עמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > ההיסטוריה של מדינת ישראל > ביטחון מלחמות ושלוםעמוד הבית > ישראל (חדש) > היסטוריה > היסטוריה של מדינת ישראל > ביטחון מלחמות ושלום


תקציר
כבר מראשיתו נשמעה ביקורת על הממשל הצבאי והיו שראו בו גורם אנטי דמוקטי המביא יותר נזק מתועלת. דברי הביקורת כללו טענות שהוא משמש מכשיר פוליטי בידי מפא"י, מקל על הפקעת קרקעות ערביות ופוגע בכלכלה הערבית במכוון.



הממשל הצבאי ותהליך ביטולו, 1968-1958: ב. לאופיו של הממשל הצבאי
מחבר: ד"ר יאיר בוימל


חוקי הממשל הצבאי הופעלו נגד הערבים בלבד. עובדה זאת עולה בבירור מחלק ממסמכי הממשל6 ומדבריו של מבקר המדינה, שאמר: 'כל מי שנכנס או יוצא משטחים שהוכרזו כשטחים סגורים עובר למעשה עברה. כדי להימנע מכך יש צורך ברישיון. אלא שהיהודים אינם צריכים רישיון והם אינם נתפסים כמי שעברו עברה. החוק מופעל אפוא רק על חלק מהאזרחים'.7

אף על פי שבן-גוריון חזר והדגיש שהממשל הצבאי הוא זרוע של הצבא,8 את הנחיות הפעולה קיבל מפקד הממשל הצבאי מ'הועדה המרכזית לביטחון', שהייתה הגוף העליון שעסק במדיניות הממשלה כלפי הערבים. בוועדה זו ישבו מפקד הממשל הצבאי, מפקד היחידה הערבית בשב"כ, מפקד הלשכה לתפקידים מיוחדים במשטרה (לת"ם), שפיקחה בין היתר על הערבים בישראל, ויועץ ראש הממשלה לענייני ערבים, שהיה יושב ראש הוועדה.9 באמצעות הקשר ההדוק בין גופי הביטחון הללו ניהלו אנשי הממשל הצבאי תיקים אישיים על אודות מאות ואולי אלפי אזרחים ערבים.10

עם סיום העשור הראשון סיכם יועץ ראש הממשלה לענייני ערבים את הסיבות לקיום הממשל ולהצלחתו 'לשלוט שליטה מלאה ומוחלטת בכל האזורים הערביים':

  1. הוא [הממשל] יצג בפני אוכלוסיה המומה, מפורדת, מפולגת ומפוחדת את אותו שלטון חדש.
  2. הוא יצג בפני אותה אוכלוסיה אותו כח צבאי שהקים את השלטון הנ"ל.
  3. הוא שימש כתובת מרכזית ויחידה לכל שלוחות המדינה, שפעלו בשטח הערבי, כך שכל אזרח ערבי הרגיש תלות יום-יומית במושל הצבאי באזורו.
  4. באמצעות המוח'תארים, השיח'יים וראשי ההמולות התאפשר לממשל הצבאי לשלוט בציבור שלם דרך מספר אנשים מצומצם.11

הביקורת כלפי הממשל הצבאי, שנשמעה כבר בראשית שנות החמישים, נבעה מסיבות רבות, הגיעה מכיוונים פוליטיים שונים וכללה מרכיבים רבים. אמנה להלן חלק מדברי הביקורת שבאו מהממסד עצמו.12

יגאל אלון טען שהממשל הצבאי הוא אנטי-דמוקרטי, אנטי-חינוכי ומזיק ליהודים ולערבים כאחד.13 יעקב חזן ואלון טענו שהממשל הצבאי משחית את צה"ל שכן הוא מתערב בחייהם הפרטיים של אזרחים.14 פעילים במפא"י, שהייתה בשלטון מאז 1948, ובמפלגת חרות, שהייתה אז מפלגת האופוזיציה הגדולה ביותר, טענו שהממשל משמש מטרה נוחה לביקורות בין-לאומיות על ישראל.15 מיכאל אסף, מחשובי ה'ערביסטים' של מפא"י, כתב: 'בין אם הממשל הצבאי מתכוון לכך ובין אם אינו מתכוון, הוא דוחף יום יום, על ידי עצם קיומו ואורחו, כל ערבי להיות שונא המדינה, מחבל במדינה'.16 אלון אף הוסיף שהממשל הוא הגורם העיקרי המעורר את הרגש הלאומני בקרב הערבים ובכך הוא מביא יותר נזק מתועלת.17 רבים טענו שהממשל מפלה, משפיל ומבזה את האזרחים הערבים ושהוא מונע מהם את מימוש זכויות האדם הבסיסיות.18

כחלק מביקורתם תיארו מתנגדי הממשל, חלקם בדיעבד, את היעדים האמיתיים שלדעתם מילא.19 אביא להלן חלק מהם. הממשל הצבאי איננו אלא מכשיר בידי מפא"י לגיוס קולות הערבים בבחירות.20 את הטענה הזאת אישר אמנון לין, שכיהן מ-1965 כיושב ראש המחלקה הערבית של מפא"י: 'לא יטעה מי שיקבע כי רבים מערביי ישראל שהצביעו בבחירות בעד מפא"י והרשימות הנלוות לה עשו זאת בהנחה שלא כדאי להרגיז את המושל הצבאי החולש על חלק ניכר מאורחות חייהם. כן אינני יכול להכחיש את האפשרות שהיו עסקנים שהזכירו לבוחרים את "עובדות החיים" ורמזו להם כי המושל יודע איזה פתק שם כל מצביע במעטפה בהיותו מאחורי הפרגוד'.21 בדומה לכך נאמר שבאמצעות הממשל מונעת הממשלה מהערבים לעבוד במגזר היהודי או שהיא, על פי נוחותה, מווסתת זרימה זאת על פי תקופות, כמויות וענפי התעסוקה הנראים לה.22 הממשל הצבאי מונע מהערבים מלהשתלט על קרקעות המדינה ועל צירי התנועה הראשיים.23 הוא מונע מהם להשתלט על הכפרים הנטושים, להקים כפרים חדשים ולהעתיק את מגוריהם כרצונם ובעיקר לערים יהודיות.24 באמצעות הגבלות התנועה והמגורים משמש הממשל הצבאי כלי העזר העיקרי להרחקת הערבים מאדמותיהם ומקל בכך על הפקעתן.25 הממשל מונע מודרניזציה, תיעוש ועיור, משאיר את המגזר הערבי ברמה חומרית ותעסוקתית נמוכה ומביא להיווצרותם של כפרים גדולים מאוד ללא מקורות תעסוקה עצמיים.26

לחלקים נוספים של המאמר:

הממשל הצבאי ותהליך ביטולו, 1968-1958: א. מבוא
הממשל הצבאי ותהליך ביטולו, 1968-1958: ב. לאופיו של הממשל הצבאי (פריט זה)
הממשל הצבאי ותהליך ביטולו, 1968-1958: ג. התמורות בממשל הצבאי מ- 1958 ועד להתפטרות בן-גוריון ביוני 1963
הממשל הצבאי ותהליך ביטולו, 1968-1958: ד. תקופת לוי אשכול: ביטול מנגנון הממשל הצבאי והמרתו במנגנון אזרחי

הערות שוליים

  1. ראה למשל 'צווי סגירת שטחים והיתרי תנועה שבתוקף', 1.8.1962, אמ"י, 11 / 313 /ל.
  2. ציטוט זה מובא מתוך Z. Schiff, 'The Pros and Cons of the Military Government', New Outlook 5, no. 3 (February 1962), p. 66. על האפליה בין יהודים לערבים בתחום הענקת הרישיונות ראה גם ס' מחסן, 'מעמדם המשפטי של ערביי ישראל', עיוני משפט ג (1973), עמ' 57
  3. דברי הכנסת, 20.2.1963, עמ' 1216; 20.2.1962, עמ' 1323-1315.
  4. 'דו"ח סיכום ישיבת הועדה המרכזית', 25.10.1964, אמ"י, 1086 / 6304 /ג. על הוועדה המרכזית לביטחון ותפקיד היועץ בה נמסר לי גם בריאיון שערכתי עם שמואל טולידאנו, מי שהיה יועץ ראש הממשלה בשנים 1977-1965.
  5. אמ"י, 4 / 310 /ל. בתיק מצויים מסמכים המוכיחים את שיטת המעקב האישי אחרי מאות אנשים. תיקים אחרים מכילים רשימות נוספות. מדובר בבקשות לרישיונות מכל הסוגים, צווי הגבלה אישיים ועברות אישיות שביצעו בעלי התיק. ראה גם 'דוחות הממשל הצבאי', צפון, אמ"י, 19 / 358/ל; 'דוחות הממשל הצבאי', תיכון, שם,
    02 / 358/ל; 'דוחות הממשל הצבאי', דרום, שם, 13 /358/ל.
  6. ראה לעיל הערה 2.
  7. הנימוקים נגד הממשל הצבאי הובאו פעמים רבות, כפי שידווח להלן, בדיוני הכנסת שבהם הוגשו הצעות חוק לביטולו.
  8. י' אלון, מסך של חול, תל אביב תשכ"ט, עמ' 350.
  9. שם, עמ' 26; י' חזן (מפ"ם), דברי הכנסת, 20.2.1962, עמ' 1327.
  10. יוחנן בדר, שהיה מבכירי הח"כים של תנועת חרות, כתב על כך במאמרו הנוקב 'בכנות כלפי הערבי אזרח ישראל', חרות, 22.5.1959. נושא הפגיעה בישראל עלה גם בוועדת מפא"י לענייני ערבים, פרוטוקול הישיבה, 30.1.1958, ארכיון העבודה (אה"ע),
    2-926-1957-148, עמ' 22.
  11. מצוטט אצל ר' כהן, בסבך הנאמנויות: חברה ופוליטיקה במגזר הערבי, תל אביב תש"ן, עמ' 47. יש להדגיש שאסף לא התנגד לעצם השליטה התקיפה על הערבים אלא רק לשליטה הצבאית עליהם, על כך ראה דיוני ועדת מפא"י לענייני ערבים, 17.3.1960, שם, עמ' 11.
  12. אלון (לעיל הערה 13), עמ' 329.
  13. דברי הכנסת, 29.10.1963, עמ' 84, שאילתת חבר הכנסת ח'מיס ממפ"ם אל שר הפנים. ראה גם את מכתב הוועד היהודי-ערבי לביטול הממשל הצבאי שנשלח לבן-גוריון ואשר בו נאמר: 'המשך קיומן של תקנות החירום פוגע בעקרונות הדמוקרטיה ומנוגד לזכויות האדם', אמ"י, 22.2.1962, 1085 / 6304/ג.
  14. סיכום של רבים מהם ראה אצל י' אמיתי, 'הפילוסופיה של הממשל הצבאי ומתנגדיה', הדים 71 (1962), עמ' 26-19.
  15. ביקורת של המפלגות בעניין זה מובאת במקומות רבים, אולם אציין רק את חלקם: בדר (לעיל הערה 15); ר' לינברג, 'חדירת המפלגות הארציות אל הכפר דלית אלכרמל', מדינה וממשל ב (1972), עמ' 137; א' לוסטיק, ערבים במדינה היהודית: שליטת ישראל במיעוט לאומי, חיפה 1985, עמ' 229. לוסטיק נשען על מספר כותבים ישראלים, וביניהם יגאל אלון, ומצביע על העובדה ש-53 אחוז מקולות הערבים הופנו למפא"י ורק 36 אחוז מקולות היהודים הופנו למפלגה זו. כמו כן ראה שיף (לעיל הערה 7), עמ' 67.
  16. א' לין, בטרם סערה: יחסי יהודים וערבים במדינת ישראל, בין תקוות לאכזבות, תל אביב תשנ"ט, עמ' 126. דברים דומים הושמעו גם בדיוני ועדת מפא"י לענייני ערבים, ראה פרוטוקול הישיבה, 24.2.1959, אה"ע. אין המשך
  17. י' בן-פורת, כוח העובדה הערבי בישראל, ירושלים 1966, עמ' 55.
  18. עובדה זאת נקבעה בידי ועדת רטנר שבדקה את נחיצות הממשל הצבאי. מובא אצל E.
    Kafkafi, 'Segregation or Integration of the Israeli Arabs: Two Concepts in Mapai', International Journal of Middle East Studies 30 (1998), p. 358
  19. שיף (לעיל הערה 7), עמ' 66. ראה גם את עדותו של אל"מ משאל שחם בפני ועדת רוזן ב-1959 המובאת אצל S. Ozacky-Lazar, 'Security and Israel's Arab Minority', D. Bar-Tal et al. (eds.), Security Concerns: Insights from the Israeli Experience, London 1998, p. 353
  20. 'פרוטוקול ועדת מפא"י לענייני ערבים', 30.1.1958, אה"ע, 2-926-1957-148, עמ' 16; S. Jiryis, The Arabs in Israel, New York and London 1976, p. 53; י' אמיתי, 'הישוב הערבי בישראל: תמורות ומגמות', הדים כח, חוברת 72 (ינואר 1963), עמ' 23.
  21. G. Falah, 'Israeli "Judaization" Policy in the Galilee', Journal of Palestine Studies 20, no. 4 (1991), p. 7; 'קול קורא' מאת קבוצת 'איחוד' בחתימת פרופ' מרטין בוברא, פרופ' ארנסט סימון ואחרים, אצל לוסטיק (לעיל הערה 20), עמ' 131; כפכפי (לעיל הערה 23), עמ' 359.
ביבליוגרפיה:
כותר: הממשל הצבאי ותהליך ביטולו, 1968-1958: ב. לאופיו של הממשל הצבאי
מחבר: בוימל, יאיר (ד"ר)
תאריך: תשס"ב , גליון מ"ג
שם כתב העת: המזרח החדש
בעלי זכויות : האגודה הישראלית ללימודי המזרח התיכון והאסלאם - אילמ"א
הוצאה לאור: האגודה הישראלית ללימודי המזרח התיכון והאסלאם - אילמ"א
הערות: 1. עד שנת תשס"ח המו"ל הוא החברה המזרחית הישראלית.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית