המבט אל העולם שבחוץ אכן התביית מאז שנות ה-80 על משטרים שמרניים במובהק בתחומי הכלכלה, החברה והחינוך. ההתקרבות אליהם, תוך תקופה לא ארוכה, נעשתה נטולת מעצורים ואינטימית הן משום הסיבות שתוארו כבר קודם, והן משום שהתמוטטות הגוש המזרחי בסוף שנות ה-80 העניקה גושפנקה ספקטקולרית לקריסת הסוציאליזם, ומכאן ל"שגיותה" של כל מדיניות הלוקחת בחשבון שיקולים של סולידריות או החותרת לשוויון הזדמנויות בחינוך.

במקביל הופץ המסר שהאינטגרציה נכשלה. ערעור מדיניות האינטגרציה לא נבע משיקולים המכוונים לצרכים לימודיים, תרבותיים וחברתיים, אלא מן השינוי שחל במכוונות התרבותית ובזהות הקיבוצית של קבוצות המרכז, דתיות כחילוניות, שהעדיפו עתה מסרים שמרניים על-פני עקרונות של שוויון הזדמנויות. לכך יש להוסיף את התחרות בבתי-הספר התיכוניים, שהלכה והעמיקה כתוצאה מהשתתפות בני השנתון כולו בחינוך העל-יסודי. תופעה זו סימלה, בעצם, את הצלחת האינטגרציה והרפורמה בחינוך.

ממשלת השמאל של 1992 לא עצרה מהלך עניינים זה, אלא האיצה אותו. מרגע כינון הממשלה מדיניות החינוך ועיצובה הופקדו - בדומה לממשלות קודמות - באופן בלעדי בידי השרה/השר. אלה העדיפו יישום ופיתוח רעיונות, שיובאו ללא שינוי משמעותי מאנגליה ומארה"ב השמרניות במיוחד של שנות ה-80. רעיונות אלה היו: עמותה כדגם בסיסי לניהול עסקי של בית-הספר, בחירת הורים בבית-ספר, ואוטונומיה בית ספרית; הנושא האחרון פותח מזה מספר שנים בארץ, בהישען על דוגמאות מחו"ל.

בעוד שניהול באמצעות עמותה מועתק מן המגזר העסקי ברמה המעשית ונגזר מן הפילוסופיה של כלכלת השוק ברמה העיונית, הרי בחירת הורים, הגזורה אף היא על-פי המודל הנ"ל, מוצגת - בעיקר בגרסאות היותר מאוחרות - כחינוך טהור, הרואה את טובת הילד בלבד; הקריטריון בפועל של טובת הילד הוא מידת ההערכה שהורים רוחשים לבית-ספר זה או אחר. מבלי לנקוב בשמו, רעיון הבחירה הלך וספג ניחוח של ליברליזם פוסט מודרני, מין קידמה שלאחר הקידמה (ראה, לדוגמא, שפירא, גולדרינג, היימן ושביט, 1991).

ה"קידמה שלאחר הקידמה" מצביעה על נסיגה מתפישת הטוב החברתי והנגזר ממנו. היא מבטאת העדפה והכרה בטוב האישי בלבד, המצטרף, לכל היותר, לטוב דומה. מכאן האדישות, ובעצם הפניית העורף להטרוגני - החברתי או החינוכי. מעשה החינוך וגיבוש הזהות - האישית או הקיבוצית - מופקדים בתנאים אלה בידי קהילת חינוך סגורה ואוטרקית, השואפת לכאורה להיזון מקהילת אם כדוגמת האומנות או זו של הטבע; למעשה מחוברות קהילות חינוך אלה - בישראל כבעמים - אל סמלי התרבות ואל האינטרסים של המעמד הבינוני המבוסס. בהתבדלותן הן מעמיקות את הקונפליקט המעמדי והתרבותי (ראה 1995, Ball, bowe and gewirtz).

באשר לכלכלת שוק ויישומה בחינוך- העתיד מחלחל זה כבר אל תוככי ההווה; כי הלא ככל שהפער בין הקטגוריות החברתיות גדל, הגישה אל רוב המשאבים עבור חלק מן הקטגוריות הופכת למוגבלת. וככל שהמשאב הוא ידע, מודעות ויכולת אבחנה בגורמים נושאי תשואה גבוהה - הנתק בין הקטגוריות החברתיות מתעצם; נתק שמקורו בריבוד חברתי ילך ויגדל עם כניסתה של כל קבוצת גיל לשוק העבודה והרעיונות, ולנתק שמקורו בחוסר מגע מסיבות אחרות - יתוסף המרכיב הריבודי.

בתחילת דרכם שימשו בתי-הספר העבריים כלי דומיננטי ורב השפעה ביצירה ובתיווך של תרבות לאומית מודרנית. אולם כבר בתקופת המנדט הבריטי, שלב הגיבוש, הפריסה וההבשלה של החינוך העממי העברי, מתגלה מה שעתיד להעמיק לעת העלייה ההמונית בשנות ה-50: סימון גבולות בין הדפוס התרבותי הרצוי והמועדף המיושם בחינוך, לבין מה שתואר כתרבות האוכלוסייה המזרחית. הרוחק התרבותי הועתק מאז ראשית החינוך העברי לרוחק חינוכי; בין השאר לבידול ולנשירה מרחיקת לכת מבית-הספר היסודי, ולפיקוח ולשחזור מעמדי.

ואולם החתירה לאחדות או החשש מפני פילוג חברו בשנות ה-60 לחזון של מודרניות חדשה בדמותם של סגירת פערים, תיעוש מוגבר ורווחה. חלק בלתי נפרד ממהלך זה היוותה מדיניות חינוך חדשה, שחתרה לחינוך על-יסודי לכול. הבנייה החדשה של מערכת החינוך, בעיקר העל-יסודית, שימרה אמנם את יחסי הכוח החברתיים הקודמים, היינו את עדיפותן החינוכית של קבוצות המרכז או של המעמד הבינוני, אך גם גייסה והחזיקה בבית-הספר העל-יסודי את רובם המכריע של בני העלייה המזרחית. מהלך זה יצר ציפיות חדשות לאינטגרציה ולניעות בקרב אוכלוסייה זו.

חילופי השלטון ב-1977 בישרו על תנועה בכיוון של האחדה על בסיס לאומי, אולם בפועל הכוח הפוליטי החדש ומגמותיו האידיאולוגיות הביאו להתחזקות המוטיבים המבדלים. המעמד הבינוני הוותיק נסוג ממכוונותו הפטרונית-מכלילה באשר לבני קבוצות הפריפריה. על רקע הפילוג העמוק מבחינה אידיאולוגית בין הימין לשמאל הפוליטי, התכנסותו של האחרון בחיק הליברליזם המערבי החדש, הנוטה להתבדלות חברתית ותרבותית ולתחרותיות ללא סייג במישור הכלכלי, נעשתה יותר מצפויה.

שלושת המוקדים המרכזיים במדיניות משרד החינוך שהוזכרו מקודם, עולים בקנה אחד עם ההיבדלות החברתית והפער הכלכלי ההולכים ומעמיקים בחברה הישראלית. אולם יש לזכור, שאת פתיחת המערכת לדפוסי חינוך ייחודיים ולבחירת הורים יש למדוד בסרגל של אחריות המדינה לספק חינוך ראוי לכל אזרחיה, כפי שאת הפיכת בתי-הספר לעמותות נחוץ לבחון על-פי הימצאותם של הסדרים שווי-ערך בבתי-ספר דלי-משאבים. ואת מדיניות החינוך בכללותה יש לשפוט לפי יעילותם של כלי פיקוח, שימנעו את הפיכתם של בתי-ספר למחולליהם הלגיטימיים של פערים חינוכיים ואחרים.

טרם ניתנה תשומת לב מספקת לשאלה, האם אין בהעתקת דפוסיה של כלכלת השוק למערכת החינוך - קרי למשימות המורכבות של תיווך תרבות (עדיף תרבויות) וגיבוש זהות (זהויות) - משום שחיקה גמורה של מנגנוני הסולידריות בחברה וכתוצאה מכך - ערעור הסובלנות המבוקשת תמיד, על אחת כמה וכמה בחברות פלורליסטיות. המהפך הפוליטי האחרון איננו מצביע על עצירתן של מגמות אלה, אלא על העמקתן.

הדיון הציבורי הנדרש עתה במעשה החינוך וארגונו, כפי שאלה מעוצבים בחברה הקפיטליסטית החדשה והרב-תרבותית של ישראל, מן הדין שיקודם על-ידי מעצביהם של המהלכים החדשים, בדומה למקובל באחדות ממדינות המערב, בהן הדיון הציבורי לפני שינוי בחינוך הוא בגדר מסורת מוצקה.


מראי מקום:
* איכילוב, א' וחן, מ' (1973). התשתית המדינית והחברתית של החינוך, בתוך: ח' אורמירן (עורך), החינוך בישראל, ירושלים, משרד החינוך והתרבות, עמ' 48.

* אנוך, ח' (תרצ"ז). בית-ספר 'עליה' בתל-אביב, הד החינוך א'-ב', עמ' 22-25.

* באשי, י' (1985). החינוך היסודי, בתוך : ו' אקרמן, א' כרמון וד' צוקר (עורכים), חינוך בחברה מתהווה (א'), ת"א וירושלים, הקיבוץ המאוחד ומוסד ון ליר.

* גור, ב' (1990). מכביש הרעב שמאלה, ירושלים, כתר, עמ' 14.

* חן, מ', לוי, א', כפיר, ד' (1977 ). אפשרויות המפגש הבין עדתי בחטיבות הביניים, מימושו ותוצאותיו, מגמות, כ"ג (2), עמ' 101-123.

* יוגב, א' וכפיר, ד' (1981). גורמים הקובעים את מסלול הלימודים העל-יסודי, מגמות, כ'ז (2), עמ' 139-153.

* יער, א' (1987). אין מה לעשות, פוליטיקה, 16, עמ' 25-27.

* ירושלמי, נ' (תש"ו). מצב החינוך העברי ובעיותיו בגולה הצפון אפריקאית, הד החנוך ד'-ה', עמ' 135-145.

* כפיר, ד', חן מ' (1994). האינטגרציה הבין-עדתית בבית-הספר ואישיות המתבגר, בתוך: א' זיו (עורך), הגיל הלא רגיל, תל-אביב, פפירוס, עמ' 220-256.

* מינקוביץ, א' (1969), התלמיד טעון הטיפוח, בית-הספר לחינוך, האוניברסיטה העברית, ירושלים.

* מנדלר, נ' (1992). בתי כבר מומחית לרבי עקיבא, הארץ, 6.2.92, עמ' ב' 3.

* מלר, צ' (1987). על החינוך ליהדות, הד החינוך, ס"א, 6, עמ' 18-19.

* משרד החינוך והתרבות, מרכו ההסברה (1989). ישראל - שנתון הממשלה התשמ"ט, ירושלים.

* נחשון, ש' (תש"ו). החינוך היהודי בבירות הד החינוך, ד'-ה', עמ' 130-134.

* סבירסק', ש' (1988 ). לבם לא במזרח, פוליטיקה 22, עמ' 43-46.

* סופר, מ', רבי, מ' (תרצ"ט). לחנוך ילדי עדות המזרח, הד החינוך, י"א - י"ב, עמ' 215.

* סימון א' (1995). על הישגיהם של ילדי עולים בנגב, מגמות, ח' (4).

* עזריהו, י' (תשכ"ו). החינוך העברי בארץ-ישראל, בתוך: מ' שפירא (עורך), הלכה ומעשה בחינוך התיכון, ירושלים, ביה"ס התיכון ליד האוניברסיטה העברית, עמ' 58.

* פלד, א' (1984). אידיאולוגיה ועצמה פוליטית - מולידיה של מדיניות חינוך, מגמות, כ"ח (2-3), עמ' 355-369.

* פלק, א' (1988). על הספה, פוליטיקה, 14-15, עמ' 52-54.

* פרס, י' (1987). עצם אל עצמה בצרימה, פוליטיקה, 14-15, עמ' 21-23.

* פרנקנשטיין, ק' (1970), שיקום האינטיליגנציה החבולה, בית-הספר לחינוך, האוניברסיטה העברית, ירושלים.

* קשתי, י' (1991). פנימיות בישראל: הערות מבוא, בתוך: קשתי, י', אבירם ע', בן-צבי, ח', שגיא, י', חיי יומיום בפנימיות נוער, רמות, אוניברסיטת תל-אביב, עמ' 7-16.

* קשתי, י' ושגיא י' ( 1991). מפגשים חברתיים בבית-ספר מקיף פנימייתי, בתוך: י' קשתי, ע אבירם, ח' בן-צבי, י' שגיא, חיי יומיום בפנימיות נוער, רמות, אוניברסיטת תל-אביב עמ' 103-124.

* שביט, א' (1990 ). קיצור שנות ה-80, פוליטיקה, 30, עמ' 49-55

* שיפמן, פ' (תשכ"ו). חילוף משמרות או למחרתו של יובל, בתוך: מ' שפירא (עורך), הלכה ומעשה בחינוך התיכון, ירושלים, ביה"ס התיכון ליד האוניברסיטה העברית, עמ' 45-46.

* שמידע, מ', כהן, א' (1993). בית-הספר המקיף הדתי, שדה חמד ל'1 (ג'-ד'). עמ' 8-19.

* שמיר, ה' (1994). הבחירה בשירותי הרווחה, בתוך: י' דנילוב, וד' ענבר (עורכים), בחירה בחינוך בישראל, ירושלים, משרד החינוך והתרבות והאוניברסיטה העברית בירושלים, עמ' 85-96.

* שפירא, א' (1988). דפים לעדות, בתוך: א' פלגי (עורך) שנות התיקו, תל-אביב, ספריית פועלים, עמ' 38-40.

* שפירא, ר', גולדרינג, א', היימן, פ' ושביט, ר' ( 1991 ). אוטונומיה בית-ספרית במרחבי רישום משותפים - בחירת הורים מבוקרת בישראל, נייר עמדה 1.91, היחידה לסוציולוגיה של החינוך והקהילה, בית-הספר לחינוך, אוניברסיטת תל-אביב.


* Chambers, I. (1994). Migrancy, Culture, Identity. London, Routledge.

* Eisenstadt, S.N. (1967). Problems in the Development of the Collective Identity of an Ideological Society. Awwals, 370, pp, 116-123.

* Boll, S.J, Bowe, R and Gewirtz, S. (1995). Circuits of Schooling: Asociological Exploration of Parental Choice of School in Social Class Context. The Socuologice Reiview, (43) 1, pp. 52-78.



*פרופ' יצחק קשתי - מלמד בבית-הספר לחינוך באוניברסיטת תל-אביב. עיקר התעניינותו בנקודות המפגש שבין מעשה החינוך והחברה. ספרו Boarding Schools at the Crossroads of Change ראה אור לאחרונה בארה"ב ב- Haworth Press.


לפריט הקודם