גלי ההגירה ההמונית לישראל בשלהי שנות ה-40 ובשנות ה-50, בחלקם מארצות אירופה שלאחר השואה וברובם מארצות האסלאם, הפרו במידה רבה מה שתואר כ"שיווי משקל תרבותי", שנשען על מכוונות עתיד (אוריינטציה) קולקטיבית ועל תגמולים סמליים ואידיאולוגיים (ראה 1967, Eisenstadt). הזדרותם הסוחפת של עולים חדשים וקשיי יום בארץ-ספר לא פוצתה עוד על-ידי הופעה מיתית למחצה של דור צעיר, ה"עולה" מבית-הספר העברי עטור הילה אוטופית. סימלה המסורתי של תקופה קודמת, קרי חינוך שפריו נושק למבוקש האידיאולוגי - קרס. התברר, שבני העולים ועולים צעירים אינם מתרגמים את התנסותם בבתי-הספר לגיבוש הזהות והאידיאולוגיה ה'מבוקשות'. עדות לכך ניתן היה לראות בסרבנותם של עולים צעירים ובני עולים לרכוש שליטה בלשון, שאמורה הייתה ליהפך ל"שפת האם" שלהם, ובהתגלותם העיקשת של מרכיבי זהות הנוגעים בשואה, על אף ניסיונות להדחיקם (ראה סימון, 1955; גור, 1990; שפירא, 1988; קשתי, 1991).

*פרופ' יצחק קשתי - מלמד בבית-הספר לחינוך באוניברסיטת תל-אביב. עיקר התעניינותו בנקודות המפגש שבין מעשה החינוך והחברה. ספרו Boarding Schools at the Crossroads of Change ראה אור לאחרונה בארה"ב ב- Haworth Press.


לפריט הקודם