עמוד הבית > מדינת ישראל > כלכלה
מקסם


תקציר
שנת היובל למדינת ישראל סגרה 50 שנות עשייה וצמיחה. רמת החיים במשק השתנתה במהלך השנים ללא הכר. בדף זה נבחנים מאפייני המשק הישראלי.



ישראל בת החמישים עם הפנים לעתיד
מחבר: דן פרופר


שנת היובל למדינת ישראל סוגרת 50 שנות עשייה וצמיחה. המשק הקטן, שייצר בתחילת הדרך 1 מיליארד דולר לשנה, הפך עם השנים למשק מתקדם, עם תוצר המתקרב ל-100 מיליארד דולר. רמת החיים במשק השתנתה אף היא במהלך השנים ללא הכר, כאשר התוצר לנפש גדל מאלף דולר ל-17 אלף דולר לשנה. אין ספק, שהתעשייה היוותה גורם מרכזי בצמיחת המשק ובעלייה ברווחת התושבים.

התעשייה הישראלית, שהחלה דרכה עוד במחצית השנייה של המאה ה-19, מנתה עם קום המדינה כ-65,000 עובדים. הייתה זו תעשייה מסורתית, שייצאה לחו"ל סחורות בהיקף של כ-20 מיליון דולר, מהם כ-7 מיליון דולר יצוא יהלומים.

כיום, התעשייה היא תעשייה גלובלית, המהווה מוקד משיכה למשקיעים זרים, מקימה ורוכשת חברות בחו"ל, ויוצרת מיזמים משותפים ושותפויות אסטרטגיות עם חברות מחו"ל. ובתוך המשק פנימה חשופה התעשייה, יותר מכל ענף אחר, לתחרות מחו"ל עם מדינות מפותחות כמו גם עם מדינות מתפתחות, ומתחרה עמן בהצלחה לא מבוטלת.

הנני מצר על-כך, שדווקא שנת ה-50 למדינה מוצאת אותנו בעת מיתון כלכלי. המחצית הראשונה של העשור התאפיינה בצמיחה מהירה ביותר, ואילו עתה מצוי המשק בהאטה, המלווה בפיטורי עובדים ובעלייה משמעותית באבטלה. אולם אין זו יד הגורל, ההאטה אינה גזירה משמים, ואל לנו להשלים עמה. שינוי במדיניות הממשלתית יכול להוציא את המשק מהמיתון ולהוביל אותנו לצמיחה מחודשת, והתעשייה היא זו שתמשוך את העגלה במעלה המדרון. התעשייה היא העתיד הכלכלי של ישראל, והיא זו שתקדם את אזרחיה לרמת חיים גבוהה יותר.

הצלחת הכלכלה פירושה שיפור מצב החברה בישראל. הבה נבחן את מאפייני המשק הישראלי, ונמצא את נקודות ההשקה לחברה הישראלית.

בשנים 1990-1996 צמח המשק הישראלי בקצב מהיר בהשוואה לשיעורי הצמיחה במדינות המערביות (6% בקירוב בממוצע שנתי, לעומת כ-2% בממוצע במדינות ה-OECD). למרות זאת, עדיין נמוך התוצר לנפש בישראל בהשוואה למדינות המתועשות (במונחי כוח קנייה: כ-17 אלף דולר בישראל לעומת 26 אלף דולר בארה"ב, 25 אלף דולר בשוויץ, 22 אלף דולר ביפן, 20 אלף דולר בגרמניה, צרפת ואיטליה, ו-18 אלף דולר בבריטניה).

מסתבר, אם כן, שטרם הגענו לרמת החיים של המדינות המתועשות. יתרה מכך, בשנת 1997 חלה נסיגה בתוצר לנפש בישראל אל מול עלייה נוספת במדינות המתועשות, כך שהפער בינינו הולך ומתרחב. מהן הסיבות לכך? מדוע איננו מסוגלים להגיע לרמת הרווחה הכלכלית השוררת במדינות המערב?

אין ספק, שהסיבות לכך הנן רבות, ולא אוכל להקיף את כולן. עם זאת, אציין את המרכזיות שבהן:
מבנה המשק והסביבה המאקרו-כלכלית מכתיבים במידה רבה את מידת ההתייעלות של המגזרים השונים ואת קצב צמיחת המשק כולו.

גודלו של הסקטור הציבורי - משקלו של הסקטור הציבורי בישראל גבוה בהשוואה למקובל במדינות המתועשות. עובדה זו מוצאת ביטויה הן במשקלו בשוק העבודה והן בשיעור ההוצאה הציבורית מסך התוצר. בעוד שבישראל מהווה הצריכה הציבורית כ-30% מהתוצר, מגיע משקלה לכ-20% בצרפת ובבריטניה, 16% בארה"ב ו-10% בלבד ביפן. סקטור ציבורי גדול מהווה נטל על המשק ומקשה על התפתחותו של המגזר העסקי.

רמת התחרותיות במשק היא נמוכה. קיימים במשק הישראלי מונופולים ממשלתיים ומגזרי שירותים רבים שאינם חשופים לתחרות (בנקאות, ביטוח, תקשורת וכו'). העדר תחרות פוגע ביעילותם ובשיעורי צמיחתם של מגזרים אלו, אך לא רק בהם, אלא גם במגזרים תחרותיים המשתמשים בשירותיהם, כדוגמת התעשייה.

מדיניות פיסקלית ומוניטרית - תמהיל המדיניות יכול לקבוע במידה רבה את אופי הצמיחה ואת שיעורה, בהשפיעו על הקצאת המשאבים במשק, רווחיות הפירמות וכו'.

לדאבוננו, נראה כי קיים חוסר איזון בתחום זה: הגירעון התקציבי עדיין גבוה וקיצוץ התקציב נתקל בבעיות:
* בנק ישראל, במלחמתו באינפלציה ובהעדר משמעת תקציבית נאותה, דבק במדיניות מוניטרית מרסנת המקבעת את הריבית הריאלית ברמה גבוהה.
* הריבית השקלית הגבוהה גורמת לתיסוף ריאלי מתמשך בשער החליפין.
* מאפייני מדיניות נוספים שאינם מעודדי צמיחה (העלאה ריאלית של הארנונה, הקטנת המענקים בחוק עידוד השקעות הון ועוד).

רווחיות וכושר התחרות של המגזר העסקי - רווחיות הסקטור העסקי בכלל והתעשייה בפרט במגמה מתמשכת של שחיקה. שחיקת כושר התחרות של התעשייה מהווה בלם לצמיחת היצוא, ויוצרת קשיים לתעשייה המקומית בתחרות מול היבוא.

רמת החיסכון - החיסכון הוא גורם חיוני במשק בהיותו מקור למימון השקעות. מתברר, כי שיעור החיסכון הלאומי בישראל נמוך בהשוואה למדינות המתועשות - כ-18% מהתוצר, לעומת כ-30% בשוויץ וביפן, 25% בהולנד וכ-20% בגרמניה ובאיטליה.

רמת האינפלציה משפיעה במידה רבה על הפריון והצמיחה. לא ארחיב את הדיבור על נזקי האינפלציה (פגיעה ברמת הוודאות, עיוות בהקצאת המקורות וכיו"ב), אולם, יותר מכול, חשוב לזהות את הגורמים במשק המקבעים את גרעין האינפלציה ברמה גבוהה מ-2%-3%, כמקובל במערב. הגורמים העיקריים המקבעים את האינפלציה הם: הסדרי ההצמדה במשק, קיומם של מונופולים והעדר תחרות והמדיניות הממשלתית בתחום שיווק הקרקעות.

מערכת המיסוי מהווה מרכיב חשוב, שבכוחו להשפיע על קצב הצמיחה, התחלקות ההכנסות והסחר הבינלאומי. אמנם, מסתבר, כי נטל המס בישראל אינו מן הגבוהים בעולם המתועש, אך גם אינו נמוך במיוחד (שיעור ההכנסות ממיסים בישראל מגיע לכ-40% מהתוצר, בהשוואה ל-30% בארה"ב וביפן, 33% בבריטניה וכ-42% בגרמניה ובצרפת). נראה כי בשל הפער ברמת החיים בינינו לבין המדינות המתועשות, עלינו להימצא ברמת נטל מס נמוכה יחסית אליהן, שהרי כך ניצור יתרון יחסי בתחום זה.

שינויים מבניים - המשק הישראלי בכלל והתעשייה בפרט מצויים בעיצומם של שינויים מבניים, שהחלו לפני למעלה מעשור. הולך ופוחת חלקו של המגזר ההסתדרותי, חברות ממשלתיות עוברות תהליך הפרטה, התעשיות הביטחוניות עושות הסבה לייצור אזרחי, קטעים רחבים מהתעשייה הישראלית עוברים תהליך גלובליזציה, והתעשייה הופכת יותר ויותר לתעשיית היי-טק. שינויים אלו סופם שיניבו יותר יעילות ויותר צמיחה, אולם במשך התהליך אנו משלמים במונחי צמיחה, זאת עד שנגיע למצב יותר יציב ועם פחות זעזועים.

העלייה - העלייה האיצה באופן משמעותי את הצמיחה במשק, אולם בתחומים מסוימים גרמה דווקא לתופעות של אנטי-צמיחה: האטה בפריון עד להשתלבותם של העולים בשוק העבודה, נטל על תקציב המדינה, ירידה בשיעור החיסכון הפרטי וכיו"ב.

שוק העבודה - שוק העבודה בישראל מאופיין בסקטור ציבורי גדול מאוד, שהתפתחות השכר בו נוטה לחלחל למגזר העסקי, דרך הצמדות שכר (פורמליות ובלתי פורמליות) בחלק ממשלחי היד ודרך חוק שכר מינימום. כמו כן סובל שוק העבודה מקשיחויות רבות, עובדה היוצרת חיסרון יחסי בולט בהשוואה למדינות המערביות. קיימים במשק חוקים והסדרי עבודה שונים, שלא תמיד עולים בקנה אחד עם שיקולים כלכליים.

התערבות המחוקק בתחום השכר - הסדר תוספת היוקר מקנה הצמדה אוטומטית (אם כי חלקית) למדד המחירים לצרכן, וזאת ללא כל קשר למצב המשק, המפעל, להתפתחות מחירי תפוקת המפעל (שיכולה להיות שונה באופן מהותי מהתפתחות מדד המחירים לצרכן) וכיו"ב.

חוק שכר מינימום במתכונתו הנוכחית מצמיד את השינויים בשכר המינימום לשינויים בשכר הממוצע במשק, כאשר מרכיב חשוב בשכר הממוצע הנו השכר במגזר הציבורי. כידוע, הסכמי השכר במגזר הציבורי אינם נובעים משיקולים כלכליים, אך באמצעות חוק שכר המינימום משפיעים על התפתחות השכר בגופים עסקיים, המונחים על-ידי שיקולים כלכליים.

במקומות עבודה רבים נהנים העובדים מקיומם של ועדים חזקים, המהווים לעתים מכשול להתייעלות - פיטורים או אף העברה מתפקיד לתפקיד.

השקעה במחקר ובפיתוח הכרחית לצמיחתו של משק מתועש. אחוז ההוצאה למו"פ בישראל גבוה בהשוואה למרבית המדינות המתועשות - 2.3% מהתוצר לעומת 1.9% בבריטניה, 2% בצרפת, 2.1% בארה"ב, אך נמוך מהשיעור בשוויץ - 2.6%, יפן - 2.9% ושוודיה - 3%. לכאורה, מצבנו טוב. אך רק 46% מהמו"פ בישראל מבוצעים על-ידי הסקטור העסקי, לעומת 58% בממוצע במדינות ה-OECD (71% בארה"ב, 66% ביפן, 65% בבריטניה, 62% בצרפת), דהיינו: חלק גדול מהמו"פ אינו מו"פ יישומי, כי אם מחקרי, וזה שורש הבעיה.

רמת ההשכלה של האוכלוסייה היא בעלת השפעה מכרעת על פריון העבודה. מתברר, כי בהשוואה בינלאומית גבוהה ההוצאה הלאומית על חינוך בישראל - 8.4% מהתוצר, לעומת 6.3% במדינות ה-OECD. אולם לא די בבחינת ההוצאה הגלובלית, חשובה לא פחות התפלגות ההוצאה בין התחומים השונים, ופה המצב טעון שיפור. המחסור הקיים כיום במהנדסים, אל מול עודף במקצועות אקדמיים אחרים (כדוגמת משפטים), משקף העדר תכנון נאות בתחום ההשכלה הגבוהה. על הגורמים המוסמכים להסיק את המסקנות ובמהירות, לפני שהמחסור בכוח אדם יבלום את צמיחתן המואצת של תעשיות ההיי-טק ושל המשק בכללו.

מלאי ההון לעובד הוא גורם קריטי בהשפעתו על פריון העבודה בסקטור העסקי, אך במקום שיתמיד במגמת עלייה, חלה בו בשנים 1981-1992 נסיגה בשיעור מצטבר של 2%. רק ב-1993 חלה תפנית, ומאז הוא גדל מדי שנה, ובשנים 1996/7 הואץ הקצב השנתי ל-7%-8%, אולם למרות שינוי המגמה, עדיין אין רואים בשלב זה גידול משמעותי בפריון העבודה. נראה, כי בשל הפיגור המצטבר במלאי ההון לעובד, דרוש זמן רב עד שנבחין בשינוי ממשי בפריון.

אלו הם הגורמים המרכזיים המונעים מהמשק הישראלי לבצע קפיצת מדרגה בתוצר לעובד ולהאיץ את הצמיחה על מנת שנגיע לרמת תוצר לנפש של 20 אלף דולר. מה על הממשלה לעשות כדי שנגיע אל המטרה בשנים הקרובות? למעשה, רוב התשובות גלומות בהבנת המכשולים העומדים בפנינו כיום. על הממשלה לדאוג ליצירת תנאים שיאפשרו צמיחה יציבה וארוכת-טווח, צמיחה מוטת יצוא. עליה לגלות יתר מעורבות בנקודות כשל הנובעות ממצבו הנוכחי של המשק ומתהליכי השינוי שעוברים עליו. על המדיניות הממשלתית להיות מאוזנת ופרו-עסקית, ובמיוחד פרו-סקטור סחיר. המשק יוכל להתייעל ולצמוח רק אם נשרש ממנו קטעים בלתי תחרותיים. ממשלה שתאמץ מדיניות כלכלית כזו תקדם את המשק והחברה הישראליים בקפיצת מדרגה משמעותית.


*דן פרופר - נשיא התאחדות התעשיינים.

ביבליוגרפיה:
כותר: ישראל בת החמישים עם הפנים לעתיד
מחבר: פרופר, דן
שם  הספר: אישים ומעשים בישראל : ספר היובל
עורכי הספר: אהרוני, שרה; אהרוני, מאיר
תאריך: 1998
הוצאה לאור: מקסם
הערות לפריט זה: 1. דן פרופר - נשיא התאחדות התעשיינים.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית