עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > מבוא למקראעמוד הבית > מדעי הרוח > שפה ושפות > שפה עברית
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית



תקציר
כיצד ייתכן שבמקרא הרבים של אלומה הוא אלומים, של פתרון הוא פתרונים ושל מחנה הוא מחנים? ואיך יכול להיות שבמקרא המילה נגע מינה הדקדוקי נקבה?  על תופעת הגרירה בלשון המקרא.



אזור גרירה – חלק א
מחבר: ירעם נתניהו


וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם-נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי (בראשית כז, ז).

בכל המקרא הריבוי של אלומה בא בסיומת -ות: אלומותיו, אלֻמותיכם. וכן בפסוק לעיל: אֲלֻמֹּתֵיכֶם. רק כאן באה הצורת רבים בסיומת -ים, אֲלֻמִּים. מדוע?

הסיבה לכך היא המילה מְאַלְּמִים שהשפיעה על המילה "השְכֵנה" שלה. וכשם שמְאַלְּמִים מסתיימת בסיומת -ים כך גם המילה אֲלֻמִּים באה בסיומת -ים. להשפעה הזו קוראים גְרירה, כלומר שינוי מילה בהשפעת מילה השכנה לה. השינוי יכול להיות בצורתה של המילה, בתחביר שלה (התאם במין ובמספר), ובעוד דרכים.

נדגים עוד מן המקרא:

וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו חֲלוֹם חָלַמְנוּ וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים סַפְּרוּ-נָא לִי (בראשית מ, ח).

שמות בעלי סיומת -ון מרבים הסיומת -ות ולא -ים, ולכן היינו מצפים לריבוי פתרונות. אלא בהשפעת אלוהים מופיע פתרונים. כלומר המילה אלוהים גררה את סיומת הרבים -ים גם למילה פתרונים.

וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר-הוּא יֹשֵׁב בָּהּ הֲטוֹבָה הִוא אִם-רָעָה וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר-הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים (במדבר יג, יט).

במקרא תמיד בא הריבוי מחנות, ורק כאן בא מחנים בהשפעת גרירה למילה מבצרים.

צְאֶנָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה-לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ (שיר השירים ג, יא).

היינו מצפים שיופיע הפועל צֵאנָה (אתה – צֵא, אתם – צְאוּ, אתן – צֵאנָה), כלומר הצד"י בצירה והאל"ף אינה מנוקדת, אבל מופיעה הצורה צְאֶנָה כגרירה למילה וּרְאֶינָה.

וְאִם-נִכְלְמוּ מִכֹּל אֲשֶׁר-עָשׂוּ צוּרַת הַבַּיִת וּתְכוּנָתוֹ וּמוֹצָאָיו וּמוֹבָאָיו (יחזקאל מג, יא).

מקור המילה וּמוֹבָאָיו הוא המילה מבוא, ולכן היינו מצפים שיהיה כתוב מְבואיו, ואילו כאן נכתב מובאיו – הוי"ו לאחר המ"ם ובניקוד שונה, והסיבה לכך היא גרירה למילה שלפני – מוצאיו.

נֶגַע צָרַעַת כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם וְהוּבָא אֶל-הַכֹּהֵן (ויקרא יג, ט).

היינו מצפים שיהיה כתוב "נגע צרעת כי יהיה באדם". הרי הפועל עולה על המילה נגע, ונגע מינו זכר. אלא אגב גרירה למילה צרעת נכתב בנקבה – תהיה.

ראינו דוגמות אחדות מהמקרא לגרירה במגוון תחומים: בצורני הריבוי (אלומים, פתרונים, מחנים), במשקלי השמות (מובאיו), בתצורת הפועל (צאינה), ובהתאם במין (תהיה).

יש עוד שינויים (כגון התאם במספר, שינוי תנועות בתוך התיבה, שינוי לקסיקלי), ולהרחבה אפשר לעיין במאמרו של שמעון שרביט "כוחה של גרירה בעברית לתקופותיה", בתוך הספר מחקרים בלשון העברית העתיקה והחדשה, בר אילן תשנ"ט.

בפינה הבאה – גרירה בלשון חז"ל.



אל האסופה שנת העברית - מקרא3

ביבליוגרפיה:
כותר: אזור גרירה – חלק א
שם  הפרסום מקורי: אסופת ערכים לשנת השפה העברית
מחבר: נתניהו, ירעם
תאריך: תשע"א , 2010
בעלי זכויות : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית