עמוד הבית > מדעים > אקולוגיה ואיכות הסביבה > נופים ושטחים פתוחים
ירוק כחול לבן : ביטאון פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה


תקציר
נדמה שכדור הארץ הופך בהדרגה לחבית אבק שריפה ענקית, העלולה להתפוצץ בכל רגע. אם ברצוננו לבלום את התהליך, עלינו ללמוד כיצד להשתמש באש ולשלוט בה.



זה בוער
מחבר: ירוק כחול לבן


נדמה שכדור הארץ הופך בהדרגה לחבית אבק שריפה ענקית, העלולה להתפוצץ בכל רגע. אם ברצוננו לבלום את התהליך, עלינו ללמוד כיצד להשתמש באש ולשלוט בה. ואולי יש לנו מה ללמוד מאבות אבותינו

הלהבות הענקיות שליחכו את מידרונות הרכסים בקירבת העיר הקליפורנית ורדי, השוכנת בין הרי סיירה נבאדה, כשהן מאכלות בדרכן כל שיח ועץ שניקרו בדרכן - לא עוררו חששות כבדים מדי בליבם של הכבאים, אנשי מישמר היערות של ארצות הברית, שהוזעקו למקום. האש, כך צפו, תתקדם לעבר צידו האחר של הרכס ואז, במוקדם או במאוחר, תדעך מאליה.
מניסיונם ידעו כי זה מהלכן הטבעי של שריפות המתלקחות באזור.

אלא ששריפה זו, ואחרות כמותה, שהשתוללו במערבה של ארצות-הברית בקייץ של שנת 1994, היו נוראות מכל אלה שידע האזור עד אז. וכך, לגמרי שלא כצפוי, הגיעו לשונות האש בתוך דקות ספורות לפיסגת הרכס והתפשטו במלוא העוצמה לעבר הקניון הבא ולזה שלאתריו, כשהכבאים ההמומים מנסים נואשות להיאבק בהן. "זו היתה חוויה מסמרת שיער", נזכר ג'ון סוונסון, מפקד שירותי הכיבוי והיערות במחוז אגם טאהו הסמוך. השריפה שאיימה על ורדי ושריפות אחרות שהותירו אחריהן שטחים נרחבים של אדמה חרוכה במערב ארצות-הברית בשנה האחרונה, הן ללא ספק, שריפות ממין אחר. חוקרים שבחנו את ההיבטים הגיאוגרפיים והאקולוגיים של שריפות יער וחורש, מעלים סברה דומה - והדבר אינו אמור בקליפורניה לבדה. החוקרים מאמינים כי מדובר במגמה כלל-עולמית וכי שריפות ענק המתלקחות במקומות שונים על פני כדור הארץ - מקליפורניה ועד אוסטרליה, מהמזרח התיכון ועד דרום אפריקה - הולכות ונעשות יוקדות, הרסניות ותכופות יותר ויותר.

בתמונה: אש משתוללת בהרי סיירה נבאדה, קליפורניה

הפסימיסטים שביניהם מתריעים, כי כדור הארץ נמצא על סף התלקחות כוללת וכי חבית אבק שריפה זו של שיחים דליקים, זרדים, קוצים ועשבים יבשים המצטברים בהתמדה באזורי היער והחורש, בשדות המירעה ובערבות הפרא ברחבי העולם - עלולה להתפוצץ בכל רגע.
במאות קודמות היו 'שטחי המחיה' של שריפות מסוג זה מצומצמים בהרבה. שכן, האדם טרח לבער את החומרים הדליקים. אלה נטמנו באדמה בידי חקלאים שחרשו את האדמה באורח סדיר, או הועלו באש, אם בידי מעבדי האדמה ואם בידי בני שבטים שחיו על הציד והבעירו מדורות.
לכל אלה כמעט ואין זכר כיום.
גורמי השריפות הם בחלקם מעשה ידי אדם ובחלקם מכות טבע. שטחים נרחבים חשופים לאש ונתונים לחסדיהם של משליכי סיגריות בוערות נעדרי כל חוש אחריות, מציתי שריפות זדוניים או מכות ברק בלתי צפויות.

מה ניתן, אם כן, לעשות כדי לקדם את פני הרעה? האם לעודד חזרה לשיטות המסורתיות - קרי, הבערת אש מבוקרת לשם השמדת החומרים הדליקים - או להשקיע בפיתוח טכנולוגיות מתקדמות למלחמה באש? האם לבלום את התפשטות הפרברים לעבר האזורים הכפריים המועדים לפורענות, או שמא לאשר בנייה של מיבנים חסיני אש בלבד?
ואל לנו לשכוח את בעיית השינויים האקלימיים, המתחוללים על פני כדור הארץ. האם בהשפעתם של שינויים אלה, עלולות שריפות הענק להפוך חיזיון שכיח בעולמנו? ומנגד, מה תהיה השפעתן של שריפות הענק ההרסניות, הצפויות להתלקח חדשות לבקרים, על מפת האקלים העולמית?


 

אין תיעוד לשריפות-הענק


שאלות רבות בנושא זה עדיין פתוחות. אך דבר אחד ברור מעל לכל ספק: האש, החום ואף העשן, הם בין הכוחות המרכזיים שעיצבו את הסביבה הטבעית על פני כדור הארץ ואיפשרו את קיומה במשך אלפי שנים. המחשבה שניתן למנוע התלקחות אש במרחבי ערבות הפרא של אוסטרליה או דרום אפריקה, למשל, אינה אלא הבל ורעות-רוח.
שריפות ענק אלה הן, לכל הדעות, אסונות מחרידים, אלא שכאמור, אין ביכולתנו לקבוע בוודאות אם מדובר במגמה כלל עולמית, שכן קיים קושי רב בהשגת נתונים מבוססים.
"הסטטיסטיקות העוסקות בשריפות רחוקות מלהיות מהימנות", טוען סטיבן פיין, חוקר מאוניברסיטת אריזונה ומחבר הספר "תרבות האש עלי אדמות". מסתבר ששריפות הענק, ברובן, כלל אינן מתועדות וכי את הקולר יש לתלות בשילטונות ובמדענים כאחד. יתירה מזו, גם באותם מיקרים שבהם נאספים נתונים, התמונה בכללותה מעורפלת למדי. שכן, לעיתים קרובות לא עומדות לרשותם של הנוגעים בדבר הנחיות מדוייקות וברורות לסיווגן של השריפות.

המונח "יער" אף הוא אינו ברור כל צורכו, ומשמעותו שנויה במחלוקת. באירופה, לדוגמא, מתלבטים העוסקים בנושא באשר להגדרתה של "שריפת יער". שכן, לא אחת עומד המינוח המשפטי המקובל בסתירה למונח המדעי-ביולוגי. קושי נוסף בהערכת מגמות כלל-עולמיות בתחום השריפות, נעוץ בתקופה ההיסטורית שאליה אנו מתייחסים. האם נקודת הפתיחה למחקר תהיה המאה האחרונה, או שמא התקופה שלפני 5000 שנה?
עם החוקרים המנסים להתיר את הסבך הסטטיסטי נמנה גם יוהאן גולדאמר, חבר צוות מחקר העוסק באקולוגיה של שריפות במכון פלאנק, שבעיר פרייבורג, גרמניה.

גולדאמר נמצא בעיצומו של פיתוח מאגר מידע, שיכיל נתונים סטטיסטיים הנוגעים לשריפות באזורים שונים על פני כדור הארץ. גולדאמר, העומד גם בראש צוות מומחים לנושא שריפות יער מטעם האו"ם, מנהל בתוקף תפקידו זה פרוייקט מורכב ושאפתני, שמטרתו כינון גוף בינלאומי לבקרת שריפות ולמלחמה באש. גוף זה יעקוב אחר שריפות ענק ברחבי העולם, ימנה צוותי מומחים לנושא, ידאג לשיתוף פעולה בין-ארצי במלחמה באש בכל הנוגע למידע ולציוד, יתאם מחקרים, יגבש קווי מדיניות לבקרה ולמלחמה באש וינסח הנחיות לטיפול בצמחייה דליקה.

פיין סבור כי הצורך באמצעים מעין אלה רב עתה משהיה אי-פעם. שכן, מעולם לא הייתה הבעיה כה חמורה. במהלך עשרים השנים האחרונות, נוכחו רבים ממעצבי המדינות בחשיבותה של הבערת אש מבוקרת. עם זאת, למודעות חדשה זו לא היה, לרוב, ביטוי מעשי בשטח. לאמיתו של דבר, באזורים כמו קליפורניה חלה ירידה משמעותית בשימוש בשיטה זו. הדבר נכון גם באשר לשטחים המיוערים בשוודיה ובפינלנד, ובאזורים נרחבים לחופי הים התיכון, שבהם פוגעות 90 אחוזים מן השריפות המתלקחות באירופה. "ככלל", טוען פיין, "הבערת אש מבוקרת הצטמצמה במידה רבה, בהשוואה למה שהיה נהוג במאות קודמות".

התוצאה היא הצטברות מתמדת של חומרים דליקים באזורי היער והחורש. בערבות הפרא, בשדות המירעה ובשטחים החקלאיים, אשר הופכים באופן זה למאגר עצום של חומר נפץ רב-עוצמה - כל זאת, בעולם שבו הסביבה הפוליטית רגישה מתמיד.
הבאה בתור עלולה להיות רוסיה. להערכתו של פיין, אזורי יער נרחבים המשתרעים על פני שטח של עשרה מיליארד דונם בקירוב, עלולים ליפול טרף לאי-שקט החברתי המתסיס את המדינה ולמהומות הפוליטיות המזעזעות אותה. גם כלכלת השוק העולה כפורחת ברוסיה שלאחר נפילת המישטר הקומוניסטי, אינה תורמת דבר למהלך העניינים. העץ הוא מיצרך מבוקש במדינה זו והמסחר בו ריווחי ביותר. משום כך, אך טבעי הוא שחברות העוסקות בכריתת עצי יער, רואות באש איום על מקור פרנסתן ומשקיעות מאמצים רבים במלחמה בה. אלא שמלחמה זו, בצד כריתה מסיבית של עצי יער, עלולה לעודד צמיחה מהירה של גידולי פרא, אשר יתרבו באין מפריע ויהפכו את מה שהיה פעם יער ירוק לתופת לוהטת.



 

גורמי תיירות מתנגדים


אך גם אם יוסכם על דעת הכל, כי יש צורך בהבערה שיטתית ומבוקרת של מצע העלים וסבך השיחים היבשים, המכסים את אדמת היער והחורש, כרי הדשא וערבות הפרא ברחבי העולם, עדיין נותר להוציא את ההחלטה מן הכוח אל הפועל. בנקודה זו עלולים להתעורר קשיים לא מועטים.
משימה מורכבת זו כרוכה בניטור מדוקדק וקפדני של עוצמת הרוחות, רמת הלחות באוויר, מידת הרטיבות במצע הצמחייה המתה המכסה את אדמת היער החורש ושורה ארוכה של גורמים אחרים, שתקצר היריעה מלמנותם.
אלא שאין אלה המיכשולים היחידים. לא פחות מכך קשה להתגבר על ההתנגדות הנחרצת מצד גורמי תיירות ותושבים מקומיים. כך, לדוגמא, התיירים הנופשים באור הקייט של אגם טאהו, שבהרי סיירה נבאדה, ותושבי האזור, מאוחדים בדעתם כי אין לפגוע בנוף המרהיב וכי אין לאפשר את השחרת השמיים הצלולים בעשן שריפות, אף אם אלה מתוכננות ומבוקרות.

עם המתנגדים נמנים גם תושבי הפרברים, המתפשטים בהתמדה אל מחוץ לעיר, לעבר האזורים הכפריים. אלה חוששים, ובצדק, מפני אותן שריפות מבוקרות כביכול, הטומנות בחובן סיכון לא קטן. שריפות מבוקרות ומוגבלות מעין אלה עלולות לצאת מכלל שליטה, ולהפוך מלכודת אש לתושבי הערים ולרכושם. כך, אכן, אירע בעיירה וודפורדס שבקליפורניה בשנת 1987, שרבים מבתיה נמחקו מעל פני האדמה.
אך גם אם יסכימו תושבי קליפורניה לקחת את הסיכון הכרוך בהבערת אש מבוקרת, ולהתעלם ממיטרד העשן ומן הפגיעה בנוף, עדיין ייוותרו בעיות משפטיות לא קלות. תקנות זיהום האוויר בקליפורניה, הנחשבות מן החמורות בעולם, מותירות מרחב צר ביותר לפליטת פחמן דו-חמצני, אוזון ומזהמים אחרים. הבערת אש מבוקרת ושריפת פסולת חקלאית, אינן עומדות בראש סדר העדיפויות. קודמים להן ברשימה גורמי זיהום חמורים פי כמה, כמו מכוניות ותחנות כוח, עליהם קשה לוותר.

הגבלות אלה ואחרות מעוררות מחלוקת בקרב המומחים, והקולות הנשמעים נגדן גוברים מיום ליום. אומנם, כמה מן המדענים העוסקים בחקר הרכב האטמוספרה, והמומחים לזיהום האוויר, יוצאים נגד הבערת אש מבוקרת. לטענתם, גם בלעדי השריפות המבוקרות הללו עולה באש מדי שנה, מסיבה זו או אחרת, כמות אדירה של צמחייה, המשחררת תוך כדי כך לאוויר די והותר מזהמים, בהם פחמן דו-חמצני, מתאן וגזים רעילים.
אך אקולוגים ומדענים העוסקים בחקר השפעתה של הצמחייה הנשרפת על האטמוספרה, רואים את הדברים באור שונה. לדבריהם, הניסיון לצמצם את היקף השריפות המבוקרות, במטרה למנוע זיהום אוויר ופליטת גזים הגורמים ל'אפקט החממה', חסר כל הצדקה, במיקרה הטוב, ומוטעה מיסודו במיקרה הרע. הבעיה האמיתית שונה לחלוטין. זו נעוצה, לדעתם, בהבערת צמחייה לצורך הכשרת שטחי קרקע לפיתוח ולבנייה.



 

משמידים מסה ביולוגית


חשוב להבחין בין הבערת אש מבוקרת כאמצעי למלחמה באש, להבערה לצורך הכשרת הקרקע. בעשרות השנים האחרונות חלה ירידה תלולה בהיקף השריפות המבוקרות, שנועדו לבער את החומרים הדליקים המצטברים על פני השטח. לעומת זאת, נראה כי כמות הצמחייה העולה באש ברחבי העולם מדי שנה גדלה בהתמדה, שעה שבמאות הקודמות הייתה המגמה הפוכה, כפי שמראה מחקרו ההיסטורי של סטיבן פיין. עלייה זו ניתן לייחס להבערת אש מהסוג השני - קרי, לשריפת שטחי יער וחורש, שדות מירעה ואדמות ערבה באזורים הטרופיים, לשם הכשרת הקרקע לעיבוד חקלאי או לפיתוח.

במחלקה לחקר האטמוספרה של סוכנות החלל האמריקנית נאס"א, במרכז המחקר לאנגלי שבמדינת וירג'יניה, בוחנים ג'ואל ליוויין ועמיתיו שורה של מדדים שונים של מה שהם מכנים "ההיקף הכולל של שריפת מסה ביולוגית על פני כדור הארץ" - לרבות שריפות אקראיות, שריפת שטחי יער וחורש לצורך הכשרת הקרקע, וההרכב הכימי של האוויר סמוך לפני הקרקע וברום, הנקבע על-סמך ניתוח כימי מידגמי של הרכב האוויר. לשם כך מסתייעים החוקרים, בין היתר, במטוסים האוספים עבורם "דוגמאות אוויר" ובלווייני מחקר.
"אנו משמידים מסה ביולוגית בעקביות ובשיטתיות מדי יום ביומו, שנה אחר שנה", מציין ליוויין. "השמדה מתמשכת זו פלטה לחלל האוויר לא פחות מ- 40 אחוזים מהפחמן הדו-חמצני המצוי באטמוספרה כיום".

ככל שהדבר נוגע להבערת אש מבוקרת לצורך מלחמה באש, התמונה שונה לגמרי. במיקרה זה אין כל צידוק לחששות מפני פליטת פחמן דו-חמצני וזיהום האוויר, טוען ליוויין. "פליטת הפחמן הדו-חמצני, המתאן וגזים אחרים לאטמוספרה עקב שריפות אקראיות מסוג זה, שולית מכדי שנתייחס אליה כאל קטגוריה נפרדת בחישובים שאנו עורכים".
הבערת אש מבוקרת לצורך מלחמה באש לא רק שאינה מזיקה לסביבה, אלא אף משפיעה עליה לטובה במובנים מסויימים. אחרי הכל, חבלי-ארץ המועדים לשריפה עתידים לעלות באש במוקדם או במאוחר, בין אם יתערב האדם בכך ובין אם לאו, כך שבכל מיקרה, סופו של הפחמן האצור בצמחייה להשתחרר ולהיפלט לאטמוספרה כפחמן דו-חמצני.

תמונה: השריפה ביערות שער הגיא

זאת ועוד, מסתבר כי בעקבות שריפות מבוקרות, שתכליתן מניעת שריפות אקראיות, גדלה מחדש הצמחייה בשטח השרוף. תוך כדי כך קולטת הצמחייה פחמן דו-חמצני מן האוויר ומטמיעה אותו בתהליך הפוטוסינתזה. לאמיתו של דבר, שריפות מסוגים מסויימים עשויות לזרז צמיחה מחודשת, בכך שהן מעודדות תהליכי נביטה והתפתחות של צמחים. כל עוד מתאפשר מחזור ההתחדשות של האדמה, יתקיים מאזן הפחמן בטבע, כשכמות הפחמן הדו חמצני המוטמעת על-ידי הצמחייה, משתווה בקירוב לכמות הפחמן הדו-חמצני הנפלטת בעת הבערתה.
אך גם אם יצליחו המומחים להפיג את החששות ולהוכיח, כי שריפות מבוקרות שתכליתן מלחמה באש אינן תורמות במאומה ל'אפקט החממה', עדיין יהיה עליהם לתת מענה לבעיות אחרות. יש לזכור שרבים מ"שטחי השריפה המבוקרת" ננטשו ונותרו עזובים, בחוסר אחריות משווע והושחתו במידה כזו, שלא יהיה זה נבון, או אף מעשי, לשוב ולטפל בהם עתה באמצעות שריפות מבוקרות.

השפעה מזיקה נודעת גם לנוהג הרווח של העברת זני צמחים ובעלי-חיים שונים, ממקום למקום על פני כדור הארץ, אם בכוונה תחילה ואם שלא במתכוון. נוהג זה מותיר רבים מ"שטחי השריפה המבוקרת" חשופים לנטיות ההתפשטות וההשתלטות של הזנים המיובאים (עצי אורן ומינים שונים של דשאים, לדוגמא), המנצלים את המירווחים שמותירות לשונות האש בשדות החרוכים, כדי לדחוק את הצמחייה הטבעית ממקומה.



 

האש והפולשים האקזוטיים


אחד האזורים שנפגעו יותר מכל באופן זה הוא האוורגליידס (Everglades) אזור הביצות המיוער בחלקו בדרומה של פלורידה, שבו עיצבה ושימרה האש במשך אלפי שנים את הסביבה האקולוגית הטבעית. אלא שלאחרונה הפכה האש לגורם הרסני. ובלשונו הציורית של גולדאמר, "פולשים אקזוטיים עושים יד אחת עם האש", בהאיצם תהליכי שינוי בעולם החי והצומח. כך, למשל, כשמינים שתלטניים של דשאים פולשים ליערות הגשם, בעקבות הפרת המאזן הטבעי בידי האדם, תופסת את מקומה של המערכת האקולוגית, הלא-דליקה
ברובה, צמחיה מגוונת הרבה פחות ודליקה הרבה יותר.

המצב באוסטרליה דומה למדי. קודם שהגיעו ליבשת המתיישבים האירופים הראשונים, על חיות המחמד והציד שלהם, לא הייתה לשריפת מצע העלים וסבך השיחים היבשים המכסים את אדמת היער והחורש, השפעה מרובה על חייהם של היונקים המקומיים. בכמה אזורים באוסטרליה שוב אין הדבר כך. משנלקח מהם מקום המסתור הטבעי שלהם, מהווים יונקים אלה טרף קל לטורפים זרים. מומחים טוענים כי אין באפשרותנו למנוע לחלוטין התלקחות של שריפות. בה במידה, אין ביכולתנו לחדש את ימי "אש הטבע" כקדם. ייתכן כי איחרנו את המועד וכי שוב אין תועלת בהבנה המעמיקה שרכשנו בכל הנוגע לאקולוגיה של האש. מיצבורי החומרים הדליקים, אשר נאגרו באזורים רבים בעולם כה גדולים, עד כי האש המתלקחת בהם מאכלת בחומה ובעוצמתה את הכל, כשהיא מותירה מאחריה אדמה עקרה שאינה יכולה להצמיח עוד דבר.

אם אכן צודקים הפסימיסטים בהערכותיהם, כי מדובר במגמה כלל-עולמית וכי כדור הארץ נמצא על סף התלקחות כוללת, עלולה האנושות למצוא את עצמה במילכוד נורא, אשר יהפוך את המאה העשרים ואחת למאה הלוהטת ביותר שידע העולם מעודו.

ביבליוגרפיה:
כותר: זה בוער
מחבר: ירוק כחול לבן
תאריך: נובמבר-דצמבר 1995 , גליון 6
שם כתב העת: ירוק כחול לבן : ביטאון פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה
הוצאה לאור: ביטאון פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה בישראל
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית