כלכלה ועבודה

משגורשו אדם וחוה מגן העדן, החל מאבק הקיום שלהם. זו הייתה ראשיתה של הכלכלה. הכלכלה כמקצוע או כמדע מתקיים רק בצלו של המחסור. אלמלא המחסור אין צורך להיות יעילים בייצור, בצריכה, ובחלוקת המשאבים - כל הנושאים שהכלכלה עוסקת בהם.

כאשר אנו מדברים על מחסור, עלינו להבהיר לאיזה מחסור אנו מתכוונים. האם קיים איזשהו מחסור במוצר צריכה? התשובה היא שלילית, שהרי אם היינו רוצים, היינו יכולים להקצות את כל משאבינו לייצור אותו מוצר, ובכך להיפטר מהמחסור. למשל, נניח שהיינו רוצים שבכל בית יהיו חמישה מקלטי טלויזיה. האם למדינת ישראל יש בעיה לספק צורך זה? התשובה היא כמובן לא. אלא שמיד צצה ועולה במוחנו שאלה נוספת - אם אכן נקצה את כל המשאבים, או אפילו את רובם, לייצור מכשירי טלויזיה, מה יהיה עם יתר הצרכים? כמובן שאז ייווצר מחסור בדברים אחרים. כלומר, אפשר להפנות את המשאבים ולייצר משהו שחסר, אלא שתמיד זה יהיה על חשבון משהו אחר.

המסקנה הבלתי נמנעת היא שאילו היו לנו די משאבים היינו יכולים להיפטר ממועקת המחסור התמידית. מהם אם כן, המשאבים החסרים הללו?

בכלכלה נוהגים לקרוא למשאבים בשם גורמי ייצור, ומסווגים אותם לשלושה סוגים עיקריים : הון, עבודה וקרקע.

בגורם הייצור הון אנו נוהגים לכלול את כל המכונות, הציוד וחומרי הגלם הלא-מעובדים. כל אלה משמשים בתהליך הייצור.

בגורם הייצור עבודה כלולים כל סוגי כוח העבודה, והכוונה היא לא רק לאנשים העובדים, אלא גם לידע המקצועי ולהכשרה שרכשו. אלו קרויים גם הון אנוש.

בגורם הייצור קרקע הכוונה היא לאדמה עצמה, המשמשת לגידולים חקלאיים, לבנייה, או להקמת מפעלים ומשרדים. אך במושג קרקע כלולים גם המחצבים שמתחת לפני הקרקע (כגון : נחושת, זהב, פחם) זכויות הדיג במים ואף זכויות הטיס באויר.

זוהי החלוקה של גורמי הייצור לקבוצות, אך עלינו לזכור כי כאשר אנו מדברים על ייצור, כלומר על עשיית מוצרים, איננו מתכוונים רק למוצרים הנראים לעין, אלא גם למוצרים שאינם נראים לעין, ואשר בחלקם נקראים שירותים*.

גם השירותים מסופקים ללקוח בעזרת אותם גורמי ייצור. השירות שמספקת מספרה, למשל, מתאפשר בעזרת קרקע - המקום שהמספרה ניצבת עליו, הון - הציוד המשמש את הספר במלאכתו, ושאר אביזרי המספרה, וכמובן עבודה - של הספר עצמו ושל עוזריו (אם יש כאלה).

כאמור, גורמי הייצור שמנינו לעיל - הון, קרקע ועבודה - נמצאים במחסור, מפני שלעולם אין די בכמה שיש כדי למלא את כל רצונות הציבור. וגם אם לעתים אנו רואים שאחד מגורמי הייצור נמצא באבטלה מסוימת, אין להסיק מכך שתופעת המחסור נעלמה, אלא המסקנה נוגעת לטיב הארגון הכלכלי באותו מקום ובאותו זמן.

תופעת המחסור מלמדת אותנו שני מושגים בסיסיים בכלכלה - הצורך בויתור, ומושג המחיר. למעשה, שני המושגים קשורים זה בזה. הצורך בויתור פירושו, שאם החלטנו להשתמש בגורמי הייצור - בכולם או בחלקם - על-מנת לייצר דבר-מה, הרי זה כאילו קיבלנו החלטה לוותר על שימוש באותם גורמי הייצור לצורך ייצור מוצרים אחרים. דומה הדבר למקרה שבידינו ביצה אחת, ועלינו להחליט אם "לייצר" ממנה ביצה קשה, חביתה או עין. הביצה היא גורם הייצור המוגבל, במקרה זה, ואפשר "לייצר" ממנה מוצר אחד בלבד.

מושג המחיר מתקשר לעניין הויתור. הכמות מהמוצר החלופי, שעליה ויתרנו, היא המחיר האמיתי (הכלכלי) ששילמנו בעד המוצר שהחלטנו לייצר. אם החלופה של חביתה היא ביצה קשה, הרי אפשר להגדיר את מחירה של חביתה כ"ביצה קשה אחת". ודוגמה אחרת - נניח כי נער מתחבט בין הליכה לחוג טניס או לפעולה בתנועת הנוער. המחיר האמיתי שהוא משלם בעד פעולה בתנועה הוא השתתפות בחוג טניס. דבר דומה קורה כשמדברים על מחירים כספיים של מוצרים. ברגע שקנינו דבר מה ב-15ש"ח, הרי ויתרנו על האפשרות לרכוש מוצרים אחרים באותו סכום. כלומר המחיר הוא לא 15 הש"ח עצמם, שלהם אין משמעות עצמאית, אלא המחיר הוא החלופה שנמנעה מאיתנו מפני שכבר הוצאנו את הכסף.

קבלת החלטות על-ידי האדם

כל אחד מאתנו מקבל עשרות החלטות כלכליות בשבוע, שהמשותף לרובן הוא - כיצד לחלק את המשאבים הכספיים העומדים לרשותנו בין צרכינו ורצונותינו, שהם בדרך-כלל גדולים יותר ממה שהמשאבים מסוגלים לספק.

לכולנו יש תקציב. לבני הנוער יש דמי כיס שהם מקבלים מהוריהם, ואולי גם הכנסות נוספות כתוצאה מעבודות שונות שביצעו (שמרטפות מתן שיעורים פרטיים, רחיצת מכוניות וכדומה). תקציב המבוגרים מורכב בעיקר מהכנסותיהם מעבודה, אך הוא מכיל גם גורמים נוספים, כגון : הכנסות משכר דירה, מתנות, ירושות, פרסים, תכניות חיסכון שהגיע זמן פדיונן, והלוואות שנלקחו כדי לאפשר צריכה מוגברת. כל אחד מאתנו, ויהיה התקציב שלו אשר יהיה, צריך לקבל את ההחלטה הבסיסית כיצד להקצות את סך המקורות העומדים לרשותנו בין רצונותינו השונים.

אם נביט סביבנו נראה שכמספר בני-האדם כך מספר הפתרונות להקצאת התקציב. בין המבוגרים נוכל לראות כאלה המעדיפים להשקיע כסף רב במכונית חדשה , אחרים משקיעים את כל מירב הכנסתם בשיפוץ הבית או בהרחבתו; אחרים מעדיפים לחסוד סכומי כסף גדולים על-מנת לממן טיול לחו"ל מדי שנה. גם בני הנוער מחלקים את תקציביהם בצורות שונות: האחד מעדיף לרכוש בדמי הכיס שלו תקליטים; האחר "מבזבז" כספו על סרטים; השלישי מעדיף להתרכז דווקא בבגדים ואביזרי קישוט למיניהם.

האם אנחנו יכולים לקבוע כי האחד יותר צודק מאחרים, כי החלטתו נבונה יותר, או כי הוא נוהג באופן "כלכלי" יותר?

התשובה לשאלות אלה היא לאו מוחלט. לכל אדם מבנה אישיות אחר, ולכן גם העדפותיו שונות. אנו אומרים כי פלוני מפיק יותר תועלת מנסיעה לחו"ל מאשר מהחלפת מכוניתו הישנה, ולכן אין שום היגיון כלכלי לחייב אותו, או אף להמליץ בפניו, להפנות כספו דווקא לאפיק זה או אחר. הבחירה בין מוצרים אינה כה פשוטה כפי שהיא עשויה להיראות. אין ספק כי מים חיוניים לחיינו הרבה יותר מיהלומים. אם כן, מדוע נמכרים מים במחיר כה זול, ואילו בעבור יהלומים נדרשים לשלם סכומי עתק? האם אנו מעדיפים יהלומים על מים? כמה יהלומים נהיה מוכנים לתת לאחר הליכה של חצי יום במדבר תמורת מימיית המים האחרונה? התשובה לשאלות אלה נעוצה אף היא במחסור היחסי של כל מוצר בנסיבות שונות ואחרות. לשם כך עלינו להסביר את המושגים תועלת - בכלל, ותועלת שולית - בפרט.

בחיי היומיום אנו נוהגים להשתמש במושג תועלת במשמעות דומה למושג הכלכלי. כאשר מישהו חושב "איזו תועלת תצמח לו" מפעולה מסוימת, המשפט המתאים בשפה כלכלית יהיה: "אני עומד לוותר על פנאי, כסף או דבר-מה אחר. הויתור שלי פירושו ירידה בתועלת ובמידת שביעות הרצון, מפני שויתרתי על דבר-מה שבדרך-כלל מביא לי תועלת". אולם השאלה מתמקדת ברווח התועלת הצפוי, כלומר האם הפעולה המסוימת מביאה לידי עליה בתועלת אחרת, האם תועלת זו תכסה על הפסד התועלת מהויתור, ואולי תגדיל את סך התועלת.

באותו אופן מתקבלות החלטות כלכליות אחרות של הפרט, מבלי לשאול במפורש, כל פעם מחדש, איזו תועלת תצמח מפעולה זו או אחרת. לדוגמה, בעיית הקצאת התקציב האישי משמעותו היא, חיפוש הרכב המוצרים שיניב את התועלת הגדולה ביותר מתקציב נתון.

על-מנת להבהיר עניין זה, נניח כי קיימים שני בני-אדם, שרונה ואסף, אשר להם צרכים בסיסיים זהים ותקציב זהה. שניהם מוציאים מהתקציב כמות כסף זהה למזון, לביגוד, לדיור, לתחבורה ולחינוך. נניח גם כי בידי שניהם נותר חלק מהתקציב, שלא הוצא למטרות הבסיסיות שפורטו לעיל. הקצאת יתרת התקציב תיעשה לפי התועלת השולית, שיביא כל שקל נוסף של הוצאה כספית. תועלת שולית פירושה, תוספת התועלת שתופק מהוצאת שקל נוסף. לכן ייתכן ששרונה, שהיא חובבת ציפורים מושבעת, תוציא את יתרת כספה על רכישת משקפות לצפייה בציפורים, ואילו אסף יעדיף להוציא את יתרת כספו על סעודות במסעדות יוקרה ועל רכישת תוכנות מחשב חדשניות. כפי שכבר אמרנו לעיל, אין החלטה שהיא נבונה או טובה יותר. כל אדם מפיק תועלת ממוצרים שונים באופן שונה. בהחלט ייתכן כי גם שרונה, חובבת הציפורים, אוהבת ללכת למסעדות יוקרה, אך כאשר יש לה מגבלות כספיות, היא מעדיפה להוציא את מעט כספה על רכישת משקפות תצפית, מפני שמבחינתה זוהי התועלת הגדולה ביותר שתיתוסף לה מכך.

היצרנים והמוכרים

לכל מוצר יש בראש ובראשונה יצרן, המנסה למכור את מוצריו לצרכן. במונחים כלכליים, היצרנים מייצגים את ההיצע, הצרכנים מייצגים את הביקוש. כיצד אפוא נקבעת אספקת הסחורות והשירותים לצרכנים?

התשובה לכך מורכבת, ותלויה במידה רבה בצורת ההתארגנות של כל ענף יצרני: האם החברות בענף רבות מאוד ומתחרות זו בזו, או שהתחרות היא קטנה ומתנהלת רק בין מספר קטן של חברות. לעתים החברות המתחרות מחליטות להתארגן ולתאם את מחיריהן, ואז אנו קוראים לכך התארגנות קרטלית או קרטל. יכול גם להיווצר מצב שבענף כולו קיימת רק חברה אחת המוכרת את המוצר, ואז נקרא לחברה זו מונופול, שפירושו מוכר יחיד.

אם נבקר בשוק הכרמל בתל-אביב, למשל, נוכל לראות, מוכרי ירקות רבים. התחרות ביניהם גורמת לירידת מחירים. אולם במהלך ימי השבוע, המחיר לא ירד מתחת לגבול מסוים מפני שהמוכרים מעריכים את כמות הקונים הצפויה להגיע, ויודעים באילו מחירים יצליחו למכור את הסחורה. ביום שישי מוכרים רבים מוזילים את מחיר הסחורה, וההוזלות גדלות ככל שהשבת מתקרבת. התהליך הוא התאמה בין ההיצע הקיים אצל המוכרים לבין הביקוש.

לעתים, קיימת תחרות בין המוכרים, כשכל אחד מנסה להבליט את יתרונות הסחורה שלו על-פני הסחורה של המתחרים. הרעיון המסתתר מאחורי זה הוא, שמרגע שהצרכן שוכנע שהוא רוכש סחורה ייחודית, הביקוש שלו לאותה סחורה גדל, או במלים אחרות - נכונותו לשלם תמורת אותה כמות סחורה גדולה יותר. לחלופין, הצרכן יעדיף לרכוש במחיר הנתון סחורה רבה יותר מהסוחר יעקב מאשר מהסוחר יצחק.

התמקדות יתר בהורדת מחירים, הנגרמת על-ידי תחרות, עלולה לגרום לכך שנתעלם מתופעה מרכזית בחיים הכלכליים המודרניים. כשאנו מדברים על מונופול עלינו לזכור כי כל מי שממציא משהו, מגלה פטנט חדש (מוצר או רעיון) הינו בעל מונופול. אולם כדי להגיע לחידושים ולהמצאות, מישהו צריך לחקור ולהשקיע כסף. המאמץ הקשור בתגליות ובחידושים הוא גדול ויקר, והתמורה לכך תהיה אם בעל התגלית יוכל לנצל אותה לעשיית רווחים. עלינו לזכור כי במקרים רבים המאמץ המחקרי הוא עקר, והשקעת הכספים הייתה לריק. אולם אם באחד מכל עשרה מקרים מצליחים הממציאים להוציא מתחת ידיהם המצאה שניתן להפיק ממנה רווחים, החברה צריכה לאפשר להם להשיג רווחים אלה. היא עושה זאת על-ידי הגנה על הזכויות שלהם כממציאים. הגנה כזו תיתן להם אורך רוח, כדי להמשיך ולחפש דרכים ושיטות נוספות, שבסופו של דבר יהיו לתועלת החברה כולה.

התמחות וחליפין

הנושא האחרון שנעסוק בו עומד, למעשה, ביסוד ההצלחה של החברה האנושית להתקדם מבחינת רווחה כלכלית. נשווה בנפשנו כי כל משק בית היה מתנהל כמערכת סגורה, המספקת את צורכי עצמה (וכך אמנם היה בתקופות קדומות). כל אב בית היה מעבד חלקה קטנה של חיטה לצורך עשיית לחם בתנור ביתי, מגדל אי-אילו עצי פרי, כמה פרות לבשר ועורות לבגדים. מובן שהמזון שהיו אוכלים בני הבית היה מורכב רק ממה שהיה גדל בחצר הבית, ותלוי בהצלחת בני המשפחה בגידול זה הבגדים היו מוגבלים לעורות גסים, המעובדים על-ידי מי שאינם מיומנים בכך; והריהוט היה דל ביותר, והיה כולל כמה רהיטים גסים, שנעשו על-ידי אב המשפחה בתום יום מפרך של טיפול בחלקתו הקטנה. על טלויזיה לא היה מה לדבר, ולא על מכונית וחיי תרבות, ואף לא על תעשיית מתכת לצרכים הבסיסיים ביותר.

כל ההתקדמות הכלכלית נעוצה בהתמחות ובחליפין. יכולתם של בני-אדם להתמחות בנושאים מסוימים, ולהפגין בהם כשרונות בולטים יחסית הביאה להתפתחות מתמדת של הידע האנושי. ידע זה בא לידי ביטוי בשכלול שיטות ייצור, בהמצאת מוצרים חדשים ומגוונים להקלת החיים, ובדרכים חדשות, מהירות ונוחות יותר לשיווק המוצרים להמוני הצרכנים.

ההתמחות של בני-האדם חייבה במקביל התפתחות גם בתחום החליפין. לא די בכך שמישהו יודע לעבד את העורות בצורה יפה, ואילו שכנו מפיק חלב ושמנת בכמות רבה ובאיכות טובה. יש צורך להחליף מוצרים. אולם מה לעשות אם בעל המחלבה אינו זקוק ברגע זה לבגדי עור, כיון שיש לו די והותר, אך הוא אינו מתנגד לשולחן גדול יותר? יצרן השולחנות לעומת זאת, זקוק לכמות קטנה ביותר של חלב וחמאה, ובוודאי שאינו מוכן לתת שולחן תמורתם. לכל היותר היה מוכן לתת שרפרף קטן.

הצרכים של האנשים בזמנים שונים ובכמויות שונות אילצו את בני-האדם לחשוב על פתרון טוב יותר מאשר חליפין פרימיטיבי של מוצר תמורת מוצר. צורך זה הביא להתפתחות הכסף, ששימש הן כמאגר ערך - בעת שמוכר הסחורה לא נזקק לסחורה אחרת תמורתה, והן כאמצעי חליפין יעיל יותר. דהיינו, קל יותר למי שמעוניין לרכוש מוצר לקחת עמו כמה מטבעות כסף, במקום לסחוב על גבו שק חיטה עד שיימצא לו תחליף בצורת שולחן, ואחר-כך לשאת את השולחן אל מעבד העורות, כדי לקבל תמורתו מלתחה חורפית חדשה לבני משפחתו.

סיכום

הצגנו כמה נושאים בסיסיים בכלכלה, שאנו נתקלים בהם בחיינו היומיומיים. הכלכלה חובקת נושאים רבים ומורכבים יותר, אשר עיסוקם במשק הלאומי והבינלאומי ובמדיניות הננקטת שם. המושגים שהוצגו כאן הם הבסיס לכל משק כלכלי.

מושג המחסור הוא הסיבה והגורם להיווצרות מקצוע הכלכלה. כאמור, המחסור הבסיסי קיים בגורמי הייצור - הון, עבודה וקרקע - ולא במוצרים הסופיים. המחסור בגורמי הייצור מחייב את מקבלי ההחלטות במשק לשקול את שלוש השאלות המרכזיות: מה וכמה לייצר; באיזה אופן לעשות זאת בצורה היעילה ביותר; וכיצד לחלק את התוצאות של שיתוף הפעולה הכלכלי בין הבעלים של שלושת גורמי הייצור.

הצגנו את מערכת השיקולים שהצרכן עושה, בהתחשב במגבלות התקציב שלו. ראינו כי עניין ההעדפות הוא אישי, וכאשר מישהו מחליט לקנות דווקא מוצרי צריכה מסוג מסוים ולא מסוג אחר, אי אפשר לחלק לו ציונים על צרכנות נבונה יותר או פחות. הדרך שבה מפיקים צרכנים תועלת מצריכתם, שונה מאחד למשנהו.

למדנו משהו גם על שיקוליהם של המוכרים. ראינו כי למוכרים יש עניין להבליט את המיוחד שבסחורתם, על-מנת להגדיל את חלקם בשוק. ראינו גם כי קיים מקרה קיצוני שבו למוכר אין כלל מתחרים, מצב הקרוי מונופול. אנו יודעים כי כאשר למוכר אין מתחרים, הוא עלול להעלות מאוד את מחיר סחורתו, אך ראינו שלעניין זה יש גם נסיבות מקלות, כאשר המונופול נוצר כתוצאה ממאמץ מחקרי יקר, שחברה מבצעת על-מנת לשפר ולהמציא מוצרים חדשים.

לבסוף, סיימנו במה שרבים רואים כהתחלה דווקא - התמחות וחליפין. דהיינו, החיים הכלכליים התפתחו על ידי תהליך ההתמחות של אנשים שונים במקצועות שונים ובמלאכות שונות, ועל-ידי כך התאפשר להשיג תפוקות גדולות יותר. הסדרי חליפין שהשתכללו עם המצאת הכסף, איפשרו גם גידול המסחר. ובכך המריצו יותר את תהליך ההתמחות וגידול התפוקה.

* לא כל מה שאינו נראה לעין נכלל בהגדרה של שירותים. תוכנת מחשב, למשל, עשויה להיות מוצר תעשייתי, אם מצליחים בעזרתה (ובעזרת מחשב קיים ואביזרים נוספים) ליצור מכונה המבצעת פעולות מתוחכמות. לכאורה, התוספת אינה נראית לעין, מפני שהאביזרים והמחשב נותרו כפי שהיו בצורתם לפני תהליך הייצור. אולם, ברור למעלה מכל ספק כי לאחר התהליך יש בידינו מכשיר בעל יכולת שונה מאשר לפני התהליך, גם אם איננו מסוגלים לראות בעין את התוכנה שגרמה לשינוי.