עמוד הבית > מדינת ישראל > אתרים > אתרים ארכאולוגייםעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > עולם המקרא > הפלישתים
ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור


תקציר
בתל קסילה על גדות הירקון התקיים ישוב פלישתי עד לסוף האלף הראשון לפני הספירה.המאמר דן בממצאים הארכיאולוגים שנמצאו בתל, ובקשר שלהם למסופר במקרא.



פלישתים על גדות הירקון
מחבר: פרופ' עמיחי מזר


מאז שנות החמישים פורצת העיר תל-אביב מצפון לנהר הירקון וכובשת לה שטחים חדשים לבקרים. עוד לפני כשלושים שנה היה האזור שמצפון לירקון אזור טיולים לחובבי טבע וידיעת הארץ. היום - האזור כולו בנוי לתלפיות: מכאן בתי שכונת רמת אביב והאוניברסיטה ומכאן בתי תוכנית ל', ובתווך - עורק התנועה הראשי המחבר את תל-אביב צפונה. בעוברך בנתיב זה לכיוון צפון, לאחר חציית גשר הירקון, בוודאי הבחנת בגבעה חשופה ובולטת הנמצאת ממזרח לכביש בתחומי מוזיאון ארץ-ישראל. זהו תל קסילה הנמצא בתחומי שטח עירוני, מוקף רחובות הומים. כיום מצוי התל בשטח מתחם מוזיאון ארץ-ישראל והביקור בו כלול במסגרת ביקור בשטח המוזיאון. מהו תל קסילה, ומה מייחד אותו מבין כל האתרים הארכיאולוגיים הרבים של ארצנו?

תשומת-לבם של החוקרים הוסבה למקום זה כבר בשנות הארבעים, כאשר מטיילים חובבי-עתיקות מצאו על שטח התל האנונימי שני שברי חרסים, ועליהם חרוטות כתובות עבריות בכתב מימי הבית הראשון. שתי הכתובות אינן אלא רישומים קצרים של משלוח חומרים שונים. האחת אומרת: "זהב אופיר לבית חורון, שלושים שקל" והיא ככל הנראה תעודת משלוח קדומה של זהב מסוג אופיר לעיר בית-חורון או למקדש של האל חורון. הכתובת השנייה היא קבלה על משלוח שמן במסגרת ממלכתית של ממלכת יהודה. נאמר בה: "למלך אלף שמן ומאה...יהו". האותיות "יהו" הן סיומת שמו של החתום על הקבלה. זוהי סיומת טיפוסית לשמות פרטיים בממלכת יהודה. אך חלקו הראשון של השם לא השתמר. גילוי שתי כתובות עבריות על פני שטח התל עורר סקרנות רבה בקרב החוקרים. כתובות מימי בית ראשון אין מוצאים בכל יום, ועל אחת כמה וכמה על פני שטח התל, ללא חפירה. ואם שתי כתובות נמצאות ללא חפירה, כמה מצפות עוד בתל זה משיחפרו בו? ואכן, לימים התארגנה משלחת ארכיאולוגית, שבראשה עמד פרופ' בנימין מזר מן האוניברסיטה העברית, ולצדו ארכיאולוגים צעירים, מתלמידיו באותם ימים. היתה זו החפירה הארכיאולוגית הראשונה שנערכה לאחר הקמת מדינת ישראל, ולמעשה היא החלה עוד בימיה האחרונים של מלחמת השחרור, בסתיו 1949. המשלחת חזרה וחפרה במקום בשנים 1950, 1951 ו-1956. כתובות נוספות אמנם לא התגלו, אך החוקרים הצליחו לעמוד על תולדות המקום ולחשוף בו שרידים חשובים, בעיקר של יישוב פלשתי שהתקיים בו בתקופת השופטים ובראשית תקופת המלוכה בישראל.

בשנת 1971 חזרנו לאתר וקיימנו בו חפירות עד לשנת 1974. בחפירות אלו חשפנו את מרכז הפולחן של היישוב הפלשתי בתל קסילה, ובו שרידי בנייה וחפצי אמנות ופולחן מיוחדים במינם, ההופכים את האתר ואת הממצאים שנמצאו בו לשכיית-חמדה בארכיאולוגיה של ארץ-ישראל.

מאז שנת 1982, ביוזמת הנהלת מוזיאון ארץ-ישראל, התחדשו החפירות בתל ונערכו מספר עונות חפירה בהשתתפות כיתות בתי-ספר תיכוניים ומתנדבים מאזור תל-אביב. בוצעו עבודות שימור, נבנה גשר תצפית ונעשו שחזורים ההופכים את תל קסילה לאתר מיוחד במינו בעיר תל-אביב. יש לקוות כי הוא ייהפך לאחד ממוקדי העניין למבקרים בעיר.


 

ייסוד הנמל הפלשתי בתל קסילה


שפכו הרחב של הירקון לים התיכון שימש מקום אידיאלי למעגן ספינות בימי-קדם. הספינות של אותם ימים לא היו גדולות מיאכטות מודרניות. לשם עגינה הן היו זקוקות בראש ובראשונה למים שקטים, במקום סגור ומוגן היטב. כידוע, מעטים מקומות כאלו לאורך חופי ארצנו, והירקון הוא אחד הנוחים שבהם. עוד בתקופה הכנענית שימש הירקון כמקום מעגן, ועל גדתו הדרומית התפתחה עיר כנענית חשובה, ששרידיה טמונים בתל גריסה ("גבעת נפוליאון") הנמצא בגבול תל-אביב - רמת-גן. אולם סביב 1200 לפנה"ס חרבו רבות מערי כנען ולארץ חדרו עמים חדשים: שבטי ישראל ממזרח ו"גויי הים", שעימם נמנים הפלשתים, ממערב ומצפון.

עמים אלו הביאו לשינוי פני מפת ההתיישבות הקדומה בארץ, וביטוי לכך אנו מוצאים גם באזור שלנו: העיר הכנענית בתל גריסה חדלה מלהתקיים והמקום הפך להיות יישוב קטן ובלתי-חשוב, ואילו הפלשתים בחרו ברכס הכורכר של תל קסילה והקימו בו יישוב שהיה קשור למקום העגינה בירקון. על-פי בדיקות גיאולוגיות, עולה כי הירקון היה באותם ימים קרוב יותר לתל קסילה מכפי שהוא היום (תוואי הנהר עבר, ככל הנראה, במקום שבו עובר כיום הכביש למגרשי התערוכה), וניתן היה לעגון סמוך לגבעה שעליה הוקם היישוב. גבעה זו הינה רכס הכורכר הבולט הקרוב ביותר לחוף הים (במרחק של כ-2 ק"מ), והיא בוודאי היוותה נקודת ציון בולטת לספנים. הגבעה היתה נוחה להגנה, ואף ענתה על הצורך לבנות את היישוב במקום מורם מן העמק שמשני צדי הנהר, שהרי עמק זה היה ככל הנראה באותה התקופה ביצתי. בחפירות מצאנו עצמות היפופוטמים, המעידות על אופיו הביצתי של האזור.



 

הפלשתים – פלישת "גויי הים" לארץ


הפלשתים, מקימי היישוב בתל קסילה, הגיעו לארץ כפולשים יחד עם עמים אחרים הנזכרים על-ידי המצרים הקדמונים והמכונים בשם "גויי הים". מקור עמים אלו אינו ידוע בוודאות, אך הממצאים הארכיאולוגיים מעידים כי יש לתרבותם זיקה ברורה לתרבותה של יוון בתקופת הברונזה (התרבות המיקנית) ולתרבותה של קפריסין בתקופה זו. התנ"ך רואה באי כרתים (כפתור) את ארץ מוצאם של הפלשתים. אף אם לא נקבל זיהוי קדמון זה כפי שהוא, הרי ככל הנראה יש לקבל כי הפלשתים ו"גויי הים" האחרים הגיעו אלינו מאיי הים האגאי ומיוון, והגירתם מזרחה היתה קשורה בגלי החורבנות והמשברים התרבותיים שפקדו את אגן הים התיכון המזרחי בראשית המאה ה-12 לפנה"ס.

בימי פרעה רעמסס השלישי התנגשו הפלשתים והעמים שבאו עמם עם מצרים הפרעונית - הכוח הצבאי והפוליטי החזק ביותר של אותם ימים. שני קרבות, אחד בים והאחר ביבשה, תוארו בתבליטי ענק שהשאיר אחריו רעמסס השלישי על קירות המקדש שנבנה בלוקסור שבמצרים העלית. מתיאורים אלו אנו יכולים ללמוד כיצד נראו הפלשתים, מה היו כלי-הנשק שלהם וכיצד נראו ספינותיהם. זמן-מה לאחר התנגשות זו אנו מוצאים את הפלשתים מתיישבים בחופה הדרומי של ארץ-ישראל, הידוע מאז בשם פלשת. התנ"ך מספר לנו על יחסיהם של הפלשתים עם שבטי ישראל מנקודת-מבטם של הישראלים. אך הודות למחקר הארכיאולוגי יש בידינו ללמוד עובדות נוספות רבות על אופי התיישבותם של הפלשתים ועל מהות תרבותם. מן התנ"ך אנו למדים על קיומן של חמש ערי סרני הפלשתים: עזה, אשקלון, אשדוד, גת ועקרון. חפירות ארכיאולוגיות נערכו עד כה רק בשתיים מערים אלו, אשדוד ועקרון. כן נחפרו אתרים פלשתיים קטנים יותר, כמו תמנה, העיר בה מצא שמשון את אשתו הפלשתית, המזוהה בתל בטש, ליד מושב טל-שחר (שופטים י'ד, א), ונחשפו בתי-קברות פלשתיים ובהם ממצאים רבים. כלי-החרס של הפלשתים הם ביטוי מצוין לאופי תרבותם: יש בהם צירוף של צורות ועיטורים הידועים בכלי-החרס של יוון בתקופת הברונזה, ולצדם יסודות הלקוחים ממסורות כנעניות, מצריות וקפריסאיות. צירוף זה של יסודות ממקורות שונים נוצר בארץ, לאחר התיישבותם של הפלשתים בה. פסלוני טין פלשתיים מעידים אף הם על זיקה לתרבות יוון המיקנית. נמצאו אף סימני כתב ספורים, המעידים כי לפלשתים היה כתב משלהם, הדומה במידת-מה לכתב הליניארי, שהיה מקובל ביוון ובקפריסין בתקופת הברונזה, אך סימני הכתב הפלשתי שהתגלו עד כה מועטים מכדי שיהיה אפשר לפענח אותם.



 

חפירות העיר הפלשתית בתל קסילה


מבין האתרים שבהם נחשפה התרבות הפלשתית תופס תל קסילה מקום מיוחד, מאחר שפריחתו העיקרית היתה בתקופת קיומו כעיר נמל פלשתית ולאחר-מכן הוא ירד מגדולתו ושטחו הצטמצם מאוד. בניגוד לאתרים אחרים ניתן להגיע כאן בנקל, לאחר חפירה לעומק מועט, לשרידי היישוב הפלשתי ולחשוף שטחים נרחבים ממנו. קושי מסוים מעורר אופן הבנייה של היישוב הקדום: רבים מן הקירות עשויים לבני טין שיובשו בשמש. גילוי קירות הלבנים מהווה קושי לא קטן לחופרים, אולם הודות לטכניקות חפירה המכוונות לפתרון בעיה זו ניתן לגלות את מקום קירות הלבנים ולחשוף את שרידי המבנים השונים ביישוב הפלשתי. חפירת שטחים גדולים מן היישוב הזה (עד כה נחפרו כשני דונמים מתוך 16 דונם, שהם שטחו של היישוב הקדום) מאפשרת לעמוד על התפתחותו ועיקרי תכנונו, ובכך ייחודו של האתר.

הפלשתים הקימו את היישוב על מדרון רכס הכורכר הפונה למערב, הים. היתה זו גבעת כורכר שוממת, שעליה לא היו שרידי בנייה קודמים. בשלב הראשון (שכבה XII על-פי מינוח החופרים) היה זה יישוב שרק חלקו המרכזי נבנה בצפיפות, ואילו שוליו שימשו למגורים בבניינים מבודדים, שסביבם נותרו שטחים פתוחים נרחבים, שהותירו אחריהם שרידי הצטברויות של אפר ותנורי בישול. בלבו של היישוב, במעלה רכס הכורכר, נחשף מרכז הפולחן של היישוב הפלשתי. עיקרו חצר גדולה ונרחבת, שבחלקה המערבי מקדש ובחלקה הצפוני חדר מלבני ארוך. המקדש, הבנוי קירות לבנים, לא היה אלא בניין קטן, הכולל אולם יחיד שלאורך קירותיו הוקמו ספסלים ובמרכזו בימה מדורגת, עליה הוצב, ככל הנראה, פסל האל. על רצפתו של המבנה מצאנו מספר כלי מנחה, ובהם כלי-חרס פלשתיים מעוטרים אופייניים, ואילו בחצר שבחזית המקדש מצאנו כלי מנחה נוספים, שברי כלי פולחן, וכן סירי בישול ועצמות בעלי-חיים, המעידים על טקסי הקרבת הקורבנות ואכילת ארוחות קודש שהתנהלו כאן.

מדרום לאזור המקדשים נחשף בניין ציבורי, ובו אולם גדול, שסביב קירותיו נבנו ספסלים. במרכז האולם בנוי אח (מוקד אש). אח מסוג זה אינו מוכר בארכיטקטורה המקומית של ארץ-ישראל, אך ידוע ביוון, אנטוליה וקפריסין. דומה איפוא כי כאן באה לידי ביטוי מסורת אדריכלית זרה שהובאה על-ידי המתיישבים הפלשתים.

לאחר פרק זמן של כחמישים שנה, סביב שנת 1100 לפנה"ס (לבה של תקופת השופטים בישראל), התרחב היישוב הפלשתי בתל קסילה וחלו בו שינויים רבים. המקדש הראשון נחרב, ייתכן כתוצאה מפעולה אלימה או כתוצאה מהתבלות המבנה ורצון התושבים להרחיבו. במקום קירות הלבנים של המבנה הראשון הוקמו עתה קירות אבן עבים ומוצקים, והבניין הוגדל במקצת, אך עיקרי מיקומו ותכנונו וכן מקום קודש הקודשים של המבנה נשארו ללא שינוי והם מעידים על רציפות מסורת הפולחן במקום. בפינתו הדרומית-מערבית של המקדש הזה (שכבה XI) מצאנו קבוצה מעניינת של כלי פולחן ומנחה, ובהם שופר עשוי קונכית ים (טריטון), מסיכת חרס שניתן היה לשים על פני כהן בטקסי הפולחן, מאות חרוזים, חפצי מתכת, וכן קופסה קוסמטית עשויה שן פיל בסגנון כנעני-מצרי, בדמות ציפור.

הפתעה נכונה לנו בחפירת חצר המקדש. גם בתקופה זו תפסה החצר מקום חשוב כחלק חיוני ממכלול המקדש, אך עם תום תקופת קיומו של שלב זה ולקראת הקמת המקדש השלישי במקום נכרה בשטח החצר, סמוך לפתח המקדש, בור עמוק שנועד להטמנת חפצי פולחן שיצאו מכלל שימוש. כאן מצאנו כמה מן הממצאים המפוארים ביותר בחפירתנו, ביניהם כלי-חרס בדמות אשה ששדיה שימשו כזרבוביות לנסיכת נסך. את גוף הכלי מילאו במשפך מיוחד, שנמצא בקרבת מקום. מה היתה דמות זו? האפשר כי היא תיארה דמות של אלת פריון? האם ייתכן כי הנוזל שאותו נסכו היה חלב, וכי הדמות גילמה את פריון האשה? אין בידינו תשובות חד-משמעיות לשאלות אלו, ונשאירן לדמיונו של הקורא. ליד דמות זו נמצא ספל מפואר, שתחתיתו עוצבה בדמות ראש אריה. זהו המפואר והשלם בקבוצת ספלים דומים, שרק שברים שלהם התגלו באתרים בני תקופה זו, ולכולם זיקה לתרבות הפלשתית ולתרבות גויי הים. ספלים דומים מן התקופה הקודמת, תקופת הברונזה המאוחרת, ידועים מאוגרית שבצפון סוריה. אלו מעידים על מוצאו הכנעני של טיפוס כלי פולחן מעניין זה. אך הספל שלפנינו עוטר במיטב המסורת האמנותית הפלשתית, וזו הדגמה נוספת לשילוב המסורות השונות, האופייני כל-כך לתרבות הפלשתית. כמאה כלי-חרס, ובהם כלי-חרס מפוארים מעוטרים בעיטור גיאומטרי עשיר שנמצאו באותו בור, מעידים על עושרה וגיוונה של התרבות הפלשתית באותה תקופה.



 

תכנון עירוני מדוקדק


היישוב בתל קסילה הגיע לשיא התפתחותו בשלב השלישי (שכבה X), שהסתיים בכיבוש אלים של המקום ובשריפה אדירה שהחריבה את בתיו. ככל הנראה יש לייחס כיבוש זה לדוד, שפתח לממלכתו פתח לים באזור הירקון (סביב 990 לפנה"ס). המקדש הפלשתי וחצרותיו עברו בשלב זה שינויים וארגון מחדש. מבנה המקדש הוגדל, ונוסף לו חדר כניסה גדול, שיצר כניסה עקיפה למבנה. האולם המרכזי של המקדש הוגדל, ותקרתו נשענה על שני עמודי עץ ארז לבנון, שהוצבו על בסיסי אבן עגולים ומעובדים היטב. בחלקו המערבי של המקדש הוקם קודש קודשים עשוי בימה מוגבהת שאליה הוליכו מדרגות, ומאחוריה חדר קטן ששימש כחדר האוצר במקדש. לאורך קירות המבנה נבנו ספסלים ששימשו להנחת מנחות. חצר המקדש אף היא תוכננה מחדש: היא הוקפה קירות מגן מוצקים ושולבו בה חדרי עזר לצורך בישול ארוחות הקודש וארגון הפולחן במקדש. בחצר אף הוקם מזבח מרובע עשוי אבנים, דומה למזבחות כנעניים וישראליים שנחשפו במספר מקומות פולחן בארץ. ממערב למקדש העיקרי היה מקדש קטן, שכל כולו אינו אלא חדר קטן, שלאורך קירותיו ספסלים ובפינתו המערבית בימה מדורגת מוגבהת. גם למקדש קטן זה היתה חצר משלו, בה התנהלו טקסי פולחן והקרבת קורבנות. על רצפות שני המקדשים של שלב אחרון זה מצאנו ריכוז של חפצים מיוחדים במינם המעשירים את ידיעותינו על התרבות החומרית של התקופה. בולטים במיוחד כנים גליליים עשויים חרס שנשאו קערות פולחן מעוצבות בדמות ציפור, שנועדו, ככל הנראה, להגשת ארוחות קודש לאלים. הכנים מעוטרים בעיטורים מעיטורים שונים, ובהם דמויות רקדנים בריקוד פולחני, דמויות בעלי-חיים, ודגמים גיאומטריים שונים. כלי מנחה אחרים נועדו לנסיכת נסכים (שמן, מים, יין וכדו'). דמיון רב הופעל ביצירת כלים אלה, שאחדים מהם יחידים במינם בארכיאולוגיה של ארץ-ישראל. במקדש נתלו רימונים עשויים חרס, המזכירים את הרימונים שעיטרו את מקדש שלמה בירושלים. למרגלות הבימה המוגבהת מצאנו חפץ בעל עניין מיוחד: לוח חרס שעליו עוצבו שתי דמויות של אלות, אלא שדמויות אלו הושחתו (ככל הנראה במתכוון) לפני הצתת המקדש, ועל-כן אין לדעת את צורתן השלמה. כלי מפואר אחר שהתגלה בקרבת מקום נועד, ככל הנראה, להחזקת צמחים קדושים שהיוו חלק מאבזרי הפולחן במקדש.

שלושת המקדשים שנבנו בתל קסילה בזה אחר זה, תוך פרק-זמן של כ-150 שנה, מהווים עדות נאמנה להתפתחותה של התרבות הפלשתית במקום, עד לשיא שגשוגה ערב ימי דוד. כלי יבוא מצור ומצידון, ממצרים ומקפריסין מעידים על פעילותם המסחרית של התושבים. בתי מגורים של תושבים אלו, שנחשפו סמוך למקדש וברובע מגורים שלם שנחשף בדרום התל, בנויים על-פי תוכנית אחידה: הם כוללים בדרך-כלל חצר מחולקת לשטח מקורה ולשטח פתוח, ושני חדרים נוספים. התגלה בהם עושר רב של ממצאים, ובהם קנקני חרס רבים ששימשו להובלה ימית של שמן ויין, מוצרים שבהם סחרו הימאים והסוחרים הפלשתיים לאורך חופי הים התיכון. ממצאים שונים בבתים אלו מעידים על אופי תרבותם החומרית של הפלשתים באותה עת. על אומנותם ניתן ללמוד, בנוסף מכלי הפולחן שבמקדש, גם מחותמות מגולפים בסגנון מיוחד. המתכת שבה השתמשו היתה עדיין בעיקר ברונזה, ואף התגלה בית-מלאכה ליציקת כלי ברונזה ובו כורי חרס להמסת מטילי מתכת גולמית, שהובאו בוודאי מקפריסין. סכין ברזל בעל ידית שנהב, שגילינו בשכבה הקדומה ביותר בשטח המקדש, מעיד על חדירתה האיטית של מתכת חדשה ומהפכנית זו לשימוש בחיי יום-יום בתקופה זו.

התרבות הפלשתית, כפי שהיא מתגלה לעינינו מן החפירות בתל קסילה ובאתרים פלשתיים אחרים, היא תרבות עירונית מפותחת. בתל קסילה ניתן להבחין בסימני תכנון עירוני מדוקדק: הרחובות מקבילים, הבתים בנויים על-פי תוכנית אחידה ומסודרים בגושים מתוכננים היטב. הממצאים וחפצי האמנות מעידים על עושרם של התושבים ועל פעילותם המסחרית הענפה. תרבות מפותחת זו התקיימה בתקופה שבה רבות מערי כנען, כמו חצור בגליל ולכיש בשפלה, עמדו בחורבנן, ושבטי ישראל חיו באזורי ההר והשפלה הפנימית בכפרים חקלאיים ובמסגרת שבטית, קודם להקמת המלוכה. כך שמרו ערי פלשת, ותל קסילה בתוכן, את רציפות קיום התרבות העירונית בארץ-ישראל בתקופת הפער שבין התרבות הכנענית של תקופת הברונזה המאוחרת לבין תקופת המלוכה בישראל. תקופת המלוכה הביאה לפריחה מחודשת של תרבות עירונית גם בתחומי ההתיישבות הישראלית.



 

דוד פורץ אל חוף הים


כיבוש תל קסילה ושרפתו בימי דוד לא שמו קץ לקיום המקום. במרוצת ימיהם של דוד ושלמה נבנה היישוב מחדש, אם כי במסגרת מצומצמת יותר, תוך השארת שטחים פתוחים בלתי-בנויים. אוכלוסיית המקום קטנה, אך המקדש החרב שבמרכז היישוב שוקם ונבנה מחדש. מכאן, יש להסיק, לדעתנו, כי שרידי האוכלוסייה הפלשתית היו אלו ששיקמו את המקום בימי דוד ושלמה. הפריצה שפרץ דוד לחוף מטרתה היתה בוודאי לפתח קשר ימי בין ממלכתו לבין מרכזי תרבות לאורך החוף, ובמיוחד עם ממלכת צור הפניקית. חוסר הניסיון בימאות ובסחר ימי בוודאי הניע את דוד לתת לשרידי האוכלוסייה המקומית בתל קסילה אפשרות לשקם את עירם ולשרת את ממלכת ישראל כימאים וכסוחרים. אולם שיקום חלקי זה נמשך עשרות שנים מועטות בלבד. המקום נהרס וניטש לחלוטין בשלהי המאה העשירית לפנה"ס, לאחר ימי שלמה. ייתכן כי המסע הצבאי של הפרעה המצרי שישק, שעבר לאורך חוף ארץ-ישראל בשנתו החמישית של רחבעם, הוא ששם קץ ליישוב הפלשתי. מכל מקום, בעוד שערי פלשת המרכזיות - כמו עזה, אשדוד אשקלון ועקרון – המשיכו להתקיים עוד מאות שנים כערי מדינה עצמאיות, היישוב בתל קסילה פסק מלהתקיים.

בחפירות מצאנו עדות להתיישבות חלקית וקצרת-ימים בתל קסילה בשלהי המאה השביעית לפנה"ס. כלי-החרס שנמצאו ביישוב זה מעידים על קרבה רבה לתרבותה של יהודה בתקופה זו, ועל-כן ייתכן כי לפנינו עדות להתפשטות ממלכת יהודה בימי יאשיהו עד לחוף הים התיכון. השרידים המועטים אינם מאפשרים לעמוד על מהות היישוב, וייתכן כי כל-כולו לא היה אלא מצודה או מבנה מרכזי בודד. שתי הכתובות העבריות שנמצאו בתל קסילה הן, ככל הנראה, מתקופה זו.



 

"שלום על ישתראל"בבית-כנסת שבשולי התל


בעוד שרוב שטחו של תל קסילה לא יושב עוד לאחר תקופת המלוכה, הרי שיא הגבעה נושב גם בתקופות מאוחרות יותר. מתקופת שיבת-ציון נותר מבנה ציבורי גדול, הכולל חצר מוגנת היטב ובניין מרכזי. סמוך לתל גילינו באר מים בעלת חתך ריבועי, שהגיעה לעומק 12 מ', ובה כלי-חרס שונים מתקופה זו. מטבע של אלכסנדר הגדול מעיד על סוף ימיה של שכבת יישוב זו. שרידים דלים מן התקופה ההלניסטית-רומית מעידים על יישוב קטן שהתקיים על התל בתקופות אלו. שרידי בניין גדול, מחולק על-ידי אומנות לאולמות שונים, מעידים על שוק או מרכז מסחרי שהוקם על התל בתקופה הרומית המאוחרת. ממזרח לתל גילה איתן איילון גת ציבורית מתקופה זו, שהיא הגדולה מסוגה בארץ. בתקופה הביזאנטית היה בתל קסילה ובסביבתו יישוב כפרי מפוזר על פני שטח גדול. על התל חשפנו בית-מרחץ ציבורי ואילו בשולי התל גילו הארכיאולוגים יעקב וחיה קפלן מבנה של בית-כנסת מתקופה זו, ובו כתובות הקדשה ביוונית ובשומרונית. הכתובת היוונית כוללת את מלות הברכה "שלום על ישתראל", אך ספק אם היה זה בית-כנסת יהודי או בית-כנסת שומרוני. היישוב הביזאנטי חדל להתקיים עם הכיבוש הערבי של ארץ-ישראל. רמז למאורעות שעברו על האזור בתקופה זו יש במטבע כסף של חוסרו השני, השליט הפרסי הססני, שהגיע במסע כיבוש צבאי לארץ-ישראל בשנת 614 לספירה.

בתקופה הערבית הקדומה (שלהי תקופת בית אמיה והתקופה הפאטימית) הוקם בראש התל מבנה של ח'אן . זהו בניין מרובע שבמרכזו חצר ובה סטוים (שטחים מקורים בעזרת עמודים).

מאז שלהי התקופה הערבית הקדומה ועד ימינו עמד תל קסילה בשיממונו. רק במלחמת-העולם הראשונה הוא תפס שוב מקום, בהיותו מוצב של הצבא התורכי מול צבאות אלנבי, שחנו בגדה הדרומית של הירקון. עדות לקרבות של אותם ימים הן תעלות הקשר התורכיות ורסיסי הפגזים האנגליים, אותם ניתן למצוא על פני שטח התל.



 

סיור בתל קסילה


תל קסילה כלול בשטח מוזיאון ארץ-ישראל (הכניסה מרחוב חיים לבנון, רמת אביב). עולים לביקור בחפירה דרך ביתן תצוגה קטן, בו אף ניתן לפגוש באחראים לתל. בביתן התצוגה ניתן לראות דגמים של המבנים העיקריים שנחשפו בתל, תצלומים של החפירות בשלבי ביצוען וממצאים שונים מחפירות המקדשים הפלשתיים. ממצאים נוספים מאותן חפירות מוצגים בביתן "מוזיאון הקרמיקה" שבשטח מוזיאון ארץ-ישראל. מביתן התצוגה עולים אל פסגת התל, ממנה קיימת תצפית טובה אל עבר הירקון. תל גריסה נראה בצדו הדרומי של הנהר. בחלקו הצפוני של התל, מתחת לסככה, שמורים שרידי המקדשים הפלשתיים. גשר מיוחד מאפשר תצפית על שטח המקדשים ושילוט צבעוני מנחה את המבקר ומצביע על שלושת השלבים של המקדש. תוכניות המקדשים ושחזורים איזומטריים שלהם מוצגים אף הם בשטח. ניתן לראות הן את שרידי המקדש הקדום ביותר, מן המאה ה-12 לפנה"ס, והן את שרידי המקדשים המאוחרים לו, בהם בולטים שני בסיסי העמודים העגולים. בחלקו הדרומי של התל שמורים שרידי רובע המגורים הפלשתי. אחד הבתים שוחזר עד לגובה הגג. הוא כולל חצר ובצדה סטיו מקירה בעזרת עמודי עץ, חדר מגורים לצד החצר וחדר מגורים נוסף בחלקה האחורי של החצר. בתחום החצר נראים שני מתקנים לעיבוד תוצרת חקלאית. בקרבת מקום מצויים שרידי תנור לצריפת כלי-חרס מן התקופה הרומית.

ביבליוגרפיה:
כותר: פלישתים על גדות הירקון
מחבר: מזר, עמיחי (פרופ')
שם  הספר: דרך ארץ : אבן חרס ואדם
עורכת הספר: זהרוני, עירית  (סא"ל)
תאריך: תשנ"ו, 1996
בעלי זכויות : ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור
הוצאה לאור: ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור
הערות: 1. מהדורה שנייה.
2. בשער: קצין חינוך וגדנ"ע ראשי - "במחנה".
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית