יהודי שלוניקי בחייה הפוליטיים (והדיפלומטיים) של יוון

בחירות לאסיפה הלאומית¹.

שתי מפלגות עיקריות נאבקו על השלטון ביוון בבחירות הכלליות לפארלאמנט שהתקיימו במדינה המאוחדת². במאי 1915: המפלגה הליביראלית שבראשה עמד אלפטריוס ויניזלוס, ומפלגת המלוכנים, שבראשה עמד גונאריס – וברשימות הכלליות של שתיהן הופיעו יהודים כמועמדים. עם נצחונה של מפלגת גונאריס בשלוניקי, נבחרו היהודים דלהלן כצירים לפארלאמנט היווני: דוד מאטאלון, מראשי "בני ברית", ד"ר משה קופינאס, ציוני פעיל, חיים (חיימקי) כהן, ציוני דתי, פפו מלאך ואלברט קוריאל. פארלאמנט זה לא האריך ימים. מיד אחרי הבחירות נתגלעו חילוקי דעות חריפים בין המלך קונסטאנטינוס לבין ויניזלוס והמלך פיזר את הפארלאמנט. אחרי זמן קצר, הוכרז על בחירות חדשות ואלה התקיימו בחודש דצמבר של אותה שנה. שוב ניתנו רוב הקולות בשלוניקי למפלגת גונאריס והיא שלחה לפארלאמנט את היהודים הבאים שהיו מועמדים ברשימתה: פפו מלאך, שלמה מאיר, ליאון גאטניו, מנהל בית ספר (אח"כ נשיא הקהילה) וד"ר קופינאס.

פארלאמנט זה פעל עד אמצע שנת 1917; אולם ביוני של אותה שנה פיזר המלך אלכסנדרוס – שירש את כסאו של קונסטאנטינוס לאחר הדחתו – והחזיר על כנו, ע"י מינוי, את הפארלאמנט שנבחר בשנת 1915, במתכונתו הקודמת; פארלאמנט זה פעל בצורה סדירה עד שנת 1920.

בחודש אוגוסט 1917 פרצה בשלוניקי השריפה הידועה אשר הפכה חלק גדול מהעיר לעיי חרבות; בעיקר נשרף הרכוש היהודי – הבניינים ותכולתם – כולל בנייני הציבור, מוסדות התרבות, העזרה והסעד, בתי הספר, 36 בתי הכנסת העתיקים, הישיבות, הספריות, וכו'. הודות לפניותיהם והשפעתם של חברי הפארלאמנט היהודים הקימה הממשלה בשלוניקי למענם את השכונות ריז'י ואיה פרסקובי; העיריה הקימה את השכונות לאופ'ורו סטראטו ואנגילאקי והעמידה לרשותם את השכונה "מס' 6", שהיתה למעשה מחנה צבאי (צרפתי) נטוש. כן הוקמה, ביוזמת הממשלה, ועדה מרובת חברים אשר תפקידה היה לחלק לחם, תרופות, מצרכי אוכל, כלי בית ומטבח וכו' לנפגעי השריפה אשר נשארו מחוסרי כל.

בהשפעת קבוצת הציונים האקטיביסטים שהתרכזו סביב העיתון "פרו-ישראל" מסר שר החוץ מר פוליטיס הצהרה רשמית לטובת הקמת בית לאומי יהודי בארץ ישראל, שחזר עליה רשמית בפארלאמנט היווני ב- 1919 ביוזמתו של ד"ר משה קופינאס, שהודה לו על כך באותה הזדמנות.³

ב- 1920 שוב התקיימו בחירות לפארלאמנט. הפעם היתה רשימה כללית אחת שהכילה גם שמות מועמדים יהודים, אולם אלה האחרונים נבחרו באיזורים נפרדים. שוב זכתה מפלגתו של גונאריס, והיהודים דלהלן נבחרו כצירים: יצחק שאקי, פפו מלאך, וד"ר אלחאנאטי משלוניקי, ומיטראני מאנדריאנופול. במשך זמן כהונתו של פארלאמנט זה, הציע ראש הממשלה גונאריס, את תפקיד שר האוצר לציר היהודי פפו מלאך – אולם זה סירב לקבלו.

כדאי להזכיר כי בשנת 1919 התקיים בשלוניקי קונגרס כללי של יהודי יוון, אשר ניסח את דרישות היהודים – כדוגמת אחיהם בארצות אחרות – כלפי השלטונות, בעיקר בקשר לשמירת זכויות המיעוט שלהם. כן נכללה בהחלטותיה הדרישה להקמת קהיליה אוטונומית יהודית בארץ ישראל, והחלטה להילחם למען זכויותיהם האזרחיות והמדיניות של היהודים בכל הארצות.

הפארלאמנט שנבחר ב- 1920 פעל עד 1922. במשך תקופה זו הופצו עלילות דם שונות נגד יהודי יוון. חברי הפארלאמנט היהודים יצחק שאקי וד"ר אלחאנאטי הגישו למליאה הצעה, לפיה מגנה הפארלאמנט ודוחה בשאט נפש עלילות שפלות מסוג זה.

בשנת 1922 פרצה מרידה נגד המלוכה אשר בראשה עמדו הקולונל פלאסטיראס וגנראל גונאטאס. ב- 1923 הודח המלך והוכרז אז על ביטול המלוכה, כינון רפובליקה, ובחירות כלליות חדשות.

היהודים היו בדרך כלל נותנים את קולותיהם למועמדי הרשימה המונארכיסטית, כיוון שהמפלגה הרפובליקאית (ליביראלית) היתה לאומנית ואנטישמית. במגמה להפחידה ולאלצם לבחור במועמדי הרשימה הליבראלית הוויניזליסטית ציוותה ממשלת מפלגה זו, ששלטה אז ביוון, על היהודים לבחור בחבר נבחרים מיוחד (קוריה נפרדת או College séparé) וכך הכניסה אותם לכעין גיטו פוליטי. כאות להתנגדותם לפגיעה קשה זו בזכויותיהם האזרחיות – החליטו היהודים שלא להשתתף בבחירות. ההימנעות מהצבעה היתה כמעט שלימה ועשתה רושם חזק על חוגי השלטון. המועמדים היהודים שבכל זאת השתתפו בבחירות היו חסרים כל ערך מוסרי וציבורי וקיבלו מ- 15 עד 20 קולות בסך הכל. הנבחרים היו: סמואלידס, ד"ר ז'אק לוי, יצחקוטשו אלחאנאטי ויוסף סאיאס.

בשנת 1925 תפש פאנגאלוס את השלטון והכריז על משטר דיקטאטורי. שנה לאחר מכן בשנת 1926, מיגר הגנרל קונדיליס דיקטטורה זו והכריז על בחירות חדשות. היהודים שוב נאלצו לבחור בקוריות נפרדות. נבחריהם היו: יצחק שאקי⁴מהמפלגה הצאלדריסטית (מונארכיסט), מנטש בן סאנטשי (קאפאנדאריסט); וז'אק וינטורה וד' סולם – קומוניסטים.

בשנת 1928 נערכו שוב בחירות. היהודים בחרו בקוריות הנפרדות כצירים את מנטש בן סאנטשי ודוד מאטאלון.

באפריל שנת 1929 הוקם ביוון גם סינאט; נערכו בחירות, ובין היהודים נבחר אשר מלאך⁵, עו"ד, מראשי הפידיראציה הציונית, כחבר הסינאט.

בבחירות של ה- 25 בספטמבר 1932 נחל ויניזלוס מפלה ניצחת ופינה את מקומו לצאלדאריס. יהודי שלוניקי הצביעו, ברובם המכריע, לטובת המפלגה העממית – יריבת ויניזלוס – בשלחם לסינאט ולפארלאמנט שניים מהם: יצחק שאקי לסינאט ודניאל אלאלוף לפארלאמנט. ליד השיקולים הכלכליים, שהניעו אותם בבחירתם זו, רצו יהודי שלוניקי להפגין את התנגדותם למפלגה שגילתה נטיה להתייחס אליהם כאל אזרחים נחותים, סירבה בעקשנות למלא אחר דרישותיהם הצודקות וביצעה חקיקה מפלה ואנטישמית. המפלגה הוויניזליסטית היא היא שנקטה שורה של פעולות המיועדות לבטל, באופן פרוגרסיבי, את זכויותיהם הלאומיות ולהתכחש לזכויותיהם האזרחיות והפוליטיות, כגון: מנוחת חובה של יום הראשון, המעטת האוטונומיה הקהילתית והחינוכית, יחס בלתי שווה כלפי היחידים והמוסדות היהודיים, קביעת חבר בוחרים נפרד, איסור להשתמש באותיות עבריות בשלטי החנויות, המשרדים וכו', איסור לנהל את ספרי החשבונות בלאדינו, עידוד החוגים האנטישמיים והארגונים הלאומנים, נישול בעלי קרקעות האיזור שנשרף מאדמותיהם וכו', ובעיקר כאשר ראה הציבור את האדישות שגילתה ממשלת ויניזלוס כלפי הפורעים שערכו פוגרום בשכונת קאמפבל בשלהי יוני 1931, ואף זיכתה "מחוסר הוכחות" את נאשמי הפרעות.

בבחירות של שנת 1936 נבחר מר אלברט ג'יניאו⁷ שהופיע ברשימת גנרל קונדיליס.

באוגוסט של אותה שנה עלה לשלטון הדיקטאטור מיטאקסס שאסר כל פעולה פוליטית. אחרי כן בא הכיבוש הנאצי ששם קץ לחיים הציבוריים היהודיים.

ייצוג עירוני

היהודים היו מיוצגים תמיד במועצות העירוניות של שלוניקי, אשר התחלפו מידי פעם, אולם מספרם היה קטן מאד. מצב זה נשתנה לטובה אחרי הבחירות שהתקיימו ב- 1929; היהודים מילאו בהן תפקיד נכבד והודות לתמיכתם נבחר כראש העיר מר מאנוס – שאהד את היהודים.

כהכרת תודה על העזרה הרבה שקיבל מאת היהודים, עשה מאנוס כל אשר ביכולתו כדי להקציב סכומים נכבדים מכספי העיריה למוסדות סעד ועזרה סוציאלית יהודיים. כן נתקבלו בעת כהונתו יהודים במספר רב כעובדים בשירותים העירוניים, תופעה אשר לא היתה ידועה עד אז בשלוניקי. בתקופתו כיהנו בעיריה שני סגני ראש עיר יהודים, אברהם רקנטי⁶ואלי פ'ראנסיס, וכן שלושה חברי מועצה יהודים: סאלבאטור דז'אחון, יצחק מולכו ומואיז בנוזילייו.

העיריה התייחסה בתקופה זו באהדה לאינטרסים היהודיים וזאת בעיקר הודות לרצונו הטוב של מאנוס. אחרי זמן מה, הודח מאנוס מראשות העיר על ידי תככים מפלגתיים – דבר שהיווה מכה קשה לאינטרסים של יהודי העיר.

קונסולים

בשנים האחרונות בשלוניקי מונו מספר יהודים כקונסולים של ארצות שונות בעיר. להלן שמותיהם של יהודים כקונסולים עד 1930: אדווין שאלתיאל – קונסול יפן; אלברט נחמה – קונסול פולין; סלומון ארדיטי – קונסול פורטוגאל; דוד מולכו – קונסול ליטא; ליאון קאסטרו – קונסול הולנד; סלומון עזרתי – קונסול בראזיל וסגן קונסול ספרד; סבי מלאך סגן קונסול פורטוגאל.

* הערות בסוגריים מרובעים [ ] הן של העורך

הערות שוליים:

1. [מתוך דו"ח שנשלח ע"י אברהם ש' רקנטי בתר"ץ (1930) לעיתונות בחו"ל; בשינויים קלים והשלמות].
2. [אחרי כיבוש מאקדוניה ותראקיה מידי הטורקים בראשית תרע"ג (אוקטובר 1912)]
3. [ראה ברישמתו של אשר מואיסיס על "תולדות התנועה הציונית בשלוניקי וביוון בספרנו]
4. [שהיה אז יו"ר הקורפראציות היהודיות(אגודים מקצועיים)]
5. [עתונאי ממנהיגי הציונים הכלליים, יו"ר הפידראציה הציונית ביוון]
6. [רקנטי נבחר למועצת העיריה ולסגנות ראש העיר ברשימת המועמד לראשות העיר פאטריקיוס, שהוא עצמו לא נבחר...רקנטי שהיה אז בעיצומו של מאבק לביטול חוק שבתון החובה ליום א', קיבל הבטחה מפאטריקיוס, כי אם ייבחר, יתמוך בדרישת היהודים להתיר להם לפתוח לפחות 4-5 שעות ביום ראשון.]
7. [שהיה אז נשיא הקהילה].