תנועת "התאחדות" קמה כתוצאה מאיחוד מפלגת "הפועל הצעיר" בא"י עם האגף הימני של מפלגת "צעירי ציון" שבגולה,¹ איחוד שיצא לפועל בועידת שתי המפלגות האלה, שנתקיימה בפראג באביב, בשנת 1920.

ה"התאחדות", ששמה המלאה היה "ההתאחדות העולמית של הפועל הצעיר וצעירי ציון", הוקמה ברוח תפיסתו של א.ד. גורדון, שלפיה קיים קשר בלתי נפרד בין חיי האדם ועבודתו לבין חיי האומה ואדמתה, ולפי תפיסתו של ח.ו. ארלוזורוב, יוצר המושג "הסוציאליזם העממי" ("דער ידישר פולקססוציאליזמוס", 1919).²

ה"התאחדות", שנוסדה בתקופה של התעצמות הזרם הסוציאליסטי בקרב היהודים, בשנים הראשונות לאחר מלחמת העולם הראשונה, היתה בעלת צביון לאומי-עממי-עברי חזק ושללה את מלחמת המעמדות ואת המארקסיזם. ה"התאחדות" בגליציה המערבית גיבשה את תפיסתה וכלכלה את פעולותיה לפי המצב הפוליטי-כלכלי-חברתי, ששרר שם ובשאר חלקי פולין, ולפי דרכיו של "הפועל הצעיר" בארץ.

מעוזה של ה"התאחדות" בקראקוב היתה אגודת הנוער "מרכז הצעירים", אגודה עממית-חלוצית שנוסדה במסגרת "צעירי ציון" עוד בשנת 1917 מתוך איחוד של רוב אגודות הנוער הציוניות בעיר. כעבור זמן לא רב הפכה האגודה למרכז חשוב של הנוער הציוני העובד בקראקוב. כבר בשנת 1919 הגשימו מספר חבריה את עקרונותיה החלוציים: קבוצת חברי "מרכז הצעירים", שעברה הכשרה חקלאית בפרבר קראקוב, עלתה ארצה; היא היתה בין הקבוצות הראשונות מגליציה המערבית שעשו זאת. מאז לא פסקה עלייתם של חברי "מרכז הצעירים", אפילו בימים בהם שערי הארץ היו נעולים.

פעולותיה של האגודה "מרכז הצעירים" הושהו בעת פילוג התנועה (שחל בשלהי 1919 – לאחר הועידה הראשונה של "צעירי ציון" שבגליציה המערבית ושלזיה),³ אך הן חודשו מיד אחרי האיחוד, בשנת 1920, ובמלוא המרץ. משימותיה של האגודה היו תרבותיות-לאומיות וחינוכיות, עם הדגשים חזקים על לימוד השפה העברית וידיעת הארץ; מטרתה הראשונה והנשגבת, כתמיד: העליה ארצה. במקביל, דאגה האגודה, שמנתה בתקופת פריחתה (1924-1920) מאות חברים וחברות, לקיום סביר של חבריה במקום, בגולה (ל"עבודת ההווה"), כל עוד לא יכלו להגשים את אתגרם העיקרי: לעלות!

מטרותיה ומשימותיה של האגודה היו הלכה למעשה זהות עם אלה של ה"התאחדות" בקראקוב, שהיותה, כאמור, מסגרת לאגודת הנוער הזו. ה"התאחדות" בקראקוב פעלה כגוף מנחה, מארגן ומייצב את כל סניפיה בגליציה המערבית ושלזיה (הפולנית). למשל, במישור "עבודת ההווה", השתתפה ה"התאחדות" באופן פעיל בחיים הקהילתיים, המוניציפליים והמדיניים של היהודים. בשטח הכלכלי-החברתי היא פעלה בכיוון ל"פרודוקטיביזציה" ולקואופרציה היצרנית – להפיכתם של היהודים לעובדים ופועלים יצרנים – וזאת על ידי הקמת אגודות שיתופיות יהודיות, ארגון עובדי בתי-מסחר ומלאכה (ארגון "הפועל"), ארגון פקידים ("עבודה"),⁴ ועוד. בתחום הארגוני-הטריטוריאלי היא יזמה את יסודם של סניפים נוספים בערי השדה והעיירות בחבל ארץ זה, ובתחום החינוכי יזמה את הקמתה של אגודת הסטודנטים "גורדוניה אקדמאית" בקראקוב, שמנהיגיה היו בין טובי חברי התנועה.

באותה התקופה, בשנות העשרים ועד מחציתן, המשיכה ה"התאחדות" להשתייך להסתדרות הציונית הכללית, שהיוותה בשנים הללו את המסגרת לכל התנועות הציוניות בגליציה המערבית ושלזיה. כוחה והשפעתה של ה"התאחדות, התבטאו: במועמדותו של נציגה, ד"ר נפתלי מנשה, במקום השני ברשימה הציונית ל"סיים" בשנת 1922, אחרי ד"ר יהושע טהון; בצבירת מעל ל- 2000 קול בבחירות לקונגרס הציוני הי"ד בווינה בשנת 1925;⁵ בעצם השתתפותה בבחירות לכל מוסדות החשובים, היהודיים והפולניים; במועמדותו של גור אריה טרלו בבחירות לועד הקהילה היהודית בקראקוב וכן, בהשתתפותה בבחירות לעירית קראקוב בשנת 1938.⁶

על המשמעות המעשית של פעולותיה של ה"התאחדות" בקראקוב מצביע, למשל, הקמתו של בית-החלוץ ע"ש חברה המסור, מהנדס ב. צימרמן (שנפטר בשנת 1930). היה זה מפעל חלוצי גדול, עם מקום ל- 90 חלוצים(ות), שיעודו היה להכשיר את החברים לעבודה בתעשיה (בבית חרושת ליברמן באנדריכוב שליד בילסקו). הבנין נבנה ב- 1931 בקמיניצה שליד בילסקו מתרומות יהודי קראקוב, ובעיקר מאלה של חברי התנועה.

על משקלה הסגולי של ה"התאחדות" בקראקוב מצביע גם עצם שעור קומתם של מספר לא קטן של חבריה, למשל של ד"ר זאב ברקלהמר, עורכו הראשי של היומון הציוני הגדול בשפה הפולנית "נובי דז'ינניק", ד"ר בן-ציון כ"ץ, מרצה לשפה העברית באוניברסיטה היאגלונית בשנות השלושים ורקטור אוניברסיטת תל-אביב במחצית השניה של שנות הששים, ד"ר ישעיהו שפירא, שהיה עורכו של השבועון "נאשה וואלקא" ("המאבק שלנו", בפולנית) בשנות 1936-1935 בקראקוב ומראשי שרותי הרדיו בארץ בשנות החמשים והששים, ד"ר מיכאל וייזינגר (זיו) ההסטוריון, היושב בירושלים, ד"ר יחיאל הלפרן, שהיה אחד מעורכי היומון "דבר" ומחבר הספר "ישראל והקומוניזם".

ה"התאחדות", רשמה, בלי גוזמה, דף מפואר בתולדות העם היהודי ולרבות בתולדות הציונות הסוציאליסטית.⁷

הערות שוליים:

1. לפי י. צינמן, "היסטוריה של הציונות" (בפולנית), ווארשה 1946, עמ' 282. (לפי ד"ר נ. מנשה התנועה נוסדה "אחרי איחוד 'הפועל הצעיר' ו'צעירי ציון' בגליציה המערבית".)
2. לפי ד"ר נ. מנשה.
3. הועידה התקיימה בקראקוב בחג הסוכות; נוכחו בה 33 צירים.
   מפלגת "צעירי ציון" התפלגה אז על רקע הבדלי השקפות באשר לצורך והסכוי לניהול מלחמת המעמדות בתנאים שהיו שוררים בגולה. השקפות אלה התבטאו בהדגשת יתר של המומנט העממי (ברוח משנתו של ח. ארלוזורוב) ע"י חלק מחברי צ"צ, ובהדגשת יתר של המומנט הסוציאליסטי (לפי דרכו של ישראל מרמינסקי-מירון, שיסד בעקבות ועידת פראג את ה"מזרח-פארבנד") ע"י חברי "צ"צ שמאל".
   מיזמתה של ה"התאחדות" קמה גם תנועת הנוער הציוני "גורדוניה". ברם, תנועה זו, שנוסדה במזרח גליציה ע"י פנחס לוביאניקר-לבון, לא פעלה בגליציה כבשאר חלקי פולין, במסגרת ה"התאחדות". שתיהן דגלו ברעיון החלוציות, אלא של"התאחדות" היתה גם תוכנית כלכלית-חברתית "לעת גולה", (וזאת בשל היותה מפלגה פוליטית). "גורדוניה" היוותה יצור עצמאי בהחלט, המבצע את הרעיון החלוצי, הלכה למעשה, ע"י הכשרת הנוער לעליה ארצה.
   "גורדוניה" היוותה מעין עיגול שחתך חלקית את העיגול ששמו "התאחדות". הראיה לכך ולקרבתן של שתי התנועות היא, שחבר "גורדוניה", ד"ר ישעיהו שפירא, היה יו"ר ה"התאחדות" בגליציה המערבית ושלזיה לפני עליתו ארצה. (לפי ד"ר נ. מנשה.)
4. לפי ד"ר נ. מנשה, ניהל ארגון זה מאבק מקצועי להטבת תנאי עבודה של הפקידים, שלא באמצעות שביתות. דרכי המאבק של ה"בונד", של "פועלי ציון" (ימין ושמאל) ושל ה"פ.פ.ס." (המפלגה הסוציאליסטית הפולנית), כללו שביתות, גם נגד יהודים.
5. מתוך 300 הנציגים ששלחו התנועות הציוניות לקונגרס הציוני ה-י"ג, שהתקיים בקרלסבד בשנת 1923, היו ל"התאחדות" – 33, ל"פועלי ציון" – 9, ל"צעירי ציון" שמאל – 8 (י. צינמן, עמ' 300).
6. בראש הרשימה של ה"התאחדות" הופיעו אז נלה טהון-רוסט וד"ר ישעיהו שפירא (לפי ד"ר י. שפירא).

 

	העתק קטע למסמך עריכה
סמנו את הקטע הרצוי על ידי העברת העכבר תוך כדי לחיצה על כפתור שמאלי בעכבר.<br> לאחר הסימון לחצו שוב על הכפתור "העתק קטע למסמך עריכה".
Ok