זמן קצר לאחר כניסת הגרמנים לעיר פקד אותי מראה, מראה בהקיץ, וכן חלום לילה, שחזר ונשנה פעמים מספר לאחר מכן.
מאז פטירתו של אבי נהגתי ללכת בוקר וערב לבית הכנסת – זה המכונה "מונסטרליס" – שנמצא לא הרחק מביתנו. יום תשעה באב של שנת התש"א חל בשבת וכנהוג נדחה הצום ליום א' שלאחריה. לאחר תפילת המנחה של יום השבת התאסף בבית הכנסת קהל מתפללים – גם אני ביניהם – שהמתין לצאת השבת, כדי להתחיל בקינות. לפתע, בהביטי אל קהל הנאספים שהיה קטן במספרו, עברה חלפה כבזק מחשבה במוחי, כי יתרחש מאורע לא ברור כלשהו ולא ירחק היום ומעטים ניוותר בחיים, כדי להתאבל על החורבן.
באשר לחלום, שכאמור חלמתי אותו פעמים אחדות, ראיתי בו, כי נמצא אני בקומה העליונה של בית מאוד גבוה ששכן בסמטה צרה. בידי החזקתי חפץ, שאינני זוכר מה היה טבעו, אותו רציתי להעביר לבית שמצידה השני של הסמטה. בעוד אני עושה כן, בתוך שאני מותח את גופי מעל למעקה, אבד לי שיווי המשקל והחילותי צונח במהירות אל הרחוב. בסמוך להגיעי לקרקע הופיע כומר בחלון של אחת הקומות התחתונות של הבניין, הושיט את ידו, תפס אותי בחוזקה ומשך אותי אל תוך הבית. ברגע זה התעוררתי בפחד, תוך שאני קופץ במיטתי.
לחלקים נוספים מתוך הפרק:
מחירות לעבדות: כיבוש סלוניקי. מותו של אבי
מחירות לעבדות: בית העלמין של סלוניקי
מחירות לעבדות: הייתי רוכל
מחירות לעבדות: חזיונות (פריט זה)
מחירות לעבדות: מיפקד יהודי סלוניקי
מחירות לעבדות: הגזירות באות
מחירות לעבדות: המשלוחים לפולין מתחילים
מחירות לעבדות: בגיטו "ברון הירש"
מחירות לעבדות: ברכבת לפולין
מחירות לעבדות: בתחנת הרכבת של אושוויץ
מחירות לעבדות: פרידה
מחירות לעבדות: במחנה אושוויץ
