלני עצים מגלחים בשיטתיות את יערות העד וציידים מקומיים טובחים חופשי באוכלוסיות הג'ונגלים. ובתוך כל אלה יש קרן אור: מיקלט לשיקום פרימטים, המנוהל על-ידי קומץ משוגעים-לדבר.

להקה קטנה של גורילות התנהלה לאורך גדת הנהר, באחד מיערות הגשם של דרום קמרון. שתי נקבות עם גוריהן, זכר בוגר כסוף-גב (סילבר בק) ומספר צעירים. לפתע נשמע רחש חשוד, ומתוך הסבך הזדקף צייד, חמוש ברובה ארוך-קנה.

אחת הנקבות, עירנית יותר מהאחרים, נמלטה לעבר מעבה היער, אבל המארב היה מתוכנן היטב. צייד אחר ארב לה בנתיב הבריחה. הקליע שלו פילח את גופה, והיא נפלה מתבוססת בדמה. הגורה המייבבת נצמדה לגופת אמה.

הזכר הענק שעט בשאגות אל מקור הירי, וספג כדור בכתף. החיה השעירה התעשתה במהירות, פלטה גירגור זועם והסתערה על הצייד המבוהל. זה סחט את ההדק, אך לרוע מזלו נתקע לו כדור עקר בקנה. לחיצה נוספת ולשווא. סילבר בק המשיך בהסתערותו, חושף ניבים ומתופף על חזהו האדיר.

הצייד המבועת כבר רואה את המוות בעיניים, ואז נשמעת לפתע ירייה נוספת, הגורילה הענק התמוטט. חברו של הצייד הגיח מתוך השיחים, כשחיוך של ניצחון מרוח על פניו.

הגורה הקטנה הביטה בשניים מבוהלת. הם תחבו אותה, צורחת בהיסטריה, לתוך שק גדול ואפל. היה להם שלל מוצלח. הרבה בשר וגם כפות ידיים גדולות, שיימכרו כמאפרות, בשרה של הנקבה שווה יותר. ויש גם בונוס, גורה קטנה כמזכרת לתיירים. לאחר שביתרו את גופות הגורילות הבוגרות, העמיסו הכל על סירת קאנו ושטו במורד הנהר אל יעדם הבא.

קריבי, עיירת תיירים כמעט יחידה בקמרון, שוכנת על שפת הים בדרום המדינה. חוף טרופי, דקלי קוקוס ומפל מים. שם ניסו הציידים למכור את גורת הגורילה המבוהלת. התיירים המעטים לא קפצו על המציאה. לבסוף, בעלי המלון המקומי ריחמו עליה, וקנו אותה ב20- דולר. לאחר שבועיים העבירו אותה למיקלט הפרימטים שליד העיירה לימבה. הגורה, שנקראת היום פיצ'ו, הייתה הגורילה הראשונה שפגשתי שם.

תחליף לאם שנרצחה

לילך לוי יצאה תודשיים קודם לכן מהארץ, לעבוד כמתנדבת באותו מיקלט. כשנכנסנו לחצר הגדולה, זיהתה פיצ'ו מרחוק את דמותה של לילך. היא ניתקה עצמה מזרועותיו של המטפל והתנודדה לעבר לילך, ידיה פשוטות לפנים והיא מצווחת בהתרגשות. לילך פרשה זרועותיה ופיצ'ו התכרבלה בתוכה, מגרגרת בהנאה אין קץ. במיקלט שבע גורילות ופיצ'ו הצעירה מכולן. כשהגיעה, סיפרה לילך, היא ישבה במשך ימים שלמים, מצטנפת בתוך עצמה, מבוהלת וחורקת שיניים. שיערה נשר והיא סבלה מפצעי עור ומבעיות עיכול. במקביל לטיפול הגופני ניתן לה גם שיקום נפשי. מטפל צמוד 24 שעות ביממה, תחליף לאם שנרצחה. ביום זו בדרך כלל לילך, ובלילה שומר תורן. המטרה היא להרגיל את פיצ'ו בהדרגה לחיים משותפים עם שאר הגורילות. בהתחלה, כל יום למספר שעות ובהמשך לאחר שתבסס את מעמדה בקבוצה (תהליך הכולל מריבות וחבטות) - כשותפה שוות זכויות בחבורה.

בתמונה: פיצ'ו, גורת הגורילות שניצלה מהטבח. מערכת "ירוק כחול לבן" אימצה אותה במסגרת הפרוייקט "אמץ קוף"

הגורילה הגדולה ביותר, ניינגו, חזקה בצורה מדהימה ומנהיגה את החבורה שבמיכלאה ובעצם, גם את המיקלט כולו. בנוסף לגורילות יש במיקלט גם עשרה שימפנזים צעירים, עשרה שימפנזים בוגרים, קופי גאונון ממינים שונים, בבונים, מנדרילים, דרילים ועוד, סך-הכל כ-60 פרימטים.
הדרילים ניצבים בראש רשימת הקופים שבסכנת הכחדה באפריקה. במיקלט בלימבה נמצאת האוכלוסייה השלישית בגודלה בעולם של דרילים בשבי, ולכן מהווה אחד ממרכזי הריבוי החשובים לקופים נדירים אלו, הנמצאים רק באזור זה של אפריקה (קמרון, ניגריה).

הדריל הוא קוף יפהפה וצבעוני, הניראה כמו אחיו הקטן והעדין של המנדריל. המנדריל הוא בבון ענק, שפניו ואזור חלציו עטורים בצבעי אדום וכחול. פיהוקו חושף ניבים עצומים.

אנטיביוטיקה לשימפנזים

במיקלט מסתופף זכר עצום שכינויו Man alone ("אדם לבדו"), ולו היסטוריה של מעללים. יום אחד הוא התנפל על סטיבן, אחד המטפלים במיקלט, לאחר שחשד בו שהוא מנסה לגנוב לו אבוקדו - ונעץ את ניביו העצומים בזרועו. התוצאה: עשרות תפרים, שבועיים אישפוז בבית-חולים ועוד חודש החלמה בבית. היום הם שוב חברים והמנדריל מלטף את סטיבן, במיוחד באזור הצלקת.

שעות אחר-הצהריים מוקדשות לטיפולים בשימפנזים החולים. העונה הגשומה החלה ויש הרבה חולים, בעיקר בין השימפנזים והגורילות הצעירות. תרופות נגד שיעול, תה ג'ינג'ר, אנטיביוטיקה וכדומה.

בעונה הגשומה מתרבים החולים במיקלט, בגלל הלחות והצפיפות וגם בגלל המצב הכלכלי, שאינו מאפשר קניית מזון מגוון ואיכותי יותר, עשיר בחלבונים מן החי. עבור עובדי המיקלט, גור שימפנזה או גורילה שמת, כמוהו כתינוק שנפטר. גם האנשים בעונה זו חולים יותר, מלריה, טיפוס, טפילים, הצטננויות ועוד.

על-פי בקשתה של לילך, הבאתי איתי מהארץ מיטען של תרופות, סירופים ומזון תינוקות. תוך כדי טיפולים, גם פי'צו דורשת תשומת-לב והשגחה. הדבר האהוב עליה ביותר זה לשכב על הברכיים של לילך, ולהניח לה לדגדג אותה. לראות גורילה צעירה מתגלגלת מצחוק, זה מחזה מצחיק בפני עצמו.

לפני השקיעה משכיבים את פיצ'ו ובניטו (שתיהן חולות, ולכן גם בניטו תחת השגחה של מטפל צמוד) בחדר עם תורן הלילה. לילך עושה סיבוב אחרון במיקלט, נותנת סירופ לשימפנזים החולים שנמצאים בבידוד. ליטוף פרידה למוסה, מנדרילית צעירה שאיבדה את אצבעות כף ידה במלכודת. ניכר כי בין השתיים יש מערכת יחסים מיוחדת.

ארוחת חגבים לגחנים

באחד הימים הגיע צייד למיקלט, וניסה למכור זוג גורי גחן (טורף ממשפחת הגחוניים, דומה לנמיה). אחד העקרונות של המיקלט הוא שאסור לקנות בעלי-חיים מציידים, כדי שלא לתת להם לגיטימציה ועידוד. כשצייד מגיע עם בעל-חיים ממין שנמצא בסכנת הכחדה, מזעיקים את המשטרה ומחרימים את החיה.

צייד הגורים לא הבין מדוע אין איש רוצה במרכולתו. הוא שולח לדרכו, לאחר שהבטיח שיחזיר את גורי הגחן למקום בו נאספו. לאחר זמן נמצאו הגורים נטושים סמוך למיקלט. לילך החליטה לנסות לגדל אותם ושיכנה אותם בחדרה, הרחק מהמיקלט, בתנאים סטריליים יחסית. בעזרת טפי האכילה אותם בחלב כל ארבע שעות, גירתה אותם לעשות את צרכיהם (בטבע האמא עושה זאת על-ידי ליקוק)

והגורים התפתחו יפה. בהדרגה החלה להוסיף חלבונים לדיאטה שלהם, בהתחלה חלב עשיר יותר עם ביצים ואחר כך גם בשר חגבים, שהילדים המקומיים אספו עבורה. הגחנים, בעלי-חיים עדינים וסקרניים, לא חששו מלילך והירבו לטפס עליה.

בחודש שעבר, כשלילך שבה לארץ כדי לארגן את משלחת המתנדבים לקמרון (ראה מסגרת), הגיעו בדואר האלקטרוני שתי הודעות: פיצ'ו הסתגלה ועברה לגור בחצר המכלאה עם שאר הגורילות, והגחנים שוחררו לטבע בשמורת הגנים הבוטניים, אזור מיוער ומוגן. לפעמים יש גם הצלחות.

צייד כהשלמת הכנסה

על אף ההנאה והסיפוק מהעבודה עם הפרימטים, מתנהלת במיקלט שיגרה יומית אפורה למדי. ארבע פעמים ביום האכלה (פירות וירקות טריים), פעמיים ביום ניקיון כלובים, ריפוד הריצפה בענפים טריים, תיקונים ועבודות תחזוקה. למרות שהמיקלט בתפוסה מלאה, מגיעים קופים חדשים. אלה משוכנים בבידוד עד להשלמת הבדיקות הרפואיות, שחפת, איידס ועוד.

ילדי האזור אוספים חגבים ומוכרים אותם ללינדה, כמזון עתיר חלבון עבור קופי הגאונון. פעמיים ביום חלוקת חלב לגורילות ולשימפנזים הצעירים. אין מראה מתוק ומשעשע משבע גורילות שיושבות בשורה, כל אחת עם ספל החלב שלה, ובמבט מתחנן מבקשות תוספת.

התקציב השנתי של המיקלט הוא כ-30 אלף דולר, פחות מהמינימום ההכרחי. לינדה, כריס ולילך תורמים את משכורתם לעובדים המקומיים, שעובדים קשה בשכר חודשי של כ-40 דולר. הכלובים ישנים והמיקלט מתפקד בעיקר בזכות המתנדבים, שמתחלפים כל שנה והעובדים המקומיים המסורים.

מחוץ למיקלט המצב די מדאיג. קמרון, מדינה שרובה טרופית, הייתה מכוסה בעבר הלא-רחוק ביערות גשם. כיום נותרו פחות מעשירית מהיערות, והמעט הזה הולך ונכחד בקצב מהיר. קבלני הכריתה עובדים ביעילות. כלים כבדים פורצים דרכי גישה ביער לעצי הענק שסומנו על-ידי הסיירים. בגלל התנאים הקשים אין הצדקה כלכלית להוציא עצים 'פשוטים'. עם הדרך שנפרצת מגיעים מתיישבים חדשים, שמכשירים שטח של עשרות אלפי דונמים יער לחקלאות. בעקבותיהם מגיעות חברות המטעים, שנוטעות את דקל השמן, עץ הגומי, קקאו ועוד.

משאיות ענק מובילות את הגזעים הכרותים למנסרות ולנמלים, כשרוב העצים נשלחים לצרפת. המשאיות משמשות גם אמצעי הובלה זול לבשר הצייד, כיוון שחברות הכריתה מעודדות את הצייד כ"השלמת הכנסה" לכורתים.

גולגולות גורילות בניו-יורק

הצייד אמנם אינו חוקי בקמרון, אבל במדינה נחשלת זו (שזכתה לאחרונה בתואר המפוקפק "המדינה המושחתת ביותר בעולם") קשה לאכוף חוקים. רובו של הצייד מיועד לצרכים מקומיים, אבל חלקו נועד גם למטרות סחר חוץ. עדיין קיים שוק שחור בינלאומי לפרימטים, לגוריהם ואפילו לאברים מסויימים מגופם.

בשנה שעברה נמצאו בחנות מזכרות בניו יורק שתי גולגלות של גורילות, כפות ידיים ורגליים של גורילות שנמכרות כמאפרות, אורנג-אוטן, יד של גיבון ושטיח מעור טיגריס. בעל החנות נשפט ונידון למאסר ולקנס כספי כבד.

בצידי הדרכים של קמרון מציעים רוכלים את בשר הצייד Bush meat. בשר איילים, מכרסמים והרבה קופים. חלקו מעושן וחלקו טרי. מוטות ארוכים דמויי חכה עם חוט, שבקצהו קשורה החיה (שבמקרים אחדים עודנה מפרפרת) המוצעת למכירה.

בימים האחרונים לשהותה של לילך בקמרון, הגיעה בשורה משמחת: חוקרת בשם אסטל ראבלנד הגיעה לקמרון מגינאה החדשה, עם תקציב להקמת אתר שיקום לשימפנזים הבוגרים שבמיקלט. האתר יהווה שלב ראשון בפרוייקט שיחרורם לטבע.

הבעיה בשיחרור לטבע היא מציאת אזור (רצוי שמורה) מוגן מפני ציידים, שאינו תפוס על-ידי קבוצות שימפנזים בר. השלב הראשון חייב להיות העברת השימפנזים למיכלאות ענק, בהן הם לומדים לאט לאט לשרוד בכוחות עצמם.

במיקלט בלימבה התפוסה מלאה. גרוע מכל הוא מצבם של השימפנזים החיים בצפיפות ובכלובים ישנים. העברת השימפנזים הבוגרים לאתר השיקום, תפנה מקום במיקלט לשימפנזים נוספים ותהפוך את המיקלט לתחנת מעבר ושיקום ראשוני.