(43-106 לפני סה"נ). משפטן, פוליטיקאי והוגה-דעות רומאי. אמון על הפילוסופיה מימי בחרותו, שומע, מאזין וידיד לרבי המורים של האקדמיה, של האסכולה הסטואית ושל האסכולה האפיקוראית. המשיך לגלות עניין בענייני הפילוסופיה ולעסוק בה גם בשנים הקשות ביותר של עסקנותו הפוליטית. בשנת 45 הניעוהו מצוקה אישית וכשלונות פוליטיים, להקדיש את מלוא מרצו כדי להלביש לפילוסופיה היוונית צורה ספרותית רומית. במשך השנתיים שלאחר מכן הופיעה שורה ארוכה של יצירות דיאולגיות, אשר התייחסו אל תחומים שונים של הפילוסופיה בת אותו זמן, אם על-ידי תיאור ההשקפות של שלוש האסכולות העיקריות ואם על-ידי מתיחת ביקורת עליהן. על-פי מזגו וחינוכו היה ספקן מאנשי האקדמיה, ואילו בתורת-המוסר הלך בעקבות השיטה האלקטנית (eclectical), שהונהגה באקדמיה ע"י אנטיוכוס (Antiochus) ואף הרחיב את גבולה. הוא העריץ את הרעיונות הנאצלים של הסטואה, בעוד שכלפי אפיקורוס (Epicurus) גילה חוסר-אהדה מובהק. הוא חשב את עצמו למתרגם [לעיתים ניתן לעקוב אחר מקורותיו עד קליטומכוס (Clitomachus), פילון (Philo), אנטיוכוס, פנטיוס (Panaetius) ופוסידוניוס (Posidonius)], אך תבע את הזכות להציג את התורות המתורגמות באופן עצמאי וביקורתי. מטרתו היתה כפי הנראה להשריש בחברה הרומית את הפילוסופיה היוונית, כפי שקודמיו עשו זאת על-ידי תרגומיהם לגבי הספרות היוונית. הוא סבר - ובצדק - כי שליטתו בשפה ובסגנון יש בה כדי לשמש נקודת מוצא לתהליך זה. בתורת יוצרו של אוצר-מילים פילוסופי לטיני שעתיד היה להתקבל, היתה השפעתו עצומה, והוא עומד לדורות כמקור חשוב לאין-ערוך לחקר שלוש האסכולות העיקריות של תקופתו.
* העורך הוא פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטאות פרינסטון ואוכספורד.