עמוד הבית > מדעי הרוח > שפה ושפות > שפה עברית
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


תקציר
הוא עלה לארץ והיא עלתה ארצה. הוא נסע לצפון והיא נסעה צפונה. מה ההבדל בין שתי הצורות? כיצד יש לומר: נסעתי בארה שבע או באר שבעה נסעתי תל אביבה או תלה אביב? ואיך כל זה קשור למה שאנו אומרים גם היום בדיבור היום-יומי שלנו – הביתה, ימינה, החוצה.



עלֵה ארצה וקח ימינה
מחבר: ירעם נתניהו


וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל-עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם (בראשית לב, ד).

אַרְצָה שֵׂעִיר הכוונה לארץ שעיר.

וכדברי רש"י בַּמקום "כל תיבה שצריכה למ"ד בתחילתה הטיל לה הכתוב ה"א בסופה". כלומר הה"א שבסוף המילה היא מעין תחליף למילת היחס אֶל או לקיצור שלה לְ-.

לה"א הזו, כמו הה"א באַרְצָה, קוראים ה"א המְגַמָּה (מגמה = כיוון למטרה, הכיוון הכללי המסתמן בהתפתחות של תנועה או תופעה וכדו'), כלומר ה"א המציינת תנועה וכיוון למקום מסוים.

נדגים עוד:

וַיֹּאמֶר-לוֹ הַמֶּלֶךְ לֵךְ בְּשָׁלוֹם וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ חֶבְרוֹנָה (שמואל ב טו, ב) – חברונה = אל חברון, לחברון. וְאַתֶּם פְּנוּ לָכֶם וּסְעוּ הַמִּדְבָּרָה דֶּרֶךְ יַם-סוּף (דברים א, מ) – המדברה = אל המדבר, למדבר.

כיצד מוסיפים ה"א המגמה לשם בעל שתי מילים סמוכות? למשל, נסעתי לבאר שבע – נאמר נסעתי באר שבעה? נסעתי לתל אביב – נאמר נסעתי תל אביבה?

אם נעיין שוב בדוגמה הראשונה נראה שבה כתוב אַרְצָה שֵׂעִיר ולא ארץ שעירה. וכן וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-הָרָן בֶּן-בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד-חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם (בראשית יא, לא) – אַרְצָה כְּנַעַן ולא ארץ כנענה.

וכן וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵא-לֹהֵי אָבִיו יִצְחָק (בראשית מו, א) – מצוין בְּאֵרָה שָּׁבַע ולא באר שבעה.

כלומר הכלל הוא שמוסיפים את הה"א לאחר המילה הראשונה (הנסמך), ולא לאחר השנייה (הסומך), ולכן יש לומר נסעתי בארה שבע, נסעתי תלה אביב.

כבר לשון חז"ל ביטלה כמעט לחלוטין את ה"א המגמה ובמקומה השתמשו ב-אֶל או ב-לְ, וגם היום כמעט שאין אנו משתמשים בה"א המגמה למעט בדוגמות אחדות, כמו הביתה (=אל הבית), אַרְצָה (אל הארץ), החוצה (=אל החוץ), יָמינה (=אל ימין, לכיוון ימין), שמאלה (=אל שמאל, לכיוון שמאל), פנימה (=לפנים), אחורה (=לאחור), קדימה (=אל קדם), מעלה (אל הכיוון מעל), מטה.

חלק מהשמות קפאו בצורתן והה"א כבר לא נתפסה כה"א המגמה, ולכן מוצאים במקרא שַׁמָּה במשמעות שָׁם (ולא במשמעות לְשם, כגון: שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת-אַבְרָהָם וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת-יִצְחָק וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי אֶת-לֵאָה – בראשית מט, לא) וכן בלשון ימינו למעלה (ל + אל הכיוון מעל) ולמטה.



אל האסופה שנת העברית - מקרא3

אל האסופה שנת העברית - גאוגרפיה3

ביבליוגרפיה:
כותר: עלֵה ארצה וקח ימינה
שם  הפרסום מקורי: אסופת ערכים לשנת השפה העברית
מחבר: נתניהו, ירעם
תאריך: תשע"א , 2010
בעלי זכויות : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית